התשובה בארץ ישראל
* מה זאת התשובה?
* האם למי שאין חטאים יש עניין לחזור בתשובה?
רבי נחמן (לקוטי
מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ג'): "כי מי שיודע קדושת ישראל, מאין הם לקוחים,
ויודע רוחניות ודקות של ישראל, הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון, ואין עוון
שייך להם כלל וכלל. לפי גודל קדושתם משרשם וגודל דקותם ורוחניותם".
זוה"ק (בראשית קעז:), חסד לאברהם
(מעין ג נהר יב): "כל הדר בא"י נקרא צדיק! הגם שאינו צדיק לפי
הנראה לעינים כי אם לא היה צדיק הייתה הארץ מקיאו כמו שכתוב (ויקרא יח,כה)
"ותקיא הארץ את יושביה" וכיון שהארץ אינה מקיאו בהכרח הוא שנקרא צדיק אף
שהוא בחזקת רשע".
רמב"ם (מלכים
ה,יא): "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין... ואפילו הלך בה ארבע
אמות זוכה לחיי העולם הבא".
*גמ' יומא (פו.): "שאל רבי מתיא בן
חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש אמר שלשה
הן ותשובה עם כל אחד ואחד
עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר
שובו בנים שובבים
עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים
מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם
עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה
ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם".
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל (דברי מרדכי ירח האיתנים קצז') בשם עיון יעקב
(שם) – דווקא רומי כי אם זה היה בארץ ישראל אז היא בעצמה מכפרת לו שנאמר
"וכפר אדמתו עמו".
* אז איזו חזרה בתשובה יש לנו בארץ ישראל אם
אנחנו צדיקים?!?
חז"ל לימדו אותנו שבעקבתא דמשיחא, בדור שבן
דוד בא בו, יהיו צרות רוחניות וגשמיות גדולות וקשות.
הגמ' בסנהדרין (צז'):
"אמר ר"י: דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון
ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא" ועוד
תניא ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגלבן יאשם
ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו. מפרש רש"י אנשי גזית סנהדרין. וחכמת
סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני הכלב, והאמת נעדרת. מאי ותהי האמת נעדרת
אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה וסר מרע משתולל על הבריות כלומר מי
שסר מרע אומרים עליו שהוא שוטה ועוד אומרת הגמרא בהמשך תניא ר' נהוראי אומר דור שבן
דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים, ובת קמה באביה, וכלה בחמותה,
ופני הדור כפני הכלב ואין בן מתבייש מאביו. תניא ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות
תרבה וכו' וכל המלכות תיהפך למינות ואין תוכחה ובהמשך נאמר אין בן דוד בא עד שירבו
המסורות, עד שיתמעטו התלמידים, עד שיתיאשו מן הגאולה".
המהר"ל: כשם
שכאשר רוצים לבנות בנין חדש גדול, צריך להרוס את הבניין הישן כי אי אפשר לבנות בנין
חדש על הישן, כך הדבר גם במובן הרוחני. בגאולה יופיע אור חדש, גודל חדש של תורה, ועל
כן השבר הרוחני הזה הבא לפניו.
הרב קוק הוסיף עוד קומה על דברי המהר"ל:
יש להבדיל בין המציאות החיצונית לבין המציאות הפנימית. מצד החיצוניות כל ימי
החורבן והגלות אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו. המצב הולך ופוחת, הולך ומתדרדר.
אלא שכל זה מצד החיצוניות, אבל מצד הפנימיות העולם הולך ומתבסם!
תקונ"ז
(תיקון ס'): "תִשְׁכַּח בַּר נַשׁ בִּישׁ בְּמִלֵּי פוּמוֹי וְטַב בְּלִבֵּיהּ
מִלְּגָאו, וְאִית מִפִּימוֹי טַב וְלִבֵּיהּ בִּישׁ, הַאי אִיהוּ עִץ הַדַּעַת טוֹב
וָרָע, הָכָא מְקַנֵּן נָחָשׁ רַמַּאי. הָכִי אִיהוּ בַּר נַשׁ דְּתִשְׁכַּח לֵיהּ גּוּפֵיהּ
שַׁפִּיר, וְסִימָנִין דִּילֵיהּ כֻּלְּהוּ שַׁפִּירָן, וְנִשְׁמָתֵיהּ נֶפֶשׁ חַיָּיבָא
מִלְּגָאו, וְתִשְׁכַּח בַּר נַשׁ גּוּפֵיהּ בִּישׁ בְּכָל סִימָנִין דִּילֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵיהּ
מִלְּגָאו שַׁפִּירָא, דָא אִיהוּ צַדִּיק וְרַע לוֹ, אֲבָל מָאן דְּאִיהוּ טַב מִלְּבָר
וְרַע מִלְּגָאו, אִיהוּ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, בְּגִין דְּלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְעָלְמָא
דְאָתֵי, טוֹב מִלְּבָר וּמִלְּגָאו צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, בִּישׁ מִלְּגָאו וּמִלְּבָר
רָשָׁע וְרַע לוֹ, וְהָא אוּקְמוּהָ. טַב מִלְּגָאו וּלְבוּשָׁא דִילֵיהּ בִּישׁ, דָּא
אִיהוּ עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר (זכריה ט,ט)".
עני ורוכב על חמור זה דורו של משיח, והתיקוני זוהר
אומר שדור זה של עקבתא דמשיחא הוא טוב מבפנים ולבושו החיצוני רע.
הרב קוק (אגרות
הראי"ה, אגרת תקנ"ה): "אבל דור של עקבתא דמשיחא הם כדברי תיקוני זוהר
"טוב מלגו וביש מלבר". והם חמורו של משיח נאמר עליו "עני ורוכב על חמור"
והכוונה : כמו חמור שמבחוץ יש בו שני סימני טומאה אם כן הטומאה בולטת בו ביותר מבחזיר
וגמל שיש בהם סימן טהרה אחד ומכל מקום יש בו בפנמיותו ענין קדושה גם כן שהרי הוא קדוש
בבכורה וענין מה שהתורה אמרה על זה "קדש לי" הוא גדול מאד מאד. וכן הן
הנשמות של אותה הסגולה הישראלית לבדה מתגלה בהם בעקבתא דמשיחא, ולהם יש תרופה אף על
פי שיש בהם סרחון גדול, וחושך רב וכבד מאד".
הרב קוק (מאורות
הראי"ה, ירח האיתנים עמ' נ"ט ד"ה "ובעלי הרזין"): "ובעלי
הרזין צריכים להודיע לעולם, שהירידה שלו היא רק חיצונית, אבל בפנים הכל מתעלה, ומימלא
ההארה היא גדולה, ועצם הנשמות גדולות הן.......והתשובה בזמן הזה היא תמיד תשובה
עילאה, תשובה מאהבה שהזדונות נעשים זכויות גמורות, והחטא אינו יכול לפגום כל כך
כבדורות ראשונים מפני רוב הביסום של העולם, ושפע הרחמים והחסדים שזורחים עליו".
אריז"ל שער הגלגולים
(הקדמה לח): "כי מעשה קטן מאד בדור הזה שקול בכמה מצות גדולות שבדורות אחרים כי
בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ, מש"כ בדורות ראשונים".
בארץ ישראל יש לנו תשובה אחרת לגמרי מחוץ
לארץ!!!
דברים (ל,א-י):
(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים
הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ
בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ
בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ
וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ג) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ
וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם
מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ
אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:
(ו) וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב
זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן
חַיֶּיךָ:
(ז) וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה
עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ:
(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ
אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:
(ט) וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה
יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי
יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ:
(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר
מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל
ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
שלב א' - תשובה
בגלות - ושבת עד ה'...
שלב ב' - ומל
ה' את לבבך וקיבצך ...
שלב ג' - תשובה
בארץ - ושבת אל ה'...
יש לשאול שתי שאלות:
מהו הקשר המוחלט בין התשובה - לארץ?
מהו ההבדל בין תשובה עד לתשובה אל
?
מרן החיד"א מקשה: ידוע
שחיוב מלקות ב"לאו הניתק לעשה", היינו בלאו שהעובר עליו מחוייב בעשיית מעשה
לתיקון הלאו. לדוגמא, העובר על לא תגזול אינו לוקה, משום שהוא מחוייב בעשה של
"והשיב את הגזילה אשר גזל". ומעתה יש לשאול, לשיטת הרמב"ן שהתשובה היא
מצות עשה - נמצא שבכל לאו שאדם עושה הוא מחוייב בעשה של תשובה, וממילא נשללת האפשרות
למלקות מן התורה?
התשובה לכך היא, שיש הבדל
עצום בין העשה של תשובה לכל עשה אחר. בדרך כלל, אם בלעדי העבירה על הלאו העשה לא
היה קיים, הרי זה סימן לכך שהעשה בא מכוחו של הלאו: אם אדם לא גזל לא שייך לצוותו
שישיב את הגזילה, וכיון שהעשה בא כתוצאה מהעבירה הרי כל מטרתו היא לתקן אותה, והוא
יכול להיות תחליף למלקות. מצוות התשובה, לעומת זאת, קיימת גם ללא החטא, שהרי
התשובה איננה רק תשובה מחטאים, מעוונות, מקלקולים. התשובה היא תהליך של הבראה של
הכל. הכל שב אל מקורו, הכל שב לבריאותו, הכל שב אל ראשיתו, הכל שב לטבעיותו. האדם החוטא
והאדם שאינו חוטא, המציאויות החסרות ושאינן חסירות - כל המציאות שבה אל אלוהיה.
זהו ההבדל בין תשובה "עד", שהיא עד הדלת,
לתשובה "אל", שהיא תשובה עד החיבור השלם, עד ההרמוניה השלימה ביותר שיכולה
להיות. התשובה בגלות היא תשובה "עד", ורק
לאחר "וקיבצך" יכולה התורה לומר "ושבת אל".
כאשר עם שאינו בארצו הרי זה מצב של חוסר בריאות,
ורק כשהעם שב לארצו יכולות כל רמות המציאות לשוב אל מקורם, ולכן התשובה השלמה איננה
חונקת את החיים, אלא מרעננת אותם ומחזירה אותם בחזרה אל מקורם ובריאותם. כמובן שבדרך
יש קשיים ונפילות, אבל רק בארץ ה' שהיא מקומו הטבעי של עם ישראל ניתן לשוב לשורש, אל
ה'. ולאור רעיון זה מסביר מרן החיד"א מדוע לוקים על כל לאו, שכן ה"עשה"
של התשובה אינו מגדיר כל לאו שאדם עובר כ"לאו הניתק לעשה", שהרי העשה קיים
גם שלא מכח הלאו.
דברי החיד"א מחזירים אותנו אל הרעיון המקורי.
התשובה הינה מצוה התובעת את החזרת הכל למקורו הטבעי, האלוקי. לא תשובה "עד"
המבטאת תשובה מחטאים, מעוונות, אלא תשובה "אל", תשובה ההולכת אל החיבור השלם
של האדם והמציאות, אל מקורה האלוקי.
בארץ ישראל התשובה היא קירבה לקב"ה יותר
ממה שהיית קרוב עד עכשיו! יותר הבנה בה', יותר אמונה, יותר מצוות, יותר לימוד,
יותר תפילה!!!
בארץ ישראל העבודה שלנו היא לא מלחמה ביצר הרע
אלא התאמצות לעליה תמידית של כל החול אל הקודש! כל דבר שאני עושה בחול לקשר אותו
אל הקודש, בי ובכל מה שמסביבי!!!
הרב קוק (אורות
הקודש חלק ב', מאמר ראשון): "כשיוצאים מעולם הקודש אל החול, או להיפך, בלא הדרגה, מתארע לנשמה מה שמתארע לגוף וחושיו כשהם
יוצאים מן ההיפוך אל ההיפוך, מאפלה לאורה, מחמה לצינה – צער ולפעמים גם נזק.
שתי הגנות ישנן נגד היזק זה: או לסדר את היציאה
בהדרגה מקודש עליון לקודש תחתון ממנו, וכן הלאה, עד שבאים אל התוכן של חול, זאת
היא מדת כל אדם.
אבל עוד מדרגה יותר עליונה נמצאת, והיא הרמת
כל החול כולו אל הקודש. זאת היא מדת המעולים שבצדיקים, והמדה הצפויה לעולם בעתידו
הנשגב, ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' ".
מה אפשר לעשות כדי לרכך מעבר פתאומי?
דרך אחת היא
לכבות את המזגן חצי שעה לפני שיוצאים, כדי שהגוף כבר יתרגל, ואז ממילא לא יהיה המעבר
חד מדי. בנמשל הכוונה היא לטשטש את הגבולות שבין החול לקודש, ולהכניס לתוך הקודש –
חול.
אולם הדרך השניה, והיא המעלה העליונה שזוכים
לה הצדיקים, היא להעלות את העולם כולו למדרגתו הגבוהה של הקודש. לראות בכל דבר, ולו
הנמוך ביותר, את הקודש המסתתר בו, זה דבר גדול ומעורר השראה.
מספרים שהרב קרליבך הגיע פעם לועידה של יהלומנים.
הם אמרו לו: תראה, הרב שלמה, אנחנו מאוד אוהבים אותך ואת השירים שלך. אבל יש לנו שאלה:
מדוע אתה נמשך דווקא לכל האנשים המוזרים האלה שהולכים איתך, היפים, נוודים, יהודים
שלא מצאו את מקומם בעולם? אם היית מקים ישיבה, היית יכול להיות רב גדול היום.
הרב שלמה חייך ואמר: אתם ודאי תכשיטנים מוצלחים.
האם הייתם זורקים יהלום ששווה מיליון דולר לפח?
אחד התכשיטנים זרק לעברו: לעולם לא! אנחנו מומחים,
ומומחים אמיתיים יודעים לזהות אפילו יהלום גולמי כשהוא נמצא בתוך פח זבל!
הרב קרליבך ענה: דעו לכם שגם אני מומחה ליהלומים.
בכל יום אני רואה סביבי אנשים שהם היהלומים היקרים ביותר בעולם, אלא שלחלקם דבוק קצת
בוץ, חלקם אינו מלוטש דיו. אבל בפנים, כולם יהלומים שמחכים שמישהו יגלה אותם! זה מה
שאני עושה, עוזר להם להיזכר שהם יהלומים של הקב"ה.
לסיכום:
בא"י אנחנו במקום אחר לגמרי, מקום של עליה
אל ה', מקום של עליה תמידית לאו דווקא אחרי חטא, מקום שהיצר הרע הוא לא הפרטנר
שלי, הוא לא מעניין אותי! אני עסוק בבניה של קומות רוחניות!!!
הרב קוק (יש
לך כנפי רוח עמ' שיז'): "ארץ ישראל היא מיוחדת לסגולת אהבת ה' יתברך. על
כן ההדרכה של עם ה' בארצו צריכה להיות על פי דרכי האהבה, לא על פי דרך של יראת
הענש, שאין ראוי להשתמש בה בקביעות".
* ומה עם החטאים של העבר?!?
הרב קוק
(אורות התשובה יג,ט*): "יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא.
ובתחלה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבא מיד לעסוק בתיקון העבר ימצא
מניעות רבות ויהיו דרכי התשובה וקרבת ד' קשים לפניו : אבל בהיותו עסוק באמת לתקן
את מעשיו, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמים גם כן על תקנת העבר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!