אין לי ארץ אחרת - גם אם אדמתי בוערת
בראשית
(כג,א): "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה"[1].
פרשת השבוע מתחילה במילים של חיים,
ואף קרויה כך, אלא שהתורה מספרת לנו מיד על מוות - "וַתָּמָת שָׂרָה".
מכך נראה שמותה של שרה הוא תמצית חייה,
מותה מסמל משהו!
אברהם אבינו נקרא לפני שתי פרשות להקים את האומה שתגאל את האנושות ותתקן את העולם, "וְנִבְרְכוּ בְךָ
כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", מבחינתו הדבר כולל קריאה בשם ה', הפצת האמונה
בא-ל אחד, ואף סיוע הומניטרי ללוט, הצלת סדום ועוד.
לשם מימוש דברים אלו אין צורך במדינה
ואין צורך בארץ. אדרבה, ההשתרשות בטריטוריה עלולה לעכב
תיקון שמכוון כלפי כלל הקוסמוס.
ברגע ששרה מתה, נפגש אברהם עם הארץ,
הצורך לקנות חלקת אדמה.
בראשית
(כג,ב): "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ
כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ".
אברהם אבינו מגיע מבאר שבע לספוד לשרה
בחברון. זאת אומרת ששרה נסעה לפני אברהם והגיעה לחברון.
שרה,
בנָשִיוּתַהּ, חשה בפנימיות את ההזדקקות לבית, מקום מבטחים.
מדרש (רות
רבה ב,ח): "אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי, אלא לאשתי בֵּיתִי[2]".
היא כבר הגיעה לחברון כדי לקנות קרקע
שם, אלא שלא הספיקה.
מדרש (תנחומא
חיי שרה, ג): "זממה שדה ותקחהו - שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה, ותקחהו
– שהרי נקברה בה".
שרה מסרה את נפשה להיות באהלים עם אברהם עד שהחליטה לממש את הבטחת הארץ החשובה לה מכל "כִּי
לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק".
בסיום הפרשה אנו נתקלים בביטוי מיוחד
"וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי" ישנה עוד פעם אחת
בתנ"ך שמופיע ביטוי זה, באדם הראשון: "וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם
אֲשֶׁר חָי".
אדם הראשון ואברהם אבינו דומים ב'המצאת הגלגל', כל
אחד בדרכו.
אדם הראשון
התחיל את האנושות במובנה הגשמי, אברהם החל את התנועה האנושית הרוחנית
לתיקון העולם.
הארה לאומות העולם חייבת להיות מתוך
הקמת יישות מדינית, כדי שתהיה דרך להשפעה בין ישראל לעמים.
הקרקע שאותה בסופו של דבר קונה אברהם
היא "אֲחֻזַּת קֶבֶר".
היינו מצפים שהאחיזה הראשונית של עם ישראל בארץ ישראל תהיה באמצעות משהו חי - כרם,
מעיין נובע, דברים המוסיפים חיות ואופטימיות.
אלא שרכישת הקבר מלמדת אותנו יסוד
עיקרי בהבנת ישיבתנו בארץ ישראל:
אם אדם קונה כרם, מה מצדיק את אחיזתו במקום? עבודתו בכרם, הוא חורש, זורע, מסקל אבנים,
כולם יודעים שזה שלו.
אך כשאדם קונה קבר, מה עליו לעשות בשביל להוכיח שזה שלו? כלום. המנוח פשוט שוכב שם.
כמו כן אם אדם קונה כרם הוא יכול למכור אותו
ביום מן הימים או פשוט לנטוש אותו, אבל קבר זה נצחי.
אברהם קונה דבר סטטי ולא משתנה, זו
אמירה וסימן: אחיזתנו בארץ היא עצמית ואינה תלויה בעבודתנו, ואף לא בשהותנו בה.
חז"ל במדרש (תהלים כ') מספרים לנו סיפור: אב ובנו הלכו בדרך. התעייף הבן ושאל את
אביו: "היכן היא המדינה?" (בלשון חז"ל מדינה זו עיר). אמר לו:
"בני, סימן זה יהא בידך, כשתראה את בית הקברות לפניך, הרי היא המדינה קרובה
לך.
כך הנביא אומר לישראל, אם ראית הצרות
שיכסו אתכם (צרות עד מעל הראש) מיד אתם נגאלים שנאמר - יענך ה' ביום צרה".
רואים מהמדרש את הקשר ההדוק בין
הגאולה והקירבה לארץ ישראל (העיר במשל) לבין הבית קברות!
עם שזו ארצו קובר בה את קרוביו, עם
פולש שורף את הארץ...
בתקופה בה התגוררו יהודים בבית הממשל
הצבאי בחברון נפטר ילד לאחת המשפחות. למרות שלא הייתה
התנגדות מצד הממשל לקוברו בבית העלמין העתיק, נקבר בירושלים מסיבות שונות.
משחודש היישוב היהודי בקריית ארבע, לא
ניתן אישור ממשלתי דומה עד לקבורת התינוק אברהם ידידיה נחשון.
נחשון נולד בקריית ארבע בחורף
תשל"ה (1975) לצייר ברוך נחשון ושרה נחשון, ממחדשי הישוב היהודי בחברון
ותושבי קריית ארבע.
בהיותו התינוק הנימול הראשון במערת
המכפלה מאז חודש היישוב היהודי בחברון, נקרא על שמו של אברהם.
כארבעה חודשים לאחר מכן מת אברהם ידידיה
נחשון מוות בעריסה.
האם החליטה שכשם שהיה הראשון להימול
בחברון מאז חודש היישוב היהודי, יהיה גם הראשון להיקבר בבית העלמין העתיק.
מסע ההלויה התקיים ביום כ"ב תמוז
התשל"ה ויצא מקריית ארבע לכיוון חברון בטנדר עם מניין גברים.
ביציאה מקריית ארבע עצרו חיילים את
השיירה בשל הוראת שר הביטחון דאז שמעון פרס, שאסר את הקבורה בחברון.
מפקד שהובא למקום הביע בפני האם שרה את
צערו על אובדנה וביקש אותה לקבור את בנה בירושלים או בקריית ארבע.
כששאלה מדוע לא תוכל לקוברו בחברון היא
נענתה על ידי המפקד "הרי את חברון יחזירו".
שרה הבהירה שלא תסכים לקבור את בנה במקום
אחר והחלה לצעוד עם גופת בנה בזרועותיה לכיוון חברון.
כעבור זמן מה שר הביטחון, הורה להתיר את
קיום הלויה.
שמואל (ב' י,יב):
"חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ"!
חשוב במיוחד להתחזק בימים אלו, ימים בהם
עם ישראל נאבק על אחיזתו בארצו, גם כנגד גורמים המנסים לגרש אותנו מעל אדמתנו, וגם
מול גורמים המנסים לשרוף אותה!
כנגד נסיונות שריפה אלו – הקב"ה
שנקרא (דברים ט,ג) "אֵשׁ אֹכְלָה" –
"הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם
וְהַאַבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ" (שם).
כדברי הבן איש חי (ברכת חיים) על הפטרת השבוע: ״וחם לאדוני המלך׳ — מלכו של
עולם, על דרך 'כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה... וַתּוֹשַׁע
לִי זְרֹעִי וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי' (ישעיהו סג,ד-ה), שיתמלא הקדוש
ברוך הוא חימה על אומות העולם, ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!