פרשת וירא - לא לסמן v

לא לסמן v

בראשית (יח,א): "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם".

רש׳׳י (ע"פ הגמרא ב"מ פו:): ׳׳לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו".

כאן מתגלית גדלותו של אברהם אבינו איש החסד. למרות שיש לו את כל ׳הסיבות שבעולם׳ לשכב חולה במיטתו הוא מעדיף לראות האם יש מישהו בחוץ שצריך עזרה. למרות כאביו בעקבות מילתו, הוא מחפש למי אפשר לעזור.

אדם מן השורה, אפילו גומל חסדים, עשוי היה לא להיות מוטרד כלל מכך שאין אורחים כאשר הוא חולה. בזמנים רגילים הוא שמח לעזור אך בשעת מחלה מה הוא יכול לעשות?!

אדם מן השורה עלול לעשות מצוות רק אם הוא חייב, אבל אם עכשיו יש לו סיבה טובה להיפטר אז הוא ישב בצד ויגיד מה אני יכול לעשות...

ההבדל בין יהודי רגיל לבין אברהם אבינו הוא הסיבה, למה אתה עושה מצוה?

אם אתה עושה כי אתה חייב – אז אחרי שסימנת וי אתה מחפש משהו אחר לעשות...

אם אתה עושה כדי להתחבר לה' כדי לעשות את רצונו או כי אתה מכיר בחשיבות המצוה אז אתה תעשה מעל ומעבר, וגם אם יש לך באמת סיבה טובה להפסיק – אתה תמשיך ותנסה בכל דרך...

זה ההבדל בצבא בין ראש גדול לבין ראש נצנץ...

המזכיר היה המום לגמרי. העוזר החדש שהגיע לפני כחודש ושימש נער שליחויות עקף את כל המערכת והפך פתאום למנהל המחלקה. זה נכון שמנהל המחלקה הקודם התפטר. זה נכון שהמשבצת הייתה בדיוק פנויה. אבל איך יכול להיות שדווקא את העוזר החדש מינו למנהל המחלקה בסך הכול חודש אחרי תחילת העבודה, ואילו הוא שיושב כאן כמעט שני עשורים לא זכה אפילו לקידום?

הוא התרומם בכבדות מהכיסא המסתובב שלו, פסע בצעדים כבדים עד לקצה המסדרון ודפק בלהיטות על דלת עץ מפוארת שעליה היו חקוק באותיות מוזהבות 'מנכ"ל'. 'יבוא!' נשמע קולו הסמכותי של המנכ"ל מבעד לדלת. המזכיר נכנס, ועוד איך נכנס, בצעדים כבדים אך נחושים, באף מורם ובגב זקוף. 'למה הוא? ' שאל המזכיר. 'למה מי?' החזיר המנכ"ל שלא הבין על מה הסערה. 'למה קידמת את משה, העוזר החדש, לתפקיד מנהל המחלקה? הוא נמצא כאן בקושי חודש. אני פה כבר עשרים שנה. אז למה הוא?'

'תעשה לי טובה רק רגע', אמר המנכ"ל, 'תברר לי קודם מתי יוצאת הטיסה הבאה לקנדה?' המזכיר לא הבין מה הקשר אבל בהכנעה המתאימה למעמדו הוא חצה שוב את המסדרון פנה אל מעבר לדלפק וחזר כעבור כמה דקות כשבפיו תשובה פשוטה: 'בעוד חמש שעות אדוני, בשעה ארבע אחר הצהרים!' 'וכמה עולה כרטיס?' משך המזכיר בכתפיו וחצה שוב את המסדרון. כשחזר הוא ידע לומר שהכרטיס עולה שמונה מאות ארבעים ותשעה דולרים במחלקת העסקים. 'וכמה עולה כרטיס במחלקה הראשונה?' ביקש המנכ"ל לדעת. ושוב עמד המזכיר לחצות את המסדרון הארוך, אלא שהמנכ"ל עצר בעדו: 'שב לידי!' ביקש המנכ"ל, ובאינטרקום הפנימי חייג למנהל המחלקה החדש, 'תברר לי בבקשה מתי יוצאת הטיסה הבאה לקנדה', ביקש.

לא חלפו דקות ארוכות והאינטרקום הבהב. המנכ"ל לחץ על כפתור הרמקול וקולו של מנהל המחלקה החדש בקע בשטף: 'בעוד חמש שעות, בשעה ארבע אחר הצהרים יצא המטוס הבא של חברת לופטהנזה, מחיר הכרטיס שמונה מאות ארבעים ותשעה דולר במחלקת העסקים, ואלף וחמש מאות במחלקה הראשונה. אם אתה חבר מועדון תוכל לזכות להנחה של עשרים אחוז, וכרטיס החזרה הוא כרטיס פתוח. האם להזמין לך הסעה לשדה התעופה אדוני?' 'תודה, לא' אמר המנכ"ל והניח את השפופרת. 'ואתה?!', חזר המנכ"ל ופנה למזכיר שעמד לפניו מבויש, האם הבנת למה קידמתי את משה למנהל המחלקה? אם הייתי מקדם אותך הייתי זקוק לעוד שלושה אנשים כדי למלא תפקיד אחד פשוט. אבל משה בשיחת טלפון אחת עשה את כל העבודה וביסודיות.

משנה (פאה א,א): " אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר: הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה".

המשנה מונה רשימה של דברים שאין להם שיעור, השאלה היא לאן לוקחים את ה'אין להם שיעור'?

לכיוון למטה שאף במעשה מינימלי ניתן לצאת ידי חובה, או לכיוון למעלה כמה שאני לא אעשה אני לא אעצור כי עוד לא הגעתי לכמות המקסימלית...

לצאת ידי חובה / אופיר זקס, ביכורים:

אני דתי מאוד

שומר שבת וכשרות

מתפלל שלוש תפילות

גם אם לא בדבקות

פסוק אחד ביום

ופסוק אחד בלילה

זהו המקום

לנשמה שלי ודי לה...

לא צריך ציצית

לבגד שלוש כנפות

מכוון בתפילה

רק בברכת אבות...

אמסור נפשי על המזבח

אם תהיה לי הזדמנות

אך עד אז - הזמן רווח

העיקר – המוכנות.

לא צריך יותר

לעצמי לא משקר

לא עובד מאהבה

רק לצאת ידי חובה...

כמה שזה נכון בעשיית המצוות זה לא פחות חשוב בזוגיות...

לאשה חשובה ההשקעה יותר מאשר העשיה!

פתק עם שיר קצר שמצורף למתנה או הידיעה שהבעל כיתת את רגליו ושבר את ראשו בנסיון למצוא משהו שיתאים לה – ישמח את האשה יותר מהמתנה עצמה!

היה בעל טרי ששמע מהמדריך חתנים שצריך להביא מתנות לאשה אז הוא קנה מלא מתנות שם בארון נתן לאשה את המפתח ואמר לה כל פעם שאת מרגישה צורך תפתחי ותקחי לך אחת...

קראתי פעם סיפור על חנות תכשיטים בסנטר 1 בירושלים, שנכנסו זוג והאשה הצביעה על כל מיני תכשיטים והתווכחה עם בעלה כי הוא רצה לקנות והאשה בסוף סירבה כי זה עלה יותר ממה שהם יכולים לשלם ואח"כ נכנסה אשה שקנתה תכשיט מאוד יקר התקשרה לבעלה הוא נכנס תוך כדי שיחת טלפון הוציא את האשראי שילם והם יצאו.

המוכרת מספרת שהאשה מהזוג הראשון יצאה ממש מאושרת והאשה השניה נכנסה עצובה ויצאה עצובה עוד יותר...

לא לעשות וי, להשקיע בכל דבר שעושים בבית את כל הלב ולחשוב עם ראש גדול, מה אני יכול להפתיע ולהוסיף מעבר למה שאני חייב.

זוג שישקיע אחד בשני אקסטרה, גם הקב"ה יעשה לזוג הזה מעבר למה שהוא חייב...

הפטרת וירא: "וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה"

למה קוראים לה אשה גדולה?

מלבי"ם (בשם חז"ל): "גדולה במעשים טובים".

הנביא הגיע בשביל לאכול לחם – "וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם" אבל היא לא הסתפקה בלתת לחם וזהו אלא הרבה מעבר - "נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה"!

לכן גם ההנהגה איתה מהשמים היא לא הנהגה רגילה אלא – "לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן", וכן "וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד: וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו".