Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום חמישי, 24 בנובמבר 2016

פרשת נח – להתאמץ להבין את השני

להתאמץ להבין את השני


שניים[1] מהחטאים המפורסמים ביותר של האנושות מסופרים בפרשה שלנו: חטא דור המבול וחטא דור הפלגה.

שניהם חטאים כבדים מאד , אבל הם נבדלים זה מזה.

דור המבול היה דור חומרני, אגואיסטי ונהנתן. בפירוט חטאיהם בפי חז"ל אנו מוצאים: גניבה, עושק, משכב עם בהמות, וכדומה. מתקבלת תמונה של אנשים שאין להם בכלל חיי רוח. אין שם חיפוש רוחני, ערכים, אידיאולוגיה, אלא רק התמסרות לבהמיות מוחלטת.

בני היקר יהודה נ"י: "ותשחת הארץ לפני האלוקים" –ההשחתה הגיעה בגלל שהקדימו את הארציות לדבר האלוקים!

לעומתם דור הפלגה הוא דור שטועה טעות אידיאולוגית, אבל אינו דור חומרני. אנשיו משתפים פעולה זה עם זה, ולא שודדים ורוצחים זה את זה. הם מחפשים את המשותף ומנסים להמליך עליהם מלך אחר במקום מלכו של עולם.

הטעות האידיאולוגית באה משטחיות בחקר האמת.

לעומת אברהם אבינו, שחי בדור זה ויגע וחיפש ומצא את אלוקיו, הם העדיפו את הדרך הקלה, זו שאינה מצריכה התעמקות והבנה של העולם ומשמעותו.

הקשיים בין בני זוג באים משני מקורות:

האחד הוא הרצון האגואיסטי של כל אחד מבני הזוג לדאוג לעצמו. כשצריך לקום בלילה בשביל התינוק או כשאחד מהם צריך לסיים את עבודות הבית, הזמן לחוץ ולא ברור מי יעשה אותן. זה נשמע לא נוח ולא נעים, אבל בכל אחד מאיתנו שוכן אגואיסט קטן שעלינו להתמודד איתו כל חיינו.
המשימה שלנו היא לתקן בנישואין את חטא דור המבול, ולראות גם את הזולת, אפילו במקומות שזה קשה לנו.

אבל יש גם קשיים אחרים שנובעים לא בגלל צרכים של עצמי, אלא בגלל שאני לא מספיק מבין אותך - כדי לחיות בזוגיות טובה צריך להתאמץ.

המאמץ הוא להכיר טוב יותר את בן/בת הזוג. לא להיות שטחי, אלא לעשות דוקטורט על בן/בת הזוג. מה הן ההשקפות שלו על החיים? מה הם הצרכים העמוקים שלו? מה הן הנקודות הרגישות אצלו? מתי כדאי לדבר אתו על נושאים כבדים ומתי לא? וכו' וכו'.

רק מתוך ידיעה כזו אפשר ליצור חיים נהדרים. כשיש גם הבנה וגם התחשבות החיים נראים אחרת. השניים נהיים לאחד, המחיצות נופלות, והקרח מפשיר.

בואו ונראה דוגמא לחוסר הבנה בין בני הזוג[2]:

אישה: "עדיין לא התקשרת למתווך? כמה ביקשתי ממך שתטפל בנושא של הדירה ולא עשית שום דבר עם זה"?!
בעל: "מה לעשות, את יודעת שאני מאד עסוק"...
אישה: (כועסת) "מה עסוק?! כמה זמן לוקח להרים טלפון למתווך ולהתחיל להזיז משהו עם הדירה, לעניינים שלך יש לך זמן רק לא למה שאני מבקשת ממך...".
בעל: "תראי איזה כפוית טובה את, מי החליף רק השבוע את הברזים הישנים לפי 'בקשתך' אה?! ובכלל מה את רוצה ממני, מה את לא יודעת להרים טלפון לבד למתווך? את חוזרת הביתה מוקדם יותר ממני ומדברת שעתיים בטלפון, אז דברי גם עם המתווך...".
אישה: "מה עוד בדיוק אני צריכה לעשות? אישה עובדת, אימא לשני קטנים במשרה מלאה וגם לטפל בדירה? ובכלל הברזים שהחלפת זה לא בגלל שביקשתי ממך רק בגלל שהיה חבל לך על המים שטפטפו והלכו לאיבוד".
בעל: (בכעס מתגבר) "אני איכפת לי מהטפטופים?! את יודעת מה, אני לא רוצה לדבר איתך!".

מה קרה? למה בקשה פשוטה של האישה, גוררת אחריה שובל של רגשות וכעסים של שני בני הזוג, עד ל'ברוגז' שהכריז עליו הבעל?!?

המרכיב הבסיסי של קשר איכותי בין בני זוג, היא 'התקשורת' ביניהם.

'תקשורת' זו אינה במובן של העברת אינפורמציה הכרחית כמו מה היה בטיפת חלב, או "אין מים חמים, תדליק בבקשה את הדוד".

אלא 'תקשורת' כזו שיודעת לבטא את הרגשות והצרכים הרגשיים, חוויות ומחשבות שונות של בני הזוג וכן לתת תמיכה ועידוד.

בגלל חוסר הבנה בסיסי בתקשורת בין זוגית השיחה נראית ככה...

האישה הלינה על בעלה על כך שהוא לא עשה איזשהו צעד לקדם את נושא הדירה למרות שהיא ביקשה ממנו פעם או פעמיים.

אבל לא זו התלונה האמיתית של האישה, עם זה היא הייתה מסתדרת יפה מאד לבדה (בזמן הזה שהיא התנהלה מול בעלה בנושא הזה, היא כבר הייתה משוחחת עם שלושה מתווכים)...

לאישה יש צורך הרבה יותר משמעותי מאיזה הרמת טלפון של בעלה למתווך כזה או אחר.

האישה מייחלת לראות עד כמה בעלה 'שותף' איתה בתחושה שהיא כבר לא יכולה לזוז עם שני הילדים בבית הקטן הזה, עד כמה זה מציק לו, האם בכלל הוא חווה את הקושי שלה, האם אכפת לו מהמצוקה שלה.

הצורך הזה של האישה זה בעצם ה'תרגום' של משפט התמיהה: "מה עוד לא התקשרת? כמה ביקשתי ולא עשית כלום..." כלומר, אני יודעת יפה מאד להרים טלפון בעצמי, אבל היה חשוב לי שאתה תעשה את זה, רציתי 'שתוכיח' לי שאני חשובה לך, שהמצוקה שלי היא מצוקתך, אבל התאכזבתי, לכן אני פגועה וכועסת.
"לעניינים שלך יש לך זמן, לי לא!" תרגום - אתה מוצא את הזמן לדברים שחשובים לך, אבל אני לא חשובה לך! הקושי שלי לא מעניין אותך...!
זה הצד של האישה.

הבעל שלא למד לערוך תרגום סימולטני מבקשה 'תמימה' לשפת ה'צרכים הרגשיים', לא מבין על מה המהומה, אז הוא לא הספיק לדבר עם המתווך אז זה יהיה מחר או מחרתיים, מה ה'היסטריה'?
מה זה העקיצה האישית הזו "לעניינים שלי יש לי זמן, על איזה עניינים היא מדברת?"
היא הרי יודעת כמה אני עובד קשה, אז מה היא רוצה מהחיים שלי?! שתתקשר היא ריבון העולמים!

בפרשת נח התורה נותנת לנו מושג מה כוחה של תקשורת אפקטיבית, לעומת זאת מה קורה כאשר היא לא מתקיימת:

"ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות...".

לאחר המבול, קם לו דור חדש שהייתה לו מעלה אחת ויחידה, "שפה אחת ודברים אחדים..." הם ידעו להקשיב זה לזה, לדבר זה אל זה "וזה החילם לעשות..." זה הפך אותם לקבוצה בעלת כוח רב עם יכולת עשייה, לכן הייתה השפעה רבה לפעולה שהם עשו יחד כדי למרוד בקדוש ברוך הוא.

מה עושה ה' כדי להפר את זממם?

פשוט מאד "הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש את שפת רעהו...".

שמתם לב? הם שמעו! אבל את 'שפת רעהו' הם לא שמעו. אז מה הם כן שמעו? את מה שהם רצו לשמוע!

אם אתה לא מבין את עמדתו של האחר, אם  לא שומעים את 'דבריו', ממילא הלכה ה'תקשורת' הלכה ה'קבוצה'.

לא ניתן ביום אחד להפוך אדם שאינו מודע לעצמו ולמה ש'עובר' עליו לאדם שונה בעל אינטליגנציה רגשית מפותחת.

אבל מה שכן אפשר זה להסב את תשומת ליבו של כל אחד מאיתנו, לתת מעט 'קרדיט' לבן הזוג שלנו, במידה ויש לו בקשה מאיתנו להביט על הבקשה במובן רחב ונעלה יותר מאשר התוכן ה'קטן' שלה.

דוגמה קלאסית: אישה לבעלה: "תכין לי בבקשה קפה" הבעל פונה מיד לביתו הגדולה: "את במטבח? תכיני לאימא קפה..." - זו דוגמה למבט מצומצם וענייני ל'תוכן' של הבקשה, רוצה קפה? הנה יש לך!
באמת תודה רבה לך בעל יקר, אבל אשתך יודעת יפה להכין לעצמה כוס קפה, תצא קצת מהמבט 'הענייני' שלך תשאיר אותו במקום העבודה שלך, תבין שאשתך רוצה ש'אתה' תכין לה קפה וגם שתואיל בטובך לשבת יחד איתה, לשתות, לשוחח, להתעניין.

אילו הבעל בסיפור הקודם היה מרים מעט את עיניו ואפו מד' אמותיו, הוא היה משיב לאשתו המלינה על חוסר עשייתו בנושא הדירה באופן אחר לחלוטין:
"אני מצטער שלא הספקתי, אני יודע שזה חשוב לך, עכשיו אני לוקח את הנייד שלי ועושה לי תזכורת למחר, זה הדבר הראשון שאעשה כשאוכל...".

זה כבר נשמע אחרת לגמרי, זו תשובה שנותנת 'מסר' של "אני מודע לקושי שלך ואני מיד נוקט בפעולה על מנת שלא אשכח שוב" עם תגובה כזו לא היה מקום לתסכול של האישה ובוודאי לא לסיום ב'ברוגז' עם "תענית דיבור" הדדית מי יודע לכמה זמן.

שטחיות מובילה למגדל בבל.

מאמץ, התחשבות, נסיון להבנה מעבר למילים – מוביל לתיבת נח זוגית!







[1] יונדב לוטוק ע"פ השפת אמת.

[2] הרב ראובן בר כץ.