פרשת תולדות - הברכה הפנימית בארץ הצבי

הברכה הפנימית בארץ הצבי

הרב שמואל אליהו שליט"א:

בארץ ישראל מסתתרת פנימיות עצומה ואור גדול מאוד!!!

יצחק אבינו יודע שיש ברכה גדולה בארץ ישראל, אבל ההתחלה היא דווקא רעב, חושך: "ויהי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם, וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה".

יצחק, שעדיין לא רואה את הברכה הגדולה וחושב כי השבועה תתקיים בימי בניו, מתכוון לרדת למצרים, כמו אביו...

הקב"ה מונע אותו מלרדת ומגלה לו כי כבר בימיו תתחיל להתקיים השבועה: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כו).

גם כשאברהם אבינו מגיע לארץ הוא פוגש ברעב. הארץ הולכת ונכבשת על-ידי הכנענים מזרעו של שם. אשתו נשארת עקרה. הרשעה מרימה ראש והערים סדום ועמורה הולכות ונבנות. הברכה שאלוקים דיבר עליה לא נראית כלל וכלל בדורו של אברהם...

מסביר ה"שפת אמת" (מסעי, תרס"ד) את הטעם למה ארץ ישראל נראית בתחילה לא כמו שהיא באמת, למה הדבר מתגלה רק בסוף: "כי לארץ ישראל יש פנימיות גדולה וחיצוניות קטנה. זה מה שהגמרא אומרת (כתובות קיב.) אמר רב חסדא מאי דכתיב 'ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי'? למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה... כי היא מעט הכמות ורב האיכות. כי העיקר בה הוא הפנימיות. ולכן נדמה כ'צבי' שאין עורו מחזיק את בשרו שהפנימיות רב מאוד מן החיצוניות מלבוש החיצון".

בגלל ההסתרה הזאת של הברכה שמדובר בברכה פנימית, גם קבלת הברכה באה בדרך הפנימית.

הברכות הגדולות ניתנות ליעקב כשהוא מכוסה בבגדים של עשו ולא ניכר כלל. באופן זה הוא מקבל את הברכות הגדולות בשביל עם ישראל: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ".

האור החיים הקדוש אומר כי יש עוד ברכות גדולות מאלה שלא נאמרו במפורש בפסוק, והן רמוזות במילה "וַיְבָרֲכֵהוּ" שכתובה לפני הברכות. אחר כך הברכה מתחילה בו"ו החיבור, ללמדך כי יש ברכות לפניהן שלא פורטו בתורה. "ומה שלא פירש הברכות הרמוזות ב'ויברכהו', אולי שיכוין על דרך אומרם ז"ל (ב"ר לט,יא) שמפתח הברכות נתנו ה' לאברהם, ואברהם ליצחק (סא,ו) ועתה מסרם יצחק ליעקב, והוא אומרו 'ויברכהו' פירוש: מסר לו הברכות שיהיו ברשותו".

גם פה רואים כי את הברכות הגדולות יעקב מקבל בהעלם. לא רק בהעלם של לבוש עשו, אלא בהעלם שהתורה מעלימה ולא מספרת לנו מה בירך יצחק את יעקב לפני שאמר לו "ויתן לך האלוקים" וכו'.

הטוב הגנוז הזה מתגלה בסופו של דבר גם בחוץ, אבל רק למי שמתחבר לשורש הפנימי שלו.

רק לבני ישראל שנכנסים לארץ מתגלה טוּבה הגנוז של הארץ. וגם להפך זה פועל, רק בארץ ישראל מתגלה הטוב הגנוז של עם ישראל.

מסביר ה"שפת אמת" כי זה פירוש הפסוק (תהילים לא,כ) "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" – צָפַנְתָּ רק לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ רק לַחֹסִים בָּךְ, אבל אחרים לא מגלים את הטוב הצפון הזה "נֶגֶד בְּנֵי אָדָם".

כוונת דבריו היא למה שאומרת התורה ומה שראינו בעינינו, כי ארץ ישראל לא מגלה את צפונותיה ואת ברכתה לזרים - "ושממו עליה אויביכם היושבים בה", הפסוק הזה נאמר בזמן הגלות.

הרמב"ן, שחי בזמן הגלות, מעיד כי הדבר הזה מתקיים לגמרי (ויקרא כו,טז). הארץ לא נותנת את פריה לגויים: "שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".

את הסוד הזה, של ברכת הארץ הגנוזה שלא נראית בתחילה על פני השטח, לא ידע הברון הירש, שהיה עשיר עצום ונדבן גדול.

העשיר הזה חשב רבות איך להציל בכספו את עם ישראל מכל הפרעות, השנאה והדלות שהיו באירופה בימים ההם. הוא ראה את ארץ ישראל שממה. טורקים וערבים נבערים מדעת שולטים בה. השוחד שולט ביד רמה. פורעים פרעות ושופכים דמים. האדמה רועדת והבתים נהרסים. מלריה וקדחת מפילות חללים והמצב הכלכלי קשה מנשוא. הוא ראה מה שראה יצחק אבינו בשנות הרעב.

מה עשה הברון הירש? הקים קרן עם הון עתק לעודד את היהודים להגר לאמריקה. מיליוני יהודים מאירופה היגרו לארצות-הברית. גם יהודים מסוריה ומארץ ישראל קיבלו ממנו סיוע גדול לעזוב את מקום מגוריהם ולהגר ליבשת אמריקה. שם הוא חשב שהם יצליחו כלכלית ולא יחיו חיי עוני עוד.

בכספו העצום הוא קנה קרקעות בארגנטינה, הקים שם חוות ושילם ליהודים כרטיסי נסיעה באנייה על חשבונו. הוא הקים מוסדות אשר בהם לימדו אותם את השפה האנגלית והספרדית וכן מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו בכבוד.

חשבון התרומות שלו היה אדיר. בערכים של ימינו מדובר בסכום עתק של מיליארדי דולרים. בפגישתו עם הרצל אמר לו הברון הירש שהוא מוכן לתרום את כל הונו העצום למען גאולתו של עם ישראל. כל כך הרבה אהבת עם ישראל הייתה לו, אבל לא לארץ ישראל.

הוא הצליח בשלב הראשון. חצי מיליון יהודים היגרו לארגנטינה והתפרנסו היטב. גם לארצות-הברית היגרו מיליוני יהודים שחיו חיי רווחה כלכלית. לארץ ישראל הגיעו מאות אלפים בלבד.

מאז עברו מאה ועשרים שנה, כשמסתכלים על תוצאות מעשיו רואים דבר נורא. רוב היהודים שהוא עזר להם להגר לאמריקה התבוללו בנישואי תערובת, איבדו את הזהות היהודית, שכחו שהם יהודים. מחצי מיליון היהודים שהיגרו לארגנטינה נשאר רק רבע מיליון יהודים.

מסתבר שרצון טוב ונדיבות רבה לא מספיקים בשביל לעזור לעם ישראל. צריך לדעת כי אלוקים נשבע לאבותינו להחזיר אותנו אל הארץ הזאת, והוא זה שמנהל את העולם. את זה לא ידע הברון הירש, או ידע אבל לא פעל על-פי זה.

לעומתו הברון רוטשילד ידע ופעל על-פי השבועה הזאת.

גם הוא תרם סכומי עתק למען עם ישראל, אבל הם לא הגיעו לגודל הסכומים שתרם הברון הירש. גם הוא ראה את הפרעות ברוסיה חמישים שנה לפני השואה. גם הוא הסכים לתרום סכומי עתק בכדי לפתור את צרת היהודים.

למזלו של הברון רוטשילד היה לו רב, הרב צדוק כהן זצ"ל, שהיה בימים ההם הרב הראשי של פריז ולימים היה לרב של צרפת כולה. בניגוד לרוח הימים ההם ובניגוד לחלק מהרבנים באותה תקופה, הרב הזה תמך בתנועת "חיבת ציון". הוא הבין את מה שכתוב בפרשה שלנו. הוא הבין שמתחת לרעב ולשממה מסתתרת ברכה גדולה.

הברון רוטשילד קנה מאות אלפי דונמים של קרקעות בארץ ישראל. הוא השקיע בחפירת בארות ובנטיעת כרמים והכשיר את היהודים לעבודת קרקע. הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת על-מנת שידריכו את המתיישבים החדשים ואת האיכרים לגדל כרמי ענבים ולייצר יין. גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי.

אם משווים את תוצאות פעולתו של הברון הירש לתוצאות פעולתו של הברון רוטשילד רואים כי מחצי מיליון היהודים שרוטשילד עזר להעלות לארץ ישראל צמחה מדינה שלמה ומצליחה, שיש לה ולתושביה זהות יהודית. כמעט שאין בה נישואי תערובת. היא הפכה למדינה שיש לה עוצמה צבאית, כלכלית וגם רוחנית.

כל זאת לעומת הכישלון ממעשיו של הברון הירש, שגרמו התבוללות נוראה ואיבוד זהות העם.

הכול בגלל שלא למד מה כתוב בפרשה הזאת על התהליכים שמנהלים את העולם.

יצחק אבינו מגלה את הברכה של הארץ. בכל מקום שהוא חופר הוא מוצא באר מים: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה': וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים".

הפלישתים לא מבינים שהארץ מגלה את ברכתה רק לעם ישראל, ולכן הם מקנאים וסותמים את הבארות בעפר – ממש כמו היום שהם מנסים להרוס את המדינות שמנסות להשפיע עליהם כל טוב.

למרות כל הנסיונות מתקיימת בנו ההבטחה של הנביא מלאכי (א,ה) בהפטרה:
"וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל".