פרשת לך לך - לְהַצִּיל אוֹתָךְ - אֲפִלּוּ מִמֵּךְ

לְהַצִּיל אוֹתָךְ - אֲפִלּוּ מִמֵּךְ

בראשית (טו,א): "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד".

הקב"ה מבטיח לנו הגנה מהאויבים:

בראשית רבה (מד,ה): "ר' לוי אמר: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר, אותן המלכים שהרגתי, שבניהם מכנסין אוכלוסין, ובאים ועושים עמי מלחמה! אמר לו הקדוש ברוך הוא 'אל תירא... אנכי מגן לך', מה המגן הזה – אפילו כל החרבות באות עליה, היא עומדת כנגדן, כך אתה: אפילו כל אומות העולם מתכנסין עליך, נלחם אני כנגדן"!

אבל אנחנו צריכים הגנה מעוד דבר:

אנחנו אומרים בתפילה מגן אברהם, למה חותמים באברהם? כי דוקא הוא צריך מגן!

הבעיה של עמ"י זה עודף רחמנות! גם רחמנות יתר על האויבים! וזו בעיה שקיבלנו מאברהם, מידת החסד שהתפלל "לו ישמעאל יחי לפניך"!

גם מזה אנחנו צריכים הגנה - מעצמנו!

שלמה ארצי: "הָיִיתִי בָּא לְהַצִּיל אוֹתָךְ, לְהַצִּיל אוֹתָךְ, אֲפִלּוּ מִמֵּךְ".

לכן חותמים מגן אברהם!

רמב"ן (ז יב,טז): "ולא תחוס עינך, מפני הרחמנות שירחמו רכי הלבב על הנידונים... כי ברחמנות השופטים (ס"א הטפשים) יאבד כל משפט".

על הפסוק: "כי תצא למלחמה על איבך..." (דברים כ) כותב רש"י: "יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך".

במלחמה היצר הרע של היהודים זה הרחמנות!

בעיית הרחמנות החלה כבר בשחר ההיסטוריה כמו שכותב המדרש:

בראשית רבה (פר' כ"ב): "א"ר יוחנן: הבל היה גיבור מקין, שאין ת"ל "ויקם" אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו (קין): שנינו בעולם מה את הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו (הבל) רחמים, מיד קם עליו והרגו".

להרוג מחבלים זה לא עצוב!!!

זוה"ק (ח"א סא:): "לית חדוה קמי קב"ה כזמנא דאתאבידו חייבי עלמא ואינון דארגיזו קמיה, הה"ד (משלי יא,י) ובאבוד רשעים רנה, וכן בכל דרא ודרא דעביד דינא בחייבי עלמא, חדוה ותושבחא קמי קב"ה".

הגיע הזמן שנפעיל את המידות שלנו, גם הרחמנות וגם האכזריות על פי המוסר האלוקי הישר והקבוע, ולא על פי המוסר העולמי השקרי והמעוות שגובה מאיתנו את חיי חיילינו ואזרחינו.

הרב משה צוריאל:

אם לא נהרוג את הצורר, סוף דבר הוא שכאשר שוב תמצא ידו יכולת להציק, לצורר [ואף להרוג] יעשה זאת. לכן אין לרחם עליו כלל אלא יש לבערו מן העולם, אחת ולתמיד.

רלב"ג (מלכים א' כב,לח תועלת ל"ד): "להודיע שראוי לאדם כשיפול בידו במלחמה מי שהוא תמיד לו ולעמו לקוץ מכאיב, שלא יחמול עליו אך יבער אותו מן הארץ. פן ימצא לו מקום אחר זה אם ימלט להשחית הוא ועמו לפי היכולת. ולזאת הסיבה תמצא שציותה התורה להכות את המִדְיָנִים מפני מה שנתבאר 'כי הם צוררים לישראל בנכליהם'. וציותה גם כן למחות את זכר עמלק לזאת הסיבה. ולזה סִפֵּר כי מפני ששלח מלך ישראל בן הדד אשר שמהו הש"י בחרמו וברשותו ובמכמרתו, כעס הש"י עליו ואמר לו שכבר יהיה נפשו תחת נפשו ועמו תחת עמו".

הרב שמואל אליהו:

יש חושבים, בעקבות הפסוק "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר", כי נקמה היא תכונה שפלה שצריך להימנע ממנה.

אולם צריך לדעת כי נקימה ונטירה אסורות ביחסים שבין אדם לחברו, אבל לא בגניבה ובגזל, בפציעה וברצח. במקרים כאלו צריך לתבוע את הגנב והמזיק ולקחת ממנו כפל, ארבעה וחמישה. ולפעמים לתת עליו עונשים חמורים עד מוות.

רמב"ן (ויקרא יט,יז): "וענין הנקימה והנטירה, כבר פירשוהו רבותינו שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון, השאילני מגלך השאילני קרדומך. כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון כגון בנזיקין וכיוצא בהן, אינו מחוייב להניח לו אבל יתבענו בבית דין וישולם ממנו מפסוק 'כאשר עשה כן יעשה לו'. והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל. וכל שכן בענין נפש, שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו, על פי בית דין המורים במשפטי התורה".

כל שכן ביחסים כלפי רוצחים גויים!

בשו"ת "צמח צדק" (הקדמון סימן קיא) מסביר הרב כי בוודאי שגאולת דם שייכת בגוי שרצח יהודי, ולא רק ביהודי שרצח יהודי.

שאם לא תיקח דין מן הרוצחים הגויים – מלאה הארץ חמס. וכך הוא מביא משם "ילקוט שמעוני" (א יז  קכז) על דוד המלך שלקח חמישה חלוקי אבנים להרוג בהם את גוליית, שהיה נוכרי, כידוע.

והסביר המדרש כי דוד שימש שליח מצווה לחמישה גואלי דם מיד גוליית - "אחד לשמו של הקב"ה, ואחד לשמו של אהרן, ושלשה לשלשה אבות העולם".

כיוון שגוליית חירף מערכות אלוקים, דוד נוקם נקמת אלוקים.

וכיוון שפגע בברית האבות הקדושים, הוא נוקם את נקמת האבות.

וכיוון שגוליית רצח את חפני ופנחס הכוהנים בני עלי, על כן אהרן הכוהן גואל הדם ודוד פועל בשמו (רד"ק שמואל א' יז,מ). הרי מבואר דמיקרי גואל הדם להנקם מן הרוצח אפילו כשהוא גוי.

הרי מבואר כי בימינו צריכים להשתדל, כי כל מי שמרים יד על יהודי להרגו, נקום יינקם. ואפילו לא הרג אלא רק הכה או רצה להורגו.

כמו שכתוב אצל משה רבנו: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל".

גם בימינו חשוב לדאוג להסדרת החוק כך שיהיה ברור לכולם, כולל לרוצחים, שמחבל או מחבלת  שבאו להרוג יהודים - זה סופם.

חובה ומצווה על החיילים והשוטרים והאזרחים לכלות אותם. לא לנטרל אותם ולא להשתלט עליהם, אלא להעבירם מן העולם. ומי שמגן עליהם – מביא שפיכות דמים לעולם.

ואם החוק לא מתיר לעשות כן - צריך למצוא את הפרצה בחוק שמתירה לעשות כן, או להחליף את מפרשי החוק על מנת שלא ירבו שופכי דמים.

ואם יאמרו לנו: אבל אנחנו נאבד את התמיכה של העולם, מה נעשה בלעדיהם?

נענה להם את הפסוקים הבאים:

דברים (ז,יז-כא): "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם: הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם... לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא".