פרשת בלק - כף זכות!

בלק – כף זכות!

הגאון הקדוש רבי יעקב שאלתיאל ניניו זצ״ל בהקדמת ספרו ״אמת ליעקב״ הוא כותב, שארבעה ניסים שנעשו לו הביאוהו להודות לה' על ידי הדפסת ספרו:

-בעת הרעש הגדול שהיה בטבריה, שהה רבי יעקב בבית הכנסת וקרא קריאת שמע. לאחר הרעש מצא שחמישים בני אדם שהיו סביבו נהרגו — והוא באמצעם ולא ניזוק במאומה. בגדיו היו מוכתמים בדם — אך לא בדמו שלו, אלא של ההרוגים סביבו, ויהי לנס.

-בהיותו בירושלים פרצה שם מגיפה, והוא חלה בה, אבל בחסדי ה׳ הבריא, והנס שהוא מציין: שהוא לא הדביק אחרים...

-כאשר יצא לשליחות מצוה, התנפלו שודדים על שיירתו, ובזזו את כל המשאות — מלבד אמתחתו שלו שהיתה גדושה בכספים למען עניי טבריה. היא פשוט נעלמה מעיניהם!

-הוא עמד לשהות בצפת בחג השבועות תרצ״ד, כאשר התגלה לו בחלום שתהיה שם התקוממות דרוזית וייערכו פרעות בעיר, והוא נשאר בטבריה. כהודאה על ניסים אלו, פירסם את ספרו הגדול שהאיר לדורות.

מיהו הזוכה שייעשו לו ניסים ונפלאות? 

כתב הרב בספרו ״שפת אמת״ הנספח לספרו ״אמת ליעקב״: מי שמלמד זכות על ישראל! זהו שכתוב בפרשתינו: "לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל — ה׳ אלקיו עימו!״ (במדבר כג,כא).

גדעון בן יואש נבחר בגלל לימוד הזכות:

ילקוט שמעוני (שופטים ו): "לך בכחך זה – אמר לו הקב"ה יש בך כח ללמד סנגוריה על ישראל בזכותך הם נגאלים"!

במדבר (כג,יג): "אפס קצהו תראה וכלו לא תראה".

ה'שפת אמת' מביא את המשנה באבות (א,ו) "והוי דן את כל האדם לכף זכות" למה נאמר את כל? כי כשמתבוננים על כל המכלול של החיים והתכונות והמקרים של האדם אז מבינים את מעשיו... וסה"כ רואים שהוא אדם טוב...

בלעם אומר לבלק אני לא יכול לקלל אותם אז בלק אומר לו זה בגלל שאתה מסתכל על הכל אבל בוא הצידה תסתכל רק על המעשה הזה ורק על הפינה הזאת ואז תמצא נקודות לא טובות כי לא תהיה לך את הזוית ראיה הכוללת שבה רואים איך כל אחד מישראל הוא יהודי כשר!

גמ' שבת (קכז:): " ת''ר הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות!

מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעה''ב אחד בדרום שלש שנים. ערב יוה''כ אמר לו: תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע, אין לי. תן לי בהמה, אין לי. תן לי כרים וכסתות, אין לי. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעה''ב שכרו בידו ועמו משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. א''ל העבודה כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי, ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות!

ת''ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו. למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני? אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. אמר להם העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות.

תנו רבנן פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו מי ילך? אמר להם ר' יהושע אני אלך. הלך רבי יהושע ותלמידיו כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו, ואמר (להן) בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? אמרנו כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. בשעה שנעלתי במה חשדתוני? אמרנו שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? אמרנו שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. אמר להם העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לזכות המקום ידין אתכם לזכות".

אוה"ק (בראשית כט,לב): "כי הצדיקים יקיימו מצות חכמים (אבות א,ו) לדון לכף זכות, ולזה היתה תמיד דנה לכף זכות ולא עלה על דעתה כי היתה שנואה וכמו שפירשתי בפסוק (ל''א) וירא ה' וגו' ולא כן היתה דעתה, וזו היא מדת המאושרים".

חפץ חיים: "הרואה אדם שעושה מעשה שניתן לדונו לכף זכות ולכף חובה. אם העושה הוא ירא שמים אפילו אם מסתבר יותר לדון אותו לכף חובה חייב לדונו לכף זכות! ואם הוא אדם בינוני אם הספק שקול יש להכריע לזכות אבל מצד מידה טובה גם כשמסתבר לחובה ראוי לדון לכף זכות..."

בן איש חי (עוד יוסף חי דרשות, במדבר): "הנה, פעם אחת שמעתי מאדם אחד מדבר בגנות אחינו בית ישראל היושבים בארצות אירופה, ואומר שהם מחללי שבתות בפרהסיה מקטון ועד גדול, ואוכלים מאכלות אסורות, ועוד ועוד הִרְבָּה לגנותם. 

אמרתי לו: מי הכריחך לדברים אלו של גנות וחובה וקטרוג, הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה?! ואתה מה יש לך בדברים אלו? ומי הכניסך בתגר זה? 

ועוד, למה תבחר לעשות מעשה זבוב שאינו חונה על בשר נקי וטהור אלא רק על מכה וחבורה אשר על הבשר? כי כן אתה מספר בגנות אנשי אירופה ואינך מספר בדבר טוב ושבח הנמצא בהם! 

ויאמר: מה שבח וטוב נמצא בהם ביהדותם כדי שאדבר בו? 

אמרתי לו: יש ויש, כי הנה תמצא אפילו אותם האנשים שהם מחללים שבתות וימים-טובים ואוכלים בשר חזיר ובשר בחלב וטרפות ושותין יין עם הנוכרים ומתערבין עמהם, עם כל זה הם מחזיקים בשם היהדות אשר עליהם, ומודים ומודיעים שהם יהודים, ואין שם יהודי חרפה להם, אלא הוא להם לכבוד ולתפארת".

כף זכות זו לא מידה שבעתיד אם ייצא אז כדאי לעבוד על זה, זו מידה שיכולה להציל את החיים שלך!

ליקוטי מוהר"ן (א',קיג): "וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלּא מִדַּעְתּוֹ כִּי שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב כִּי קדֶם כָּל גְּזַר דִּין שֶׁבָּעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם מְאַסְּפִין כָּל הָעוֹלָם אִם מַסְכִּימִין לְהַדִּין הַהוּא וְאַף אֶת הָאִישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְזַר עָלָיו הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ אִם הוּא מַסְכִּים אֲזַי נִגְמָר הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם. וְהָעִנְיָן, כִּי בְּוַדַּאי אִם יִשָּׁאֵל לוֹ בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ בְּוַדַּאי יַכְחִישׁ וְיאמַר שֶׁאֵין הַדִּין כֵּן אַך מַטְעִין אוֹתוֹ וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ עַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ וְהוּא פּוֹסֵק הַדִּין וַאֲזַי נִגְמָר הַדִּין וְכָעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בְּדָוִד הַמֶּלֶך, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא וְכוּ' וְסִפֵּר לוֹ מַעֲשֵׂה הָאוֹרֵחַ עָנָה וְאָמַר: חַי ה' וְכוּ', וְאֶת הַכִּבְשָׂה וְכוּ' אֲזַי נִפְסַק הַדִּין עַל דָּוִד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו וְזֶהוּ וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ כְּלוֹמַר שֶׁשּׁוֹאֲלִין דַּעְתּוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא שֶׁלּא מדעתוִּ כי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַדִּין הוּא עָלָיו וְהָעִנְיָן הוּא עָמק מְאד, אֵיך שׁוֹאֲלִין כָּל אָדָם כִּי בְּכָל הַדִּבּוּרִים וְסִּפּוּרִים שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ יִמְצָא שָׁם דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְרָמִים וְצָרִיך לִזָּהֵר בָּזֶה מְאד לִבְלִי לִגְמר הַדִּין עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה וִישַׁלֵּשׁ כִּי הוּא סַכָּנַת נְפָשׁוֹת וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים".