שלח לך - וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת

וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת

במדבר (טו,לח-מ): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם".

האור החיים הק' מביא מדרש (ילקוט) שכשראה משה מעשה המקושש אמר לפני ה' בימי החול לובשין ישראל תפילין וזוכרין המצות ביום השבת במה יזכרו? והשיב הקדוש ברוך הוא הריני נותן להם מצות ציצית שבה יזכרו".

בעל הטורים: "ציצית בגימ' צדקות לומר מי שהוא זהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה דכתיב אני בצדק אחזה פניך.... ציצית עולה ת''ר ושמונה חוטין וחמשה קשרים תרי''ג לומר לך ששקולה מצות ציצית ככל התורה כולה" (וכן מובא ברש"י על אתר).

אבן עזרא: "והיה לכם לציצת. והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפים שיתכסה בו ביום תמיד ולא יסירנו מעליו למען יזכרו... ולפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה".

מנחות (מא.): "מלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא אמר ליה קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה ענשיתו אעשה?!? אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן!!! (בזמן שמידת הדין מתוחה ח"ו מענישים על ביטול עשה)".

מעשה בבחור מסורתי חייל בצנחנים שהשתחרר בדיוק חמשוש ורצה להתקרב אל הקב"ה והשתתף בשבת בסמינר, במוצ"ש אחרי שבת שלמה של התחזקות הוא החליט לקבל על עצמו לשים ציצית קטן...

יום ראשון לקח את הציצית לובש אותה יחד עם המדים והנשק מעמיס את התיק הכבד ויוצא לכיוון תחנת האוטובוס לבסיס שהייתה בגבעה הצרפתית בירושלים.

לאחר כמה דק' שעמד בתחנה שם לב החייל למישהו ממש חשוד ומפחיד לבוש מעיל גדול ומנסה מתוך המעיל כאילו למצוא איזה משהו בעצבים ובלחץ... הבין החייל שמדובר במחבל! התחנה הייתה ממוקמת לערך 10 מטר מאותו מחבל..כולו לחוץ ולא יודע מה לעשות. הוא אמר לעצמו יש לי 2 ברירות: לזרוק תתיק לזרוק תכל לתפוס ריצה ולהינצל או לנסות להציל את האנשים המסכנים שמסביב. ה' נתן בו אומץ שאין לתאר. הוא החליט לרוץ אל המחבל ולנסות להרוג אותו לפני שיקרה אסון גדול... כמובן שאותו מחבל שם לב אל החייל שמנסה למנוע ממנו את אותו הפיגוע אך למרבה הצער באותו שניה שקפץ החייל על המחבל התפוצץ המחבל! מספר אנשים שעמדו באותה תחנה שהייתה ממוקמת 10 מטרים לערך מהמחבל נהרגו במקום הי"ד. אבל אותו החייל שהמחבל עמד 20 סנטימטר ממנו בפיצוץ קיבל רק רסיסים קטנים ברגליים...

רמב"ם (יד החזקה הלכות ציצית ג'): "אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצווה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת כציצית כדי שיקיים מצווה זו... לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'".

מנחות (מד.): "תניא א''ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעה''ז ולעה''ב איני יודע כמה! צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש אשה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח אמרה היא יכנס נכנס הציעה לו ז' מטות שש של כסף ואחת של זהב ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב עלתה וישבה על גבי עליונה... ואף הוא עלה לישב כנגדה באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע''ג קרקע ואף היא נשמטה וישבה ע''ג קרקע אמרה לו גפה של רומי (לשון שבועה...) שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה וכתיב בה {במדבר טו-מא} אני ה' אלהיכם שתי פעמים אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר עכשיו נדמו עלי כד' עדים אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה כתב ונתן בידה עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר' חייא אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה כתב מידה ונתנה לו אמר לה לכי זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זה מתן שכרו בעוה''ז ולעה''ב איני יודע כמה".

שבת (לב:): "אמר ריש לקיש כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים[1] שנאמר כה אמר ה' [צבאות] בימים ההמה (בזמן הגאולה) אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים [והחזיקו] בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו'".

רש"י ד"ה 'בכנף איש יהודי' - בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון, הרי שבע מאות לשבעים לשון, וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות".

האדמו"רים מבית רוז'ין היו נוהגים לעטוף התינוקות מבני חודש ומעלה בציצית.

רבי דויד משה מצ'ורטקוב, בן רבי ישראל מרוז'ין, היה תינוק מוטל בעריסה, ולפתע החל בוכה בקולי קולות. בשום פנים אי- אפשר היה להרגיעו ולהשתיק את בכיו. נבהלה הרבנית ונכנסה לחדר בעלה ליטול ממנו עצה, מה לעשות בתינוק הבוכה בלא הפסק.

"לכי נא ובדקי בציציות של הטלית קטן שהלבשת היום לילד!", אמר הצדיק בקול רגוע ושב לעיין בספר שלפניו. מיהרה הרבנית אל התינוק וגילתה שחוטי הטלית שהלבישה באותו בוקר את דוד משה נקרעו בוו שבלט בקצה העריסה. הסירה מעליו הרבנית את הטלית קטן הפגומה ועטפה אותו ב"ארבע כנפות" כשרות, וכהרף עין נרגע התינוק והחל מחייך.

מעלות הציצית:

א. ירושלמי, זוה"ק כל המקיים מצוות ציצית כאילו מקבל פני שכינה.

ב. המעביר ציצית על עיניו בשעת קריאת שמע, לא יבוא לסימוי עיניים.

ג. תיקונ"ז (תיקון ח"י), גורי האריז"ל ע"י הציצית "אדם מכוסה מכל המזיקין ומלאכי חבלה".

ד. זוה"ק המתעטף בציצית מכריזים המלאכים לפניו , הבו יקר לפלנייא הבו יקר לברא דמלכא.

ה. ניצול מיצר הרע כמעשה יוסף הצדיק.

ו. ניצול מדינה של גהינום.

*מובא בדברי שלום ואמת לימוד זכות על חלק מעדות המזרח שנהגו לא ללבוש.

כוונות בקשירת הציצית (הגרמ"א):

בטלית קטן: 10 , 5 ,6, 5, בטלית גדול: 7, 8 ,11 ,13 


לקשור קשר ראשון כמו בכל ציצית ואחר לקשור 7 חוליות כדעת הרמב"ם.

טוב ומן הראוי לקשור 13 חוליות בשילוב 5 קשרים וראה כוונות ורמזים שגילו לנו חז"ל והראשונים בקשירת הציצית באופן של 13 חוליות ו5 קשרים 
לב פתילות ל"ב רמז ל 'ב' האות הראשונה בתורה ל' רמז לאות האחרונה בתורה.

ציצית = 600 + 8 חוטים + 5 קשרים  = 613 כמניין תרי"ג "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (רש"י במדבר טו לט)

39 כריכות + 13 חוליות =52 כמניין שם ב"ן  יו"ד ה"ה וו ה"ה (זוהר פינחס רכח ב) העולה כמניין אליהו ופעמיים שם הויה.

39 כריכות כפול 4 כנפות = 156 העולה כמניין יוסף(פרי עץ חיים שער הציצית פרק ה) העולה כמניין 6 פעמים שם הויה וזה רמז לזכור את התגברות יוסף על תאוותו ובזכות זאת זכה להיות מרכבה למידת היסוד.

20 קשרים + לב פתילות = 52 כמניין שם ב"ן  יו"ד ה"ה וו ה"ה העולה כמניין אליהו ופעמיים שם הויה. וזהו רמז לזכור את פנחס הוא אליהו שבזכות קנאתו לקדושת הברית במעשה זמרי ובימי אחאב זכה הוא להגיע לכל ברית של עם ישראל.

13 חוליות כל חוליה 3 כריכות 13 כפול 3 = 39 העולה כמניין טל כמניין הויה אחד (שו"ע יא יד ושם החשבון 7 8 11 13).

13 חוליות + 5 קשרים כפול 4 כנפות = 72 כמניין שם ע"ב  יו"ד ה"י וי"ו ה"י כמניין חסד  וזהו סוד "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא" (ישעיה טז ה)  דהיינו על ידי ע"ב חוליות העולים כמניין ע"ב/חסד מתקנים את המלכות (שם אדני/השכינה) להיות כסא לז"א (לקודשא בריך הוא שם הויה)  (תיקוני זוהר י כו א)

לב פתילות + י"ג חוליות = 45 העולה כמניין שם 'מה' יו"ד ה"א וא"ו ה"א העולה כמניין גאולה.

8 פתילות + 5 קשרים + 13 חוליות = 26 = הויה, בברכת 'ברוך שאמר' לוקחים הציציות שלפניו ביד ימינו ויחד עולים כמניין פעמיים הויה(מ"א נא א וחשבון אחר הוא ששתי הציציות 10 קשרים +16 פתילות שם הויה). ואילו בברכת אהבת עולם לוקחים 4 כנפות מלפניו (כה"ח מח) ויחד עולים כמניין 4 פעמים הויה.

8 פתילות + 5 קשרים + 13  חוליות + 39  כריכות כפול 4 כנפות = 260 כמניין 10 פעמים הויה וכמניין פעמיים עין (130)וכן 8 פתילות כפול 4 כנפות =32 כמניין 'לב' וזהו רמז לנאמר בפרשת ציצית (במדבר טו לט) "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" והיינו שבזכות מצוות הציצית זוכים לשמירת העיניים. 

13 חוליות כנגד 7 רקיעים ו6 אוויריים שבניהם (מנחות לט.)

5 קשרים כנגד חמשה חומשי תורה ו13 חוליות כנגד 13 מידות הרחמים של התורה וי"ג מידות רחמים של התורה הם כנגד הי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם(זוהר פנחס רכח א) 

5 קשרים + 13 חוליות = ח"י וזהו סוד ח"י העולמים שהוא היסוד המקשר את הקב"ה עם שכינתו מכל הצדדים היינו בארבע כנפות הטלית שהרי בכל צד של הטלית יש טל כריכות הרומזים ליו"ד ה"א וא"ו והחמשה קשרים רומזים לאות ה"א האחרונה משם הויה הרומזת לשכינה [למלכות]  (זוהר פנחס רכח א)  


5 קשרים + 8 פתילות + 13 חוליות + 39 כריכות = 65 = 'אדני' (כלבו)

---

[1] הרבי מחב"ד שואל מה נעשה עם כ"כ הרבה עבדים? ועונה שזאת תהיה אחת מהשאלות שנשאל את המשיח כשיבוא...