שמיני עצרת - שמחת תורה – חיבור של כל עמ"י

חיבור של כל עמ"י

דברים (לג,ד): "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב".

מה פירוש "קְהִלַּת יעקב"?[1]

זו המשמעות העמוקה של התורה, שהיא הופכת את עם ישראל לקהלה אחת.

המשפט שאנחנו מכירים "כל ישראל ערבין זה לזה" נולד במתן תורה כאשר עם ישראל קבלו את התורה.

מדוע עם ישראל אומרים זאת למשה עכשיו?

לאחר שמשה מספר להם מה הקב"ה עשה, מפרשת הגמ' במסכת עבודה זרה שהקב"ה לפני שנתן את התורה הלך לבני עשו ושאל אותם האם הם רוצים לקבלה, בני עשו שאלו מה כתוב בה?

אמרו להם "לא תרצח", והם ענו אם כן אנחנו לא מסוגלים לקבלה הברכה שלנו היא על חרבך תחיה. לאחר מכן הלך לבני ישמעאל ושאלו אותו גם הם מה כתוב בה אמר להם "לא תגנוב" וגם הם אמרו שהם לא מסוגלים בגלל הציווי לא תגנוב. וכך הסתובב מאומה לאומה וכל אחד שאל מה כתוב וכששמע משהו מסוים לא הסכים. וכשבא לישראל אמרו נעשה ונשמע. המדרש הזה מוזר ביותר, וכי עלה על דעתינו שכל בני עשו היו רוצחים?

הרי עובדתית אין זה נכון לא כל גוי הוא רוצח, יש רוצחים אבל הרוב אינם רוצחים. וכנ"ל אצל בני ישמעאל וכי כולם גנבים?

יש גנבים ויש גם נורמלים.

חוץ מזה וכי אצלנו אין רוצחים או גנבים?

ביאליק אמר פעם "מתי ימצא הגנב העברי הראשון".

הגמ' (ע"ז ע.) אומרת משהו הפוך, שפעם באו גנבים בבבל ופתחו חביות יין והתירו את היין מפני שרוב הגנבים באים מישראל. אם כן היין אינו נסך.

ואם כן מדוע לעם ישראל לא היתה בעיה עם הציווי לא תרצח או לא תגנוב?

אלא התשובה היא מפני שידעו הגויים שאם הם יקבלו את התורה יחד איתה הם יקבלו ערבות על כל מה שיעשה כל אחד מהם, והם לא רצו להיות אחראים על עבירות של מישהו אחר.

הם יודעים שיש להם חולשה לעבירה מסוימת והם לא רוצים שאם אחד יחטא כולם יצטרכו לשלם בשבילו.

לעומתם, עם ישראל היה מוכן לקבל את הערבות ההדדית "מורשה קהלת יעקב" דווקא בקהלה, עם ישראל היה מוכן לקחת אחריות על כל אחד מאנשיו. וכולם היו מוכנים לקבל את העונש במקרה ומישהו אחד חטא.

האדמו"ר מצאנז ("שפע חיים"): "כל נשמות ישראל נחשבות הן כגוף אחד, כי אצל כל אדם מישראל שוכנת נשמה אשר היא חלק אלוקי ממעל, ובעוד שבגוף, האדם נפרד מחברו, הרי שאצל הנשמה לא שייך מושג של פירוד, וכל נשמות ישראל הן חטיבה אחת. דבר זה אמת ויציב בפנימיות התורה הקדושה. וכיוון שכל ישראל נחשבים כגוף אחד, הרי ממילא מוכרח להיות שכל אחד ירגיש את כאבו של הזולת. וכשם שכל אחד מבין שכאשר יש לאדם מכה ביד או ברגל או בכל איבר אחר נגרם מזה צער לכל הגוף, כך צריכה כל נשמה מישראל לחוש את הכאבים של כל כלל ישראל, מתוך הרגשה כאילו פלוני הוא הרגל שלי ושכני הוא היד שלי, וכשכואב לו הרי זה מצער גם אותי. עניין זה הוא מיסודי היסודות".

רק כך אפשר לקבל את התורה!!!

בשמחת תורה אנחנו שמחים על כך שבניגוד לגויים לנו אכפת מכל אחד מעם ישראל, ואם יש אחד מאיתנו שנמצא בצרה כולנו איתו, ולהיפך אם אחד מאתנו בשמחה כולנו שמחים איתו.

זה פשר המעגל בריקודים – כולם ביחד!

לכן אנחנו מחברים את חתן תורה עם חתן בראשית – כשהמעגל נסגר התורה נהיית אינסופית – יש אותיות בתורה כמספר נשמות ישראל - כשאנחנו רוקדים במעגל יש לנו כח אינסופי!

הרב קרליבך: השורש של הפירוד בעולם זה הס"א! עמלק! כתוב (דברים כה,יז): "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".

עמלק הוא זה שעושה את ההרגשה של 'לך' אתה לבד ואין לך מה לדאוג לאנשים אחרים...

רק אחרי התקופה המדהימה הזאת שמחקנו את עמלק מתוכנו וניקינו את כל החטאים אפשר להגיע לאחדות מושלמת ולקבלת תורה כולם ביחד!

סיפר הרב ישראל נסים לוגסי, בת-ים: פעם הגיע אל הבבא סאלי אדם שאשתו הייתה חולה במחלה, הוא בירך, אחר כך עשו בדיקות ונמצא שהכול תקין. בנתיבות מאוד חם, ואותו אדם רצה לעשות משהו למען הכרת הטוב לצדיק, והזמין בעבורו מזגן לרב.

כשהגיעו המתקינים שאל אותם הרב: מי הזמין? אמרו לו את שם התורם. אבל הבבא סאלי סירב שיתקינו לו את המזגנים. התורם בתמימותו חשב שהרב חושש מחשבון החשמל שהוא יצטרך לשלם, ולכן הגיע והבטיח לרב שהוא ישלם גם את חשבון החשמל.

אמר לו הרב: איך אני אשב עם מזגן כאשר מולי יושבים מאות תלמידים בישיבת הנגב שעמלים בתורה והם בלי מזגן? אם תשים בישיבה מזגן, אני אסכים.

אותו אדם הסכים לשים בישיבת הנגב עשרות מזגנים כדי שהצדיק יסכים שיתקינו מזגן בביתו. זאת אהבת ישראל אמיתית.

הגמ' (שבת פז.) אומרת שכשהגיעו ישראל למדבר סיני בר"ח סיון, לא אמר להם באותו יום דבר, "משום חולשא דאורחא".

וכתב השם משמואל שהכוונה לאותם חוטאים שפלט הענן, שעליהם נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" – הנחלשים.

הזוי! הרי כתוב "ארץ יראה ושקטה", שהארץ יראה שמא לא יקבלו ישראל את התורה, ואז יחזיר הקב"ה את העולם לתוהו ובוהו, ומשום החוטאים הללו עיכב הקב"ה את התורה יום אחד?

כן! בלי האנשים האלו התורה לא הייתה יכולה להינתן! היה חסר מהשישים ריבוא אותיות!

עמ"י צריך שכל אחד אחד מהעם יהיה קשור לתורה!

הרב חרל"פ זצ"ל: "כמו שא"א ליהדות בלא אמונה, כך א"א ליהדות בלא כלל... והאומר שדי לו שיעבוד הוא לבדו את הקב"ה, ודומה לו שהוא יהודי, אינו אלא טועה, כמו האומר שהוא יהודי בלא אמונה".

ביום יום אתה לא תבוא למישהו ברחוב ותרקוד איתו – פאדיחות... עכשיו – תחטוף אנשים בכח למעגל!!! אין מחיצות אין פאדיחות, אין לא נעים לי... אם דוד המלך מכרכר ומפזז ועושה סלטות של קפוארה אז כל אחד יכול וצריך לרקוד כמו משוגע- דווקא עם כל מי שמסביבו!!! כולם ביחד!!!

---

[1]  ע"פ רעיון של הרב אשר סבג.