הלכות ארבעת המינים
ההלכות על פי דעת הרב
מרדכי אליהו זצוק"ל.
קיצור ההלכות:
לולב: שדרת הלולב
(הענף המרכזי ללא עליו) - צריכה להיות ישרה, שלא ינטה הלולב לימין או לשמאל. גודל
הלולב - 40 ס"מ.
אתרוג: משקלו - לפחות 56 גרם , שהוא שיעור של כביצה (כיון
שבימי החג האתרוג מצטמק, לכן יקח אתרג שמשקלו יותר מ - 56 גרם).
הדס: צריך להיות
"משולש", דהיינו ששלושת עליו יצאו מאותו השורש. שיעורו - 24 ס"מ.
ערבה: דין הערבה קל
מכולם, וצריך רק לדאוג שלא יחסרו בה עלים, ושהעלה העליון לא נקטם, כי זה פוסל
בערבה. גודלה: 24
ס"מ .
פרטי ההלכות:
לוקחין לולב אחד, אתרוג
אחד, שלשה בדי הדס ושני בדי ערבה, ואין להוסיף.
יש להקפיד שהלולב ההדס
והערבה יהיו תמיד ירוקים ויפים, ומצווה להחליף את המים כל יום, כדי שארבעת
המינים ישארו לחים ומהודרים, וביום-טוב מוסיפים מים אבל לא מחליפים.
אין נוטלים לולב בשבת בין ביום-טוב
ראשון ובין בחול המועד סוכות שחל בשבת, ואסור גם לטלטל בשבת את ארבעת המינים משום
מוקצה.
ביום-טוב הראשון אין יוצאין
בלולב ושאר מינים שאולים, אלא צריכין שיהיו שלו ממש, דכתיב "ולקחתם לכם ביום
הראשון", ודרשינן "לכם" — משלכם (סוכה כז ב), להוציא את השאול. ואם
אחר נותנם לו במתנה על מנת להחזיר — יוצא ידי חובה. ואפילו נותנם לו סתם לצאת בהם,
נחשב כאילו אמר לו בפירוש שהוא נותנם לו במתנה על מנת להחזיר, אומנם אם נתנו במתנה
לזמן קצר - אינו מתנה.
מי שמקבל מחבירו לולב
ב"מתנה על מנת להחזיר", יגביה את הלולב ומיניו והאתרוג לכל הפחות
"טפח", וכשמחזיר לבעליו, יגביהו הבעלים טפח (אחרונים).
הקונה אתרוג בצק'
דחוי - אינו יכול לברך עליו ביום טוב ראשון, כיון שקנין כזה הוא רק מדרבנן,
ואילו נטילת הלולב מדאורייתא. ולא טוב לבקש מהמוכר שימחל לו על התשלום כי
האר"י אמר שלא טוב לקיים מצוות בחינם. על כן לפחות ישלם למוכר חלק מהסכום
במזומן או בצ'ק מזומן.
שואל שלא מדעת נקרא
"גזלן", ולכן אין ליקח לולב של חבירו בלי ידיעתו, ומי שלקח לולב מחבירו
בלי ידיעתו ביום הראשון אינו יוצא ידי חובה ואסור לו לברך עליו.
אם יודע שחבירו אינו
מקפיד אם יברכו בלולב שלו, ולהיפך ניחא לו בזה שעושים מצווה בממונו - יכול ליקח
לולב חבירו ולברך עליו. אמנם ישקול האדם דבר זה היטב היטב, כיוון שיש רבים
שמקפידים שלא יגעו בלולב ובאתרוג שלהם שמא יפסלו. ואם לקח בלי רשות מחבר שאינו
מקפיד — יכול לברך עליו בכל ימי סוכות חוץ מהיום הראשון. וחייב להחזירו למקומו,
ואסור ליתנו לשום אדם אחר.
לא יקצוץ ארבעת המינים מגינה
של חבירו מבלי שקיבל ממנו רשות, אף על פי שיודע בוודאות שחבירו אחר כך ירשה לו.
ביום הראשון לא יתנו לקטנים
ליטול ארבעת המינים (ואפילו אחד מהמינים) של גדולים עד לאחר שיטלו הגדולים, כי
הקטן קונה ואינו מקנה מן התורה, ואם יתנו לו לברך, לא יוכלו הגדולים לברך אחריו,
לכן יאחוז הגדול יחד עם הקטן בארבעת המינים בעת הברכה.
חייב אדם לקנות ארבעה
מינים כשרים לכל בן שלו כשהוא יודע לנענע בלולב, להוליך להביא להעלות
ולהוריד. ויש אומרים שחייב לקנות כשהוא בן חינוך, כבן שש ושבע, והלכה כדעה ראשונה.
נשים - נהגו לנענע
בלולב ולברך עליו.
הדס של מצווה אסור
להריח בו בכל שבעת ימי החג אפילו בשבת, כיוון שהוא מוקצה למצווה. אבל באתרוג
מותר להריח בו מן הדין, אלא לפי שנחלקו אם לברך עליו אם לאו, יש להמנע מלהריח בו.
יש לאגוד את ההדסים
והערבות עם הלולב שיהיו כולם אגודה אחת משום "זה אלי ואנוהו".
האגידה צריכה להיות בקשירה ממש דהיינו שני קשרים זה על גבי זה, ואין להסתפק במה
שתוחבין את ההדסים והערבות ב"קוישיקלך".
צריכין להשגיח שההדסים
והערבות יהיו מונחים כדרך גדילתם, דהיינו מקום החתך למטה, שאם נתהפך אפילו
רק ענף אחד - גם בדיעבד אינו יוצא.
מנהג האר"י לאגוד הדס אחד
בימין והדס אחד בשמאל (כשהשדרה באמצע מול פניו) והדס אחד באמצע נוטה לצד ימין.
ערבה אחת בימין וערבה אחת בשמאל, וכן נוהגים. וקושרים את הלולב עד ראשו ממש. יש
קושרים י"ח קשירות ויש קושרים בחוט עד סופו לנאותו.
בשעה שאוגדם יהיו למטה
הכל שווים, כדי שכשיטול את הלולב יאחוז את כולם. כיון שלכתחילה צריך לאחוז לא
רק בלולב עצמו אלא גם במיניו. ומכל מקום יש לראות שיהיה ההדס מעט גבוה מן הערבה.
וצריך להשגיח שתצא השדרה של הלולב למעלה מן ההדסים והערבות לכל הפחות טפח.
אסור לאגוד את הלולב
ביום-טוב
ולכן אם לא קשר בערב יום-טוב או שקשר והותרה האגודה, אסור לקשור קשר כפול אלא קשר
עניבה בלבד. או שיכרוך את החוט סביב הלולב והמינים ויתחוב את ראש החוט לתוך העגול
הכרוך.
לולב:
גודל הלולב - צריך להיות
ד' טפחים של "שידרה" (טפח — 8 ס"מ ). שיהיה מתחילת השידרה ועד קצה השידרה
32 ס"מ
חוץ מן העלין העליונים. ובשעת דחק שאין לולבין אחרים או שמחירם יקר מאוד, יקח לולב
שגודל השידרה שלו 27 ס"מ.
אם יש לו הדסים וערבות
ארוכים, יקח לולב גדול שה"שידרה" שלו גדולה בטפח מההדסים והערבות, או
שיקצוץ את הערבות וההדסים מלמטה (ובלבד שישאר בהם שיעור כדלהלן).
שידרת הלולב - צריכה להיות
ישרה, שלא ינטה הלולב לימין או לשמאל כמו מגל, ולא ינטה לפנים כגיבנת. בשעת הדחק
שאין לו לולב אחר - יכול לקחת לולב שנוטה לאחוריו.
אם ראש הלולב כפוף,
אפילו לאחוריו – פסול. אמנם אם נוטה רק מעט, עד שלא ניכר אלא בעיון – כשר בדיעבד.
מותר ליישר לולב עקום על
ידי קשירתו לקרש ישר לפני החג, מכיוון שאין פיסולו בא מחמת עצמו, אלא מחמת שאינו
"הדר", ולכן אחרי שיישרו אותו הוא "הדר".
"לולב קנרי" -
יש אוסרים ויש מתירים, ובשעת הדחק אפשר להכשיר.
לולב יבש - שהלבינו רוב
עליו — פסול.
ראש הלולב - לולב שנקטם
ראשו — פסול. ויש אומרים שהכוונה לראש העלה האמצעי. לפעמים יש לולב שבראשו יש
חוטין דקים, והם נוטים להתנתק והוי "לולב שנקטם ראשו". לכן ישתדל אדם
שלא לקנות לולב כזה. ואם קנה, יקפיד שלא יתנתקו ראשי העלין העליונים.
יש לולבים שראשי הענפים
מעוקלים וסגורים כמין "ף", והרא"ש ז"ל היה מקפיד ליקח לולבים
אלו שהם ודאי סגורים. ויש שאינם רוצים לולבים אלו, ולמעשה אם רק העלים העליונים
כפופים ולא יותר מדי – טוב לקחת מהם. ואם העלים העליונים כפופים הרבה - יש לחשוש
לדעת המחמירים שלא לקחתם.
יש מקפידים ליקח לולבים
שבראשם יש "קורה" שהיא קליפה חומה שעוטפת את הלולב בראשו.
וכשמוצא אדם לולב כזה לא יפתחנו לבדוק אם ראשו פתוח, כיוון שכך הוא מהודר יותר.
יש להזהיר באזהרה חמורה
את ה"מתחסדים" לבדוק בלולבים לראות שיהיה הלולב סגור בראשו, ותוך כדי
בדיקתם פותחים את עלי הלולבים של המוכר, שבכך הם מזיקים את המוכרים וגוזלים אותם.
אנשים אלו "יוצא שכרם בהפסדם" כיוון שלולב סגור אינו מעיקר הדין אלא
"לכתחילה למצווה מן המובחר", אך "גזל" הוא איסור דאורייתא.
לכן יזהר האדם מאוד בשעה שהוא בודק לולב אצל המוכר שלא להזיק את הלולבים, ואם הזיק
— ישלם.
יש להקפיד שהעלה העליון
לא יהיה כ"הימנק", דהיינו שלא ייראה פתוח כמו "ץ". ואם
הוא פתוח - פסול.
עלי הלולב לא יהיו פתוחים
או סדוקים.
מותר להחזיר הלולב
ומיניו ביום-טוב למים ולהוסיף עליהם מים, אבל לא להחליף המים. בחול המועד מצווה
להחליף את המים כדי שהמינים ישארו לחים ומהודרים. כיום יש כיסויים מיוחדים המונעים
את התייבשות הלולב ומיניו ואפשר להשתמש בהם, ואין צורך דווקא במים.
אתרוג:
מורכב - אתרוגים
המורכבים עם לימון או מינים אחרים - פסולים לברכה אף על פי שהם יפים וצהובים. וחכמי
ישראל נתנו מספר סימנים לדעת מה הם המורכבים, אך כיום עם התפתחות החקלאות אי אפשר
להסתמך באופן מוחלט על סימנים אלו, אלא על מסורת או חזקה או השגחה.
חכמינו בגמרא נתנו סימן
ואמרו שאתרוג "דר באילנו משנה לשנה" ולכן "יש באילן גדולים וקטנים".
וסימן זה קיים בעיקר בעץ האתרוג, לכן יש להדר ולחפש אחרי אתרוג מעץ כזה, ובלבד
שיהיה כשר.
האתרוג צריך להיות שלם, שלא יהיה חסר
בו כלום משריטה של קוץ או מרקבון או מתולעת וכדו' וזה מעכב ביום-טוב ראשון,
ובחו"ל גם ביום-טוב שני.
אתרוג "חסר"
כשר לברכה ביום השני של סוכות. לכן כשחל יום א' של סוכות בשבת, אין נוטלים בו את
הלולב. ובאותה שנה אתרוגים חסרים כשרים לברכה כל ימי החג, ואף על פי כן יש להדר לקחת
אתרוג שלם.
יש מכשירים שריטה שנעשתה
על ידי קוץ, אם נקרם עור האתרוג במקום החסרון בעודו בעץ.
ה"עוקץ" - צריך להיות
מחובר לאתרוג, שאם לא כן האתרוג הוא חסר. ה"עוקץ" הוא המקום שבו האתרוג
מחובר לעץ.
יש אתרוגים שיש להם פיטם
ויש כאלה שאין להם. אתרוג שהיה לו פיטם ונפל מחמת מכה או נחתך, נחשב אתרוג חסר.
אמנם אם הפיטם התייבש ונפל בתהליך הגידול בעץ, אין זה נחשב חסר, והאתרוג כשר.
אתרוגים תימנים אין בהם בדרך כלל פיטם.
יש מהדרים אחרי אתרוג עם
"פיטם" כדי להיות בטוחים שאין האתרוג חסר. ויש שמהדרים אחרי אתרוג בלי
פיטם שהוא עלול ליפול מחמת מכה וכדו', וכל אחד ינהג כדרכו.
ניקב מצד לצד אפילו
שלא חסר - פסול.
אם היה יבש או מנומר
שפסול שבעת ימים - אף אם חתך את היבשות או את הנמור פסול כל שבעה, הואיל ובא מכח
פסול.
"שינוי מראה" פוסל באחד
משלושת האופנים הבאים: א. אם הוא ברוב האתרוג. ב. אם הוא על "חוטמו" של
האתרוג. ג. אם הוא בשני מקומות שונים.
במקום שהעלה מונח על
האתרוג יש שינוי קטן במראה האתרוג. שינוי זה אינו נחשב "שינוי מראה" אלא
"דרך גידולו" של האתרוג. אמנם אם שינוי זה חורג מדרך גידולו של האתרוג,
הוא נקרא "שינוי מראה" ודינו כדלעיל. לכן כשיש לאדם ספק על גידול חוּם,
ישאל שאלת חכם.
כתם שחור או חום העולה
על האתרוג בגלל ריסוס או צואת ציפורים, נקרא "שינוי מראה" ואינו "דרך
גידולו" של האתרוג.
"שינוי מראה"
חמור מ"חסר". ש"שינוי מראה" יש אומרים שפוסל בין ביום הראשון
ובין בשאר ימים, לעומת "חסר" שלכ"ע פוסל רק ביום הראשון. ויש מקרים
ש"חסר" חמוּר מ"שינוי מראה", ש"חסר" פוסל אפילו אם
הוא במקום אחד, ו"שינוי מראה" רק בחוטמו או רובו או בשני מקומות.
ריקבון נחשב "שינוי
מראה" ופוסל כדלעיל. ולפעמים יש חסרון במקום שיש ריקבון ואז פסול גם אִם
הריקבון אחז רק במקום אחד כ"חסר", ופסול למ"ד ביום השני
כ"שינוי מראה".
"שינוי מראה"
שנקלף, ואחרי הקילוף נשאר מראה אתרוג - כשר ובלבד שאינו חסר מאומה.
יש להקפיד להפריש
תרומות ומעשרות מהאתרוג לפני החג, כיוון שאתרוג שהוא "טבל" אסור
לברכה בכל שבעת ימי החג.
משקלו של האתרוג צריך
להיות לפחות 56 גרם .
אך כיוון שהאתרוג מצטמק בימי החג, יש ליקח אתרוג גדול יותר משיעור זה בכדי שגם
ביום האחרון ישקול האתרוג 56
גרם .
שביעית - יש לדקדק ליקח
אתרוג שנלקט בסוף שישית, כי אז אין בו עדיין קדושת פירות שביעית. ובשנה שמינית יש
ליקח אתרוג שנלקט בשמינית על מנת למעט בעניין קדושת שביעית. אעפ"כ יש לקנות
את האתרוג ב"הבלעה", דהיינו שהמוכר יקבע מחיר כולל ללולב וכדו' ולא יקבע
מחיר מיוחד לאתרוג. ויש לשמור על האתרוג בקדושת שביעית.
הבדלים בין יום ראשון
לשאר הימים:
ביום הראשון: א. חסר ודאי -
אסור. ב. ספק חסר - מותר, ויש אוסרים. ג. בלטלך (מכה שקיבל האתרוג מהעלים,
ונתרפאה) - מותר אלא אם כן נהפך לצבע אחר. ד. צבע חום - יש אומרים שזה טבע האתרוג
ויש חולקים. לכתחילה לא יקח אתרוג כזה. ה. צהוב - ודאי כשר וגם ירוק כשר כיון
שעתיד להצהיב ו. אתרוג גדול אפילו הצריך ליקחו על כתיפו - מצד גודלו כשר אך קשה
למצוא אתרוג גדול כשר, כיון שרבים בהם הבעיות. ז. אתרוג קטן כביצה - מותר אך לא
פחות משיעור זה.
בשאר הימים: לכתחילה יקנה
ארבעת המינים הכשרים לכל הדעות. א. שינוי מראה - לשו"ע מותר, לרמ"א
אסור. ב. כל בולט - הרי זה כחזזית ודינו כשינוי מראה. ג. אתרוג חסר - כשר. ד. נפל
עוקצו - מהדין כשר ויכול לחברו בסיכה או בדבק משום מראית העין. ה. ניקב או חסר -
כשר. ו. נקב שעשאוהו עכבים - אסור ליטלו משום מיאוס.
הדס:
ההדס צריך להיות משולש,
דהיינו שיוצאין בו מכל קן וקן שלושה עלין בשורה אחת בשווה, שלא יהיה אחד גבוה או
נמוך מחבריו. וצריך שיהיו העלין "חופין את עצו", דהיינו שראש כל
עלה יגיע למעלה מעוקצו של העלה שמעליו.
צריך לכתחילה שכל שלושת
העלין יהיו יוצאין בקו אחד. אמנם אם שורש של עלה אחד גבוה משורשם של עלים אחרים
והקצה התחתון של שורש העלה העליון חופף את הקצה העליון של שורש העלים הנמוכים – ההדס
כשר.
שיעור ההדס שלשה טפחים (24 ס"מ ). ובשעת
הדחק אפשר להסתפק ב - 20
ס"מ . ויהיה כל ההדס מלמטה עד למעלה משולש. בשעת הדחק
אם הרוב מלמטה או מלמעלה משולש, ההדס כשר. אמנם אם רוב העלין נשרו או שאינם
משולשים, ההדס פסול
מודדים את ההדס מתחילת
העץ שלמטה עד סוף העץ שלמעלה.
צריכין להשגיח שלא
יקטם ראשו של ההדס, דהיינו ראש העץ. אבל אם נקטמו העלים - כשר. ואם נקטם ראש
עץ ההדס - יחליפנו, ואם אין לו להחליף, יטלנו בלי ברכה.
לפעמים ראש ההדס אינו
מסתיים בג' עלים בלבד אלא ביותר מכך. ויש מורידים את העולים המיותרים משום מראית
העין, והבבא סאלי זי"ע היה משאירם כך והיה אומר שזה נוי המצוה להשאירו כפי
שעשאם הקב"ה.
הדס שהתייבש - ועליו הלבינו
- פסול. אבל אם העלים ירוקים אלא שהם מתפוררים תחת לחץ - כשר. לפעמים ההדס כמוש
מעט בגלל יובש, וכשמשרים אותו במים או במטלית לחה - הוא חוזר לירקותו, והדס כזה כשר
הוא.
ניקוי העלים - טוב לקטום את
הענפים הקטנים שיוצאין בין הקנים בערב יום טוב.
ערבה:
לא צפצפה - יש להקפיד
להשתמש בערבה ולא בצפצפה. וסימן ההיכר של הערבה הוא שהעלה שלה ארוך ולא עגול ופיה
חלק בלי פגימות. והקנה שלה אדום ולא ירוק, אמנם אפילו בעודו ירוק כשר, כיוון
שכשהוא שוהה באילן מתאדם. ורוב הערבות גדלות בנחלים, ולכן נקראו "ערבי
נחל". אבל אפילו הגדלות בהרים - כשרות, אלא שאם אפשר יש להדר ליקח מאותן
הגדלות בנחל.
שיעור הערבה שלשה טפחים (24 ס"מ ויש מחמירים
30 ס"מ ).
ובשעת הדחק אפשר להסתפק ב20- ס"מ. ומודדים מתחילת העץ שלמטה עד סוף העץ
שלמעלה.
אם חסרה מהשיעור פסולה
אף בימי חול המועד.
ערבה שהתייבשה, או שנשרו
רוב העלין שלה, או שנקטם ראש העץ - פסולה. ויש אומרים דגם אם נדלדלו
העלין מן הקנה ותלויים למטה פסולה. וראוי להחמיר כיוון שערבות מצויות. וצריכים
להשגיח מאוד בערבה, כי לפעמים מחמת יובש נושרין העלים ואז פסולה.
נוהגין ליקח בחול המועד
בכל יום ערבה חדשה ללולב, והוא הידור מצווה. אמנם אין זה מעכב, ובלבד שהערבה לא
תכמוש ולא תתייבש.
כשמחליפים את הערבה יש
להקפיד שלא לתחוב אותה בחוזק, כיוון שעלול לתלוש עלים לערבות או להדסים. לכן מי
שמהדר להחליף ערבות, יקפיד לשחרר את הקשרים של הלולב, להוציא את הערבות הישנות ורק
אחר כך לקשור ערבות חדשות או הדסים חדשים.
את הערבות הישנות אין
לזרוק במקום בו יבואו לידי זלזול, אלא יש להניחן בגניזה או לביעור חמץ.
יש נוהגים ליקח ערבה עם
עלה קטן בראשה הנקרא "לבלוב", ואין צורך להקפיד בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!