Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 6 באוקטובר 2017

הושענא רבא - ערבה פשוטה

ערבה פשוטה


עברתי פעם[1] ליד בודק'ה לממכר ארבע מינים בבני ברק וראיתי שלט כזה: "מכירת ארבעת המינים, כולל שירות ואחריות". התברר כי המוכר הזה מעניק ללקוחותיו שירות ייחודי: הם זכאים לקבל סט ערבה טרי בימי חול המועד במקום הערבות שהתייבשו... ערבה היא צמח ממהר להתייבש וביום הרביעי של החג היא כבר ערומה מעלים. אותו מוכר הציע ללקוחותיו שירות תחזוקה שוטף של הערבה...
ובכן, הערבה היא לא רק הצמח הראשון להתייבש בין ארבע המינים, היא גם המין הכי זול ביניהם והכי פחות מרשים בין כולם: היא אינה נותנת ריח (כמו האתרוג וההדס) וגם אינה נותנת טעם (כמו התמר שאיתו צומח הלולב).
ובכל זאת, עלינו לשים לב לדבר מעניין ואף חשוב מבחינת המבנה של חודש תשרי: ערבה היא היחידה בין ארבע המינים, שזכתה למצווה ייחודית משלה. כל תפילת "הושענא רבה" סובבת סביבה.

בבית המקדש בירושלים, היו מביאים ערבה גדולה מהיישוב מוצא וזוקפים אותה בצידי המזבח. מדי בוקר היו מקיפים את המזבח פעם אחת וביום השביעי של החג, הושענא רבה, היו מקיפים אותו שבע פעמים. בכל הקפה היו מבקשים ומתחננים: "אנא ה' הושיעה נא" או "אני והוא הושיעה נא". לזכר המנהג ההוא, אף אנו מקיפים מדי בוקר את התיבה פעם אחת וביום השביעי של החג, מקיפים אותה שבע פעמים. בכל הקפה אומרים את נוסח הבקשות של ה"הושענות" וביום השביעי, מקיימים את מצוות חיבוט הערבה, לזכר הערבה של המקדש.
השאלה היא, איך זכתה הערבה הפשוטה לכבוד מלכים כזה, יותר מהאתרוג והלולב?

יתירה מכך - וזאת שאלה מרתקת: אחת המצוות היחידות שאינן מתבטלות לעולם, היא הערבה של הושענא רבה. היום הזה, לא יחול לעולם בשבת, כדי שלא לבטל את מצוות ההושענות. לשם כך, עושים תרגילי עיבור שנה מורכבים ודואגים שהיום הראשון של ראש השנה לא יחול לעולם ביום ראשון ("לא אד"ו ראש"), כדי שהושענא רבה לא יחול בשבת וכך תבטל לה מצוות הערבה.
הגע בדעתך: ראש השנה יכול לחול בשבת - ואז נבטל את מצוות תקיעת השופר החשובה. יומו הראשון של חג הסוכות יכול לחול בשבת ואז נבטל את נטילת הלולב, ורק הושענא רבה לא יכול לחול בשבת כדי שלא נבטל חלילה את מצוות ההושענא רבה וחביטת הערבה.

התמיהה גדולה: מה המסר הייחודי שמעבירה הערבה, שאינה יכולה להתבטל לעולם?

האדמו״ר הקודם מלובאוויטש, חמיו של הרבי, פירש כך את המשמעות של ארבע המינים:

ישנם ארבעה טיפוסים של יהודים:

יש את אלו שיש להם "טעם״ במצוות, הם מבינים את המשמעות של כל מצווה ויכולים לתת עליה שיעור מעמיק.

יש את אלו שהתברכו ב״ריח" במצוות. הם אמנם לא מבינים כל דבר לעומק, אך הם טיפוסים נלהבים בטבעם ומקיימים כל מצווה בחשק והתלהבות והארה על הפנים.

ויש את אלו שאין להם אמנם לא טעם ולא ריח - אך הם התברכו בצייתנות פשוטה. הם עושים את מה שהקב״ה ציווה, כי זה כך ולא אחרת. זה מה שסבא שלהם עשה, זה מה שאבא שלהם עשה וככה בדיוק הם מחנכים את הילדים שלהם.

ה״אתרוג״ מזכיר את בעלי הטעם והריח, ה״לולב" מסמל את בעלי הטעם בלי הריח, ה״הדס" מסמל את בעלי הריח הנלהבים וחסרי הטעם המעמיק.

ואילו ה״ערבה" מסמלת את היהודים הפשוטים. אלו שמגיעים לכל תפילת מנחה בבית הכנסת, בגשם או בשמש הקופחת, כי ככה יהודים מתנהגים.

דווקא ה״ערבה״ אינה בטלה לעולם. הצייתנות הפשוטה, היא הערובה לקיום ארוך ימים. הבנה שכלית והרגשת הלב הם דברים חולפים ברוח. הם תלויים בארוחת הערב שאכלנו או בספר האחרון שקראנו לפני השינה... דווקא צייתנות פשוטה, היא עמידה מעל כל פגעי הטבע ואינה נופלת לעולם.

הבה נשוב בדיוק שבעים שנה לאחור: המבוגרים בינינו זוכרים את ימי "מסך הברזל". מסך עבה הפריד בין ברית המועצות ובין העולם כולו ואלו שנשארו מאחורי המסך, לא היו יכולים לצאת אל המערב. אלו היו ימי "אסירי ציון" הזכורים לרעה והמאבק לשחרורם.
ואז קרה נס וסדק צר נפער במסך. אחרי תום המלחמה, ביקשה ממשלת פולין להשיב את אזרחיה שברחו לרוסיה במהלך המלחמה ופתחה את הגבול בין המדינות. זאת הייתה הזדמנות נדירה לברוח מהגיהינום וקבוצת צעירים בעלי מסירות נפש, זייפה מסמכים פולניים כדי להוציא יהודים מרוסיה.
בין המגיעים לגבול, היו חתן וכלה צעירים בשם ברל וחנה גורביץ'. חנה החזיקה ביד את הניירות המזויפים ובריל היה אמור לקבל אותם בגבול. חלה כנראה א׳ הבנה והניירות של ברל לא הגיעו. הם הופרדו במהירות אחד מהשני וברל נשלח לגלות במחנה עבודה. מעבר לכאב האישי על התפרקות משפחתו, הטרידה אותו בעיית שמירת השבת. באותו מחנה, היו האסירים תופרים ארנקים מעור עבור בית חרושת ממשלתי והוא שבר את הראש איך לעבור את השבת בלי להיאלץ לתפור.
בשבת הראשונה שם, הוא אחז בידו את החוט והמחט וידיו רעדו. מחשבות התרוצצו במוחו: מצד אחד, זאת שאלה של פיקוח נפש. הם עלולים לפגוע בו ולשלוח אותו לסיביר. המחשבות כמעט הכריעו אותו, אך לפתע הוא התעשת ואמר: "מה' מצעדי גבר כוננו". אני לא אמור לעזור לקב"ה להוליך אותי אל המקום הנכון, והוא הניח מידיו את החוט והמחט.
המפקח גילה זאת והעמיד אותו למשפט מהיר בפני הנהלת המחנה. הוא הצהיר בפניהם באופן נחוש כי לא יעבוד בשבת, ואז להפתעתו אמר המנהל, כי הוא יעביר אותו לעבודה אחרת. במרכז המחנה, עמד מחסן עם העורות היקרים מהם תפרו את הארנקים. הוא ימונה לשומר של המחסן וכך לא יצטרך לחלל שבת.
ברל לא הבין איך קרה לו הנס הזה, והמנהל הסביר: כל השומרים שהועמדו שם עד היום, גנבו עורות מתוך המחסן וגרמו לנו הפסד רב. אך אדם כמוך, שמוכן לאבד הכול בשביל האמונה שלו, שיש לו קבלת עול כל כך חזקה, לא ייגע ברכוש שלא שייך לו. אתה בדיוק האיש שאנו מחפשים!!!

אם תרצו אלו סוגי אנשים ואם תרצו אלו רבדים הקיימים בכל אחד ואחד...

אמרו חז"ל (ויקרא רבה ל): "וערבי נחל, אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח, כך הן ישראל, יש בהן בני אדם שאין בהן לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקב"ה עושה להן, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב׳׳ה יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה..".

מה הכוונה – "ואם עשיתם כך, אותה שעה אני מתעלה"?

משמע, שמתוך המצב הכי נמוך הקב"ה מתעלה!

לא סתם את החותם בתוך חותם הקב"ה עושה בהושענא רבא היום של הערבה! כך אפילו יהודים שהם ערבה, שביום הזה מנענעים אותם לבד... יהודים שאין לידם אתרוג או הדס או לולב – גם כלולים במקור הקודש ולא יידח מהם נידח!

אולי דווקא בזכות המצבים שאנחנו עושים בעבודת ה' בתמימות ופשיטות בלי להבין – דווקא מצבים אלו חותמים אותנו לשנה טובה ומבורכת!!!






[1] הרב שניאור אשכנזי (מבוסס על ליקוטי שיחות כט/220 ואילך).