קיצור הלכות סוכה

קיצור הלכות סוכה

ההלכות על פי הרב מרדכי אליהו זצוק"ל.

מי שזהיר במצוות סוכה לעשות אותה כתיקונה, מובטח לו שלא תהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה שנה.

מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה ואם לא יכול לבנות בעצמו - ימנה שליח לשם כך.

טוב לומר "לשם יחוד" קודם הנחת הסכך  - נמצא כאן.

אף על פי שיוצאים בסוכה שאולה, מצוה על כל אדם להשתדל לעשות סוכה משלו בחצרו. ומי שעושה סוכה הקב"ה מסכך עליו בעולם הבא ומגן עליו מכל מלאכי חבלה.

יבחר מקום נקי להעמיד את הסוכה. ולא יעמידנה ליד פח אשפה וכדו' מקום שיש בו ריח רע כיוון שאי אפשר לישון או לאכול או לברך במקום כזה.

יש להעמיד את הסוכה במקום השייך לו או במקום שיש לו רשות להעמיד את הסוכה. אמנם אם העמיד את הסוכה ברשות הרבים או במקום שאינו שלו, בדיעבד הסוכה כשרה כיוון שקרקע אינה נגזלת.

בכל סוכה צריך להיות לפחות שלוש דפנות וסכך. את הדפנות אפשר לעשות מכל דבר העומד בפני הרוח, ואפילו ברזל (יש הידור בדפנות מעץ).

יהדר ליפות את הסוכה ולקשט אותה כפי כוחו משום "זה אלי ואנוהו", ואמרו ז"ל: "התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה".

סוכה העשויה על טנדר, נגמ"ש או ספינה - כשרה, ואפשר לברך בתוכה "לישב בסוכה" בכל המקרים שמברכים בסוכה רגילה אף כשהיא נוסעת.

שטח הסוכה - צריך להיות לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרובע (56 על 56 ס"מ). וסוכה ברוחב 40 ס"מ ובאורך של מטר אינה כשרה אף על פי ששטחה גדול יותר, כיוון שאין אפשרות לגור בה. בבתים משותפים יש לפעמים מרפסות צרות ביותר וארוכות, וצריך להקפיד שיהיה ברוחב הסוכה ובאורכה לפחות 56 ס"מ על 56 ס"מ.

גובה הסוכה - צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ). כי זה הגובה המועט ביותר שבו בני אדם גרים, לכן אם יש פסול בדפנות במקום שהוא מעל לעשרה טפחים, ומתחת להן הדפנות כשרות, הסוכה כשרה.

סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה (9.6 מטר) - פסולה.

סוכה היא דירת עראי, ופטורה מן המזוזה. אך מרפסת שמשתמשים בה כל השנה, חייבת במזוזה. וגם כשבונים בה סוכה לא נפטרה המרפסת מחובת מזוזה, ולכן לא צריך אחר החג לקבוע את המזוזה מחדש. אמנם אם היתה למרפסת תקרה והסירה על מנת לבנות סוכה, טוב להוריד את המזוזה ולקובעה מחדש אחרי שמחזיר את התקרה ולא יברך על קביעת המזוזה.

עצי הדפנות או עצי הסכך אסורים בהנאה עד אחר החג כיוון שהוקצו למצווה. ואפילו ליטול מהם קיסם לחצוץ שיניו אסור. ואפילו אם נפלו, אסורים. ולא יועיל בהם שום תנאי (פרט לדופן רביעית במקרים מסוימים ).

יכול אדם להתנות על הקישוטים שישתמש בהם בכל עת שירצה. ויאמר לפני כניסת החג "איני בודל מהם כל בין השמשות של ערב יום טוב" (כלומר, אני מבדיל אותם במחשבה להשתמש בהם).

סוכה שנפלה - או נפסלה, אפשר לתקנה או לבנותה מחדש בחול המועד. והוא הדין למי שלא הספיק לבנות סוכה ואפילו פשע ולא הכין סוכה במזיד, יכול לבנות סוכתו בחול המועד.

כשמפרקים את הסוכה אחרי החג, לא ידרוך על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, משום דתשמישי מצווה הם כמו ציצית. ויש נוהגים להשתמש בעצי הסוכה לאפיית מצות או להגעלה בערב פסח.

הדפנות:

צריך לעשות דפנות שלמות וחזקות שלא ינועו ברוח. וישתדל לעשות דפנות מקרשים ולא מבד וכדו' שאז הסוכה ראויה לדירה.

אם עושה את הדפנות מבדים וכדו' ימתח את היריעות ויקשרן היטב. ואם היריעות רפויות שהרוח מנידה אותן, אין הסוכה נחשבת כדירה. על כן יחבר קרשים (או רצועות) לרוחב הסוכה מגובה הקרקע עד גובה עשרה טפחים (80 ס"מ). ולא יהיה בין קרש לקרש יותר משלושה טפחים (24 ס"מ). ומי שאין לו די צרכו קרשים לדפנות, מוטב שיעשה שלוש דפנות שלמות מאשר שיעשה ארבע דפנות שאינן שלמות, ובדיעבד כל שאין חשש שיתנתקו הדפנות מחמת הרוח כשרה.

אם הסכך רחוק מהדפנות ויש חלל אויר ברוחב בין הדופן לסכך יותר משלושה טפחים לכל אורך הדופן, ואין מקום ברוחב עשרה טפחים שהסכך מגיע לדופן אין הדופן נחשבת כחלק מהסוכה. ואם יש שלוש דפנות אחרות, הסוכה כשרה.

אם יש סכך פסול בין הסכך הכשר לאחת הדפנות, אנו רואים את הסכך הפסול כחלק מהדופן והסוכה כשרה, (ובלבד שיש סכך כשר בכמות מספקת ליד הסכך הפסול) ודבר זה נקרא "דופן עקומה". אמנם כל זה באופן שהסכך הפסול הקרוב לדופן הוא פחות מארבע אמות (192 ס"מ), אבל אם הוא יותר רחוק מכך, אין הדופן נחשבת כחלק מהסוכה. ואם יש שלוש דפנות אחרות, הסוכה כשרה. ובכל מקרה אי אפשר לשבת תחת סכך פסול זה.

הדפנות צריכות להיות לכתחילה מהקרקע ועד לסכך. אמנם אם הדפנות מתחילות עד 23 ס"מ מעל הקרקע — הסוכה כשרה, ואם גובה הדופן מעל הקרקע הוא 24 ס"מ או יותר — הסוכה פסולה כי אין כאן דין "לבוד". וראוי שיצמיד את הדפנות לקרקע בכדי שלא יכנסו לסוכה חתולים וכדו' ויפריעו לו לאכול או לישון.

גובה הדפנות צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ). וטוב שכולו יהיה אטום. אבל מעיקר הדין יכול להניח פס עץ או חוט ברזל בגובה 23 ס"מ מהקרקע. ועוד אחד בגובה 23 ס"מ מעליו ועוד אחד בגובה 23 ס"מ מעליו. ועוד אחד בגובה 80 ס"מ מהקרקע. וכל זה כשר בדיעבד, אבל זה עדיף מבד מתנועע. וסוכה זו כשרה אף על פי שהסכך גבוה הרבה מעל הדפנות, ובלבד שהסכך לא יהיה רחוק ברוחב ממקום הדפנות יותר מג' טפחים.

הסכך:

טוב לומר "לשם יחוד" קודם הנחת הסכך  - נמצא כאן.

הסכך צריך שיהיה מדברים שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה.

הטוב ביותר להניח סכך של ענפי אילנות או קנים, ויקפיד שהקנים והענפים לא יהיו קשורים יחד.

צריך להניח סכך עד שתהא "צלתה מרובה מחמתה", שאם היה "חמתה מרובה מצלתה" פסולה מן התורה. ואם בסכך למעלה שניהם שווים גם כן פסולה, כיוון שעל הקרקע חמתה מרובה. לכן צריכין ליזהר להניח הרבה סכך, שאפילו לאחר שיתייבש, תהא צלתה מרובה.

צריכין ליזהר שלא יהא במקום אחד אוויר ג' טפחים. ולכתחילה צריך שיהא אוויר קצת בין הסכך כדי שייראו הכוכבים. אמנם אם שם הרבה סכך עד שנהיתה הסוכה מעובה כמין בית, בשעת הדחק כשרה.

יש להניח את הסכך אחרי שעושים דפנות כיוון שעיקר הסוכה הוא הסכך, ואם הניח סכך קודם לדפנות, יש מתירים ויש אוסרים. לכן יגביה כל ענף מן הסכך ויחזור ויניחנו לשם סוכה וזה יעשה בערב חג או בחול המועד, אבל לא ביום-טוב (אם נזכר ביום טוב ששם את הסכך קודם הדפנות - יש אומרים שיאכל אצל שכנו, ויש אומרים שמותר לאכול בסוכתו, אך לא יברך "לישב בסוכה").

אם סכך ע"ג דפנות כראוי ואחר כך נפלו הדפנות חוזר ומעמידם ואין צריך להגביה הסכך.

לכתחילה ראוי להחמיר שלא קטן ולא גוי יניחו סכך על הסוכה.

אין לסכך בסכך שריחו רע, ולא בעלים שנושרים או מתייבשים מהר.

אין לסכך בשברי רהיטים, אפילו מעץ, כגון רגלי כסא או מדפי ארון או שולחן, כיוון שהם באו מכלי המקבל טומאה. וכל שכן שאין לסכך בכלים ממש.

סכך פסול שאינו רחב ג' טפחים (24 ס"מ) והוא בטל בסוכה ברוב, מותר לישון תחתיו.

יש להניח את קישוטי הסוכה שתלויים בסכך, תוך ד' טפחים (32 ס"מ) לסכך, אך מנורה וכדו' שיש בה סכנה ירחיקנה מהסכך ולא יאכל ולא יישן תחתיה.

יזהר שלא לבנות סוכתו מתחת לחבלי תליית כביסה, שמא יתלו בהם כביסה ותפסל סוכתו. ואם אין ברירה אחרת יעשה, ומכל מקום בשעה שאוכל או ישן לא ישב מתחתם אם יש עליהם כביסה, ולאחר שתוסר הכביסה חוזרת הסוכה לכשרותה, אבל בחבלים לבד אין איסור.

לא יקטוף ענפים לסכך מבלי לקבל רשות מבעל הבית, אף על פי שמשער בדעתו שבעל הבית ירשה לו.

קרקע של גוי בארץ ישראל היא בחזקת קרקע שנגזלה מיהודי שאינו ידוע לנו. לכן יימנע כל יהודי לקצוץ עצים בעצמו מקרקע גוי, כיוון שאז הקוטף גוזל את בעל הקרקע האמיתי. אמנם אם הגוי קצץ ענפים משדהו ומכר לישראל, מותר להשתמש בהם.

אסור לסכך בסכך שנקצץ מאילנות השייכים לעיריה, לקק"ל, למִנהל מקרקעי ישראל או לשטח של מושב וכד'. אם סיכך בהם ונזכר בליל סוכות שלא קיבל רשות, יחליט בדעתו לשלם לבעלי העצים את מחיר הסכך, ואז יהיה מותר לו לשבת בסוכה, ואעפ"כ יש אומרים שלא יברך "לישב בסוכה". אולם אם שילם לבעל העצים, אפילו שילם אחרי שלקח בלי רשות — יכול לישב בסוכה ולברך עליה. ואפילו לא שילם, אלא הסכים עם בעל העצים שישלם לו אחרי סוכות — יכול לשבת בסוכה ולברך עליה.

יש כמה סוגים של סכך לנצח, חלקם פסולים ממש, וחלקם כשרים בדיעבד (שמא הקרש היה "כלי" המקבל טומאה, והחוטים המחזיקים פסולים, ועוד יש לחוש ל"גזירת תקרה") ולכן אין ראוי לסכך ב"סכך לנצח", אלא בענפי אילנות. בדיעבד אם מתארח אצל אנשים אחרים שסיככו ב"סכך לנצח", יכול לאכול אצלם ולהסתמך על המקילים.

יש שנהגו שלא לסכך ב"פלפונים" שהם קרשים דקים ומשופים, אלא רק בעצים לא משופים, ויש שנהגו לסכך בהם ובלבד שלא יהיו מארון או מארגז שפורק (אחרונים).

המניח קרשים כשרים על הסוכה, יקפיד שלא יהיה רווח אוויר בין קרש לקרש על פני כל אורך הסוכה. ואם יש רווח אוויר שכזה — יניח ענפים או קרש לרוחב הסוכה כדי שלא יהיה רווח אוויר מקצה לקצה של הסוכה, אך אין זה מעכב.

אם הפרגולה חמתה מרובה מצלתה, דהיינו שיש ריוח בין עץ לעץ כמלוא עץ או יותר, אף על פי שמחוברת לקרקע במסמרים יניח ביניהם סכך ירוק רגיל ותהיה כשרה.

אם יש ריוח בין עץ לעץ פחות ממלוא עץ - יסיר עץ אחד מבין שני עצים ויסכך ביניהם.

פרגולה שהיא באלכסון - כדי שיהיה צל כל השנה ואם מסתכלים מלמטה למעלה, לא רואים את השמים או שרואים בפחות ממחצית שטח הסכך - יעשה שאלת חכם.

העושה סוכתו תחת גג שהיו עליו רעפים או תחת גג שהיה פרוס עליו ברזט והסירם, אף על פי שלא עשה מעשה בעצים המעמידים אותם, כשרה, כיון שעשה מעשה ברעפים או בברזנט ה"ז מועיל כאילו עשה מעשה בגוף העצים והתקינם לשם סוכה. אך אם מראש היה הגג כך בלא רעפים או ברזנט - צריך לעשות מעשה בעצים, ואם לא עשה הרי זה סכך פסול.

סוכה ישנה שנבנתה שלא לשם סוכות שלושים יום קודם חג סוכות — כשרה, ובלבד שלפני החג יחדש בה משהו לקראת סוכות שינענע מעט סכך אפילו רק סכך בגודל בגודל 10 על 10 ס"מ. ואם נענע את הסכך על פני כל אורך הסוכה אפילו ברוחב כל שהוא - כשרה. סוכה שנבנתה תוך שלושים יום לחג סוכות, מן הסתם נבנתה לשם חג — וכשרה.

סוכה שבנויה לשם סוכות ויש עליה סכך קבוע, ומשתמש בה כל השנה - מעיקר הדין אינו צריך לחדש בה כלום, ויש מחמירים לחדש משהו, וטוב לעשות כן.

המעמיד את הסכך ראוי שלא יהיה דבר המקבל טומאה. ולכן אין להניח סכך על עמודי מתכת של "סוכות לנצח" וכדו' שהם "דבר המקבל טומאה" ולא יסכך על חוטי נילון וכל כיוצא בזה. אלא יניח קרשים על עמודי המתכת, ועליהם יניח את הסכך.

אם בדיעבד שהעמיד את הסכך על הברזל — הסוכה כשרה ובפרט אם העמודים מחוברים לקרקע, ואעפ"כ יתקן דבר זה בהקדם אפילו בחול המועד.

אין להניח דבר המקבל טומאה על הסכך בכדי שלא יעוף.

מותר לכתחילה לקשור במסמרים או בחבלים את העצים שעליהם עומד הסכך, אבל אין - לקשור את הסכך עצמו בחוטים או בדבר שאין מסככים בו, ואם רוצה לקשור יקשור בעלי דקלים. ובדיעבד אם קשר - כשר ויתקן בחול המועד בהקדם.

העושה סוכתו תחת האילן הרי היא פסולה. אמנם אם יש רק מעט ענפים מעל סוכתו, יכול לעשות אחד משני דברים: א. להניח סכך רב על סוכתו, עד שאפילו אם יפסל הסכך שכנגד ענפי האילן, ישאר דֵי סכך להכשיר את הסוכה. ב. לערבב את כל ענפי האילן עם הסכך שבסוכתו כך שהענפים יהיו בטלים ברוב. וגם במקרה זה ראוי שיהיה הרבה סכך כשר שגם בלעדי ענפי האילן, הסכך יספיק לסוכה, ואעפ"כ ראוי לשאול שאלת חכם בעניין זה.

אם קוצץ את ענפי האילן והם נשארים מונחים על הסוכה, אין הם יכולים להחשב כסכך כשר אף על פי שהם מנותקים מהאילן, כיוון שכתוב "חג הסכת תעשה לך" ודרשו חז"ל "תעשה ולא מן העשוי". ולכן לאחר שקצץ את ענפי האילן צריך להגביה כל ענף מן הסכך ויחזור ויניחנו לשם סוכה.

קישוטים:

על הפסוק "זה אלי ואנוהו" אמרו חז"ל "התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה וכו'". ומכאן נהגו בישראל לקשט את הסוכה בבגדים ובכלים החשובים של הבית.

קישוטי הסוכה אסורים בהנאה אפילו אם נפלו לרצפה. וכיוון שאסורין בהנאה, אסורין בטלטול בשבת וביום-טוב משום מוקצה. לכן טוב לתלות את הקישוטים במקום גבוה, שלא יקחו מהם הילדים הקטנים.

אנו נוהגים לומר תנאי זה: "אני שם את הקישוטים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה". ואפשר לומר "איני בודל מהם כל בין השמשות", ותנאי זה צריך להיות לפני השקיעה של ערב סוכות. ואם עשה תנאי זה מותר לו להשתמש בקישוטים שנפלו. וטוב שלא לסמוך על תנאי זה, ולא לקחת לכתחילה מהקישוטים לצורך חול. אין התנאי הנ"ל מועיל לגבי דפנות הסוכה או הסכך.

מותר לתלות תחת הסכך מיני פירות וקישוטי נייר, מפני שהקישוטים טפלים לסכך ואין הם חוצצים בין הסכך ליושבים בסוכה, ובתנאי שהקישוטים יהיו בתוך ארבעה טפחים הסמוכים לסכך (32 ס"מ).

אפילו אם הקישוטים יכסו את כל הסכך, כל זמן שהם בתוך ארבעה טפחים של הסכך הרי הם טפלים לסכך ואינם פוסלים הסוכה.

אם בטעות תלו איזה קישוט שמשתלשל אל מעבר לארבעה טפחים מהסכך, כל זמן שרוחבו פחות מארבעה טפחים - לא פסל את הסוכה, אלא שאין לשבת תחתיו. ואם רוחב הקישוטים פחות משלושה טפחים (24 ס"מ), כשרשראות, מותר בדיעבד לשבת תחתיהם, אלא שמלכתחילה יש להעלות את כל הקישוטים אל תוך ד' טפחים של הסכך.

מותר להוריד את סדיני הסוכה בשעה שיורד גשם בכדי שלא יתקלקלו, ואף על פי שמעיקר הדין הם מוקצים למצווה, מותר לטלטלם כיוון שדעת רוב בני אדם ששמים את הסדינים על דעת כן, וכאילו עשו על כך תנאי. ומכל מקום טוב להתנות לפני החג ולומר: "אני שם את הסדינים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה". אמנם אם הסדינים מחוברים בנעצים וכדו' — אסור להורידם ביום-טוב.

כסא אושפיזין - מנהגנו שמיחדים בסוכה כסא לכבוד שבעה רועים.

כתב החיד"א (מורה באצבע אות רפט), שיש להביא כסא מפואר לכבוד האושפיזין, מעין דוגמא למה שמביאים בעת המילה כסא לכבוד אליהו הנביא זכור לטוב, ומעטרים את הכסא, ועליו מניחים ספרי קודש.

אסור לחקוק פסוק "בסכת תשבו" וגו' או שאר פסוקים, על דלעת וכיוצא בו לנוי סוכה מחשש שמא יבוא הפסוק לידי בזיון, ועוד דאסור לכתוב פסוק שלא לצורך.