הלכות הושענא רבה

הלכות הושענא רבה

תפילה לפני התיקון מרבינו הרמח"ל

ההלכות על פי פסקי הרב מרדכי אליהו זצוק"ל.

לימוד הלילה:

ביום אחרון של חול המועד הוא הושענא רבה. נוהגין להיות ניעורים בלילה ולעסוק בתורה כמו שנדפס הסדר, לפי שבחג נידונין על המים, וכל חיי האדם תלויים במים, והיום הוא יום האחרון של החג והכל הולך אחר החיתום.

מרבים בתפילות ותחנונים בהושענא רבה כי הוא סיום נ"א יום שניתנו לישראל בחסד עליון לעשות תשובה ותתקבל תשובתם. והם שלושים יום של אלול, וכ"א יום של תשרי. חלקם תשובה מתוך יראה וחלקם מאהבה. ויום זה הוא סיום נ"א יום. לכן נקרא "הושע-נא רבה".

לפי הזוהר הקדוש כל גזר דין שנגזר על אדם נחתם בחותם פנימי וחותם חיצוני. הפנימי נחתם ביום הכיפורים, ובליל הושענא רבה בעת חצות לילה נגמר ונעשה חותם החיצון למעלה. וזה מה שנקרא "מסירת הפתקין" למלאכים. פתקין שבהם כתוב פסק הדין שנגזר על האדם ביום הכיפורים. וראוי שישוב אדם במהרה, כי אינו דומה מי ששב בתשובה לפני מסירת הפתקין, למי ששב בתשובה לאחריה. ואף על פי שנמסרו הפתקין, יש עוד זמן להצלה עד שמיני עצרת. לכן צריך להתעורר בתשובה גדולה בהושענא רבה, ויהי לב האדם חרד בתשובה כל היום.

ילמד סדר המתוקן בשמחה ובהתלהבות סדר המתוקן, ספר "דברים", מדרש, אדרא זוטא, ותהילים כולו עם ז' כורתי ברית. ובלימוד ספר משנה תורה נעשה עיקר התיקון הראוי. 

לקריאה על מעלת התיקון.

מעט קודם חצות הלילה יאמר קריאת שמע שעל המיטה עם הפסוקים המצורפים לה.

אחר חצות הלילה יאמר ברכות השחר.

ברכות התורה לא יאמר אלא עד אחר עמוד השחר.

יש נוהגים להסתכל בליל הושענא רבה בעצמם, בכוונה לראות האם יש להם צל של צל, לדעת אם יחיו או ימותו באותה שנה. ואין ראוי לעשות כן לחקור ולדרוש על העתידות, וכבר כתבה התורה "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (דברים יג,יח) ו"הולך בתם ילך בטח" (משלי י,ט). ו"שמר פתאים ה'" (תהלים קטז,ו). וישוב אדם אל ה' בכל ליבו.

מי שרגיל ללמוד בכל הושענא רבה ומת לו מת בחג, יכול להשתתף בלימוד של הושענא רבה כדרכו.

תפילת הבוקר:

צריך להתפלל בזמן הנץ החמה. ובשעת דחק שהציבור עייף אפשר להתפלל עם עמוד השחר, רק צריך לדקדק היטב שלא יטעו באור הלבנה ויאמרו ברכות קריאת שמע קודם עמוד השחר.

יתפללו שחרית ומוסף בהתלהבות, כי מלבד החיוב שיש בזה מכח קדושת היום, עוד צריך להתפלל בהתלהבות כדי שלא תגבר עליו השינה ויבוא לידי כמה טעויות בתפילה וברכותיה ולכמה חסרונות מאחר שהיה ער כל הלילה.

מנהג חסידי בית אל ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל להתפלל בהושענא רבה כרגיל כמו כל יום חול המועד, ואין אומרים "נשמת" לפני "ישתבח" (מרוקאים נהגו להגיד).

הקפות:

אחרי הלל מקיפין שבע פעמים את התיבה ומרבים בתחנונים, אך אין אומרים סליחות של י"ג מידות ו"ויעבור" כמו בחודש אלול, כיוון שאנחנו בתוך ימי חול המועד. ואומרים "רחמנא אידכר לן קיימיה וכו'", "אלוהינו שבשמים", "דעני לעניי", "ה' הוא האלהים", "ה' מלך", "עשה למען שמך" וכיוצא בהם שהם בקשות ותחנונים.

חבטת ערבה:

הטוב ביותר לעשות חבטת ערבה אחרי ההושענות. אומרים קדיש "תתקבל" של שחרית וחובטים בערבה. ויקפידו להשאיר אדם אחד אצל התיבה ליד ספר התורה. ויש שמחזירים את ספר התורה אחרי קדיש "תתקבל" ויוצאים לחבטה ואחר כך מוציאים אותו שנית. ויש חובטים בערבה אחרי מוסף.

מנהג נביאים שכל אחד יטול ביום זה חמש ערבות כשרות לחבטת ערבה מלבד הערבות שבלולב. וצריכות ערבות אלו להיות כשרות כמו הערבה שבלולב. אלא שאם נשרו רוב עלין ואפילו לא נשאר בה אלא עלה אחד כשרה, ומכל מקום הידור מצווה הוא שיהיו בה עלין הרבה.

לכתחילה אין לקחת את הערבה שבלולב לחביטת הערבה, אלא בשעת הדחק שקשה להשיג ערבה אחרת.

אחרי חבטת ערבה במקום הצורך יכול למסור את הערבה לחבירו שיחבוט בה, ובלבד שהערבה נשארה עדיין לפחות עם רוב העלים.

יש לקשור את הערבות האלו בחוט או בדבר אחר ולחבוט בהן על קרקע לא מרוצפת חמש פעמים ולומר "חביט חביט ולא בריך" כיוון שאין מברכים על חבטת ערבה, (בכל חבטה לכוין אות אחרת מאותיות מנצפ"ך) ואומרים תפילות מיוחדות הכתובות במחזורים.

לדעת חכמי הקבלה לא יחבוט חזק שלא יפסול את הערבות.

יש נוהגים לומר "נשמת כל חי" אחרי מוסף (וחבטת ערבה) ללא ברכת "ישתבח", ונהוג לפתוח את ההיכל באמירתו.

אחרי "נשמת כל חי" אומרים: "הרי אנחנו מקבלים עלינו בלי נדר קבלה גמורה לשנה הבאה עלינו לחיים, טובה ולברכה כעת הזאת וכעונה הזאת יום הושענא רבה אחר תפלת שחרית לומר הלל נוסח 'נשמת כל חי'. ויהי רצון מלפני אלהי השמים הוא יזכנו ויחיינו ונזכה ונחיה לשנים רבות. אמן כן יהי רצון".

לאחר החבטה לא יזרקנה על הקרקע משום ביזוי מצווה. וטוב להצניעה ולהשליכה בתוך האש שאופין מצות, הואיל ואיתעביד בה חדא מצווה ליתעביד בה מצווה אחריתא.

מלאכה:

רגילים שלא לעשות מלאכת חול בהושענא רבה עד אחרי שיוצאים מבית הכנסת, ויש שמוציאים מכיסם אפילו את הארנק. מיהו אם דרכו לתת צדקה בתפילת שחרית או רגיל לתת ג' פרוטות ב"ויברך דוד", לא יבטל מצוות יקרות אלו בשביל חסידות זו.

מהלכות היום:

ביום הושענא רבה קוראים שניים מקרא ואחד תרגום לפרשת "וזאת הברכה". ואם שכח, יקרא אותה ביום "שמחת תורה" אחרי מנחה.

טוב לאכול דבר מה בסוף יום הושענא רבה בסוכה ואחר כך לומר "יהי רצון מלפניך וכו' שבזכות קיום מצות סוכה וכו' נזכה וכו'".

בהושענא רבה סמוך לחשיכה יכול לפנות את הכלים שהוא צריך מן הסוכה לתוך הבית אף על פי שעדיין הוא חג הסוכות. אמנם אינו רשאי לפרק את הסוכה והסוכה והנוי שלה אסורים גם בשמיני עצרת.

אסור לאכול את האתרוג ביום הושענא רבה, ומותר לאכלו ביום שמיני עצרת.

ביום הושענא רבה יקרא בספר יהושע בפרק ו מפסוק "ויריחו סוגרת ומסוגרת" עד "ויאמר יהושע אל העם" (מובא בהמשך).

בגמרא ירושלמי, (סוכה פ"ד ה"ג) נאמר שהיו מקיפים שבע פעמים ביום הושענא רבה, זכר לנס שנעשה ביריחו.

טוב לומר גם פסוקים מחגי פרק ב, מ"בשביעי בעשרים ואחד" עד "ובמקום הזה אתן שלום" (מובא בהמשך).

יהושע (פרק ו):

א וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא.  ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ, אֶת-יְרִיחוֹ וְאֶת-מַלְכָּהּ-גִּבּוֹרֵי, הֶחָיִל.  ג וְסַבֹּתֶם אֶת-הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה-הַקֵּיף אֶת-הָעִיר, פַּעַם אֶחָת; כֹּה תַעֲשֶׂה, שֵׁשֶׁת יָמִים.  ד וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים, לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת.  ה וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ.  ו וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, אֶל-הַכֹּהֲנִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שְׂאוּ אֶת-אֲרוֹן הַבְּרִית; וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים, יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים, לִפְנֵי, אֲרוֹן יְהוָה.  ז וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, עִבְרוּ, וְסֹבּוּ אֶת-הָעִיר; וְהֶחָלוּץ-יַעֲבֹר, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה. ח וַיְהִי, כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְהוָה, עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת; וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם.  ט וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ-לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים, תֹּקְעֵי הַשּׁוֹפָרוֹת; וְהַמְאַסֵּף, הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן, הָלוֹךְ, וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת.  י וְאֶת-הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר, לֹא תָרִיעוּ וְלֹא-תַשְׁמִיעוּ אֶת-קוֹלְכֶם, וְלֹא-יֵצֵא מִפִּיכֶם, דָּבָר:  עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם, הָרִיעוּ-וַהֲרִיעֹתֶם.  יא וַיַּסֵּב אֲרוֹן-יְהוָה אֶת-הָעִיר, הַקֵּף פַּעַם אֶחָת; וַיָּבֹאוּ, הַמַּחֲנֶה, וַיָּלִינוּ, בַּמַּחֲנֶה.

יב וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ, בַּבֹּקֶר; וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים, אֶת-אֲרוֹן יְהוָה.  יג וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה, הֹלְכִים הָלוֹךְ, וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת; וְהֶחָלוּץ, הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יְהוָה, הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת.  יד וַיָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, פַּעַם אַחַת, וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּחֲנֶה; כֹּה עָשׂוּ, שֵׁשֶׁת יָמִים.  טו וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה, שֶׁבַע פְּעָמִים:  רַק בַּיּוֹם הַהוּא, סָבְבוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים.  טז וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית, תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת.

חגי (פרק ב):

א בַּשְּׁבִיעִי, בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ--הָיָה, דְּבַר-יְהוָה, בְּיַד-חַגַּי הַנָּבִיא, לֵאמֹר.  ב אֱמָר-נָא, אֶל-זְרֻבָּבֶל בֶּן-שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה, וְאֶל-יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל--וְאֶל-שְׁאֵרִית הָעָם, לֵאמֹר.  ג מִי בָכֶם, הַנִּשְׁאָר, אֲשֶׁר רָאָה אֶת-הַבַּיִת הַזֶּה, בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן; וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ, עַתָּה--הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן, בְּעֵינֵיכֶם.  ד וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם-יְהוָה וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כָּל-עַם הָאָרֶץ, נְאֻם-יְהוָה--וַעֲשׂוּ:  כִּי-אֲנִי אִתְּכֶם, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.  ה אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-כָּרַתִּי אִתְּכֶם, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וְרוּחִי, עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם--אַל-תִּירָאוּ.

ו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, עוֹד אַחַת מְעַט הִיא; וַאֲנִי, מַרְעִישׁ אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-הַיָּם, וְאֶת-הֶחָרָבָה.  ז וְהִרְעַשְׁתִּי, אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם, וּבָאוּ, חֶמְדַּת כָּל-הַגּוֹיִם; וּמִלֵּאתִי אֶת-הַבַּיִת הַזֶּה, כָּבוֹד--אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת.  ח לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב--נְאֻם, יְהוָה צְבָאוֹת.  ט גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן--אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת; וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.


לקראת כניסת חג שמחת תורה, כשיוצא מן הסוכה יאמר:

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁקִיַּמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בְּסוּכָּה זוּ כֵּן אֶזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסוּכָּה שֶׁל לִוְיָתָן: 

בספר יסוד יוסף כתב להתפלל אז תפילה זו: 

רִבּונָא דְעַלְמָא. יְהֵא רַעֲוָא מִן קֳדָמָךְ. שֶׁאותָן מַלְאָכִים הַקְּדושִׁים הַשַּׁיָּכִים לְמִצְות סֻכָּה. וּלְמִצְות ד' מִינִים לוּלָב וְאֶתְרוג הָדָס וַעֲרָבָה. הַנּוהֲגִים בְּחַג הַסֻּכּות הֵם יִתְלַוּוּ עִמָּנוּ בְּצֵאתֵנוּ מִן הַסֻּכָּה. וְיִכָּנְסוּ עִמָּנוּ לְבָתֵּינוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלום. וְלִהְיות תָּמִיד עָלֵינוּ שְׁמִירָה עֶלְיונָה מִמְּעון קָדְשֶׁךָ. וּלְהַצִּילֵנוּ מִכָּל חֵטְא וְעָון וּמִכָּל פְּגָעִים רָעִים. וּמִכָּל שָׁעות רָעות הַמִּתְרַגְשׁות לָבא לָעולָם. וְתַעֲרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרום. וְחַדֵּשׁ כִּלְיותֵנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה. וְנַתְמִיד מְאד בְּתַלְמוּד תּורָתֶךָ הַקְּדושָׁה לִלְמוד וּלְלַמֵּד. וּזְכוּת אַרְבָּעָה מִינִים וּמִצְוַת סֻכָּה יַעֲמוד שֶׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵינוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ. וּנְתַקֵּן כָּל אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ. וְנִזְכֶּה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנות בְּלִי צַעַר וְיָגון אֲנִי וּבְנֵי בֵיתִי וְיוצְאֵי חַלָּצַי. וְנִהְיֶה כֻלָּנוּ שְׁקֵטִים וּשְׁלֵוִים דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים. וְעובְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּו כִּרְצונְךָ הַטּוב בִּכְלַל כָּל בְּנֵי יִשרָאֵל: 

יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגואֲלִי: