Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום רביעי, 1 בפברואר 2017

פרשת בא - אחרי הפעולות נמשכים הלבבות

אחרי הפעולות נמשכים הלבבות


שמות (יב,מג-מו): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ: וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ: תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ: בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ".

מה זה כל העסק הזה? שים אנדרטה לזכר יציאת מצרים וזהו...?!?

ספר החינוך (מצוה טז - שלא לשבור עצם מן הפסח): "...בתחילת בואנו להיות סגולת העמים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושים, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם.
ואל תחשוב בני לתפוש על דברי ולומר, ולמה יצווה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזיכרון אותו הנס, והלא בזיכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא יישכח מפי זרענו? דע כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנוער ישיאך לדבר כן.
ועתה בני, אם בינה - שמעה זאת והטה אוזנך ושמע, אלמדך להועיל בתורה ובמצוות: דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע.
ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצוות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי - דרך משל, שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותה אומנות - ישוב בזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור...
על כן אמרו חז"ל: "רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (מכות ג,טז), כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו, להיטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד...".

מספרים כי בליל חורף קשה, התדפק על דלתו של אחד מעשירי העיר - ר' אליהו חיים מייזל, רבה של לודז׳ שבפולין. העשיר נחפז אל הדלת, והזמין באדיבות רבה את אורחו להיכנס. אולם, הרב נשאר על מקומו בפתח, מסרב להיכנס, כאשר פתיתי השלג ממשיכים להערם על מעילו, ורוח עזה טופחת על פניו של העשיר.
״באתי להתרימך״ - אומר הרב - ״למגבית שאני עורך, לרכישת עצים להסקה בבתי העניים, ובשום אופן איני יכול להיכנס״.
האיש המוקיר את הרב מימים, חוזר בהכנעה לביתו, ומוציא את תרומתו אל הרב ולהפתעתו הוא רואה כי הרב צועד אחריו אל חדר האורחים הגדול והמוסק, ומתיישב בניחותא לשוחח על דא ועל הא. העשיר שהניח כי הרב בודאי ממהר מאד, לא יכל עוד להתאפק, ושאל את הרב לפשר מעשהו: מדוע סרב הרב להיכנס תחילה לביתו, לפני שתרם את תרומתו?
״בודאי״ - השיב הרב - ״לעסוק בצרכי עניים, לתרום ולהתרים בשביל עצים להחם ביתם, אפשר רק כאשר עומדים בחוץ וחשים את טעמו של הקור, ולא בעזרת תיאור מצבם הקשה כאשר יושבים בבית מואר ומוסק!״.

רמב״ן (יג,טז): ״וכוונת רוממות הקול בתפילות, וכוונת בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום שיתקבצו ויודו לא-ל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה ויאמרו לפניו: בריותיך אנו. וזו כוונתם במה שאמרו ויקראו אל האלקים בחזקה, מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה (ירושלמי תענית פ״ב)".

הרי לנו שתכלית בתי הכנסיות וראשית מפעלם להרגיל את הבריות לאיזו פעולה גופנית חיצונית מרוכזת, שמתוכה מתרוממים ומתלהבים הלבבות ברחשי דבקות רוחנית לקב״״ה.

ה״שפע חיים״ מצאנז זצ״ל, בהיותו במחנה פלדפינג פגש בבחור שהכירו מן הבית, בית חסידי שורשי מקפיד על קלה כבחמורה. אותו בחור למגינת הלב הסתובב במחנה גלוי ראש, הדבר כאב מאוד לרבי זיע״א ונסה להשפיע עליו בכל דרך כי יצטרף לישיבה שהקים במקום. הבחור מר נפש היה אחרי שנות הזעם וענה לרבי כי אינו מעוניין לחזור לדרכו הקודמת. שאלות רבות התעוררו בליבו בשנות הצרה, סבל רב סבל ועתה רצונו להנות מן החיים הוא חייב לבקר בכל יום בקולנוע!
אמר לו הרבי זצוק״ל: ״אם תבוא אתי לישיבתי מבטיח אני לך בכל יום כרטיס לקולנוע״. לכך הסכים הבחור והצטרף לבחורי הישיבה. במשך תקופה מסוימת היה מתייצב מדי יום אצל הרבי זיע״א ומקבל ממנו כהבטחתו כרטיס לקולנוע, עד שהגיעו ימים בהם חדרה קדושת התורה לנשמתו, נטש את הדרך הקלוקלת ולמד בישיבה בקדושה. כך ירד הרבי לנפש הבחור, והעלהו בעזרת לימוד התורה ומתיקותה על דרך המלך ('מחשבת ישראל' אלול).

רמח״ל (מסילת ישרים ז): ״כן התנועה החיצונית מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית. אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך. כי (הזריזות במעשים החיצוניים) תוליד בו השמחה הפנימית והחפץ וההתמדה, מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון״.

נכון על הלב אין לנו שליטה כ"כ, אבל על המעשים כן! תסדר את הלו"ז וגם הלב שלך יבער לעבודתו יתברך!!!