יום ראשון, 5 בפברואר 2017

פרשת וארא / בא - בשביל זוגיות צריך לכפור

בשביל זוגיות צריך לכפור


שמות (י,א): "ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו...״.

מדוע[1] ממשיך פרעה להיענש על סירובו לשחרר את בני ישראל ממצרים, הרי בורא העולם הוא זה שנטל ממנו את האפשרות לבחור בשילוח בני ישראל מארצו?

יש מכנה משותף אחד לכל התשובות לשאלה הזאת - מכולן עולה שהבחירה החופשית של האדם היא עצם מהותו של האדם.

כפי שהרמב״ם מנסח את העיקרון (״הלכות תשובה״ פרק ה): רשות (-אפשרות) כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות (-האפשרות) בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות (-האפשרות) בידו״ ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע... אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע, וכן שאר כל הדעות (-המידות)... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה... ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה... כלומר, שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם״.

מה חידושו של הרמב״ם - הרי ברור לכל, שאדם בוחר מה לעשות?

הרמב״ם בדבריו אלו יוצא חוצץ כנגד המחשבה ש׳גזירת גורל׳ אחראית למה שאירע לי בחיי ולאן הם עתידים להתקדם.

האדם עלול להרגיש שאין באפשרותו לשנות ולהתקדם, שהרי ׳אין הדבר תלוי בי׳.

לפעמים אדם חש שהוא היה רוצה לשנות אך זה בלתי אפשרי.
הוא חש שהשינוי תלוי בכל-כך הרבה דברים שאינם בשליטתו - יש לו מחויבות למקום העבודה, ומה יהיה עם הפרנסה?! הוא מחויב לדאוג לילדיו, אין סיכוי שאני/בעלי/ אישתי נשתנה וכדו'...

הרמב״ם אומר לאדם - תדע לך, יש לך ״רשות״, כלומר, אפשרות אמיתית לבחור איך החיים שלך יראו.

אתה הוא זה שבוחר אם להיות צדיק או להיפך!

תפסיק להטיל את האחריות למתרחש בחייך על אחרים ותיקח את האחריות אליך!

אם תהיה אמיץ ותעשה זאת, תראה שהאפשרויות לשנות הן רבות מאד.

כל מה שדרוש הוא מוכנות לקחת אחריות למה שקורה לי בחיי ובעצם להאמין ביכולות שנתן לי בורא העולם!

יום אחד הגיעו העובדים למשרד ונדהמו לגלות שלט גדול, שהיה תלוי על אחת הדלתות, ועליו נכתב:
"אתמול נפטר האדם שמנע את התקדמותכם בחברה - אנו מזמינים אתכם להשתתף בהלוויה שתתקיים בחדר ההתעמלות שהוסב זמנית לחדר הלוויות".
בהתחלה, כולם נעצבו מכך שחברם לעבודה נפטר,
אבל לאחר מספר דקות כולם נהיו סקרנים ורצו לדעת מיהו אותו אדם שמנע את התקדמותם בחברה.
ההתרגשות בחדר ההתעמלות היתה גדולה. אנשי בטחון הובאו לאירוע על מנת לשלוט בכמות האנשים ולהשליט סדר באולם.
ככל שהגיעו יותר אנשים לאולם, כך גאתה ההתרגשות. כל אחד חשב לעצמו "מיהו אותו אדם שמנע את ההתקדמות שלי? טוב, לפחות הוא מת!".
אחד אחרי השני נגשו העובדים המתוחים אל ארון הקבורה, וכשהביטו פנימה הם נאלמו דום.
הם עמדו ליד ארון הקבורה, המומים, כאילו מישהו נגע בנקודה הכי רגישה בנשמתם.
בתוך ארון הקבורה היתה מראה: כל אחד שהסתכל פנימה ראה את עצמו.
ליד המראה הונח פתק בו היה כתוב: ישנו רק אדם אחד שמסוגל להגביל את ההתפתחות שלך- וזה אתה!

"אם הייתם יכולים לבעוט בישבן לאדם שאחראי על רוב הצרות שלכם, לא הייתם יכולים לשבת במשך חודש"

תיאודור רוזוולט.

אורות התשובה (פרק טז א1): "אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם... שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב...".

הרב קרליבך (סיפורי נשמה ח"ב עמ' 23): "יש תורה מהרבי מאלכסנדר. פעם שאלו אותו חסידיו: ׳רבינו! אתם תמיד אומרים שמכל דבר בעולם אפשר ללמוד משהו לעבודת השם. ללמדנו רבינו: לצערנו, יש היום כל כך הרבה כפירה ואפיקורסות. האם גם מאפיקורסים אפשר ללמוד משהו לעבודת השם?׳
׳בוודאי!׳ ענה הרבי. ׳זה מאוד פשוט: כשבא אליך יהודי ומבקש ממך טובה - תהיה אפיקורס! אל תברך אותו. אל תאמר לו: ׳אתפלל בשבילך, ה׳ יעזור לך.׳
אלא תאמין שאם אתה לא תעזור לו, אף אחד אחר לא יעזור לו. קום ועזור לו בכל כוחך'!".

גם בענין הזה צריך להיות 'כופר' ולעבוד בעצמך לא לזרוק על הקב"ה הכל!


שמות (ה,כב – ו,ג): "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה... וַיְדַבֵּר אֱלֹקים אֶל מֹשֶׁה... וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב".

שמות רבה (פרשה ו, א-ג): "רצתה מידת הדין לפגע במשה הה"ד וידבר אלקים... ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דבר כן, חזר ונהג עמו במידת הרחמים הה"ד ויאמר אליו ה'".


רבי שלמה טייכטל הי"ד (רעוא דרעוין, וארא תרצ"ד): "שראיתי בשם ר' מנדעלא מרמינוב שאמנם מידת הביטחון גדולה היא, אבל זה רק לעצמו, אבל לאחר לא תהיה בעל ביטחון רק תתאמץ לעזור לו, ותהיה ח"ו אפיקורוס, היינו שאם לא תעזור לו - לא יהיה נעזר. ומשה רבינו אוהב ישראל במידה כ"כ גדולה, לא יכול לסבול, הוא לא יחשה".

יהודי צריך להיות אזוב – מצד אחד עניו [אמרו חז"ל (מדרש תנחומא מצורע ג'): "ישפיל עצמו כאזוב"] אבל מצד שני עושה המון!
הזוה"ק מתאר את האזוב / הזעתר כצמח עם סגולות עצומות של אמונה והרחקת כוחות מזיקים.

קהלת יעקב (ערך אז): "אזוב גימטריא חב"ו ונודע ששם זה סגולתו להעלות ניצוצין, והוא נוטריקון חכמה בינה ודעת, שעל ידי שנתחבר אור החכמה בא הדעת המכריע שהוא קו האמצעי, ומאור החכמה נתברר ונתעלה הניצוצין בסוד כולהו במחשבה אתברירו, והטעם שהחיצונים אינם יכולים לסבול אור החכמה ובורחין, והניצוצות קדושות מתדבקים בו בסוד והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב שכתב בזוהר ויצא (סתרי תורה קס"ב)".

מצד אחד ברור ששום דבר לא יקרה בלי עזרתו של הקב"ה אבל מצד שני תעשה אתה את המקסימום!!!

ר' חיים שמואלביץ מצטט את התלמוד הירושלמי במסכת ביכורים שאומר ש"חתן – נמחלין לו כל עוונותיו".
הירושלמי בהמשך מביא את המקור לכך – עשיו נשא אישה המכונה בתורה "מחלה", אך שם זה לא היה שמה האמיתי. השם 'מחלה' הינו מלשון 'מחילה', ומכאן לומד הירושלמי שכל עוונותיהם נמחלו כאשר היא נישאה לו.
הירושלמי בחר דווקא בדוגמא של עשיו הרשע ואשתו שהייתה מקטרת לעבודה זרה, והוא מוכיח מכך שיום החתונה מזכה את האדם בכפרת עוונות אפילו ללא תשובה, שהרי שללא ספק הם לא התחרטו על חטאיהם.
אבל אפילו יום הכיפורים מכפר על עוונותיו של האדם אך ורק אם הוא מתחרט עליהם, אם כן מדוע חתן זוכה לכפרת עוונות בקלות כה רבה?
ייחודו של החתן הוא בכך, שהוא מקבל ביום נישואיו אחריות על שלומה של אשתו, ונטילת האדם על עצמו את עול האחריות הינה עניין גדול מאוד. לכן נמחלים לו כל עוונותיו וניתנת לו סיעתא-דשמיא מיוחדת שעוזרת לו להצליח בהתחייבותו החדשה.
כל עברו הקודם נמחק, על מנת שיוכל לשאת כראוי בעול האחריות החדשה שניתנה לו.
נטילת אחריות הינה צעד גדול ומשמעותי דרכו כל מהות החיים עולה לדרגה אחרת לגמרי ונפתח דף חדש למציאות חיים שונה ומחודשת.

וינסטון צ'רצ'יל: "זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לפעמים עלינו לעשות את מה שנדרש".

פעמים רבות נדמה לבני הזוג שאין עוד אפשרות לשנות את הזוגיות. אך אם כל אחד מבני הזוג ייקח אחריות על עצמו ועל מעשיו, ושניהם יאמינו בלב שלם שה׳ מאפשר להם בחירה אמיתית, למרות אילוצי החיים - הם יזכו לפעול ולשנות את הזוגיות שלהם לטובה.

כמובן שזה לא יבוא כלאחר יד, זה דורש השקעה בזוגיות על מנת להצליח. מי שיאמין וינסה, בעזרת ה' יזכה לראות פירות וזוגיות מוצלחת ומשמחת!






[1] לקוח חלקית מהספר ביחד.

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: