פרשת שמות - אהבה ללא גבול

אהבה ללא גבול

שמות (ד,יד): "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".

הרב הלל מרצבך: אהרון הכהן דואג לעם ישראל במשך עשרות שנים, הוא נמצא איתם, סובל בסבלם ונושא את משאם.

והנה, ה' מחליט אחרת - מי שינהיג את עם ישראל יהיה משה ולא אהרון.

כשמשה רבנו מקבל את השליחות מאת ה', חוזר למצרים ובא להוציא את עם ישראל. אהרון לא מתלונן: "איפה היית כל השנים!?". הוא לא אומר לפני ה': "זה לא הוגן! משה לא היה כאן כל השנים! הוא לא נשא עם העם הזה את כל המשברים והקשיים של העם! הוא לא היה בשעבוד! איך הוא יכול להרשות לעצמו להנהיג את העם?".

אלא מקבל את דבר ה'.

ה' מעיד עליו: "וראך ושמח בליבו".

כותב רש"י, שבזכות רוחב ליבו של אהרון, שוויתר למשה ולא התלונן, ושמח בכל ליבו על כך שמשה הוא זה שזוכה להנהיג את ישראל, ולא קינא בו כלל וכלל, הוא זכה לשאת את החושן על לבו.

אהרון זכה לקבל את התואר (אבות א,יב): "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

מסופר בתורה שבשעת מותו של אהרון, בכו עליו כל ישראל 30 יום.

מוסיף המדרש שהיו בעם ישראל יותר 3000 ילדים שקראו להם אהרון, על שמו של אהרון הכהן, בזכות ריבוי אהבה והשכנת השלום שאהרון עשה בעולם.

זו הסיבה שהכוהנים בברכתם מברכים: "לברך את עמו ישראל באהבה".

פסק השולחן ערוך, שכהן שלא בירך את הברכה עם המילה "באהבה" לא יצא ידי חובה, משום שכל עניינה של ברכת הכוהנים זו אהבה.

כך כותב המשנה ברורה (סימן קכח,לז) בשם הזוהר הקדוש (ח"ג, במדבר קמז:): "כהן שהצבור שונאים אותו או הוא שונא את הצבור - סכנה הוא לכהן אם ישא כפיו". ונראה שהטעם הוא מפני, שכל עניינו של אהרון הכהן, זה אהבה, ומי שלא ממשיך בדרכו, לא רשאי לברך את הברכה השייכת לאהרון.

אהבה זה משהו מעבר, אהבה זה השמחה בהצלחת השני, אפילו כשזה בא על חשבונך.

אתה בטוח שאתה אוהב את ארוסתך מאוד מאוד מאוד?

אם נגיד תשמע על מישהו אחר שיהיה לה הרבה יותר טוב איתו אתה תציע לה להתחתן איתו? או שאתה אוהב את עצמך???

הצדיק רבי מסעוד והרבנית לבית אבוחצירא זצ"ל, זכו לבנים כולם זרע ברך ה'.

ויהי היום הגיע זוג לבית הרב להתגרש, לאחר שסדר רבי מסעוד את הגט, וקבלה האשה את גיטה, התעכבה מעט בבית עם הרבנית ומאחר שהגיע סמוך לעת דמדומי חמה, הציעה הרבנית שהאשה תלון הלילה בביתה, מחמת סכנה הדרכים, וכך הוה.

בלילה התגלה בחלום הצדיק רבי אברהם אבוחצירא לבנו רבי מסעוד "דע לך שאשה זו הלנה בביתך אתה צריך להינשא לה בעוד שלוש חודשים ויצא בן אשר יאיר את העולם".

בעלות השחר קם רבי מסעוד כדרכו לאמירת תיקון חצות ואחריה ישב ללמוד עד תפילין שחרית.

גם אשתו של רבי מסעוד חלמה את חמיה, וכאשר השכימה, הבינה שחלום אמת חלמה, סיפרה לאשה את החלום והציעה לאשה להינשא לבעלה הצדיק, אך האשה שהתכוננה לצאת לדרכה לא הסכימה, שנראה הדבר שמשיבה רעה תחת טובה, אך הרבנית שכנעה אותה שזכות גדולה לעולם שעל ידה יבא צדיק גדול לעולם ולבסוף התרצתה.

והנה מגיע אחר התפלה ולימוד חוק לישראל לבית הצדיק רבי מסעוד, הרבנית מספרת לבעלה את החלום, ושכבר הציעה לאשה להינשא לבעלה, ואז הבין הצדיק שמה' יצא הדבר ואף סיפר רבי מסעוד שגם אביו התגלה אליו וציוה אותו להינשא לאשה זאת.

ערב החתונה שוב אביו מתגלה לבנו, והודיע לו שבן צדיק וקדוש הולך להאיר בעולם, ומעת לידתו זרח "אביר יעקב" – סידנא ר' יעקב אבוחצירא זצוק"ל (שהשבוע פקידת שנתו).

בימינו הדוגמא הזאת לא שייכת, אבל מכאן רואים מה זו אהבה אמיתית!

הרב"י מחב"ד (קרוב אליך קרח התשע"ח): "היהדות תמיד מפנה לימין; "לב חכם לימינו", "ימין ה' רוממה", "כל פניותיך יהיו לימין". 
למה הקב"ה ברא את האבר הכי חשוב בגוף האדם, הלב, נוטה לצד שמאל ולא ימין?
כאשר שני יהודים עומדים אחד מול השני. הלב שלי נמצא לימין חברי. כל עניין הלב הוא למען הזולת. מכאן שהלב נמצא בצד ימין של החבר שלשמו הלב נברא".

שמות (א,ה): "וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם".

רבי חיים משאש זצ"ל (מגדולי רבני מכנאס, בספרו נשמת חיים): הכתוב קרא כל השבעים נפש בשם נפש אחת, להודיע שהיתה אהבה ואחדות בינהם, כאילו כולם נפש אחת!

וכן באור החיים הק' (שם) מובא רעיון דומה: "מודיעך הכתוב כי שוה הוא להם ונכנס במספר הע' וכהשואת כולם יחד ליקרא נפש אחת בין לפרט האהבה והאחוה הנכונה בין לענין הצדקות וטהרת הנפש, שלא נדבק בו מתחלואי הנפש הגם היותו במצרים".

יהי רצון שהאהבה וההקרבה בין אדם לאשתו ובין איש לחבירו יאירו לנו חזרה את אבני החושן בבית חיינו במהרה אכי"ר!