מי מחזיק את מי
ויקרא (כה,לה): "וְכִי
יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ".
לכאורה היה צריך
להיות כתוב "והחזקת אותו", שתחזיק אותו שהוא לא יפול, ולא
"החזקת בו" שמשמע שתחזיק בו שאתה לא תיפול?
יש לבאר ע"פ
הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה" שם ברור שהתורה תסתדר גם בלעדיך ואתה
צריך להחזיק בה שאתה לא תיפול, "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוני"[1].
כך גם אתה צריך לעזור לעני בשביל שאתה לא תיפול, "יותר ממה שבעה"ב עושה
חסד עם העני, העני עושה עם בעה"ב". כאשר מישהו מתמוטט לידך ואתה לא עוזר
לו - אתה נפגע מזה. הקב"ה ידאג לעני בכל מקרה, השאלה היא אם אתה תזכה להיות
השליח של הקב"ה ולהינצל מכל מה שנגזר עליך.
כתוב באוה"ק
שאם נגזר עליך משהו לא טוב רח"ל אז קצת לפני שזה קורה הקב"ה מזמין לך
איזה עני נודניק כדי לזכות אותך בצדקה ושזה יציל אותך מהגזירה... אם תנפנף אותו זה
לא טוב בשבילך....
הדרגה הכי גבוהה
בצדקה
היא לעשות עם העני שותפות, כך אתה מראה לו כאילו אתה זקוק לו בשביל העסקים שלך.
וכך כותב הרמב"ם:
"שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו.. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק
ביד ישראל שמך.. או עושה עימו שותפות... כדי לחזק את ידו, ועל זה נאמר והחזקת בו".
תעשה הצגה, תבקש ממנו
למכור בשבילך איזה נכס תמורת אחוזים ותסדר שמישהו יקנה את זה ממנו עם הכסף שלך
והוא יוצא מהעסקה הכי מבסוט בעולם! כך אתה עוזר לו כשהוא עִמָּךְ ולא כשהוא כבר
סמרטוט (אבל אתה מפסיד את ההכרת הטוב שהיית מקבל ממנו אם היית נותן לו את זה
ישירות בתור צדקה).
על אדם כזה נאמר (מדרש
רבה ויקרא לד,א) "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' " אם הוא משכיל
אל דל עושה את זה בשכל כדי שלא יתבייש – ביום שח"ו יש רעה שבאה לעולם - לאיש
הזה יש מטריה אווירית מיוחדת מהקב"ה!!!
*ההצגה החיצונית שאתה
זקוק לו מבטאת את עומק העניין שבאמת אתה מחזיק בו כדי לא ליפול ולא הוא מחזיק בך.
*סיפר הגר"ע
יוסף זצ"ל: בעיר אחת חיו שני יהודים. משה- שהיה קמצן, ושמואל- שהיה נדיב.
יום אחד הם הוזמנו לסעודת בר המצווה של בנו של רב העיר. בעודם משוחחים על ענייני
דיומא הם הגיעו לענייני כספים. הויכוח היה אידיאולוגי: משה טען שהוא דואג מכך שלא
יהיה לו כסף לשנים הבאות ולכן הוא חוסך את כספו, ושמואל טען שאולי הוא ימות מחר
ולכן עדיף לו לקיים מצוות צדקה וגמילות חסדים עם כספו כל עוד הוא יכול. בסוף הערב
נפרדו האנשים מהרב. בין האנשים שביקשו ברכה היו גם משה ושמואל. הרב ברך אותם שכל
אחד מהם לא יצטרך לדאוג ממה שהוא חשש ממנו: שמואל, שחשש שמחר הוא ימות - יזכה
לאריכות ימים. וגם משה, שחשש שיחיה עוד הרבה שנים - לא צריך לדאוג…
כתוב במדרש רבה (ויקרא לד,ט):
"אמר רבי אבין: עני זה עומד על פיתחך והקב"ה עומד על ימינו, דכתיב: כי
יעמוד לימין אביון, אם נתת לו- דע, מי שעומד על ימינו נותן לך שכרך. ואם לא נתת
לו- דע מה שאמר הכתוב: אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'".
והחפץ חיים
אומר פירוש אחר מה זה "משכיל אל דל": לפני שתסרב להלוות לעני ותגיד לו
אין לי כלום תחשוב מה עבר על העני: "עד שהגיע אליך לבקש ממך את ההלוואה חלפו
כמה ימים של התלבטות והתייעצות עם אשתו האם לבקש או לא לבקש, וגדלה אצלו הבושה עד
מאוד, במיוחד על רקע שינוי מעמדו מאיש עשיר ואמיד לעני מסכן. בתוך לבטים אלו
כלולות היו מחשבות אודות כל מיני פרטים שיקדמו את הסיכוי לקבל את ההלוואה מחד, עם
צמצום - עד כמה שאפשר - של הבושה ומניעיה מאידך.
וכאשר סוף סוף, הופיע
האיש על סף ביתך דחית אותו בשתי ידיים באומרך שאין ביכולתך למלא משאלתו. הרי שברון
הלב שגרמת לו היה גדול ביותר. ומה גדול היה השבר בשובו לביתו כאשר בושה וכלימה
מכסים את פניו, וכל בני ביתו שציפו בתקווה לשובו עם ההלוואה המיוחלת פרצו בבכי
בראותם את ידיו הריקניות. "מה יהיה באחריתנו. מה יהיה סופנו, שאלו העוללים,
הלא נגווע כולנו ברעב?" אמרו כל בני הבית.
ועל ידי קול בכייתם
שעלה למרום התגבר מאוד כח הדין על העולם.
ועתה, ראה מה גרמת
במיעוט חמלתך על העני כמה ציערת למעלה את ה' יתברך בזה שעלתה בכייתו למרום. כמה
נתגבר כח הדין על ידך וכמה גזירות נגזרו כתוצאה מכך. וכשם שלא חמלת על העני, כך
אין לחמול עליך! ואז ייגזר הדין והעונש בהתאם לכך".
לכן כשבא אליך נזקק
עליך להשכיל ולחשוב על כל הנתונים מסביב, לפני שתחליט מה לעשות איתו.
ויה"ר שבזכות
מצות הצדקה תקום השכינה מעפרא ונראה בעינינו ביאת הגואל ובנין אריאל, אמן!
[1] פעם אחת באו בני כפר אחד לפני רבי יצחק אלחנן
מקובנא, ובקשו ממנו שימליץ בפניהם על מועמד מתאים לכהונת רב בכפרם. שלח אותם רבי
יצחק אלחנן אל אברך מסויים, כשהוא ממליץ עליו כמתאים למלא את מבוקשם. כאשר באו
האנשים אל האברך והציעו לו את המשרה,אמר להם שמצידו הוא מוכן, אבל היות והוא סמוך
על שולחן חותנו, הוא מוצא את עצמו חייב לבקש ממנו רשות לכך.
כאשר הציע את הענין
בפני חותנו אמר לו הלה: "לשם מה אתה זקוק לזה, וכי חסר לך כסף? אוסיף לך על
הסכום שהנך מקבל ממני בכל חודש, ובלבד שתישאר עמי". חלפה שנה ובפני רבי יצחק
אלחנן התייצבה משלחת מעיירה חשובה ושאלה ממנו על מועמד מתאים להיות רב בעיירה שלהם.
ר' יצחק אלחנן שלחם אל אותו אברך, והלה השיב להם כדברים שאמר לקודמיהם. אשתו ששמעה
את ההצעה, חפצה שיענה בחיוב, אך הסכימה שישאל את אביה. התשובה לא איחרה לבוא. שוב
חזר החותן ושאל אותו: "לשם מה נחוץ לך הענין, וכי חסר לך כסף? אם כן אוסיף לך על הסכום החודשי שהנך מקבל ממני,
ובלבד שתישאר כאן".
חלף פרק זמן נוסף,
ושוב באה אל רבי יצחק אלחנן משלחת בבקשה להצעה של מועמד לרבנות. הפעם היתה זו
משלחת נכבדים מעיר גדולה וחשובה. גם הפעם הפנה ר' יצחק אלחנן את המבקשים אל אותו
אברך. וכשבאו חברי המשלחת עם כתב רבנות בידם, לא יכלה האשה לעמוד מנגד ואמרה:
"הפעם איני מוותרת! והתשובה צריכה להיות חיובית".
בעלה הלך לשאול את
אביה, והלה חזר על דבריו ושוב הבטיח לו תוספת על התקציב. אך כאן התפרצה האשה ואמרה
לאביה: "עד מתי תחזיק ותתמוך בנו? הגיע הזמן שניפרד ולא נהיה יותר תלויים
בך". תגובתו של האב היתה קצרה: "מי יודע מי מחזיק את מי?" כשעזבו
האברך ואשתו את העיירה, בעגלה עמוסה
בחפציהם, והגיעו עד מרחק של תחום שבת, השיג אותם פרש בהול ובפיו בשורה מרה:
"כי אבי האשה שבק חיים לכל חי". אז הבינו כולם היטב את משמעות דברי האב
שאמר: "מי יודע, מי מחזיק את מי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!