מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל בהילולת הרמח"ל האחרונה בחייו:

מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל בהילולת הרמח"ל האחרונה בחייו:

"ואמר: כתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קי"ט קכ"ו). וזה הפסוק באמת מודיע דרך נכון ומרוצה בעניני העבודה המוטלת על האדם, ובפרט בזמן הגלות. והוא מה שחז"ל אמרו גם כן: במקום שאין אנשים השתדל להיות איש (אבות ב' ה'). וזה כי מי שרוצה להראות חיבתו לפני המקום ב"ה ולמצוא חן לפניו, הוא כאשר חסרים עובדים ומתקנים בעולם, ליטול הוא על שכמו העבודה והתיקון גם לכל האחרים, שאז הוא נרשם ומצוין לפני הקב"ה לטובה. ולכן אמר, עת לעשות לה', הזמן הראוי לעשות למען ה', שיהיה הדבר מצוין ומרוצה לפניו – בזמן שהאחרים הפרו תורתך" (אדיר במרום).

לא יגיד מה אני, מה חיי. קח! תיטול על שכמך את העבודה. והתיקון, גם כן, לא רק לעצמו, גם לתקן אחרים. ואף על פי שהאדם הזה הוא לא יוצלח, הוא לא באמת הכי ראוי להיות מתקן אחרים, אבל כיון שהוא כל כך רוצה לתקן את החילים של השם לפני השם, אז הקב"ה הוא כל יכול, מה הבעיה? הוא לוקח את מי שאינו ראוי – עושה אותו ראוי. מכל הדור, הראויים, לא לוקחים לעצמם לתקן, והוא – כואב לו הלב על הקב"ה ורוצה לתקן את העולם, אז אפילו אם הוא לא ראוי, הקב"ה עושה אותו ראוי.

עת לעשות להשם זה עכשיו! עכשיו צריכים להביא את המשיח! לא זזים מפה עד שמרימים את המשיח מן הקבר והוא נהיה חי. הנה המשיח לפנינו זה – זה רבנו הרמח"ל. כל מי שנכנס לספריו הוא בחינת משיח, ניצוץ של משיח. מי שתופס ולומד את דבריו מרגיש את האור של המשיח חזק בתוך הגוף שלו, ובוחל בכל הענינים של העולם, לא מחפש שום דבר, רק את המשיח ורק את הגאולה. זה הקדושה המיוחדת בספרים – שכשאדם לומד בספרי הרמח"ל, נכנסת בליבו ההרגשה האמיתית של החיים.

הזמן הראוי לעשות לפני השם שיהיה הדבר מצוין ומרוצה לפניו, אתה יודע מתי זה הזמן? מתי עת לעשות לה'? כשאתה רואה שכולם הפרו תורתך, כולם "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל, וַיֶּהְבָּלוּ" (מלכים ב י"ז ט"ו), רצים, הולכים אחרי עולם הזה ורודפים אחריו, שוכחים בשביל מה הם באו לעולם. מה? באת לעולם לעבוד בשביל לאכול, ולאכול בשביל לעבוד? זהו? זה המעגל? בזה נגמרים החיים? אלא, כשהוא רואה שחס ושלום הפרו תורתך, הוא אז תופס את עצמו לעשות לה'. מה זה הפרו? אומר רבנו הרמח"ל הקדוש –

"והפרו ר"ל, בשעה שמפסיקים התפשטות התורה המתפשטת בקדושתה על ישראל ועל כל העולם, והיינו שמפריעין ומבטלין אותה ממעשה קדושתה"

מורי ורבותי, מי שזוכה היום להיות אצל הרמח"ל יקבל את המשיח יותר מוקדם מכל כלל ישראל, מי שזכה להיות פה היום ביסוד שביסוד אצל רבנו הרמח"ל. ומאיפה יבוא המשיח? מטבריה. המשיח, המקום הראשון שהוא יצמח בו זה מהעיר טבריה – טובה ראייתה (מגילה ו' ע"א), פה רואים את המשיח יותר מוקדם מכל מקום אחר. זה כתוב בזוהר(זוהר שמות ז' ע"ב). איפה שהיה המקום האחרון של הסנהדרין, משם יתפרסם הדבר (ראש השנה ל"א ע"ב).

(מגישים לרב קפה. הרב מברר אם הקפה כשר למהדרין ומברך ולוגם) ישתבח שמו, אפילו הקפה אצל רבנו הרמח"ל יותר טעים. היום אחד וארבעים יום לעומר, שהם חמישה שבועות וששה ימים. יסוד שביסוד! תגידו, יסוד שביסוד! (שרים – רבנו הרמח"ל זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן).

מי שהוא בחינת משיח, כמו רבנו רבי שמעון בר יוחאי, כמו רבנו הרמח"ל, לא משנה מי יהיה המשיח בפועל, אבל הם חייבים לקום לפני כל מתי ישראל. הם יכללו בתוך המשיח, הם יביאו את הגאולה.

ובאמת בזכות הספרים שלו... אתם יודעים, יצא עכשיו ספר חדש לכבוד הרמח"ל, "יתרון האור" – דרך הרמח"ל בשרשי הבריאה. והנה המחבר זה רבי אהרן טורנר, מהאברכים היקרים של כולל חצות, שנים על גבי שנים הוא יושב ויושב ודולה ומעמיק בתורת הרמח"ל.

נביא אחד מהגילויים שמובאים בספרי הרמח"ל  –

"קם אליהו נביאה מהימנא ואמר לה, רבי רבי, והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י"ד ז), דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא – במחשכים הושיבני (איכה ג' ו'), השתא – והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא, בזימנא דפורקנא אתקריב. בה, העם ההולכים בחושך ראו אור גדול (ישעיה ט' א') בהאי חיבורא" (תיקונים חדשים לרמח"ל, סוף תיקון ט"ל).

וכן –

"והא אליהו נביאה מהימנא אתי, פתח ואמר: רבי, רבי, זכאה חולקך דכולהו רזין עלאין מתגלין לך, ולית דאתגניז מקמך, דכל תרעין סתימין מתפתחין לגבך ודאי... והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י"ב ג'), אלין רשב"י וחברוהי, אבל והמשכילים תרין – חד רשב"י בוצינא קדישא, וחד אנת חסידא קדישא... דא שירותא ודא סיומא" (אוצרות רמח"ל רס"א, מתוך ההקדמה ל'זוהר תנינא')

כלומר בזוהר של רשב"י יצאו מהגלות ובזוהר של הרמח"ל ילמדו בגאולה עצמה. לכן, כמו שאצל הרשב"י – הכתבים שלו נגנזו מהתנאים והאמוראים ורבנן סבוראי והגאונים והראשונים, ורק בדור האחרון התגלו לצורך הדור, לצורך היציאה מן הגלות, גם ספרי הרמח"ל נגנזו, לקחו אותם וקברו אותם, הם יתגלו רק מתי שיבוא המשיח, כי הם הנמשל שבתורה, הם הנמשל בכתבי האר"י (רבנו הרמח"ל חיבר כשמונים ספרים. ארבעים מספריו אבדו, והיום ידועים לנו רק כארבעים, ר"ר).

ובאמת, מורי ורבותי, אנחנו באים לכאן. זה נכון שיש ענין להשתטח על קבר הצדיק ביום ההילולא שלו, יש ענין להדליק נר, יש ענין לתת צדקה לצדיק, לא לבוא ריקם, לתת צדקה, אל תפחד, אתה פוחד לתת? הרמח"ל יכול להחזיר לך בכפלי כפליים! – להדליק נר לצדיק, לתת צדקה לצדיק, להשתטח, להתפלל. אבל מה העיקר? העיקר – שאף אחד מאלו הנמצאים פה (לא יצא בלי לקבל החלטה לקבוע לימוד בספרים שלו), אני בטוח בזה, למה? – מי בא לפה? רק אלה שקראו את הספרים שלו וזה מושך אותם. אז מילא לומדים. אבל לא לצאת מפה בלי לימוד קבוע בספר מספרי הרמח"ל. לא משנה מה אתה לומד. 'מסילת ישרים'? – לא תחשוב שזה דבר פשוט, זה ספר שהגאון מוילנה למד בו כל הלילה והגיע עד פרק י"א, הוא כבר היה צריך להחזיר את הספר, הוא השאיל אותו, לא היה לו כסף לקנות את זה. אנחנו פה, בלי עין הרע, כל אחד פה קונה ספרים, כן, עשירים, לומדי התורה פעם היו עניים מאד. הגאון מוילנה אמר שעד איפה שהוא הגיע אין אף אות אחת מיותרת.

הרמח"ל ידע לתמצת. להגיד את הכל בקיצור. להגיד גם מה שלא כתוב. במילים קצרות. מי שרגיל ב'מסילת ישרים' – זה ספר הספרים. כל תורת המוסר ותנועת בעלי המוסר עומדת על הספר הזה. אין ישיבה שבה לא לומדים 'מסילת ישרים', באיזה יום לא לומדים 'מסילת ישרים'? ספר נפוץ.

ספר 'דרך השם', שהוא באמת הדרך האמיתית לדעת כל מה שאתה רוצה. בהקדמה שלו ב'דרך השם' כותב הרמח"ל דבר שאי אפשר להבין איך הוא כותב דבר כזה. הוא אומר –

"והנה על פי הדברים האלה, חיברתי לך קורא נעים חיבור קטן זה, וכוונתי בו להציע לפניך כללי האמונה והעבודה על בורים, באופן שתוכל לעמוד עליהם על נכון, ויצטיירו בשכלך ציור מספיק מוצל מן הערבוב והמבוכה. ותראה שורשיהם וענפיהם במדרגותם בבירור האפשרי שיתיישבו על לבך, ותקנה אותם בשכלך במובחר שבפנים. ומשם והלאה יקל לך למצוא דעת א‑לוהים בכל חלקי התורה ופירושיה ולעמוד על כל סתריה, כברכת ה' א‑לוהיך אשר יתן לך"

הלשון שלו היא לשון שיש בה חריפות, לשון חזק, לשון בהירה מאד מאד, וקצרה מאד. זה כללים של אמונה, שאם תדייק בכללים האלה ותבין אותם, מכאן והלאה יהיה לך קל להבין בתורה, בנביאים, בכתובים, ובכל חלק שבתורה, ואפילו בסודות התורה – מהספר הזה תוכל להבין הכל, איפה שתלך.

חס ושלום אני לא רוצה לספר על עצמי, אני רוצה לספר על הצדיק. אני רוצה אבל לספר משהו, להראות את גדולתו של הצדיק. אני הקטן בהיותי בחור, בערך בן שבע עשרה, אני כבר לא זוכר בדיוק, הייתי גר בתל אביב, והיתה חנות של ספרים שנשרפה. היהודי הזה היה מוכר ספרי קודש, ולאט לאט התחיל למכור של חול, של בתי ספר. לאט לאט גם הכניס עיתונים ואני לא יודע עוד מה. בקיצור היתה שרפה ואז זרקו את כל הספרים. ואני בדיוק עובר שם, בא מהישיבה הביתה, ואני רואה ספר שכתוב עליו 'דֶּרֶךְ אֲ‑דֹ‑נָ‑י' בניקוד. ככה כתוב. מונח על הרצפה. אז אני כ"כ נבהל, איך יכול להיות?! שם השם על הרצפה?! פחדתי להרים. אמרתי אולי זה ספרים חיצוניים, שם השם? מנוקד? אתם יודעים יש ספרים של כל מיני... אני לא רוצה להזכיר אותם פה. אז בהתחלה פחדתי, אבל אמרתי אני ארים בכל אופן, מה אני רואה? – כתוב "רמח"ל". רמח"ל אני מכיר – 'מסילת ישרים'. 'מסילת ישרים' זה הספר היחיד של הרמח"ל שידעתי. לא ידעתי שיש לו עוד ספרים. עוד לא ידעתי מה שאני יודע היום, עוד לא ידעתי כלום. 'מסילת ישרים', פשוט אמרו ללמוד את זה, אבל לא ספרו לנו על הרמח"ל.

בקיצור, לקחתי את הספר הזה. ומורי ורבותי, הלואי והיום ידעתי את הספר כמו שידעתי אותו אז. לא עזבתי את הספר הזה. למדתי בו יום יום. קראתי אותו, וחזרתי וקראתי אותו, עד שידעתי אותו בלשון שלו, כמעט בעל פה. הספר הזה שינה לי את החיים מן הקצה אל הקצה. כולם יודעים למשל מה זה 'תחית המתים', מה עומד ב'תחית המתים'. אבל זה אמונה שתמיד בתוך הראש. אבל מה זה בכלל 'תחית המתים'? מה זה? מה זה משיח? בשביל מה צריך משיח? יש לנו עולם הזה, וקיבלנו תורה ומצוות, והולכים לעולם הבא, וזהו. בשביל מה צריך משיח? מה זה 'תחית המתים'? ועוד הרבה דברים, שאלות שאדם יודע אותם אבל לא מבין אותם, וזה מפריע לו באיזשהו מקום בעבודת השם. ב'דרך השם' – כל העניינים בהירים, ברורים! זה כללים עצומים של אמונה ע"פ סודות איתנים! 

'דרך השם', דרך השם'. אתם רואים, הספר הזה יצא ברוך השם במהדורות רבות. עוד מעט יבוא רבנו רבי מרדכי שריקי ראש ישיבת מכון הרמח"ל. הוא הוציא את הספר הזה בטוב טעם ודעת. ואתם יודעים? למי שמבין, הספר הזה הוא תרגום במילים שאתה מבין, של כל ה'עץ חיים' וכל כתבי האר"י. הוא פשוט תרגם את זה לכל אדם שלא יכול ללמוד את כתבי האר"י, הנה הכל, קח, קח את הכל כבר מפורש ומבואר איך לעבוד את השם. איך להבין. זה ספר עצום. אז איך אנחנו באים לרמח"ל ולא יודעים את ספר 'דרך השם' או 'דעת תבונות' של הרמח"ל? 'דעת תבונות' זה אותו דבר כמו 'דרך השם' רק 'דרך השם' כתובה בצורה רגילה, וב'דעת תבונות' יש אותם הנושאים בצורה של שאלה ותשובה – "אמר השכל", "אמרה הנשמה". גם 'מסילת ישרים' היה כתוב פעם בצורה אחרת, בצורה של שאלה ותשובה. רוב הספרים שלו כמו גם 'חוקר ומקובל' היו כתובים בצורה כזו. אחר כך הוא כתב רק את התוכן שלהם.

אז צריך לצאת בהחלטה עצומה. כמו שאדם שאוהב את רשב"י, אם הוא לא לומד זוהר, אז תגיד לו, אז אין טעם לדבר איתך על זה. מה אתה אוהב? את מי אתה אוהב? אם אתה לא לומד זוהר, אז מה זה רשב"י? רשב"י זה זוהר! אותו דבר גם הרמח"ל. אם אנחנו באנו עד לכאן – כל אחד צריך להתקרב לספרים ולהתחיל וללמוד. הספרים שלו הם ספרים מחזקים מאד מאד. אני אומר, הספר הזה 'דרך השם', אז עוד לא הכרתי עוד ספרים שלו, זה היה הספר היחיד, ממש התהפך אצלי... ואני חושב שבזכות הספר הזה, מהשמים, מאז שלמדתי את הספר הזה... פה אתה רואה, הספר הזה מפתח לכל ההבנה של כל חלקי התורה, ואפילו סודות התורה, כך הוא אומר. כלומר, כמה צריך ללמוד את הספר הזה. ואם לומדים אותו גם עם 'דעת תבונות', מחברים, ואחר כך גם לומדים, אין מה לדבר על ספרי הרמח"ל בקבלה, 'כללים ראשונים', 'פתחי חכמה ודעת', 'קל"ח פתחי חכמה'.

רבנו הרמח"ל היה איש שכלל את כל האנשים שבעולם מאדם הראשון עד האדם האחרון. למה אני אומר ככה? היו למשל, ה'בן איש חי'. ה'בן איש חי' חיבר הרבה ספרים בשם שלו, אבל בסוף ימיו אמר שהוא רוצה לחבר ספרים שאף אחד לא ידע שהוא כתב אותם, אז הוא חיבר ספר בשם שו"ת 'תורה לשמה'. הוא לא כתב את השם שלו אלא חתם בסוף כל תשובה בשם 'יחזקאל כחלי' שהוא בגימטריה 'יוסף חיים'. כלומר יש ענין לאדם להסתיר את שמו ולומר שלא הוא חיבר את הספר. ב'קל"ח פתחי חכמה' אומר הרמח"ל – מצאתי ספר ישן נושן ואני אכתוב לך פירוש עליו (מובא בסוף ספר 'דרך עץ חיים': וחיברתי אבל חיבור זה, מה שמצאתי בכתב ישן נושן - קל"ח פתחי חכמה, והמה מפתחות גדולים לחכמת האמת). גם הספר הישן נושן זה הוא חיבר, וגם את הפירוש זה הוא חיבר.

מה עשה רבנו נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב? עשה מליקוטי מוהר"ן תפילות. מהתורה – עשה תפילות. מי הראשון שעשה כאלו דברים? 'תקט"ו תפילות' של רבנו הרמח"ל! מכל תורת היחוד שלו הלך ועשה תפילות. כל התורה המיוחדת של רמח"ל, ענין גילוי היחוד. זה לא היחודים שכתובים ב'שער רוח הקודש' של האר"י, זה יחודים שהוא חיבר אותם בעצמו לפי התורה של הענין של גילוי היחוד, ועשה מהכל תקט"ו תפילות. כלומר רבנו הרמח"ל זה גם משה רבנו. זה גם רבי שמעון בר יוחאי – יש לו (לרמח"ל) ספר 'זוהר תנינא' וגם 'שבעים תיקונים חדשים'. גם דוד המלך (ספר 'ק"ן מזמורי תהלים' לרמח"ל). מה שאתה רוצה. רבנו הרמח"ל כלל את כולם, ממשה ועד משה לא קם כמשה. כלל את כל בני האדם, מאדם הראשון עד אדם האחרון. מי זה אדם הראשון? – אדם קדמאה, מי זה אדם האחרון – משיח.

הוא אדם קדמאה – "קם סבא דסבין אדם קדמאה פתח ואמר..." (תיקונים חדשים, תיקון ס"ט, בסוף האדרא), היה בא אליו אדם הראשון, מתגלה אליו. וגם כן הוא היה בבחינת משיח. ידוע מה שכתוב בספר 'ירים משה', יש שם עדות חזקה מאד מה היתה מעלתו וגדולתו של רבנו הרמח"ל. ידוע שהבעל שם טוב הקדוש רצה להפגש עם 'אור החיים' הקדוש כדי להביא את המשיח. והוא היה אומר כשאני עושה עלית נשמה למעלה לשמים, ברוך השם אני מקדים את כל הצדיקים שבדור, כשאני יורד, אני רואה אותם מתחילים לעלות. חוץ מהמערבי הזה, רבי חיים בן עטר, שכשאני עולה – הוא כבר יורד, הוא קל רגליים. הבעש"ט היה אומר שהוא זכה להיות מרכבה לנפש של דוד מלכא משיחא, ו'אור החיים' הקדוש, רבי חיים בן עטר, לרוח של דוד מלכא משיחא. לכן רצה לחבר את הנפש עם הרוח, אם היו מתחברים – היו מביאים את הנשמה של המשיח.

מי זה היה? – באותו הדור של הבעש"ט ושל ה'אור החיים' הקדוש היה הרמח"ל. באותו הדור. כל אחד בקצה אחר של העולם. והנה רבנו הבעש"ט שולח מכתב לגיסו רבי גרשון קיטובר ואומר לו, לך ל'אור החיים' הקדוש ותשאל אותו אם גם הוא רואה מה שאני רואה עכשיו – שרגלי המשיח נכנסו לארץ ישראל. זה בדיוק היה באותו התאריך שנכנס הרמח"ל לעכו.

כשהתקרב רבנו הרמח"ל לשנת הארבעים, כל הגזירה שהיתה עליו שלא ילמד חכמת הסוד היתה עד גיל ארבעים, אמר אני צריך לעלות לירושלים, לעלות לארץ ישראל, ושמה אני אחדש את המלוכה, שמה אני אלמד. ובעוונות הרבים הגיע לפה בשנת הארבעים ו... אבל אין לנו מה להצטער. זה היה התיקון שלו. הוא נפטר בעכו, ולא היה לא רכבות, לא אוטובוסים, לא שום דבר, ובכל זאת הביאו אותו לכאן (לטבריה), זה לא היה קל. ולמה? הוא תמיד היה מספר שהוא גלגול של רבי עקיבא. רבי עקיבא חי מאה ועשרים שנה, כמו משה רבנו. כל התורה ממנו. רבי עקיבא למד תורה ארבעים שנה ולימד תורה ארבעים שנה. וארבעים שנה ראשונות היה עם הארץ. מי יתקן את הארבעים שנה שהיה עם הארץ? רבנו הרמח"ל חי ארבעים שנה ומ"גיל אפס" ידע את התורה כולה. בגיל ארבע עשרה כבר ידע את כל כתבי האר"י בע"פ (ע"פ עדותו של תלמידו המובהק רבי יקותיאל גורדון, אגרות ו'). כל כתבי האר"י, ככה מעיד רבו (רבי ישעיה באסאן), "הוא משש בכל כלי" הוא אומר, לא ידעתי לאיפה הוא כבר הגיע (אגרת כ"ו, ו' שבט הת"ץ: ובהיותו מאיר ובא בבקר בבקר קל כאחד הצבאים, עסקו בדברי אלקים חיים, כי משש את כל כלי, מצא מעט הכתיבות אשר חנן ה' אלי, והוא עבר את מיכל, ויקח גם מע"ץ החיי"ם [של האריז"ל] ויאכל, אז רעיוניו פשטו בעמק הסודים, התעלס באהבים רווה דודים). אם כן, כשהגיעו ארבעים שנה לתיקונם של הארבעים שנה של רבי עקיבא, הביאו אותו אצל רבי עקיבא ואז נשלמו מאה ועשרים שנה של קדושה.

לכן מורי ורבותי, ששון ושמחה יש לכל יהודי שמגיע לפה. ניצוץ רבנו הרמח"ל נכנס בו ברגעים האלה. ואנחנו כל אחד ואחד, העיקר, באמת, תבינו, אל תצאו מפה עד שתתפללו, תבקשו מהקב"ה שנשמת הצדיק תתעבר בכם, אפילו קצת. ומה המטרה? המטרה היא שנזכה ללמוד בספרים שלו. ביום כ"ו באייר אנחנו באים להשתטח על קברו, וכל השנה כולה אנחנו צריכים להשתטח על ספריו. פה זה מעיד שהוא נפטר והוא קבור, ופה בספר זה מעיד שהוא חי וקיים! דוד מלך ישראל חי וקיים! אז אתה רוצה להשתטח – הנה! תשתטח לאורך ולרוחב ולעומק, ותחזור ותלמד.

אז בואו ונמשיך את המאמר (המשך המאמר מ'אדיר במרום' לעיל) –

"והנה בהיות המדרגות עומדים בתיקוניהון ובסדריהון כראוי למעלה ולמטה, הנה אז נודעים כל העובדים, ונמצא לכל אחד חלקו, ונמשך עליו שפע כפי בחינתו לצורך כל העולם כולו, והוא מ"ש, איש אשר כברכתו ברך אותם (בראשית מ"ט כ"ח). ואז אין לשום אחד לעבור את תחומו, כי כל אחד מכיר את מקומו ועושה את שלו. וזה באמת ענין מגיע לתורה בפרט" 

התורה הקדושה. ששים רבוא פירושים לתורה, ששים רבוא נשמות לישראל. לכל יהודי יש חלק בתורה, ואת החלק הזה אף אחד לא יכול לקחת לו. ואין ממלא מקום. ואתה צריך לזכות אותו ואת כל ישראל. כל יהודי יש לו חלק בתורה והוא צריך לחפש איך לגלות, להוציא מן הכח אל הפועל את החלק של התורה שלו.

"פירוש – כי השורש היא תורה לכל ישראל, ומתפשטת בפרטות זה להמצא בה חלק לכל אחד מהם בפני עצמו"

זה ימצא בה את החלק הזה, וזה ימצא בה את החלק השני. כל אחד והחלק שלו.

"אך כל זה הסדר יש לשמור אותו בשעה שמקיימין התורה. אך אם מבטלין אותה"

אם ראית הפרו תורתך – אז עת לעשות לה'. אם אתה תעמוד ותגדור את התורה – אתה תקח את כל החלקים של אלה שמפירים אותה.

"הנה אי אפשר לילך בזה הדרך לעשות חלקו לבד, כי לא ימצא תיקון מספיק לעולם. אלא צריך לקחת דרך אחר, והוא כי התורה היא שמו של הקב"ה – אך בהתפשטו בצירופיו לפי התחלקות הפרטי הזה שזכרנו. וכאשר אי אפשר לתקן בדרך הפרטי, צריך לתקן בדרך הכללי, שהוא דרך השם עצמו בכלל, כי בו כל מיני תיקונים מגיעים לכל מי שיהיה מישראל. ולכן, עת לעשות לה', צריך לעשות מה שצריך, לה', בסוד השם – השורש עצמו, בזמן שהפרו תורתך, שאז אין להכיר עוד זה המקום, אלא אע"פ שאין אנשים השתדל להיות איש. וזהו גם כן מה שאמר הכתוב, וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע (ישעיה נ"ג י"ב), וכן נאמר בירמיה, אל תפגע בי (ירמיה ז' ט"ז), להיות מתפלל בעד בני דורו שהיו חייבים. ולכן הקב"ה משתומם ותוהה ואומר, לא די שאין אנשים, אלא אך כי אין מפגיע בעד הפושעים"

מפגיע זה מי שנוטל על עצמו לתקן בעד אחרים שאינם מתוקנים. אתם יודעים, היה פה יהודי בטבריה, תלמיד שלי, חזר בתשובה דרכי קצת, ויום אחד הוא אומר לי ככה, כבוד הרב, אחרי שחזרתי בתשובה, ואני מברך על כל דבר שאני לוקח בפה, כואב לי הלב שאבא שלי לא מברך. אני יכול לברך במקומו לפני שהוא יכניס את האוכל לפה? יהודי שכבר אוהב את השם לא יכול לראות אף אחד שעושה דבר נגד השם, רואה שהוא לוקח משהו לפה בלי לברך, אומר אני אברך במקומו, אני אעשה במקומו, אַי אַי אַי. אז אם כן – כמה צריך האדם לכאוב לו על "הפרו תורתך". וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע – לוקח את עצמו לתקן בשביל אחרים שאינם מתוקנים. "וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ"(ישעיהו נ"ג י"ב). מה זה יפגיע? "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" (בראשית כ"ח י"א) – תפילה (רש"י). אתה רואה פושעים – תתפלל עליהם.

מעשה ברבי מאיר בעל הנס שקבור לא רחוק מפה (מובא בברכות י' ע"א), שהיה בשכנותו כמה שבבניקים, כמה בחורים עם אופנועים, עושים לו רעש, לא נותנים לו לישון, עושים לו טרור. יום אחד החליט לגמור איתם. נכנס לחדר, לספריה שלו, והכין את השטיח, רצה להשתטח, לעשות נפילת אפים בפישוט ידים ורגלים ולהגיד "לְדָוִד, אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא..." (תהלים כ"ה), אני לא יכול יותר איתם. אם היה עושה את זה – מיד היו מתים, לא היה נשאר אחד. ראתה אותו דביתהו (אשתו) ברוריה, תנאית היתה, קדושה, וראתה אותו מה הוא הולך לעשות, אמרה אוי ואבוי, חס ושלום, אמרה לו, מה אתה הולך לעשות? אמר לה, זהו. אמרה לו, מה חשבת? הרי כתוב "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ"(תהלים ק"ד ל"ה), לא כתוב "חוטאים". עד אתה משתטח עליהם שהשם יקח אותם לבית עולמם, תשתטח עליהם ותבקש מהשם שיחזרו בתשובה. אמר לה, את צודקת.

לפעמים אשה אומרת איזה מילה, אז אתה אומר, מה אני צריך לשמוע לה? מה היא מבינה?! – חס ושלום! שכינה מדברת מתוך גרונה! " כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כ"א י"ב). אתה לא יכול לדעת מאיפה בא לה להגיד את זה. הכל מהשמים. אז רבי מאיר שמע בקולה, ועשה השתטחות וביקש עליהם רחמים, וחזרו כולם בתשובה שלימה, והיו השומרי ראש של רבי מאיר.

אי, כמה אנחנו צריכים ללמוד מזה! מה אתה מסתכל על יהודי? "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ג כ"א). כל היהודים קדושים!!! צדיקים!!! "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"(ישעיהו ס' כ"א). תתפלל. אם אתה רוצה להלחם בהם, תלחם בהם פנים מול פנים, אבל כשאתה לא רואה אותם, ואתה עומד לפני השם בתפילה, תתפלל עליהם שיחזרו בתשובה, שהשם ישפוך את רוחו על כלל ישראל.

"ותדע שבזה תלוי גם כן הפירוש שפירשו ז"ל, הפרו תורתך, משום עת לעשות לה' (ברכות ס"ג ע"א). כי בהיות התורה מתחלשת בתיקוניה מפני מעשה בני האדם, לפעמים יצטרך על איזה דבר לשנות לפי שעה משום עת לעשות לה'. כללות הענין, שכל אדם צריך להקריב עצמו בזמן שאין אחרים, וליכנס אפילו במקום שאלמלא היו אחרים הוא לא היה נכנס, כי אין זה פגם והריסה אלא תיקון"

אי, מורי ורבותי, בואו נגיד איזה תפילה אחת מה'תקט"ו תפילות'. יש לכם ספרים? אני לא יודע איזה תפילה להגיד. טוב, אני אפתח. תפילה הק"צ, זהו! קץ לתלאות כל ישראל, קץ לגלותנו, קץ לחורבן בית מקדשנו, קץ לשונאי ישראל, "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם, וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה" (תהלים ל"ז ט"ו), "הַפַּח נִשְׁבָּר, וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ" (תהלים קכ"ד ז'). וגם מלך פרס, שנאמר עליו בזוהר כל מיני דברים, יפול בפח, ולא נגע בו בכלל, יתפוצץ הוא בעצמו – על עצמו. העיקר, העיקר, שהקב"ה יגאל אותנו ע"י משיח בן יוסף, משיח בן דוד, במהרה בימינו, אמן.

עכשיו, דף ק"פ (תפילה הק"ץ). אומר רבנו הרמח"ל, לפני התפילה הוא נותן איזה הקדמה –

"ב' מעלות שבישראל, א' ביהמ"ק, וא' מלכות בית דוד"

אחד – בית המקדש. מי צריך לבנות את בית המקדש? משיח בן דוד. ואחד – מלכות בית דוד. אם כן, בתיקון שני הדברים האלה, מלכות המשיח ובנין בית המקדש.

"בתיקונם מגיע אור לישראל, ועתה שנחרבו הם החושך. בקשה שבכח הקיווי שישראל מקווים ליחודו, ישיב ה' שניהם לתיקונם, שכן שנים אלה עומדים לגלות יחודו ית' בעולם, ביהמ"ק אחד, מלך אחד, שבהם ישראל גוי אחד בארץ"

מורי ורבותי, לפני שנגיד את התפילה הזו... ה'תקט"ו תפילות' מתחילות באותו לשון ומסתיימות באותו לשון. הן מתחילות כולן ב"א‑ל אחד יחיד ומיוחד", ומסתיימות ב"לישועתך קיוויתי ה'". את מה אני אקדים את ההתחלה או את הסוף? סוף מעשה במחשבה תחילה. נתחיל מהסוף ומזה נדע את ההתחלה.

כתוב "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (בראשית מ"ט י"ח). לכאורה זה מילים פשוטות. אחרי שבן אדם מתפלל הוא אומר, ריבונו של עולם, אני רק התפללתי, מי שצריך לשמוע את התפילה ולקיים אותה – זה אתה. אַי אַי אַי, אבל רבנו הרמח"ל הוא בעצמו מזכיר את הפסוק הזה ומסביר מה הסוד של התפילות האלה (אוצרות רמח"ל – מאמר בענין הקיווי). אומר רבנו הרמח"ל, העיקר, העיקר, זה הקיווי שישראל מקווים להשם. הוא אומר, ע"י הקיווי, "קַו לָקָו" (ישעיהו כ"ח י'), ע"י שישראל עושים קו אחד עם הקב"ה, הקב"ה ממשיך להם את הקו, קו האין סוף, חוט האין סוף, עד שמתחברים הקו והקו, והאור של הקב"ה מתפשט בכל העולם, "כִּי אֶבֶן, מִקִּיר תִּזְעָק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה" (חבקוק ב' י"א), "ה' הוּא הָאֱ‑לֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים ד' ל"ה) – יתגלה יחודו יתברך.

כלומר, הרי הכל תלוי בגילוי יחוד השם, והגילוי הוא בקו. הקב"ה, כשרצה לברוא את העולם – צמצם. עשה צמצום. למה? בלי צמצום – אין נבראים. הוא רצה לתת לנו מקום. אבל בסופו של דבר, כשהקו נכנס לתוך הצמצום, אז חזר להיות "אַתָּה הוּא אֶחָד קודֶם שֶׁבָּרָאתָ הָעולָם, וְאַתָּה הוּא אֶחָד לְאַחַר שֶׁבָּרָאתָ הָעולָם" (מתוך סידור התפילה). רק מה? – הכל נעלם. אנחנו צריכים לחפש אותו. איך מחפשים אותו? – ריבונו של עולם, אני לא יודע איפה אתה, אני פונה אליך, בא אלי, אבא, אני פה, אני לא יודע, אני נאבד. אני קורא, קורא להשם. קו. כלומר שהאדם מעומק ליבו, עיקר התפילה של האדם צריכה להיות... מה האדם בא לבקש? – כבוד הרב, כואבת לי הכתף, תברך אותי. כבוד הרב, אני כבר בן עשרים וחמש, אין לי זווג. כבוד הרב, אין לנו בנים ואנחנו כבר נשואים עשרים שנה. אחד אומר, אין לי דירה, כל יום זורקים אותי, אני גר בשכירות. כל אחד מחפש רק את העולם הזה. מה קרה לך? זה הדברים האלה, הקב"ה ידאג לך! בשביל זה אתה הולך לקבל ברכה? בשביל זה אתה מתפלל? תתפלל להשם, אבא אני רוצה אותך! אני לא רוצה כלום. אם אתה תקלוט את העיקר – אני רוצה את התורה שלך! בשביל מה הבאת אותי לעולם? בשביל לשבת בחושך הזה? אני רוצה אותך! קו אחד אני רוצה – אותך. תמשיך לי את הקו שלך – אני אין לי כלום. רק קו אחד. אם אתה זוכה בקב"ה, מה עוד חסר לך? מה יחסר לך? מה אתה צריך עוד?

אמר רבי שמעון בר יוחאי, "כָּל יוֹמִין דְּאִתְקְטַּרְנָא בְּהַאי עָלְמָא, בְּחַד קְטִירָא אִתְקְטַּרְנָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא" (אדרא זוטא, זוהר דברים רפ"ח ע"א), כל ימיו היו בקו אחד. "בחד קטירא", רק קשר אחד היה לי – לקב"ה. לא מענין אותי שום דבר אחר בעולם. זה הקיווי. הקיווי זה תביעה חזקה. אדם מקווה. "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כ"ז י"ד), "קַו לָקָו" (ישעיהו כ"ח י'). אם אתה זוכה להמשיך את הקו לקו, אז הקו של האין סוף מגיע אליך.

איך זוכים לזה? בואו ונלמד קצת את ההתחלה. "א‑ל אחד יחיד ומיוחד". פה גנז רבנו הרמח"ל את כל התורה שלו (סוד היחוד). רבנו הרמח"ל מסביר. בשביל מה השם ברא את העולם? אנחנו לא יכולים לתפוס. "לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל" (הקדמת תיקוני הזוהר י"ז ע"א). מי יכול להכנס באור אין סוף? כשאנחנו מדברים בשביל מה השם ברא את העולם – (אנחנו מדברים מנקודת מבט של) אחרי הצמצום. בשביל מה השם ברא את העולם אחרי הצמצום? להיטיב לבריותיו! השם הוא כולו טוב. חוק הטוב להיטיב, כמו שאומר רבנו ב'קל"ח פתחי חכמה'. להיטיב, להיטיב. הקב"ה רצה להיטיב. איזה שם מראה את ההטבה של הקב"ה? – "א‑ל". "חֶסֶד אֵ‑ל כָּל הַיּוֹם" (תהלים נ"ב ג'). אתה יודע מה עושה הקב"ה מאז שברא את העולם ועד עכשיו? רק לתת. לתת טוב לעולם. כל הענין – ההטבה של הבריאה, זו המטרה! להיטיב, להיטיב. מי שרוצה להתדבק בקב"ה מה הוא צריך לעשות? להיטיב, להיטיב. אם אתה מחפש רק "זה שלי". אתה רוצה רק לך? לקחת את העולם בשבילך? זה לא נקרא להתדבק בקב"ה, נגמר. אתה רוצה לתת לשני? להיטיב, להיטיב – אתה נדבק בהשם שכולו טוב. "א‑ל".

ומה המטרה של להיטיב לבריותיו? פה (בתיבה "א‑ל") השם מיטיב לנו. מה המטרה בכל הבריאה שהשם ברא? "אחד" – לגלות יחודו יתברך! "א‑ל אחד". לגלות יחודו יתברך. אַי אַי אַי. למה הדבר דומה? אבא משחק במחבואים עם הבנים הקטנים שלו. אומר להם, תסגרו את העיניים, שימו את הראש שלכם ליד הקיר, אבא הולך להתחבא, תחפשו אותו. ואז הוא אומר להם, אתם יכולים להתחיל לחפש. ואז הם הולכים לפה, לא מוצאים את אבא. לפה, אין. אבא, תשמיע קצת את הקול שלך ואז נדע איפה אתה, ואז נבוא.

אַי אַי אַי, הקב"ה העלים, עשה צמצומים, הוא מתכסה, מתחבא לנו, ואנחנו צריכים לדעת שהוא אחד ואין עוד מלבדו. "אחד". מה הכוונה? אתה צריך לדעת שהקב"ה הוא אחד קודם שברא את העולם, מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים (רמב"ם הל' יסוה"ת א' א'), ואין עוד מלבדו, לא יתכן שאתה רואה אבן ויש לה מציאות מצד עצמה. אין 'טבע ומנהגו של עולם' (רמב"ן שמות י"ג ט"ז). זה רק נראה לך ככה. במציאות השם לא ברא את העולם (בעבר), השם בורא את העולם רגע רגע. כל רגע השם בורא את העולם מחדש. כי אין מציאות לעולם. "הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה ס"ח ט'). "אחד"! השם הוא אותו אחד, "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג' ו'). לפני שנברא העולם היה אור אין סוף ברוך הוא, אין עוד מלבדו. גם אחרי שנברא העולם, תדע לך, אין כלום, אין כלום. אנחנו לא רואים את זה. תגלה את זה. כל תכלית התורה ומצוות, כל תכלית התפילות, כל תכלית מה שהאדם עושה, זה לקרוע את המסכים של העולם הזה, ולראות מה יש בפנים, בכל דבר ודבר. מה יש בפנים? – אור אין סוף! "אחד"! לסיכום, השם, המטרה שלו להיטיב לנו – "א‑ל". ואיך הוא יטיב לנו? ע"י העבודה שלנו – "אחד".

מה זה יחיד ומיוחד? אַי אַי אַי, פה – אני פחד לדבר. אבל אני אגיד כמה מילים. אם האדם שומע את המילים שאמרנו, ב"א‑ל" וב"אחד", אז הוא אומר, בעצם מה אני פה? משתמע כאילו שאין לו עבודה (כלומר, אם השם הוא אחד לפני שברא את העולם, והוא אחד לאחר שברא את העולם, ואין עוד מלבדו, אז איך אני בא לידי ביטוי? מה אני יכול להשפיע? ר"ר). לא. תדע לך, כן, יש לך עבודה. יש בחירה. ואף על פי שיש בחירה לאדם, זה לא מפריע בכלום למציאות של יחוד השם. כי הוא א‑לוה. אתה לא יכול להשוות... הוא יודע, הוא מבין הכל בדרך של אלקות, לא בדרך שאתה חושב. איך יתכן? אם השם יודע הכל, איפה הבחירה שלי? פה בא – "יחיד ומיוחד"! זה דבר מיוחד. אין סוף ב"ה. "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם" (ישעיהו נ"ה ח'), אל תשווה – הוא "יחיד ומיוחד"! אף על פי שהוא יחיד – הוא יודע להתאחד, להיות מיוחד בתוך מעשיהם של בני האדם. "יחיד ומיוחד".

ולכן אנחנו עכשיו נגיד את התפילה הזו. ומורי ורבותי, מי שיש לו ספר – יגיד, מי שאין לו ספר – ישמע וימלמל. ואנחנו ככה רגילים – ב"א‑ל אחד יחיד ומיוחד" מרימים את הידיים למעלה, כשמתחילים את התפילה מורידים אותה, ובסוף התפילה כשאומרים "לישועתך קיוויתי ה'" עושים קו ומרימים שוב פעם את הידיים. "אל אחד יחיד ומיוחד, מגיננו ראה אלקים, והבט פני משיחך...".