"יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם כפי מחלקותם וסדרי יחסיהם, מידיעתם שלא בהבחנה, כיתרון ראית הגן המהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיו ובשורות מטעו, מראיית חורש הקנים והיער הצומח בערבוב.
כי אמנם ציור חלקים רבים, אשר לא נודע קשרם ומדריגתם האמיתית בבנין הכל המורכב מהם, אצל השכל המשתוקק לדעת, אינו אלא משא כבד בלא חמדה, שייגע בו ויעמול ונלאה ועייף ואין נחת."
כמו מסע באימון מתקדם, כשלוקחים לך את
השעון (ואת הפלאפון) ואין לך מושג כמה הלכת כבר וכמה זמן יימשך המסע...
"כי הנה כל א׳ מהם שיגיע ציורו אצלו, לא יניח מהעיר בו התשוקה לבא עד תכליתו, וזה לא יעלה בידו, כיון שנעדר ממנו תשלום ענינו, שהרי חלק גדול מהדבר הוא יחסיו עם המתיחסים לו ומדריגתו במציאות, וזה נעלם ממנו, ונמצאת תשוקתו טורדתו מבלי שבעתה וחמדתו מכאיבתו ואין מנוחה."
המודל של דרייפוס - התהליכים שחייב לעבור כל בן אנוש, בכל תחום שהוא, בדרכו
להפוך למומחה בתחום הספציפי כולל חמישה שלבים: טירון (Novice), מתחיל מתקדם (Advanced Beginner), כשיר (Competent), מיומן (Proficient) ומומחה (Expert).
טירון או מתחיל לא יכולים לראות את התמונה הכללית לכן הם חייבים מערכת
כללים פשוטה מאוד לפעול על פיה.
"לא כן היודע דבר על אפניו, שבהיות נושאו מתגלה לעיניו בעליל כמות שהוא, הלוך ילך והשכל אל אשר יפנה שם, וביופי מלאכותיו יתענג וישתעשע.
והנה כלל מה שיצטרך לאדם שיבחן בנושאו, הוא מדרגתו האמיתית שזכרנו.
וזה, כי הנה כשנבחין כלל הנמצאות המוחשים והמושכלים, שהם כלל כל מה שמצטייר ציורו בשכלנו, נמצא שאין כלם מין א׳ ומדריגה א׳, אלא מינים שונים ומדריגות מתחלפות, וכפי התחלף מינם כן יתחלפו משפטיהם וחוקיהם. וזה ממה שיכריחנו להבחין ביניהם בהשכלתנו, למען נשיג אותם לאמתם כ״א כפי חוקו.
ואמנם ראשי המדריגות והמינים א׳, והם מה שראוי שיבחן בנושא להכיר מאיזה מהם הוא, והם:
הכל והחלק,
הכלל והפרט,
הסבה והמסובב,
הנושא והמתחבר.
וזה מה שנדרוש ראשונה בנושא לדעת אם הוא כל, ואם הוא חלק, אם הוא כלל או פרט, אם הוא סבה או מסובב, אם הוא נושא או מתחבר."
כל וחלק – כל
הוא מה שמחובר מחלקים שמהם נבנה.
כלל ופרט – הפרטים הם הנמצאים כל אחד בפני עצמו, כגון איש מן האנשים, עוף מן העופות
וכיוצא בזה (הם פרט מתוך כלל אבל לא חלק שצריך עוד חלק כדי להרכיב משהו).
סיבה ומסובב – המהר"ל על עילה ועלול (המהר"ל משתמש גם במושגים סיבה ומסובב באותה משמעות): "אמנם
ביאור זה כי הדבר שהוא סבה אל מציאות דבר אחר הוא ג"כ סבה אל קיום מציאותו.
ואל יקשה לך כי הנגר הוא סבה לבנין הבית, ועם כל זה בהעדר הנגר ישאר הבית קיים.
דבר זה אינו, כי אין הנגר סבה לבית רק שהוא מקרב העצים יחד, ודבר זה הנגר פועל לא
עצם הבית והבית נעשה מן הנגר במקרה. אבל דבר שהוא סבה בעצם אל מציאות דבר אחר כל
שכן שהוא סבה לקיום שלו שהרי היה סבה שיהיה נמצא וכן גם כן הוא סבה לקיום שלו ודבר
זה מבואר במופת".
נושא ומתחבר – נושא ונשוא (כמו חום שמתחבר לאש).
"והנה כפי מדריגתו כן יבחן בו הבחנות, אשר כפי טבעו מצטרכות להשלמת השכלתו וציור ענינו: אם חלק הוא, יבקש לדעת הכל שהוא חלק ממנו; אם הוא פרט, יחקור על כללו; אם סבה, יחקור על מסובבו; אם מסובב - את סבתו; אם מתחבר, יבקש על נושאו.
ויחקור כמו כן לדעת איזה מין ממיני המתחברים הוא, אם קודם, אם נמשך, ואם מתלוה, אם עצמי ואם מקרי, אם בכוח ואם בפועל, כלן הבחנות לא ישלם ציור ענין זולתם."
קודם ונמשך – מי הגיע ראשון.
עצמי ומקרי – העצמי הוא מיוחד לנושא לפי צורתו העצמית ונמצא בו על הרוב (כמו חום לאש), המקרי
הוא שאינו מיוחד לו ואינו נמצא בו אלא במיעוטו (כמו הצבע הלבן לבגד).
בכח ובפועל – בכח הוא כל זמן שהנשוא בנושא בהכנה לבד ואינו במעשה, בפועל הוא כשהגיע
למעשה, כגון האדם שיש בכוחו לכתוב אף בשעה שאינו כותב בפועל.
"ועל הכל יתבונן על טבע הענין, לדעת אם הוא מוחלט או מוגבל."
מוחלט ומוגבל – המוחלט הוא שיתחבר לו מתחבר בלי שום גבול ותנאי (כמו החום שמתחבר תמיד לאש), המוגבל שיתחבר לו המתחבר לפי ענין אחד או הבחנה אחת (כמו הלובן לכושי שעיניו ושיניו אינן שחורות).
"ואם מוגבל הוא, יחקור על גבוליו, כי אולם כל ענין אמיתי ישוב כוזב אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו, או אם ילקח שלא בגבולו."
לכולנו ברור שאם נעבור את הגבול שבין המדרכה לכביש אנחנו נידרס, או שאם נעבור את
הגבולות של המינון תרופות שנתן לנו הרופא אנחנו ניפגע, אבל לא תמיד ברור לנו שגם
הגבולות הרוחניים הם החלטים וברורים וחשובים מאוד, ואם עוברים עליהם זה גם גורם
נזק רוחני (או גשמי במקרים מסויימים).
"ואמנם צריך שתתבונן, שהנה מספר הפרטים עצום מאד מהכיל אותם שכל האדם, וא״א לו לדעת כלם. ואולם מה שראוי לו שישתדל עליו הוא ידיעת כללים, כי כל כלל בטבעו כולל פרטים הרבה, וכשישיג כלל א׳ - נמצא משיג מאליו מספר רב מן הפרטים; ואעפ״י שלא הבחין בם עדיין ולא הכיר היותם פרטי הכלל ההוא. כי הנה כשיבוא א׳ מהם לידו - לא יניח מלהכיר אותו, כיון שכבר ידוע אצלו הענין הכללי אשר א״א להם היות בלתו. וכן אז"ל: "לעולם יהיו ד״ת בידיך כללים ולא פרטים" (ראה ספרי האזינו ב).
אך מה שיצטרך בידיעת הכללים - הוא הדעת אותם בכל גבוליהם ובחינותיהם, וכמו שכתבתי למעלה. ואפילו דברים שנראים בתחלה נעדרי התולדה, צריך שתשמור אותם, ותשית להם לבך ולא תהיה בז להם, כי אין לך דבר קטון או גדול בכלל שאין לו מקום תולדה בפרטים. ומה שלא יוסיף ולא יגרע בקצת הפרטים, הנה יוליד תולדה רבה בזולתם, ובהיות הכלל כלל לכלם, צריך שיהיה בו מה שיספיק לכולם. ע״כ צריך שתדקדק בזה מאד, ותתבונן על ענינם ועל יחסיהם וקשריהם בדקדוק גדול, ותבחין יפה יפה המשכם והשתלשלותם, איך נמשכים ענין מענין מן הראש ועד הסוף, ואז תצליח ואז תשכיל."
הרב קוק (אורות
הקודש א', מ"א): הרוחניות סוקרת הכול ביחד, להבדיל מהסתכלות שכלית פשוטה,
שהיא עסוקה בפרטים, ובקושי מקבצת אותם לכלל מאוחד".
כותב הרמח"ל באדיר במרום שכדי
להבין את האמונה איך העולם נוצר ומונהג מראש ועד סוף צריך ללמוד את השתלשלות
הקבלה.
אדיר במרום
(תנא רזא דרזין) : "... הנה כתיב 'אל אמונה ואין עול' (דברים לב, ד). והוא כי
הקב"ה מנהג את עולמו בכמה גלגולים עמוקים - והכל באמונה, לתת לכל אחד לפי
מעשיו ממש. ונמשך מראשית הכל, כי שָׂם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה זה לעומת
זה, וביניהם שָׂם כל עניני העולם - להיות שולטת או זו או זו לפי המעשים...
והנה זאת היא אמונתינו הקדושה אנחנו בני
ישראל, אשר אין מאציל אלא אחד, הוא לבדו עשה את הכל...".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!