ארץ ישראל – לא סתם אדמה
ויקרא[1] (כו,מב): "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי
יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר".
אם הבנים שמחה (הקדמה ראשונה): "ראיתי במכתב שכתב רבנו בעל ה"תניא" לרבנו מברדיטשוב, זכותם תגן
עלינו, בשנת תקס"ב, בעת שבשרו שיצא לחפשי ממאסרו בפטרבורג, וז"ל:
"אגידה ואדברה עצמוּ מִסַפֵּר, כי הפליא והגדיל ה' לעשות בארץ, ומי אנכי, שפל
אנשים כמוני שהביאני ה' עד הלום, שנתגדל ונתקדש שם שמים על ידי וכו', אך מאת ה'
היתה זאת, לגלגל זכות על ידינו בזכות הארץ הקדושה ויושביה, היא שעמדה לנו
ותעזור לנו בכל עת, להרחיב לנו בצר ולחלצינו ממיצר". עכ"ד הצריכים
לענינינו.
ולמדתי מתוך דבריו הקדושים ממש דבר חדש שלא ידעתי עד כה, ולא
ראיתי עוד בשום ספר - שבזמן שהאדם הישראלי הוא בצרה, ר"ל, יוכל להנצל
מהצרה בזכות ארץ ישראל ויושביה, כאשר כתב בפירוש: "דזכות ארץ ישראל
ויושביה - היא שעמדה לנו ותעזור לנו בכל עת, להרחיב לנו מִצַר ולחלצינו
ממיצר", עכ"ל. הרי, דהיא שעמדה לו. וגם כתב, שתעזור לנו בכל עת שאנו
בצרה, ר"ל, להרחיב לנו מִצַר ולחלצינו ממיצר. וכבר העיד לנו רבו של מרן בעל
ה"תניא" ז"ל, ה"ה רבנו הקדוש ה"ר ר' בער זי"ע
ממעזבוז ז"ל, בצוואתו שכתב לבנו ז"ל, כי חכמתו (של מרן בעל
ה"תניא") ובינתו ודעתו הם עד אין חקר, ושקול דעתו הראשון הוא נבואה
קטנה. ואך למותר להביע ולספר את גדולת רבנו בעל ה"תניא", כי מי לא יידע
ערכו וגדולתו מני שנות דור, ולא הזכרתי את גדולתו רק לענין הדבר החדש שלמדתי
מדבריו הקדושים. ואם שלא ראיתי עוד בחז"ל ובשאר ספרינו הקדושים ענין זה,
שזכות ארץ ישראל מגינה עלינו לחלצינו ממיצר, זולת בדבריו הקדושים הנ"ל, אבל
נאמנו עלינו דברי רבנו מאד, כי כל דבריו ברוח הקודש נאמרו.
ואחר בינותי בספרים, האיר ה' עיני ושכלי למצוא מקור נאמן
לדברי רבנו הנ"ל, ומתורת משה רבנו בעצמו למדתי זאת.
בפרשת "בחוקותי" כתיב:
"וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ
אזכור"...
לדברי רבנו ז"ל מובן היטב. כי עיין ברש"י, שם,
שכתב: "למה נמנו אחורנית? - כלומר, כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי -
הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי - הרי אברהם עמו", עיי"ש. ועפי"ז יש
להוסיף, דאף אם כולם אינם כדאיים, והיינו באופן דתמה זכות אבות ח"ו, אבל
"והארץ אזכור" - דזכות ארץ ישראל תחלצם ממיצר.
נמצא, דיש מקור טהור לדברי רבנו ז"ל בתורה הקדושה עצמה,
דזכות ארץ ישראל עומדת מעל לכל הזכויות שיש לנו, וגדולה אפילו מזכות אבות, ואף אם
הם לא יועילו לנו, היא תגן עלינו לחלצינו ממיצר בכל עת שאנו נתונים בצרה,
ר"ל.
והלום מצאתי עוד במכילתא (פרשת בשלח פרשה ג) , בפסוק
"מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו" - "ר' ישמעאל אומר: בזכות
ירושלים אני קורע להם את הים שנאמר" וכו'. עיי"ש. הרי, דהיו בעת צרה,
וזכות ירושלים עמדה להם. והוא פלא. מה ענין ירושלים להתם? אבל הוא הדבר שדיבר לנו
רבנו בעל ה"תניא" הנ"ל, דזכות ארץ ישראל עומדת לנו בכל עת שאנו
בצרה לחלצינו ממיצר.
וכבר ידוע מחז"ל במדרש (אסתר רבה א,ט), דלפעמים נקראת
ארץ ישראל בשם "ירושלים", דהיא מרכז ארץ ישראל.
וכן הוא במדרש הנעלם בזהר פרשת וירא (ח"א קיד.), דכל
ארץ ישראל בכלל ירושלים היא, עיי"ש.
הרי דדברי רבנו בעל ה"תניא" מבוארים בתורה במקרא
מפורש ובמדרש חז"ל. ודבריו אמיתיים כמשה מפי הגבורה".
ארץ ישראל היא לא רק מקום גיאוגרפי שיהודים אמורים לגור
בו – היא אישיות רוחנית עצומה!
אישיות שמסוגלת להקיא את מי שלא מתנהג בה כמו שצריך, או
להציל את מי שנתלה בה ומבקש בזכותה!
בארץ ישראל אין הפרדה בין החומר לרוח, אצלנו החומר הוא
חלק בלתי נפרד מהמהות הקדושה של היהדות!
הרב משה צבי נריה – זכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל:
"התפיסה הנוצרית מפרידה
הפרדה גמורה בין מלכות שמים לבין מלכותא דארעא.
התפיסה של הפרדה בין הדת למדינה, אף היא היתה בעוכריה של
מדינת הצלבנים, הואיל והיא מוציאה את היעוד הדתי מכל מערכת החיים הארציים.
בנין בתים ונטיעת כרמים — אינם
אלא מעשי חול פשוטים. המושג קדושת הארץ אינו משתלב כלל בתיאוריא המנתקת את הקדושה
מכל קשר עם ישוב ארץ ישראל שהוא אצלנו מצוה — ״שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה, והיא
מצוה לדורות״.
מושג כזה אינו משתלב כלל במערכה הדתית העיונית של הנצרות,
ועל כן גם כשהגיעו הצלבנים סוף סוף לכיבוש הארץ לא המשיכו כלל בישוב הארץ.
״הצלבנים שלטו בארץ, אך לא נאחזו בה האחזות של ממש[2]. הם קיימו בגופם את מצות העליה לא״י, אך לא קיימו את מצות ישובה״ (פרופ׳
יהושע פראוור תולדות ממלכת הצלבנים
בא"י כרך שני עמ' 385).
כי אצלנו המצוה, היא ישוב ארץ ישראל. לא רק כיבוש הארץ, אלא גם ישובה — ״וירשתם אותה וישבתם בה״ (דברים יא,לב),
והרמב״ן מדגיש בפירוש שבהשתלטות על הארץ לבד לא סגי, וכל זמן שנשארה הארץ בשוממותה
גם אם בידינו היא, ברשותנו ובשליטתנו, לא נתקיימה המצוה, בשלמותה (ועי׳ קידושין כו.).
ואילו הצלבנים גם כשהשתלטו על הארץ וכבשוה, לא הכו שרשים
בה. רק הצטמצמו בישיבת כרכין (75% מהם ישבו בירושלים,
עכו וצור), ולא ניסו כלל לעבוד את האדמה הם בנו עוד כנסיה ועוד מנזר, אבל רחוקים
היו מאד מהגישה של מצות ישוב ארץ ישראל המתבטאת בבנין כל בית נוסף ובנטיעת כל עץ
נוסף.
זו מסורת בידינו מאבותינו הראשונים, אברהם נטע אשל ויעקב בנה בית, ובצורה מקיפה בא הענין לידי בטוי ע״י
התיכון שבשלשת האבות, יצחק אבינו אשר עקידתו גילתה והעלתה את קדושת הר המוריה״ —
״השדה אשר ברכו ד׳״ (בראשית כז,כז) — שלא הסתפק רק בקביעת שיח תפלה במקום הקדוש
הזה, אלא עמל הרבה בישוב הארץ, בחפירת בארות ובזריעת שדות. והקב״ה, עודד אותו
במעשיו וצוה עליו ״שכון בארץ — הוי זורע, הוי נוטע, הוי נציב״ (בראשית רבה פ׳ סד ג).
במשך כל ימי חייו לא בנה יצחק
אלא מזבח אחד (שם כו,כה) ואילו בארות מים חפר והוסיף וחפר, גם כשהפלשתים
התעסקו עמו ושטנתם לותה חפירותיו.
ולעומת זה, הצלבנים שקראו לממלכתם העצמאית ממלכת הירושלמים, לא
הקדישו תשומת לב אף לבניינה והרחבתה של ירושלים עצמה. העיקר היה אצלם להחזיק
בירושלים ולא יותר.
והרי אצלנו נתאזרח המושג בנין ירושלים כנושא של תפלה
קבועה, מאדמת ישראל".
הרב אורי שרקי (בברית של צור-ישראל
בן חמו הי"ו) - עם ישראל הוא זה שמחבר את הרוח והחומר!
משה רבינו עמד בנסיון לא פשוט.
הקב"ה אמר לו הניחה לי ואשמידם ואעשך לגוי גדול ועצום
ממנו – הציע לו להקים אומה חדשה, ושהאומה הזאת תהיה שלו, ושהוא יהיה יותר גדול
מאברהם אבינו!
אבל ההצעה של הקב"ה לא מובנית, אם בני אברהם יצחק ויעקב חטאו מי ערב לנו שבני משה לא יחטאו?
אלא שהכוונה היתה שהקב"ה
הציע למשה: בוא נגדיר מחדש מי זה עם ישראל, במקום קשר ביולוגי אב ובן, אנחנו נחליט
שמי שהוא התלמיד שלך הוא יהיה עם ישראל ומי שלא רוצה יוצא מהאומה... סוג של חסידות
גדולה, 100% מהחסידים עושים את מה שהאדמו"ר ציוה (כי מי שלא עושה לא נקרא
שהוא בחסידות הזאת... ככה ה100% נשאר תמיד... אבל! לא מפסיקים יהודים לעוף החוצה
בגלל ההגדרה הזו... הם כבר לא מה'אנ"ש'...).
משה רבינו לא נפל בפח...
אברהם היה אב-רם, משה אומר אני בן עמ-רם, אני
כאן בשביל עם ישראל, רק בזכותם!
לא התורה מגדירה את עם ישראל אלא האומה מגדירה את עם
ישראל[3].
ברגע שמשה רבינו הבין את זה,
הוא הבין מהי הקדושה של עם ישראל, ואז הוא יכל להבין את כל סודות הבריאה.
"הנה מקום איתי וניצבת על הצור" – אתה תבין
את סוד היצירה.
המלבי"ם מסביר שם
שהקב"ה גילה למשה את סוד הצמצום של האריז"ל.
זאת אומרת שרק מי שמבין את הסוד של עם ישראל יכול
להבין את סוד יצירת העולם.
כי הצמצום של הקדושה העליונה שהצטמצמה עד למצב של החומר
שממנו בנוי העולם - קשור בקשר הדוק לסוד של עם ישראל שמחברים בין החומר לצורה!
המלאכים בנויים מצורה בלבד והעולם בנוי מחומר בלבד, יהודי הוא
היצור היחיד בעולם שיש לו את שני הדברים גם נשמה אלוקית וגם חומר רגיל, והוא מופיע
את שניהם בכל חייו בעצם מהותו וקיומו!
הרב יהודה בן חמו (בברית של
צור-ישראל) – כדי להיפגש עם האלוקות אתה חייב לעבור דרך עם ישראל!
אומרת הגמ' בברכות אין צור
אלא הקב"ה שנאמר הצור תמים פעלו, ישראל זה עם ישראל!
כשיוסף בורג היה ח"כ
במפד"ל שאלו אותו במושג 'דתי-לאומי' למה אתה יותר מתחבר? לדתי או ללאומי?
ענה להם: אני מתחבר למקף באמצע!
הרב קוק בפיסקה הראשונה באורות ישראל אומר שכנסת ישראל אינה מחולקת מהאלוקות אלא מלבישה את האלוקות, כמו שהגוף
מלביש את הנפש, את הנפש אני יכול לפגוש רק דרך פגישה ודיבור עם אברי הגוף - רק
דרך עם ישראל אתה יכול להתחבר לקב"ה!
רק עם ישראל מסוגלים לחבר את האנושות לבורא ואת הבורא
לאנושות!
אנחנו המתווכים!
אצלנו הקדושה היא טבעית!
מניטו - ההגבהה הדתית של
הכמרים, ההתנהגות שלהם המורמת מעם מוכיחה שהקדושה לא טבעית להם!
הרב שרקי: המשותף לכל הגדולים מעדות המזרח שפגשתי, ולכל המקובלים האמיתיים, זו הפשטות והטבעיות שלהם, הלכו בעצמם לעבודה
ושטפו רצפה ועשו כלים ועבדו באדמה...
המדרש מספר שכאשר הלך רבי שמעון
ללמוד אצל רבי עקיבא למשך שתים-עשרה שנה, "הוה משלח וידע מה בגו ביתו" -
היה משלח מכתבים באופן סדיר וידע מה בתוך ביתו.
רבי שמעון, איש ההלכה והסוד, נשאר מחובר לביתו כל הזמן וידע
מה "בגו ביתו".
הידיעה מה מתרחש בתוך ביתו אינה ידיעה טכנית-אינפורמטיבית, אלא
מעורבות והכרת התוך - התהליכים הפנימיים שהמרחב הביתי עובר, ושותפות בהם גם כשאתה רחוק פיזית או עסוק בדברים
ברומו של עולם!
זהו ייחודו של רשב"י,
היודע לראות את הטוב בבנו גם כשהוא נמצא בשלבים מורכבים, היודע מה בביתו גם ממרחק.
זהו ייחודו של יום ירושלים – לקחת את החומר של יום
העצמאות ולקדש אותו ע"י כל המקומות הקדושים ששוחררו!!!
זהו גם יחודו של הרמח"ל האומר באדיר במרום שגם הגוף
וגם הנשמה צריכים לשלוט!!!
הרמח"ל גם כותב (בפירושו
על הכתובים) שסיבת מניית 600,000 בני ישראל במדבר מגיל 20-60 דוקא היא כי הם יוצאי
צבא ויוכלו לכבוש במלחמה את ארץ ישראל!
אנחנו יודעים שעם ישראל עובר בזמן
ספירת העומר מדרגת שעורים (מאכל בהמה) לדרגת חיטה (מאכל אדם).
הרמח"ל (בפירוש על מגילת
רות): "מעלת חג הפסח (גאולת החומר) וחג העצרת (התורה גאולת הרוח) יחדיו
יחוברו, ובא לציון גואל" - – הגאולה היא החיבור של דרגת החומר ודרגת הרוח!
הילולת הרמח"ל יוצאת בכ"ו אייר יום התחלת 'מבצע
מוקד' השמדת כל מטוסי האויב ויום התחלת מלחמת ששת הימים.
בין פסח לעצרת יש את כל ימי הגאולה שלנו!!!
כי עם ישראל הם החיבור בין הרוחניות לגשמיות!!!
[1] הרב בנימין טבדי.
[2]נבואתו
של רש"י - היה זה בימיו
האחרונים של רבינו שלמה יצחקי הידוע לכל בכינויו רש"י, בעיצומה של התקפות
הצלבנים שיצאו גדודים גדודים לשחרר את ארץ ישראל משליטת המוסלמים.
אחד
ממפקדי הצלבנים, הדוכס מלוריין, שעמד לצאת בראש גדוד גדול לארץ ישראל, שמע על
גדולתו של רש"י והחליט לבקר אצלו ולשאול בעצתו.
בבואו
לוורמיזא עירו של רש"י שלח שליח אל המלומד היהודי הקשיש וביקש ממנו לבוא
אליו, אולם השליח חזר והודיע כי רש"י מסרב לבוא. בלית ברירה החליט הדוכס לגשת
בעצמו אל ביתו של רש"י.
כשנכנס
אל הבית פנימה ראה הדוכס ספרים רבים מונחים על השולחן, אולם לא ראה שם נפש חיה הוא
החל קורא בקול רבי שלמה היכן אתה? והנה שמע את
רש"י עונה, אני פה, "מה רצון הוד מעלתך"? אינני רואה אותך, רבי שלמה, היכן אתה? קרא הדוכס שוב ושוב... אני פה מצד ימין נשמעה תשובת רש"י, ומה רצון הוד מעלתך? הדוכס מצמץ את עיניו אך לא ראה מאומה, הוא נשבע לרש"י שלא יעשה לו כל
רע, רק שיתן לו לראות את פניו.
פתאום
נפקחו עיני הדוכס, והוא ראה איש זקן בעל הדרת פנים יושב על יד השולחן. הדוכס סיפר
לרש"י כי בקרוב הוא יוצא לארץ ישראל בראש צבא גדול של שכירים ומתנדבים, כדי
לכבוש את ירושלים, והוא רוצה לדעת האם משימתו תוכתר בהצלחה. הדוכס הפציר
ברש"י לומר לו את האמת, ואם יתאמתו דבריו לא יאונה לו כל רע.
רש"י
לא רצה לענות לדוכס, אולם לאחר הפצרות מרובות אמר לו בתחילה "ההצלחה תאיר לך
פנים אתה תכבוש את ירושלים ותהיה מושלה במשך שלושה ימים, אולם ביום הרביעי תאלץ
לסגת ומרבית הצבא שלך יישאר בשדה הקטל, בסופו של דבר אתה תחזור אל העיר הזאת מושפל
ומנוצח כשבחברתך שלושה חיילים רכובים על שלושה סוסים", סיים רש"י את
דבריו.
הדוכס
חרק את שיניו בשומעו את בשורת האיוב, ולאחר מכן אמר, אני אצא למלחמתי, אם נבואתך
תתאמת לא יאונה לך כל רע, אולם אם אחזור ובחברתי ארבעה חיילים, אתן את בשרך מאכל
לכלבים ואת כל היהודים אשר במחוזי אהרוג לפי חרב.
עד
מהרה גילה הדוכס כי דבריו של רש"י הינם דברי אמת, לפחות החלק הראשון בקשר
לפעילותו הצבאית בארץ ישראל תאם להפליא את דברי המלומד היהודי, לאחר נצחון מסחרר
ושליטה מלאה על ירושלים הוא הובס ויצא לדרך בלווית קומץ לוחמים, גם אלה מתו בדרך,
או ברחו ממנו אחד אחד. וכשהגיע לעיר ווארמיזא היו בחברתו ארבעה אנשי צבא. הדוכס
חשב להתנקם ברש"י כפי שהבטיח לו. הנה נבואתו לא עמדה במבחן האמת, מתלווים
אליו ארבעה חיילים ולא שלושה כפי שניבא רש"י, ברם כשעברה הקבוצה את שער העיר
נשמטה אבן מאבני שער החומה והרגה את אחד ממלווי הדוכס.
רק עתה
הבין הדוכס עד כמה צדק רש"י בדבריו ובנבואתו ולא נפל דבר מפיו ארצה. הוא רצה
לבקר אצלו ולבקש סליחה על התנהגותו הבלתי הולמת.
כשבא
הדוכס לבית רש"י ראה שם התקהלות של הרבה אנשים שבעיניהם דמעות ופניהם נפולות,
הוא הבין כי רבי שלמה נפטר ולא יוכל לבקש ממנו סליחה לכן חיכה להלוויה וליווה את
רש"י בדרכו האחרונה.
[3] באיגרות
ב' איגרת תקנ"ה עמ' קפו כותב הרב קוק: "ידע הדרת גאונו ששני דברים עיקריים ישנם שהם יחד
בונים קדושת ישראל וההתקשרות האלוקית עימהם. האחד הוא סגולה כלומר טבע הקדושה
שבנשמת ישראל מירושת אבות והסגולה היא כוח קדוש פנימי מונח בטבע הנפש ברצון ה' כמו
כל דבר מהמציאות שאי אפשר לו להשתנות כלל והשני הוא עניין הבחירה זה תלוי במעשה
הטוב ובתלמוד תורה. החלק של סגולה הוא הרבה באין ערוך כלל יותר גדול וקדוש מהחלק
התלוי בבחירה, לפעמים כוח הבחירה מתגבר וכוח הסגולה עומד במצב הנעלם ובעקבתא
דמשיחא מתגבר ביותר כוח הסגולה".
בהקדמה
לספר שבת הארץ כותב הרק קוק: "טבע הנשמה הכללית של כנסת ישראל היא אלקיותה. לא
בחירתה גרמה לה את יתרונה האלוקי, לא מצד מעשיה הפרטים, לא בצדקתה וישר לבבה באה
אל מעלתה: תכונות גזעה הגופנית והרוחנית עשתה לה את חיילה ואת עוזה האלוקים... הסגולה
הטבעית בטוחה היא בקיומה ובהתעוררותה לתחייה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!