Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום רביעי, 3 במאי 2017

פרקי אבות - ר' יהודה הנשיא יעקב אבינו וספירת התפארת

ר' יהודה הנשיא יעקב אבינו וספירת התפארת


אבות (ב,א): "רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם".

'רבי' הוא רבי יהודה הנשיא דור שביעי להלל הזקן, וזכה לתורה וגדולה במקום אחד, ונקרא רבינו הקדוש לפי שהיה פרוש מעניני העוה"ז ומתקדש ומטהר ודבק בהי"ת אפי' שהיה עשיר גדול מאד.

גמרא (ע"ז יא.): "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך. אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי גוים אלא גיים, זה אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים".

גמרא (בבא מציעא פד:): "שומר הסוסים של בית רבי היה עשיר יותר ממלך פרס".

אמרו לרבי למה קורין לך רבינו הקדוש? א"ל מימי לא נסתכלתי במילה שלי (שבת קיח:). ירושלמי סוף סנהדרין (פרק חלק הלכה ו' ומגילה פ"ג הלכה ב) וכן לא שלח ידו מאבנטו ולמטה (שבת שם) אע"פ שהיה נשוי (בתוס' פ' כל היד).

רבינו הקדוש זכה שמכיון שהיה חכם גדול וגם עשיר גדול קרא לכל החכמים שבאותו הדור והיה נותן להם פרנסתם ביד רחבה על מנת שישבו ללמוד עמו בישיבה. והוציא את המובחר שבלימוד וסיכם הדברים וקבע אותם במשניות בששה סדרי משנה שסימנם זמ"ן נק"ט, ועשה בזה דבר גדול שלא תשתכח תורה מישראל, והתקבל הדבר על כל ישראל והסכימו עמו כל חכמי ישראל ונעשה רבן של כל ישראל, ומאז קראו אותו בתואר "רבי".

כתב רבינו החיד"א (פת"ע, וכן ב: לקוטי הש"ס להאריז"ל על אבות, 'מגלה עמוקות' אופן פא), כי נודע שרבנו הקדוש הוא ניצוץ של יעקב אבינו ולכן פתח את המשניות בברכות במשנה 'מאמתי קורין את שמע בערבית' כי יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית.

ורמז לזה הגאון חיד"א, הנשי"א ר"ת הוא ניצוץ של יעקב אבינו.

כתוב במשנה (סוטה ט,טו): "משמת רבי בטלה קדושה ענוה יראת חטא", ר"ת יעק"ב, (בסוטה שם לא נזכר "קדושה" אבל כן איתא בכמה מקומות – ראה לדוגמא ריטב"א כתובות קג:).

החיד"א (נחל קדומים) כותב על הפסוק 'ויקץ יעקב משנתו' (ויצא כח,יט): "אמרו בבראשית רבה (ט,ז) – 'ממשנתו'.
ואפשר לפרש במה שאמרו חז"ל (ויקרא רבה ז,ג) על הפסוק (הושע ח,י) 'גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם' שבזכות המשניות נגאלים מהגלות...

וזהו שאמר 'ויקץ יעקב משנתו', שיש מציאות להתעורר משנת הקץ, על ידי המשניות, דבזכותם תבוא הגאולה"[1].

מדרש רבה (וישלח עד,ה): "רבינו אמר לרבי אפס [=שהיה מזכירו] כתוב איגרת ממני לאדונינו המלך אנטונינוס. כתב ר' אפס "מיהודה הנשיא לאדוננו המלך אנטונינוס" נטל רבי את האיגרת וקרעה. אמר לו כתוב "מעבדך יהודה לאדונינו המלך אנטונינוס". שאלו ר' אפס "מפני מה אתה מבזה על [=את] כבודך" השיבו רבי: "מן אנא טב מן סבי [=וכי טוב אני מזקני] יעקב? לא כך אמר יעקב [=לעשו]: 'כה אמר עבדך יעקב'?".

גמרא (ה:): "יעקב אבינו לא מת", אותו דבר מצאנו אצל רבי יהודה הנשיא (כתובות קג. ירושלמי ברכות פ"ג ה"א. כתובות קד.) שאחר פטירתו היה בא בכל ערב שבת בין השמשות לביתו בבגדי שבת, קידש ופטר את הרבים".

ידוע שיעקב אבינו הוא מובחר שבאבות שהוא בחי' "תפארת", כי אברהם אבינו איש החסד בחי' ספירת החסד, יצחק אבינו נאזר בגבורה, ויעקב באמצע כלול משניהם בחי' תפארת.

אבות (ב,א): "רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם".

כלומר שהאדם צריך להתנהג בבחי' ספירת התפארת שהיא שביל האמצעי הממוזג בין החסד לגבורה, באופן שימצא חן בעיני אלקים ואדם ועי"ז יתקבלו דבריו ויוכל להשפיע ולהנהיג את העם בדרך טובים, שהיא תפארת לעושה היינו שהדבר מצד עצמו הוא משובח, וגם תפארת לו מן האדם שבני אדם יקלסוהו על כך, ולא דבר שבני אדם אין סובלין הנהגה זו.

בכלל זה הוא חכם שזיכהו הי"ת לדרוש ברבים ידבר דברים המושכים לבו של אדם, ויתבל אותם במשלים ופרפראות ודברי מוסר המדריכים את האדם לדברים טובים, ולא יאריך הרבה, וכן לא ידבר דברים שאינם יכולים להתקבל וכל כיוצא בזה.

כללו של דבר, שהאדם ינהיג עצמו לילך בדרך הממוצע שלא ילך בקצה המדה לא מזה ולא מזה אלא באמצע, וזה נקרא בפי הבריות אמצעי שלם.

ר' יהודה צדקה זצ"ל סיפר מעשה שהיה עם אחיו הצדיק והכשר רבי עובדיה צדקה זצ"ל שהיו לו כמה בתים שהיה משכיר אותם לצורך פרנסתו. ובזמנם היה נהוג שבאים לבית לגבות מס ארנונה והיו הפקידים אנשי דלא מעלי שהיו אומרים לבעה"ב תראה לנו את הקבלות של המס ששילמת והוא מביא את הקלסר של הקבלות, והיו מבקשים ממנו אם יכול להביא מים לשתות וכאשר היה הולך להביא מים לוקחים לו כמה קבלות והולכים לדרכם, ובאים פעם שנית לאחר זמן ואומרים לו לא שילמת על חדשים אלו ואלו. והיו לוקחים הכסף לעצמם, אמנם כאשר באו לר' עובדיה ואמרו לו תביא את הקבלות של המס, כאשר הביא להם הקבלות להראות התשלומים ואמרו לו תביא לנו אגסים מהעץ שלך בחוץ, חשב ר' עובדיה בדעתו איך אעשה, אם אתן להם הרי הם לא מברכים ואין בזה נחת רוח לקב"ה, ואם לא אתן להם הרי צריך להיות גם תפארת לקב"ה וגם תפארת לו מן האדם, לבסוף החליט ואמר להם תקחו אתם בעצמכם הלכו ולקחו, ואז לא הצליחו לגנוב לו את הקבלות וכך ניצל.

חשוב לבדוק בכל מעשה את התועלת והנזק שיצאו ממנו, יכול להיות שאם תזרוק אבן על יהודי שנוסע בשבת, יכול להיות שהוא לא ייסע יותר ברחוב הזה בשבת אבל אתה הרווחת שחיללת שבת כי האבן היא מוקצה, הרווחת ביושר את העבירות של שנאת חינם חילול ה' ולא תכה רעך, וזכית להרחיק אותו לעד מהקב"ה! באמת כל הכבוד...

לפעמים יש בבית הכנסת מצב של חילול שבת בתום לב. אחד מהמשפחה של הבר מצוה הגיע ברכב וחנה לא כ"כ רחוק, הגיע עם פלאפון אבל מצליחים לשמוע את הרטט...

נכון, זה ממש לא שייך, אבל מה יעשה יותר תועלת? מה יקרב אותו יותר לקב"ה? מה יהיה תפארת גם לה' וגם לאדם?
שבת שלום ומבורך!







[1] השבוע פגשתי פירוש על המשניות שכתב יהודי יקר בשם פרנסיס, חתן של הרב גץ זצ"ל, יהודי יקר זה כתב פירוש למשנה בזמנו החופשי לאחר העבודה, בלילה שהוא סיים את פירוש המשנה האחרונה הוא נפטר לבית עולמו בדיוק בתאריך של ר' יהודה הנשיא.