Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שני, 1 במאי 2017

יום העצמאות ס"ט למדינת ישראל – האם אנחנו בגאולה?

יום העצמאות ס"ט למדינת ישראל – האם אנחנו בגאולה?


האם[1] אנו נמצאים בתחילתה של הגאולה העתידה או שמא רחוקים אנו ממצב זה[2]?
ישנם שלושה סימנים ל'אתחלתא דגאולה':
א.      ארץ ישראל נותנת פירות בעין יפה.
ב.      קיבוץ גלויות.
ג.       עצמאות - שלטון יהודי.

פירות – סימן מובהק:
יחזקאל (לו,ח): "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא".
גמרא (סנהדרין צח.): "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'".
רש"י: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר".
מגילה (יז:): "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים - דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל (דורש טוב לעמו, ח"א): ״דורנו זה הוא דור הגאולה והישועה שעליו נאמר בש״ס (סנהדרין צח ע״א): ״ואמר ר' אבא, אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל' (יחזקאל לו, ח)״. והסביר רש״י ז״ל, כשתתן א״י פירות בעין יפה, אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר וב״ה אנו רואים היום שא״י נותנת פירותיה בעין יפה, ופירותיה משובחים וטובים".
לא רק פירות צומחים כאן:
אם הבנים שמחה (עמ' לט-מ): "עוד זאת מצאתי בספר 'הון עשיר' לרבנו בעל 'משנת חסידים' שכתב על המשנה דסוף סוטה 'והגליל יחרב' בזה הלשון: '...אבל תהילה לאל שמחתי כי ראיתי בשתי שנים שנתעכבתי שם, שמידי יום ביום בונים אותם. ואומר אני שזהו סימן לביאת הגואל במהרה בימינו, שאם היה בא בהיותו חרב לא היה מקום לדור לגלויות הנקבצות... וכעת בימינו, בשנים האחרונות, שבאמת נבנה חלק גדול מהארץ במידה גדולה, ונעשה באמת לארץ פוריה לפי דברי המקובל הקדוש הנ"ל יש להכיר בו סימן דגאולה".
הגר"א (קול התור, מבוא עמ' יב): "הנה היות ארץ ישראל נותנת פריה בעין יפה לבניה - לישראל היושבים עליה ועובדים אדמתה, לאו סימן גרידא הוא לקירוב קץ הפלאות, אלא פעולה גדולה וחזקה המסורה ביד ישראל לעשות שסגולתה היא קירוב הקץ, שככל שישראל מרבים לעלות ולהתקבץ לארצם, ועובדים אדמתה ובונים חרבותיה ומיישבים שממונה, כן הקץ האחרון מתקרב ובא לקראתם".
דוד שאלתיאל מי שהיה מפקד ההגנה בירושלים, יצא בליל שבת לסיור בקוי החזית. באחת הגזרות נתקל ביהודי מבוגר, עטור זקן, החופר בדבקות רבה. כשהתבונן בו למרות החשכה גילה כי לפניו ניצב הרב הראשי הרב בן ציון עוזיאל. "רבי" אמר לו שאלתיאל, "וכי כבוד הרב הראשי סבור שבלי טרחתו לא נבצר את העיר"? השיב לו הרב "כל כף אדמה שחופרים מחישה את הגאולה"! (ד"ר מרדכי נאור, ארץ נולדת, עמ' 39)
סיכום - הבניין והפריחה בארץ ישראל הם בהיקפים שלא ידענו במשך אלפיים שנות גלות, והם סימן וסיבה לגאולה!
רבינו יצחק אבוחצירא זצוק"ל (במכתב ברכתו לקרן הקיימת): "כל מי שעוזר לקרן הקיימת בכל כוחו נקרא מסייע לקב"ה במעשה בראשית, כי הרי ידוע שארץ ישראל נבראה תחילה...
בזמננו זה, זמן אתחלתא דגאולה, אם יסתכל האדם מסביבו ויראה את פריחתם ושגשוגם של ישובי העולים בנגב ובגליל.. והכל בעזרת ה' וידו הטובה עלינו".


קיבוץ גלויות:
מהר"ל (נצח ישראל פרק א') - אם גלות היא המצאות מחוץ לתחומי ארץ המולדת הרי שהגאולה היא השיבה אליה במובן הלאומי.
יחזקאל (לו,טז-ל): "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי: וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ: וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים: וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם".
ירמיה (טז,יד-טו): "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם".
הנביא מתאר שבני האדם כבר לא יזכירו את ניסי מצרים, כולם ידברו על קיבוץ הגלויות החדש.
רד"ק: "...זה יהיה בימות המשיח בקבוץ גלויות".
חזון העצמות היבשות של יחזקאל: "לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל".
הנביא מתאר את הגלות כבית קברות. ואת תחיית המתים הוא מתאר בתור שיבה לארץ!
הגר"א (קול התור פרק ה) התבטא בצורה חריפה על תופשי התורה שלא הבינו את הרעיון הזה: "ובעוונותינו הרבים, רבים הם החוטאים חטא גדול של וימאסו בארץ חמדה, גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים, נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שוא ומדוחים, גם מכסים את סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה, דעה זו שכבר הופרכה עפ"י גאוני עולם ראשונים ואחרונים, המרגלים האלה רוצים להיות יותר גדולים מרבותינו תנאים ואמוראים שקבעו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה...
ומה יאמרו אותם בעלי הסברות העקומות לדברי חז"ל "כשתהא ירושלם נבנית בן דוד בא" ועל הפסוק "ובאו לציון גואל" (ישעי' נ"ט) נאמד במדרש וברש"י על פסוק זה "כל זמן שציון אינה בנויה הגואל לא בא", אכן אזובי הקיר באו לנצח את ארזי הלבנון, אין זאת כי אם קליפת המרגלים מדברת מתוך גרונם, אכן זה מה שאמרו חז"ל בעקבות משיחא האמת נעדרת וחוצפה יסגי, חוצפה גם נגד הדברים הקדושים של נביאינו וחוזינו, חוצפה נגד גדולי ישראל הקדמונים ונגד דעתו ומצותו הקדושה של קדוש ישראל רבינו הגר"א ואנו תפלה שכל אלה שהרוח העמלקית שוררת בקרבם, ישובו מהר מדרכם הרעה, והוא רחום יכפר עון...
מה גדול הוא הכאב של העובדא שרבים מאחינו בית ישראל וביניהם גם מעשירי עם שבמדינות רוסיא אשר התכוננו בהתלהבות לנסוע לאר"י במצות רבינו הגר"א ונתקררו דווקא ע"י כמה מתופשי התורה אשר לא ידעו ולא יבינו וזאת מה שכתב רבנו כי בקבוץ גלויות יגבר ה'סטרא אחרא' רוצה לומר וזאת מה שנאמר במדרש כשישראל יוצאים מן הגלות עמלק מזדמן להם בדרך. וזהו כח הטומאה אשר ע"ז נאמר "אשר קרך בדרך" מה חזק כוחו כוח השטן שהכניס דעה כוזבת גם בתופשי התורה לעכב את הגאולה הרי המרגלים היו גדולי ישראל והשטן השיאם ר"ל".
החפץ חיים ראה שבעים שנה קודם קום המדינה, את ימי 'העקבתא דמשיחא' וה'אתחלתא דגאולה' כפי שמספר בנו (איילת השחר לרב יעקב פילבר, עמ' קעז.): "בשנת תר"נ שהחלו לגרש את אחינו בני ישראל ממוסקבה נתעוררה אז תנועה גדולה לארצנו הקדושה. המגורשים למאות ולאלפים קנו שם קרקעות, נטעו כרמים, יסדו מושבות... באותו זמן קבלתי מכתב מאבי ז"ל (=החפץ-חיים) ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פינות עמנו לעלות לארצנו ומשער כי הימים ימי עקבתא דמשיחא וכי פקד ד' את עמו. ואפשר שהוא אתחלתא-דקבוץ גלויות שהום קודם ביאת המשיח. ואם היה ביכולתנו היה מן הראוי לקנות קרקע ולעלות לארץ...".
הרמב"ם (הלכות מלכים יא,א): "וכל מי שאינו מאמין בו (=במשיח), או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו. שהרי התורה העידה עליו (על המשיח) שנאמר: ''ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך'' וגו' ''אם יהיה נדחך בקצה השמים'' וגו'  ''והביאך ה'".
הרמב"ם תחילה קובע שישנה חובה להאמין בביאת המשיח, וכראיה לדבריו הוא מביא פסוק העוסק בקיבוץ הגלויות!


שלטון יהודי:
גמרא (סנהדרין צא:): "ולשמואל... אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד...".
הרמב"ם (הלכות תשובה ט,ב) פסק גמרא זו להלכה: "אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד..."
הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה ג,א) אומר שהמיוחד בימי בית שני בתקופת החשמונאים זה שחזרה מלכות לישראל: "בבית שני כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות. ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים עד החורבן השני".
למרות שהרמב"ם ידע שרוב המלכים בבית שני לא היו צדיקים בלשון המעטה.
חכמינו אף קבעו שיש לומר על ימים אלו הלל - הלל נאמר על הצלה ממיתה לחיים או עצמאות מדינית[3].
לעומת זאת, בפורים לא אומרים הלל מאותה סיבה.
גמרא (מגילה יד.): "רבא אמר בשלמא התם (ביציאת מצרים) הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא (=בפורים) הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן".
ימי מלכות יוון מכונים גלות למרות שמעולם לא גלינו ליוון אלא נשלטנו ע"י היוונים בארצנו!
ויקרא (כו,מד): "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם".
מגילה (יא.): "ושמואל אמר 'לא מאסתים ולא געלתים לכלותם' 'לא מאסתים' בימי יוונים, 'ולא געלתים' בימי נבוכדנצר, 'לכלותם' בימי המן, 'להפר בריתי אתם' בימי פרסיים, 'כי אני ה' אלהיהם' בימי גוג ומגוג".
איך אפשר לומר על גלות יון 'ארץ אויביהם' הרי מעולם לא היינו בארץ יוון?
עונה המהרש"א: "כיון דהיה אז ממשלת יונים עליהם גם בארץ ישראל, בארץ אויביהם מקרי (=נחשב)"[4].
הרמב"ן (בהשמטות לספר המצוות מצווה ד) שקבע שיש להכניס לתרי"ג המצוות את מצוות ישיבת ארץ ישראל - קבע שהגדרת המצווה הינה שלטון: "מצווה רביעית שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה", "והתנחלתם את הארץ"... אבל הארץ – לא נניח אותה בידם, ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות".
המובן הפשוט של 'ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות' היא להקים מדינה ולהכיל ריבונות באותו אזור המוגדר ארץ ישראל.
גמרא (מועד קטן כו.): "הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר  ערי קדשך היו מדבר וקורע ירושלים בחורבנה אומר  ציון מדבר היתה ירושלם שממה וקורע...".
כך גם נפסק להלכה בשו"ע (סימן תקס"א).
מה ההגדרה של 'חורבן'?
בית יוסף: "ערי יהודה בחורבנן דקאמר דהיינו שהן חרבות ואין בהן ישוב כלל אבל אם יש בהן ישוב אע"פ שהן בידי גויים היה נראה לכאורה דאין צריך לקרוע ואפשר דכל שהן בידי גויים אע"פ שיש בהן ישוב בחורבנן מיקרי וכן עיקר" וכ"פ המשנ"ב.
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל (ראיון בעיתון 'הצופה' - מוסף חג - ד' אייר תשמ"ח): "הדבר החיובי והיסודי בהקמתה של מדינת ישראל הוא קודם כל הסרת שלטון זר בארצנו. לכך התפללנו".

הפריחה והבנין של הארץ, קיבוץ הגליות, העצמאות שזכינו לה, צועקים בקול ברור שאנחנו בגאולה!
הרב משה מלכה שליט"א (ראב"ד ורבה הראשי של פתח תקוה וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל): "בזמן מלחמת הקוממיות, חודש אייר שנת שבו"ת (תש"ח) יעקב, בשוב ה' שיבת ציון, ואני עדיין בתוך הגולה, עברה הרינה במחנה העברים, לאמור: "קמה ממשלה יהודית בארץ ישראל", הבשורה הנעימה הקיפה את כל הערים, והדה הכה גלים ברחבי המדינה, רגשי השמחה מילאו את כל הלבבות ולפעמים חדרו גם אל הרחובות. ולמרות השמועות על פלישתם של צבאות "שבעה עממין" למדינה למחרת לידתה, היינו בטוחים שלא תעשינה ידיהם תושיה, תוצאות הלמחמה היו מעודדות, ולבסוף נמסר על תבוסתם השלימה של הפולשים, ויציאתם מן הארץ בבושה וכלימה. הדברים השפיעו עלי במידה מרובה והשאירו אותי תחת רושם חזק משעשע ומפליא, כי ראיתי חלום דורות מתגשם לפני, ולו היו לי כנפיים הייתי טס בהם מיד לראות אדמת הקודש, באשר תמיד לקחה את ליבי ומשכה אותי באהבתה, כל רעיונותי היו נתונות אליה וכל מחשבותי הגו רק בה, ליבי היה מלא רגש חם וסוער וכמעט היה יוצא לשמע כל ידיעה מענינת וכל דבר משמח מארץ האבות...".
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל (ראיון בעתון 'הצופה' ליום העצמאות התשמ"ז): "אינני רוצה לראות צללים. אני רואה במדינה אור גדול. לא הייתה מעולם תקופה רבת אור כמו תקופתנו אנו במדינתנו".


אבל הגאולה לא הסתימה עדיין...
מיכה (ד,ח): "וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם".
המלבי"ם: "...זה יהיה בשלש מדרגות, תחלה בת ציון עדיך תאתה - שהגליות יתחילו להתקבץ וגלות יהודה ובנימין שהם בת ציון שגלו מציון בחורבן בית שני יתקבצו אליך.
אח"כ ובאה הממשלה הראשונה - תבוא ממשלה קטנה, שיהיה להם קצת ממשלה והנהגה כמו שהיו לישראל בימים הראשונים לפני מלך מלך לבני ישראל שהיה להם שופטים מנהיגים אותם.
אח"כ תבא ממלכת לבת ירושלים - יהיה להם מלכות קבוע שהוא מלכות ב"ד, שאח"כ ימלוך המלך המשיח בממלכה קבועה...
וכן התבאר ביחזקאל סי' ל"ד כ"ג כ"ד, וסי' ל"ו כ"ד כ"ה, ועמוס ט' י"א, שמלכות ב"ד תתגלה בהדרגה, ותחלה לא יהיה רק במדרגה שופט ויתעלה לאט לאט עד שיהיה לה' המלוכה, עיי"ש".
שנים מהשלבים כבר התקיימו בנו ב"ה!
עכשיו אנחנו מחכים לשלב השלישי – מלכות בית דוד!

הרב צבי יהודה אומר בשם אביו בשם החפץ חיים בשם הגר"א שיש מזמור שקשור בצורה פנימית לדברים שיקרו כל שנה.
גם הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל בדרשותיו ביום העצמאות היה מדבר על הפרק של אותה השנה!
המזמור של השנה הוא מזמור ע' בתהלים, בגלל שאנחנו מתחילים היום את השנה ה70 למדינה...
תהילים (ע,א): "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר".
רש"י: "לדוד להזכיר - ל' תפלה הוא... ובמדרש תהלים ראיתי משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה אחר זמן החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה. אמר הרועה הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר. כך למעלה מן הענין נאמר כי אלהים יושיע ציון וגו' ואוהבי שמו ישכנו בה, הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה (זה דוד) לא נזכר, לכך נאמר לדוד להזכיר אלהים להצילני".
רש"י מדבר בדיוק על השלב השלישי שהולך ומתקרב אלינו ב"ה בצעדי ענק!!!

אנו מודים לה' על כל הטוב שגמלנו ועל כך שרואות עינינו ושמח ליבנו בישועת מלכנו!
נשאר לנו רק לעשות סעודת הודיה עם מנגל כמו שנאמר "ומבשרי אחזה אלו-ה"!





הנה שיר שמתמצת את הכל בצורה קולעת:



חיים אקשטיין






[1] רוב המקורות לקוחים מהספר 'קומי אורי' לרב יצחק בן פורת.

[2] אם הבנים שמחה (עמ' לח-לט): "ברם, צריך אני להודיע, שדברי ערוכים אל האדם הישראלי אשר רוצה לידע האמת לאמיתו בדרך ויכוח ומשא ומתן של הלכה, כי גם עניין הקץ הוא דבר הלכה, כאשר דרשו חז"ל בשבת (דף קלח) וב'תנא דבי אליהו': 'דבר ד'- זו הלכה, דבר ד' – זה הקץ'. הורו בזה, כי גם במה שנוגע לקץ הוא כדבר הלכה שצריך ויכוח של חכמים בזה... ולא יגרע הלכה זו דקץ משאר הלכות התורה שיתווכחו חכמים בזה בהוכחות מתורתינו הקדושה מה לעשות בזה, ולמה יגרע הלכה זו דבנין הארץ משאר הלכות התורה. מה גם הלכה זו, שנוגעת לכבוד ד' ולכבוד אומה הקדושה ולכבוד ארצנו הקדושה, וזה בונה וזה סותר עד שיתבררו הדברים כשמלה, וד' יתברך יתעלה בכך, כמבואר בתשובת מבי"ט (ס' קי"ו). ושם במבי"ט כתב, דגם הסותר צריך להביא ראיות ולא לסתור בפיטומי מילי בעלמא ובלי ראיות. וזה לשון רבינו מהריב"ל בתשובות מבי"ט הנ"ל: 'כל חכם הרוצה להשיג על פסק חכם חבירו שהאריך בכתב להטעים דבריו, אינו יכול להשיג על פסקו רק אם ג"כ מברר דבריו בטענות צודקות, אבל בפיטומי מילי דעלמא, לומר שאין הדין כפסקו, אין שומעין לו'".

[3] שהרי נאמר בהלל 'הללו עבדי ה' ודייקו במדרש עבדי ה' ולא עבדי אנטיוכוס ולא עבדי פרעה וכו'. כן כתב המהר"ל בספרו נר מצוה על חנוכה עמ' כב שאין אומרים הלל והודאה על נס שנעשה כדי לקיים מצוה אלא על נס שניצל על ידו.

[4] שם על הדף. גם הרמב"ן סבור ששלטון גויים בארץ מוגדר בתורה "ארץ אויביהם". רמב"ן ויקרא כו, מא, על הפסוק: "והבאתי אותם בארץ אויביהם": "ועל דעתי ירמוז כי אחר הוידוי ילך עמם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל. והוא רמז שהביאם אל הארץ (ארץ ישראל) ולא נכבשה לפניהם אבל היו להם צרים ואויבים שם".