פרשת קדושים – לימוד זכות זוגי

לימוד זכות זוגי

ויקרא (יט,יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא".

אור החיים הקדוש: "לא תשנא את אחיך בלבבך, פירוש אם נסבב מאחיך דבר הגורם לשנאתו - לא תשנאהו בלבבך אלא בפיך דבר אליו תוכחות על אשר ככה סבב, והוא אומרו הוכח וגו'...".

אומר האוה"ק אם נפגעת מאישתך אם נפגעת מבעלך, אל תשאיר את זה בלב!

אם תשאיר את זה בלב, הלב יתמלא ויתמלא ויתמלא עד שיתפוצץ...

תלך ותדבר (בזמן המתאים) עם בן הזוג ותסביר לו שנפגעת, וממה נפגעת, ועד כמה נפגעת...

מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה בביתו. לפני הסעודה, בא עני על פתחו ואמר לאשתו: צריך אני לשאת אשה היום, ואין לי כלום לסעודת נישואין! נטלה אשתו של הלל את כל הסעודה והביאה לעני. חזרה מיד ולשה עיסה אחרת, ובשלה שוב תבשילים חדשים לסעודה בביתה. אולם כמובן שהסעודה הגיעה באיחור רב. אמר לה הלל: בתי, מפני מה לא הבאת לנו מיד? סיפרה לו את כל המעשה. אמר לה: בתי, גם אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות, שווודאי כל מה שעשית - לשם שמים.

המשך האור החיים הק': "ואומרו ולא תשא עליו חטא, פירוש לא תחליט בדעתך שמה שנסבב מאחיך ברשע עשאן ועודנו עומד בחטאו עמוס על שכמו, אלא תהיה דן אותו לכף זכות, ותוכיחנו ועל ידי התוכחה יהיה אחד מב' דברים, או יתן אמתלא להנעשה ואין חטא, או יתחרט על הנעשה וישוב לבל עשות כדבר הזה, והרי הוא כריע כאח לך".

מוסיף האוה"ק, לפני שאתה הולך לדבר איתו, תעשה תהליך אצלך בלב, תחשוב על כך שלא התחתנת עם אדם רע, אז מה קרה עכשיו? מה גרם לו להתנהג ככה?

אחרי שתלמד עליו זכות בלב ואז תלך לדבר איתו, יקרה אחד משני הדברים:

או שבן הזוג יסביר לך מה קרה, היתה סיבה לצורה שבה הוא התנהג...

מעשה שהיה עם זוג שהיה להם בן יחיד ואהבו אותו מאד מאד. יום אחד ישבו ההורים במרפסת והשקיפו על בנם המשחק בחצר. לפתע ראו אדם גדול ממדים נותן לבנם מכות על גבו. ההורים המבוהלים החלו לצעק על האיש: ''כיצד אתה מעיז להכות ילד קטן ! והאיש המשיך להכות את בנם. מיד האב ירד בזעם ובלי שאלות החל מכה את אותו האיש.

אמר לו האיש: ''מדוע אינך שואל מה הסבה שהכיתי את בנך?'' והחל מספר לו: ''בנך הקטן נחנק בזמן שאכל לחם. ראיתי זאת, נגשתי אליו ודפקתי על גבו על מנת להוציא את הלחם שנתקע לו בגרון. האם בגלל זה צריך אתה להכות אותי !'' הבין אביו של הילד שנכונים היו מעשי האיש, מיד הצטער, בקש סליחה שלף את ארנקו ופיצה אותו כספית והודה לאיש שהציל את בנו.

מעשה שהיה עם רבינו הבבא סאלי זצוק"ל שהגיע אליו יהודי לקבל ברכה, ולהפתעתו הרבה במקום לברכו החל הרב להשפילו ולבזותו לעיני הרבים, כשהוא יוצא אבל וחפוי ראש מביתו של הבבא סאלי, כולם התפלאו מה הוא כבר עשה לבבא סאלי, שהבבא סאלי מבזה אותו ברבים ללא סיבה ?!?

לאחר שהאיש יצא מביתו, שאלו את הבבא סאלי, רבינו הרי אסור להלבין פני חבירו ברבים? הסביר להם שראה שמלאך המוות ליווה את האיש הנכנס אליו, ופירוש הדבר שנגזירה עליו גזירה מן השמים להפטר באותו היום במיתה משונה מן העולם!!! וכידוע שבושה גם כן נחשבת לשפיכות דמים ולכן יכולה לבטל גזירת מוות, וכן עשה הבבא סאלי, ביישו בכדי להצילו ממוות, בדרכו בחזרה לביתו מהבבא סאלי אכן הופגז על ידי ערבים ובדרך נס ניצל, ומאוחר יותר חזר לביתו של הבבא סאלי להודות לו על שהציל את חייו.

או שהוא יבקש סליחה ויגיד טעיתי, אני מצטער, לא יקרה שוב...

יש כאן עבודה זוגית של ניקוי רעלים מהלב ולימוד זכות הדדי.

ויקרא (יט,טו): "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ".

רש"י: "הוי דן את חברך לכף זכות".

הרב קוק (אורות ישראל ד,א): "אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל וְהָעֲבוֹדָה שֶׁל הַסָּנֵגוֹרְיָא עַל הַכְּלָל וְעַל הַפְּרָטִים אֵינֶנָּה רַק עֲבוֹדָה הֶרְגֵּשִׁית לְבַדָּהּ, כִּי-אִם מִקְצוֹעַ גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, וְחָכְמָה עֲמֻקָּה וּרְחָבָה, רַבַּת הָעֲנָפִים, שֶׁכֻּלָּם צוֹמְחִים וְיוֹנְקִים מִלְּשַׁד טַל אוֹר תּוֹרַת חֶסֶד".

איך מצליחים ללמד זכות?

בעל שם טוב (על התורה פרשת קדושים): "בצדק תשפוט עמיתך, ודרשו רבותינו ז"ל הוי דן את חבירך לכף זכות.

קבלנו ממרן אלקי הבעש"ט זי"ע שפירש הפסוק (תהלים לט,ט) 'מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי' - כשרואה אדם דבר נבלה מאיש רשע, שעבר עבירה חזקה, ידין אותו לכף זכות, כי מצד רדיפת היצר הבוער בו, עושה, ומצד פחיתות חומרו העב, שאינו יודע חומר האיסור, וכל זה וכיוצא בזה, ובזה מציל גם עצמו מדין!

כי באמת כיון שרואה דברי נבלה בחבירו, ידע שיש בו בעצמו גם כן מעין דבר זה, שיש עליו דינים ומקטרגים, וכשימצא זכות לחבירו יהיה גם עליו זכות...

ובאמת כל זה נסיון גדול, כי קבלנו שאין נגזר על אדם שום גזר דין, אלא אם כן הוא פוסק בעצמו כן, ובוודאי לא יפסוק על עצמו, אלא מראין לו אדם שעשה איזה עבירה מעין מלאכתו, מלאכת עבירה שלו, והוא פוסק עליו את הדין, וחותם זה הדין על עצמו ר"ל".

בזה שאתה מלמד זכות על בן הזוג אתה לא עושה לו טובה, אתה עושה טובה לעצמך!!!

צדיק יסוד עולם (לר' שמחה רז, עמ' 178): "אחד מתלמידי התלמוד תורה, ראוהו שהוא מפזר כספים, וכי מצוי בידו כסף רב.

מספר מנהל ת"ת "עץ חיים", הרב ניסן אהרון טיקוצ'ינסקי: "שאלתי לאותו נער: 'כספים אלה שבידך - מנין הם לך?' והוא משיב לי בתירוצים הרגילים: 'חסכתי, מצאתי' וכיו"ב.

"החלטתי להיוועץ ב"משגיח הרוחני" של הת"ת, ר' אריה לוין. קרא ר' אריה לנער וביקשו שיכנס לחדרו. משנכנס הילד, קיבלו ר' אריה באהבה ובחיוך, נטל את כף ידו של הילד ותוך כדי ליטופה אמר לו: 'אני מכירך לא מהיום. יודע אני בך שאינך מסוגל להוציא דבר שקר מפיך, ואם כן גלה לי את האמת מניין לך הכספים הרבים? יודע אתה, מארה מצויה בממון - הכל חומדים אותו. אף אני חומד ממון, ולכולנו ישנה 'חולשה' לכסף וכולנו מורים היתר לעצמנו להשיגו ולו באיסור, אם תגלה לי האמת מניין לך הכספים, יסולח לך שהרי 'מודה ועוזב - ירוחם'.

"הדברים הללו שנאמרו לנער בניחותא ובקול שליו ורגוע, חדרו עמוק לליבו של הילד והוא גילה כי מדי פעם בפעם הוא שולח ידו בארנק אביו, נוטל משם כספים ומחביאם...

"קראתי לאביו של הנער, סיפרתי לו את שגילה בנו, וביקשתיו כי יסלח לו.

"התחיל אביו של הנער לצעוק כנגדי: 'בבני אתם חושדים? והרי הוא צדיק'! 'כנראה שבאמת מצא ברחוב ארנק עם כסף ולכן הוא מפזרו, אבל שהוא יגנוב?!'

"כיון שכך, ביקשתיו שיסור יחד עימי לחדרו של ר' אריה, ובקשתי מר' אריה שיאמר לאב את שגילה לו הבן... משסיפר ר' אריה את הדברים לאשורם, השתטח האב על ריצפת החדר והחל לצרוח: 'אוי לי, הרגתי את חותנתי'!

"נדהמנו, ניסינו להרגיע את האב, אולם הוא ממשיך לבכות וליילל: 'אויה לי, מה עשיתי, רוצח אני'! לא הבנו על מה הוא שח ועל מה הוא בוכה מרות.

"הושיט לו ר' אריה כוס של מים וניסה בפעם נוספת להרגיעו ואו-אז גילה אותו אב: מביתנו נעלמו כספים מדי פעם בפעם. חשדי נפל על החותנת שהתגוררה עמנו, כי ידה בדבר והטחתי בה דברים קשים. נעלבה החותנת ואמרה כי חושד אני בכשרים... אולם כאשר הכספים נעלמו חדשים לבקרים, אמרתי לאשתי: 'עלינו לעשות סוף לעניין. כספים ממשיכים להעלם. הכיצד? בננו הקטן, הן צדיק וישר הוא. בך - אינני חושד, הרי יודע ומכיר אני אותך זה שנים רבות שמכלכלת את דרכיך ביושר ובאמונה, אין זאת אלא שידה של אמך במעל...

ועתה, עליך להחליט: היא או אני. אם היא לא תעזוב את ביתנו מייד, אזי אני עוזב את הבית...' נוצרה מתיחות רבה בבית ובלית ברירה נאלצה אשתי להכניס את אמה למושב-זקנים. למחרת היום נפטרה חותנתי... אללי לי, מה עשיתי?! מה גרמתי, הכיצד אוכל עתה להסתכל בפני אשתי?!

"בדי עמל עלה בידי ר' אריה להרגיע את האבא. הוא ייעצו שיעלה לקברה של החותנת ויבקש סליחתה ומחילתה על שחשד בה לשווא, אף הבטיחו שיקח דברים עם אשתו להפיס דעתה לבל תיטור לו איבה בגין מה שארע עם אמה. ואכן, פעם אחת ועוד אחת שוחח ר' אריה עם בני הזוג ועשה מאמצים רבים להפגת המתח שנוצר ביניהם וליישר את ההדורים, עד שהתפייסו...".

ספר חסידים (תרנ"ה): "תלין כעסך לילה אחד - ‏מעשה בבן אדם, שכיבד את אביו ביותר. אמר לו האב: אתה מכבדני בחיי, תכבדני במותי. אני מצווך, שתלין כעסך לילה אחד ועצור ברוחך, שלא תדבר.

‏לאחר פטירת אביו הלך לו למדינת הים והניח אשתו מעוברת, והוא לא ידע ונתעכב בדרך ימים ושנים. וכשחזר לעירו, בא בלילה ועלה לחדר, שאשתו היתה שוכבת שם, ושמע קולו של בחור, שהיה מנשק אותה. שלף חרבו ורצה להרוג שניהם, וזכר מצות אביו והשיבה לתערה.

שמע שאמרה אשתו לאותו הבחור שאצלה: כבר יש שנים רבות, שהלך אביך מאצלי; אילו היה יודע, שנולד לו בן, היה מגיע להשיא לך אשה.

כששמע זה הדבר, אמר: פתחי לי, אחותי רעייתי! ברוך יי שעצר כעסי, וברוך אבי שציוני לעצור כעסי לילה אחד – שלא הרגתי אותך ואת בני.

ושמחו שמחה גדולה ועשו משתה לכל העם ושמחו הרבה מאד".

מעשה שהיה בחתן וכלה שקבעו לעצמם להקדים קצת את זמן הדלקת הנרות, והנה בשבת הראשונה הכלה התמהמה מעט בהדלקת הנרות וכשנזכרה בהסכם שהיה לה עם החתן להדליק קצת מוקדם יותר כבר עבר כמה דקות מזמן שקבעו ורצה מיד להדליק הנרות, והנה ראתה שהחתן כבר הדליק הנרות!

היא לא מצאה לנכון לשאול אותו על הנהגה זו אך נשברה לגמרי מהנהגת בעלה החדש, האם בשביל כמה דקות שאיחרה ידליק הוא את הנרות במקומה?

הכלה ישבה שבורה כל סעודת ליל השבע ברכות, אמה של הכלה הרגישה בשברונה ונכנסה ללחץ ולחצה עליה שתגלה לה מצפונה ואכן הכלה סיפרה מהנהגת 'בעלה החדש', אמה פרצה בבכי על התנהגות זו וסיפרה לבעלה את כל הסיפור, אבי הכלה החליט לא לדבר עם החתן החדש על הנהגה זו, אבל היה שבור כל השבת מהנהגת החתן, ולא הרגיש שום שמחה בכל השבע ברכות של השבת שעלתה לו בדמים מרובים.

במוצאי שבת ניגש לרב פיקח להתייעץ עמו מה לעשות ואיך להגיב על המעשה. אותו רב אמר כל הסיפור נראה לי מוזר, הרי אנו יודעים כמה כלה מכינה עצמה להדלקת נר שבת בפעם הראשונה והאיך יתכן שהחתן ינהג כך, אמר לאבי הכלה אנסה לברר הדבר.


הלך הרב לחתן ושאלו על פשר התנהגותו, תפס החתן את ראשו ואמר לו איך קרה הדבר, אני הכנתי את הנרות של השמן כמו שכתוב בהלכה שהבעל יכין את הנרות והדלקתי על מנת לכבותם, ופתאום דפקו בדלת וניגשתי לפתוח ואז חמי הגיע וישבתי עמו ושכחתי לכבות הנרות...

דווקא הזמנים של החושך שנפגעת מבן הזוג - יובילו אתכם לזוגיות מלאה אור!

מדרש רבה (ויקרא רבה לא,ח): "אָמַר רַבִּי אַחָא ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, הֵיךְ דְּקָדָמוֹי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר הַגַּלְגַּל הַזֶּה שֶׁל עַיִן אֵין אָדָם רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַלָּבָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה מִּתּוֹךְ חֲשֵׁכָה בָּרָאתִי לְךָ אוֹרָה, וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ".

הרבי מחב"ד (מאמר י״ב תשרי, ד״ה כנשר יעיר קינו): "עניין השחור שבעין, הוא השחרות וההעלם והריחוק.

דווקא כאשר פועל בנקודה של העלם וקושי אצלו, על ידי כך יכול הוא להגיע לדרגות גבוהות!

כאשר אדם עמל על הלימוד זכות, הוא מושך על עצמו אור עליון - אור זך של זכות"!

שבת (כג:): "דביתהו דר"י (אשתו של רב יוסף) הות מאחרה ומדלקת לה (מאחרת בהדלקת נרות השבת), א"ל רב יוסף תנינא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן (שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן), סברה לאקדומה (חשבה להקדים את ההדלקה), א"ל ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר".

עין איה (שבת א, פרק שני, לא): "אור השבת, המאיר ומענג, המרבה שלום וקדושה, בהעירו את הלב לאור התורה, אור החיים והשלום הנובע מנחל קדושת האמונה והבטחון בעז ד' הנקנה בקדושת השבת, בלבם של ישראל, רומז ג"כ בכלל להאורה הגדולה העתידה להאיר כל מחשכי ארץ, אור ד' וכבודו בהופיעו בעולם, עת תמלא הארץ דעה את ד', ליום שכולו שבת.

הרחבת דעת התורה ודעת האלקים המה מאורות להכין לבבם של הראויים לקבל את האור העתיד, ובאשר עת לכל חפץ ע"כ יש להשריש שכל דבר יפה בעתו.

וזה האור בעצמו, שבבא זמנו, והעולם כבר הוכשר ליהנות מאור גדול, הוא מועיל ומישר ומקרב לאור ד' טובו ואמתו, הנה אם יתאמץ אחד להורידו ולהאירו טרם בא עתו, לא לברכה יהי' כי לא יוכלו רבים לסובלו, יזוקו ממנו ויטעו בו, ויהפך על ידם לאפלה מנודחת.

אמנם העיקר הוא מה שצריך להכיר, שכל ההפכים כולם שמסבות מתהפכים, הם כולם קשורים זה לזה ופונים לתכלית האורה האמתית שהכין ד' בטובו שתגלה בבא עתה.

ע"כ אין ראוי להכיר כי התקופה שלפני האורה דבר אין לה עם האורה, לא כן, יחש גדול יש ביניהן, והיא מכשרת את האורה לבא דוקא ע"י חשכתה.

עמוד הענן, החשיך מעט, וע"י אותה הקדרות יצאה פעולתו, עמוד האש האיר, וע"י הארתו יצאה פעולתו.

כן בתמידות ישנן פעולות יוצאות דוקא ע"י הקדרות וחשכת אור הדעת, חשכת אור הצדק ואור יראת ד' ואהבתו.

מובן הדבר שאינן פעולות מותרות לעצמן כ"א מחוברות להכשיר את פעולת ההארה והן פועלות חליפות, בירידה ועליה, עליה וירידה, הכל בסדר ערוך מהמסדר העליון יתברך.

ע"כ עמוד הענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן.

החול עם השבת ג"כ יש להם יחש זה. ראוי אמנם להראות שהשבת יש לה יחש גדול עם החול, משפיעה עליו ומקבלת ג"כ רושם מצדו, כדי שדוקא ע"י החול תוכר פעולת השבת ותכנה. ע"כ אין ראוי לאחר הדלקת הנר של שבת עד זמן היותר מאוחר, שהוא כהוראה שאין חלק לחול כלל באותה האורה, לא כן, החול הוכן כדי לקחת ממנו הכשר לאורה של שבת. ע"כ ראוי שלא לאחר, כדרך שהשלים עמוד הענן לעמוד האש ועמה"א לעה"ע, להוראת היחש שביניהם והתאחדם.

אמנם להקדים ג"כ אינו ראוי יותר מדאי, להורות שאמנם כאשר האורה מתאחרת ראויה היא להתאחר, ומה שהוא טוב ונאה ומאיר בעתו לא יעלה יפה שלא בזמנו, כי עת לכל חפץ. ע"כ לא יקדים ולא יאחר".