מעלת הדגל
בפרשתנו אנו קוראים על כך שלכל שבט
יש דגל עם צבע וסמל מיוחד:
"איש על דגלו...".
לדעת חז״ל
כך המציא עם ישראל את הדגלים לכלל האנושות, ומלכויות העולם הם שהעתיקו את הרעיון
מאיתנו.
בספר "צרור המור" הביא מדרשי חז"ל שתאוה זו שהתאוו ישראל לדגלים היא מצד מדרגה יותר
גדולה מאמירת נעשה ונשמע ומתן תורה והקמת המשכן וכליו וראו דמות יוצרם בדגלים ורצו
להדמות אליו!
הרב קוק
נשא דרשה בטקס הכנסת דגל הגדוד העברי[1]
לבית הכנסת ה'חורבה':
" ...
אמנם בדבר התוכן של הרגש האציל הממלא את הלב הערצה אל הדגל הצבאי,
יש לנו באוצר האגדה שלנו מדרש פיוטי מאוד יפה נעים וקדוש, שממנו נוכל גם
עתה לדלות פנינים הראויים להיות קשורים אל נשמתנו, בקשר עם הכבוד והחיבה, שיש בה
גם כן קווי קדושה, שאנו מרגישים ביחש להדגל הצבאי הזה ביחוד של
גדודנו החביב, שהננו מכניסים אותו היום למשמרת בבית הקדוש הזה.
וככה הם
דברי המדרש בקשר של דגלנו הצבאי העתיק, עם הביטוי של המשורר אשר הבענו
בתפלתנו בשעה הקדושה והנכבדה הזאת: "בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו רבבות של מלאכים, שנאמר רכב אלדים
רבותים אלפי שנאן [תהלים סח,יח], והיו
כולם עשוים דגלים דגלים. כיון שראו אותן ישראל שהם
עשויים דגלים דגלים התחילו מתאווים לדגלים, אמרו הלואי כך אנו
נעשים דגלים כמותן. אמר להם הקב"ה, מה נתאויתם לעשות, דגלים, חייכם שאני
ממלא משאלותיכם, נרננה בישועתך ובשם אלדינו נדגל ימלא ד' כל משאלותיך. מיד
הודיע הקב"ה ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו".
הדגל האידיאלי
שלנו לקוח הוא, ביסודו העתיק אצלנו, מהאצילות הנשמתית אשר זרחה עלינו בשעה הגדולה
אשר לא היתה כמוה בהתולדה האנושית כולה, בעת אשר באה לנו, לכל עמנו, בצאתו מעבדות
לחירות, אותה ההתגלות הקדושה אשר ממנה קרני אורה הולכים וזורחים לכל התבל כולה,
בעת אשר קבלנו את האוצר הקדוש, תורת ד' התמימה, שניתנה לנו לאור עולם, בעדנו ובעד
כל העמים אשר תחת שמי ד'. אז זרחו עלינו האידיאלים הנצחיים בכל מילואם. מצד אחד
ידענו נאמנה את העושר הגדול אשר להנשמה של האדם הנברא בצלם אלדים, את רוב פארה של
נשמת כל יחיד ויחיד, ואת גודל תפארתה של נשמת האומה כולה, ושל נשמת כל עם ועם אשר
יצר צור עולמים בעולמו הגדול....".
להלן סיכום הרעיונות העיקריים בדרשת
הרב ובתפילתו, אותה חיבר למעמד המיוחד הזה:
1. דגל לאומי ודגל צבאי אינם זרים
למקורות ישראל.
2. לדעת הרב, הדגל ממלא את הלב הערצה,
כבוד וחיבה, ושיש בכך "קוי קדושה".
3. הדגל מסמל את תהליך הגאולה שאנו
בעיצומו.
4. הרב ראה בדגל כמסמל את השאיפה
הלאומית ואת הייחוד הלאומי שלנו, ואלו כמובן קשורים להיותנו 'ממלכת כוהנים וגוי
קדושי , מקבלי התורה.
5. הרב ראה ערך נצחי (!) בנאמנות לדגל
("אנו נאמנים נצח לדגלה"!) ולרעיון הגלום בו - ההכרה שיש בישראל נשמה
לאומית קדושה ומיוחדת.
6. קיימת חשיבות ומשמעות גם לדגלי אומות
העולם. השלום הנצחי העולמי בנוי על הוקרת המיוחד שבכל דגל ושבכל לאום, וכל שכן
בדגל הישראלי, כסמל לעם סגולה.
7. הדגל מסמל את פלא קיבוץ הגלויות שאנו
חוזים בראשיתו בעינינו.
8. הדגל - סמל כיבוש ארץ ישראל, וביטוי
לשייכות של ארץ ישראל לעם ישראל.
9. הדגל מזכיר את הקדושים שמסרו נפשם
במלחמה נגד האויב.
10. הדגל מסמל את גבורת ד' בתשועת
ישראל.
11. הדגל מסמל את גבורת צבאות ישראל.
רמב"ן
(שמות יד,ה): "בני ישראל יוצאים ביד רמה (פסוק ח), שעשו להם דגל ונס להתנוסס,
ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים
העתידים לשוב לעבודתם".
שיר השירים: "הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י
אַהֲבָֽה".
ספורנו: איזו היא בית היין? ארץ ישראל!
הנועם
אלימלך (ר"פ במדבר, באמצע דבריו): "נשמות ישראל הם
למעלה מהמלאכים, וכל עולם הוא כסא לעולם שלמעלה הימנו, והמלאכים הם מרכבה לעולמות
שלמעלה מהם. וידעו ישראל שנשמותיהם הם מרכבה וכסא לעולמות העליונים, אבל לא
ידעו שגם הגוף של האדם צורך בו לקשר עולמות תחתונים, ולהיות מרכבה לעולמות
העליונים. וכשראו את דגלי המלאכים כשהם מרכבה לעליונים, התאוו שגם גופי
ישראל יזכו להיות מרכבה לשכינה עיי"ש.
לכן שכנו
ישראל בדגליהם סביב למשכן, בכדי שקדושת המשכן תתפשט מנשמותיהם לגופיהם. וגם
להיפך, שכאשר יקדשו גופיהם, להכינו לצורך גבוה, אז תתעלה מדרגת נשמתם יותר ויותר.
כי אם נעשה הגוף נרתיק וכלי שרת, ממילא מקבל הוא נשמה יותר מעולה וטהורה".
דגל
ירושלים - מאמרי הראיה עמ' 333-334 (חזון הגאולה עמ' רפ"א-רפ"ב):
הכל יודעים
שיש במציאות "דגל ציון", הוא מאחד חלק ידוע של אחינו, על היסוד
של ענינינו הישראליים העולמיים בארץ ישראל. נמצאים אמנם רבים, רבים מאד אשר לא
נכנסו בהתאגדות ההסתדרות של אותם שנושאים את "דגל ציון", ורבים מרגישים
בעצמם לאי אפשרות לפניהם להכנס בתוך ההסתדרות. אין אנו מדברים עד כמה הדבר הוא
צודק, או בלתי צודק, אבל בפועל הלא המצב הוא ככה.
אבל הלא דבר
שאי אפשר הוא שהחלק היותר גדול, היותר לבבי ויותר תמים מישראל, שהם הרוב של העולם
הכשר הישראלי, יהיה נשאר עומד ממרחק אצל המאורעות הנפלאות של הזמן הנוכחי, ולא
ירים את ידו לטובת הבנין הקדוש של אומתנו על אדמת קדשה, בשביל אותם העכובים
הנקראים בשם הפרעות.
לזאת מרימים
אנחנו, לפני כל העולם הכשר הישראלי, את דגל "ירושלים" שיסתדרו
תחתיו כל כשרי ישראל לכונן את העבודה של בניננו בארץ ישראל, ע"פ אמתתו של
הרוח הישראלי הכשר, בגאון ובאומץ נשא את דגלנו הכשר הישראלי את דגל ירושלים.
"ציון"
ו"ירושלים", הן זו אצל זו, מאז מראשית תולדותנו התבלט שם ציון אצל
ההבטאה של מלכותנו, כחנו העולמי, שהוא הנהו גם כן ודאי קדוש מצד עצמו, והוא
משמש את כל המטרות הקדושות של עמנו, שהוא הוה ויהיה לעד ממלכת הכהנים וגוי הקדוש
של העולם כולו.
אמנם
"ירושלים" מבטאת בהבלטתה את המטרה של קדושתנו מצד עצמה בתור המגמה היותר גבוהה באידיאליותה של הויתנו הישראלית, בעד עצמנו ובעד
האנושיות כולה, המקום של בית המקדש, בית תפלה העתיד של כל העמים, המקום שבו ישבו
הסנהדריה הגדולה אשר ממנה יצאה ותצא תורה לכל ישראל, זה מציין השם
"ירושלים".
העולם הכשר
הישראלי כולו, הוא מעולם עמוק מאד מקושר עם המטרות הקדושות, הוא אלקי ברעיוניו,
קדוש בעוצם אמונתו, אומתנו בטאה באחוליה העמוקים, בתפילותיה הקדושות לשיבת השכינה
"לציון", דוקא על ידי בנין "ירושלים", על ידי קדושת בית
המקדש, על ידי ההתרוממות של הקדושה האלקית עלינו ועל ידנו על העולם כולו.
את המטרה
הכשרה הזאת חפצים אנחנו לבטא על ידי דגלנו דגל "ירושלים", שאנחנו מקוים
שילך במצב של שלום עם דגל "ציון", עד אשר אנחנו וכל העולם כולו נכיר
שהענינים העולמיים של ישראל לשוב אל ארץ ישראל, בתור עם שלם, והענינים המקודשים,
עצם המגמות הכשרות, מתאחדים הם במיטב האחוה זה עם זה.
[1] ברור הדבר כי כל מה שנאמר
לגבי 'דגל הגדוד' נכון ביתר שאת לגבי דגל המדינה של היום. מרן הרב ציין שיש ערך לדגלים
לאומיים וכל שכן לדגל ישראל, כדברי המדרש בתיאור מעמד הר סיני, ומהשאיפה המוזכרת
לשימוש בדגלים הלאומיים בעת שלום.
יצוין שכולם: היהודים, הערבים, האנגלים וכן
עיתונות התקופה (כולל ציורים משוערים!) התייחסו לכך שכביכול מדובר בדגל הלאומי של
עם ישראל, למרות שהתברר שהדגל של הגדוד העברי היה שונה מדגל הכחול-לבן הרגיל. כמו
כן ידע הרב היטב שקיימות בעיות דתיות בקיום המצוות בגדוד, ראו אגרות הראיה ג, עמי
קלו-קלז, ו-קמא, ובכל זאת הדבר לא העיב על התלהבותו להם ולדגלם ולמה שהם מסמלים.
