פרשת וארא - מעלת סיפורי צדיקים

מעלת סיפורי צדיקים

שמות (ו,ג): "וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם".

רש"י: "חבל על דאבדין ולא משתכחין".

דרש יהודה: מעשה שהיה בעיר אחת שאף אחד לא רצה להיות שם רב, ובאו אל רב אחד ורצו לשכנע אותו ואמרו לו: כדאי לך ללכת שם להיות רב שהעיר הזאת גדולה וקבורים שם הט"ז והמג"א ורע"א, והרב ששמע כך הסכים, ואח"כ ראה שכל אחד קבור בעירו, שאל אותם מה זה?! ואמרו לו: כל עיר שלומדת את הספר של הרב הוא נקרא חי – כי לומדים את ספריו, ובעיירה הזאת כ"כ רחוקים שלא לומדים את ספריו, וא"כ כאן קבורים הט"ז והמג"א ורע"א – כי לא לומדים את ספריהם.

וז"א רש"י: חבל על דאבדין ולא משתכחין – על הצדיקים שנפטרים ולא לומדים ממעשיהם ולא הולכים אחר דרכם, והם אבודים ולא מצויים.

רש"י בעצם מלמד אותנו לקרוא סיפורי צדיקים!!!

באור פניך: סיפר מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, שפעם נקלע לבית כנסת של חסידי ברסלב ועמדו שם לפני מצוות ברית מילה, ואמר אבי הבן: מי שיאמר לי חידוש שאינני מכיר מרבי נחמן מברסלב, יכובד בסנדקאות. 

כל אחד מהנוכחים ניסה את כוחו, ולכולם השיב אבי הבן את אותה תשובה: אני מכיר את זה, אני יודע את זה. 

אמר להם הרב: אני לא אומר לכם חידוש משמו, אבל אומר לכם דבר שמתאים לרבי נחמן.

אמר הרב: למה התורה כל כך מאריכה בסיפור של יהודה, שמספר ליוסף באריכות את כל השתלשלות העניינים, ורק אז יוסף מתגלה לאחיו?

ענה הרב, שרק על-ידי סיפורים מופלאים כאלו יכול היה יהודה לפתוח את לבו של יוסף, שיבכה ויתגלה אליהם, כסיפורי מעשיות של הרבי מברסלב שהיה מספר לתלמידיו לעוררם לתשובה. 

התפעלו ונהנו הנוכחים מהחידוש, וכיבדו את הרב לישב סנדק.

מדרש לקח טוב (שיר השירים ה,טו):

 "מיוסדים על אדני פז - שמעשיהם של צדיקים מיוסדים על התורה שהיא אדני פז".

מהתפילה הבאה של רבי נחמן רואים למה האדם יכול לזכות רק מקריאת סיפורי צדיקים!!!

רבי נחמן: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אֲנַחְנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לִזְכֹּר בְּפִינוּ שֶׁבַח הַצַּדִּיקים. כִּי יָדַעְנוּ שֶׁרְצוֹנְךָ הוּא לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח הַצַּדִּיקִים, כִּי תְּהִלָּתָם הִיא תְהִלָּתְךָ, וְתִפְאַרְתָּם הִיא תִּפְאַרְתְּךָ.

וּתְזַכֵּנוּ בַּעֲבוּר זֹאת - שֶׁיִּמָּשֵׁךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת עַבְדְּךָ הַצַּדִּיקים וּתְטַהֵר מַחְשַׁבְתֵּנוּ וְתָסִיר מִמֶּנּוּ כָּל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים וְרַעְיוֹנִים פְּגוּמִים, וּתְזַכֵּנוּ לְמוֹחִין דְּגַּדְלוּת וּתְסַיְּעֵנוּ וְתַעַזְרֵנוּ בְּכָל עֵת לַעֲלוֹת לְעוֹלָם הַמַּחְשָׁבָה הַקְּדוֹשָׁה וְלַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת בְּתוֹרָתַךְ וַעֲבוֹדָתַךְ וּבִגְּדֻלָּתַךְ, וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְדַּבֵּק בְּךָ וּבְתוֹרָתְךָ תָּמִיד בְּמַחְשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת, זַכּוֹת וּנְקִיּוֹת, וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ כָּרָאוּי בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וּתְזַכֵּנוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וּבִרְעוּתָא דְּלִבָּא. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ אֲ-דֹנָי צוּרִי וְגוֹאֲלִי. וִיהִי נֹעַם אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ".

הרב קוק (אדר היקר פרק א):

"ישא ישראל עיניו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם, ורוממות שאיפותיהם. מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה...

על-כן גדול הוא ערכה של פעולת סיפור תולדותיהם של צדיקים לישראל, כמה שיגדל הרושם של החזיון המפליא, של חיי איש הרוח, המתרומם מעל החפצים הפעוטים של המון החיים, וחי כולו באויר של קדושה וטהרה, של צדק ומישרים.

הנה האור הזורח חודר בכל עת, לפי המקבלים, לפי המקרים, רק קמעא קמעא. ויש אשר ישעו העינים מקוצר רוח, ולא יחושו בקרני האור מדי עברם, אבל עת אשר יתקבצו כפי היכלת סכום הגון ממכסת קוי האור, ששטפו ועברו בלא מעצור בכל משך חיי איש המעלה, אז יאספו להיות יחד לשמש צדקה המאירה מחשכי ארץ באור עזה".

כותב רבינו יונה גירונדי (שערי תשובה ג רכו): "ידוע הדבר כי מן המדות הנאות לספר בשבח החכמים והצדיקים, כמו שנאמר (משלי כה, כז): 'וחקר כבודם כבוד'".

רבינו בחיי (הקדמה לפרשת וישלח): יתחייב האדם לחקור הצדיקים ולספר בשבח מעלתם, והגיד לך כי ערך החקירה הזאת בחקר כבודם הוא טוב מאכילת הדבש, כי אכילת הדבש הרבות לא טוב. והרבות לחקור בכבודם, הוא טוב וכבוד אצל המחשבה... 

וע"כ הזהיר שלמה המלך ע"ה כי לחקור כבוד הצדיקים והספור בשבחם ומעלתם כבוד הוא אצל המשבח, והזריז בדבר הרי זה משובח, ורבוי החקירה בכבודם טוב מאכילת הדבש. 

וכן אמר דוד ע"ה (תהלים טו) ואת יראי ה' יכבד, הזהיר לחקור כבוד הצדיק ולספר בכבוד יראי ה' ולכבד אותם, והמדה הזאת שם אותה בכלל מדות החסידים, העולים במעלות העליונות השוכנים בהר קדשו, והוא שאמר (תהלים טו) ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים וגו' נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד".

החת"ם סופר (שו"ת חלק ו נט): "לספר בשבח הצדיקים הוא מצוה גדולה".

הבעש"ט: "כאשר חסידים יושבים בצוותא ומספרים זה לזה מעשי צדיקים, נחשב הדבר לפני הקב"ה כאילו היו יושבים ולומדים 'מעשה מרכבה'".

רבי נחמן (ספר המידות ערך בגדים ב): "על ידי ספורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אורו של משיח בעולם, ודוחה הרבה חשך וצרות מן העולם". ליקו"מ (רל"ד): "שסיפורי מעשיות מצדיקים היינו לספר ממה שאירע להם הוא דבר גדול מאוד ועי"ז נטהר מחשבתו מבלבול הדעת ואף ניצול מצרות".

האדמו"ר "הצמח צדק" מחב"ד (התמים ח'): "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר" - יש צורך לספר ספורי חסידות, "ביציאת מצרים" ובסיפור זה יוצאים ממצרים"!

כאשר רצה הרב זוין להוציא את הספר 'סיפורי חסידים' טען ידידו הרב יחזקאל אברמסקי שהדבר יפגע בכבודו אם יכתוב ספר סיפורים...

ענה לו הרב זווין:

"חשוב לי יותר שישבו בליל שבת קודש ויספרו משמי סיפורי צדיקים, המחזקים את האמונה, מאשר יאמרו בשמי חידושי תורה, ולואי ויזכה אכן להגביר את האמונה בצדיקים.
ובאשר לכבודי, באמת הגיע הזמן לסלק קצת את קורי העכביש של הכבוד".

בספרו של הגר"י משאש, הוא מספר שהיה פעם בשיעור של ת"ח אחר, והלה ניצל את ההזדמנות לקבל משוב מתלמיד חכם גדול, ושאלו: 

האם היה שיעור טוב?

ענה הגר"י משאש:

לאו! שאין בו מעשה!

(תודה לרב רועי כהן על הפנינה הזו)

הראשון לציון הרב אליהו בקשי-דורון זצוק"ל (הגדה של פסח):

"לעת זקנתי אספתי סיפורים שכתבתי, וחילקתי אותם לבני המשפחה. נשאלתי אז, מה למי שהזמן יקר לו עם סיפורי מעשיות? עניתי שעבודתי חינכה אותי לספר. עבודתי כמחנך, כרב וכאב לבניי. כשהיינו מטופלים בילדים קטנים, סיפרתי לילדים סיפורים לפני השינה, כשירה ערבה. התינוקות אהבו את הסיפורים ונקשרו עמי בסיפוריי. אהבתי לשחזר את ימי נעוריי בירושלים, על דמויותיה ועדותיה. השתדלתי לדלות מילדותי את היפה והטוב. כשגדלו, דרשו ממני להמשיך לספר. השתדלתי תמיד לספר סיפורים שיש בהם כדי ללמד ולחנך. 

חשיבות רבה יש לסיפור, שדרכו יש אפשרות להעביר מסר מסוים דרך המחשה. ועל כך נאמר 'וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ'. סיפור עם תוכן ועם משמעות יכול לקרב ולחזק, להוות עידוד ונחמה, כך שבנינו ממשיכי דרכנו יאמרו בעתיד: 'כך אבותינו סיפרו לנו'".

משנה (אבות ג,ט): "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת".

הרב עובדיה יוסף זצוק"ל (בשם הרב חנוך וסרמן בשם הרב דוד אמיתי):

רב שיש לו הרבה מעשיות וקצת חכמה (בשיעור מעביר הרבה סיפורים לעומת הפלפולים) חכמתו מתקיימת (אנשים זוכרים את התורה שהיתה בשיעור).

גם אם אין לך מספיק דעת דקדושה וכח רצון לתקן ולהתעלות, לקרוא סיפורים אפשר תמיד, ע"י קריאת סיפורי צדיקים אתה גם תזכך את הדעת וגם תאסוף מספיק כח כדי לעשות את התיקונים הנדרשים.

מעבר לזאת, הסיפור עצמו על מעשה הצדיק יש בו עוצמה להמשיך את כח הצדיק גם לעכשיו!

מפי האדמו״ר רבי דוד חי אביחצירא שליט״א שמענו, כי פעם אחת הגיע יהודי להזכיר עצמו לפני ר' מאיר אבוחצירא זצוק"ל, לקראת נתוח שהוא עומד לעבור מחר להוצאת אבן מכליותיו.

מזה חדשים שפקדוהו כאבים, והרופאים מצאו שמקורם באבן השורטת את כליותיו. מחר ינסו לסיים את הסיוט באמצעות נתוח, והוא מבקש את בלכת רבנו להצלחת הנתוח.

כששמע רבנו את דברי האיש, הזכיר, כי מובא בספר ״תהלה לדוד״ מהגאון הגדול רבי דוד חסין זצ״ל ממקנס, שהזכירו בפניו מישהו שסבל מאבנים בכליותיו, ופסק לו דבי דוד את פסוקו: ״לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, גדולה וקטנה״ (דברים כה,יג) ולאחר ימים אחדים יצאו האבנים מכליותיו של אותו אדם.

ככלותו לספר, הושיט רבנו את ידו לאותו יהודי וברכו בברכת רפואה שלמה ונפטר ממנו לשלום.

למחרת התאשפז האיש בבית החולים, והוחל בהכנתו לקראת הנתוח. מעט לפני שהורידוהו לחדר הנתוח, נפנה האיש לצרכיו. לפתע נשמעה נקישה באסלה.

ומשהביט ראה ששתי אבנים יצאו מכליותיו - האחת גדולה והשניה קטנה! (אביר יעקב עמ' 544).

הרבי מרוז'ין נותן הסכמה לספר סיפורי צדיקים ראשון:

על סדר היום עמד עניין ציבורי חשוב שנגע לכלל ישראל. רבי מנחם-מענדל (אדמו"ר ה'צמח צדק') מליובאוויטש, שניצב בחזית הפעולה, ביקש לתאם את מהלכיו עם הצדיק רבי ישראל מרוז'ין. הוא שיגר אפוא לרוז'ין את חסידו הנודע, הגאון רבי יצחק-אייזיק מהומיל.

בהגיעו לרוז'ין התקבל רבי יצחק-אייזיק על-ידי הצדיק בחמימות רבה, ואף הוזמן להתארח בביתו – גם בזכות אישיותו ולמדנותו, אך בעיקר מתוך הכבוד העמוק שרחש רבי ישראל מרוז'ין לאדמו"ר ה'צמח-צדק'.

לאחר שהשליח והצדיק נועדו ביניהם ביחידות ודנו בסוגיה שעל הפרק, התברר לרבי יצחק-אייזיק כי יהיה עליו להתעכב ברוז'ין עוד כמה ימים. ביודעו כי שום דבר בעולם אינו לבטלה, החליט לנצל את ימי שהייתו ברוז'ין כדי להתחקות על הנהגתו של הצדיק.

הסדר אצל הצדיק מרוז'ין היה, שכאשר קיבל אנשים שבאו לשוחח עמו בדברי תורה, או לזכות בעצותיו ולקבל את ברכותיו, עמדו לצידו שניים מחסידיו, כחיילי משמר משני עברי המלך. מימינו עמד חסיד שהיה מקורב אליו ביותר. הלה שימש כעין מתורגמן בין הצדיק לבין הבאים. משמאלו עמד הגבאי הראשי, שקצב את זמן השיחה של הנכנסים.

בין הבאים באותו יום היו שני חסידים, שמשום-מה הוכנסו פנימה יחד. אחד מהם נמנה עם גדולי הרבנים בבוקובינה, למדן גדול ומפורסם, וממקושריו הגדולים של הצדיק מרוז'ין. בידו החזיק כתב-יד של ספר חידושי-תורה, שזה עתה סיים את כתיבתו. הוא בא אל רבו כדי לקבל את הסכמתו על הספר, קודם שיביאו לדפוס.

החסיד השני, שכאמור הוכנס אף הוא לחדר, הביא עמו גם-כן ספר שחיבר. לא היה זה ספר חידושי-תורה, אלא קובץ של סיפורי-צדיקים שאסף וליקט במשך שנים, ממקורות מגוּונים. גם הוא חפץ בהסכמת רבו על הספר, בטרם יוציאו לאור.

הצדיק הורה למקורבו, שעמד לימינו, לקרוא באוזניו כמה קטעים מספר הסיפורים. המקורב קרא כמה סיפורים, והדברים היו מחממי-לב ומשובבי-נפש. לאחר מכן הורה הצדיק למקורב לקרוא לפניו מספר חידושי-התורה של הרב הנודע. ואכן, המעט שקרא מן הספר העיד על חריפותו ובקיאותו של המחבר.

שקע הצדיק לזמן-מה בדבקות. לאחר מכן החל לדבר בשבחם של סיפורי צדיקים, השפעתם העמוקה על שומעיהם, והרושם הרב שהם מחוללים בגן-עדן. כשסיים לדבר בשבח הסיפורים, פתח בדברים על מעלת היגיעה והחידוש בתורה, מזכיר אותם קטעים שהוקראו לפניו מספרו של הרב, ומתפלפל בהם.

לאחר מכן הורה לגבאי להגיש לו נוצה וקסת דיו. תחילה כתב הצדיק דברי הסכמה לספר הסיפורים, ורק לאחר מכן העניק את הסכמתו לספר החידושים.

כל אותה השעה עקב רבי יצחק-אייזיק אחר מעשי הצדיק מרוז'ין והשתומם: מדוע דיבר הצדיק מרוז'ין תחילה במעלת סיפורי הצדיקים ורק לאחר מכן שיבח את היגיעה והחידוש בתורה; ומדוע הקדים את כתיבת הסכמתו על ספר הסיפורים להסכמתו על ספר החידושים?!

יומיים לאחר מכן חל ראש-חודש, ורבי יצחק-אייזיק הוזמן לסעוד עם הצדיק סעודה לכבוד היום. במהלך הסעודה נשא הצדיק דברי תורה, ואף כיבד את אורחו החשוב לשאת מדברי רבו ומשל עצמו.

לקראת סוף הסעודה, לפני ברכת המזון, אמר לפתע הצדיק מרוז'ין: "הרב מהומיל, שליחו של הגאון הצדיק מליובאוויטש, מתפלא עליי ועל מעשיי. ואולם, אין כל חידוש לא בשאלתו ולא בתשובה עליה.

"רש"י הקדוש כבר הקדים ושאל אותה השאלה, על הפסוק הראשון בספר בראשית. 'לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", ומה טעם פתח ב"בראשית"?', מקשה רש"י, ומיד משיב, 'משום כוח מעשיו הגיד לעמו'. כלומר, בגלל הכוח וה'נשמה' הטמונים ב'מעשים' של בריאת העולם.

"זקני, המגיד ממזריטש, קיבל ממורו הבעש"ט הקדוש את הסוד, כיצד לראות בכל דבר ודבר בעולם את ה'נשמה' המחיה אותו".

הצדיק מרוז'ין הישיר מבטו אל רבי יצחק-אייזיק והוסיף: "האם מבין אתה את דבריי? הולך אני באותו סדר שקבע הקב"ה בתורתו הקדושה – תחילה ספר בראשית, שהוא בבחינת סיפורי צדיקים (כלשון המדרש לגבי בריאת העולם, 'במי נמלך? בנשמותיהם של צדיקים'), ורק לאחר מכן ספר שמות – 'החודש הזה לכם', מצוות ודיני התורה".

הצדיק מרוז'ין שינה את טון דבריו, שלבשו עתה רוך: "שני המחברים הם חסידים בעלי צורה. בשני החיבורים יש חידושים נאים ותועלת נפלאה. הנה כי-כן, חידושי התורה מעידים על גודל למדנותו ועל סברותיו המצויינות של המחבר החשוב, בתורה הקדושה. ואולם סיפורי הצדיקים מספרים על החידושים העצומים שחידש ומחדש הקב"ה בעולמו. אלה מבטאים את התגלותו האלוקית של הקב"ה בבריאה. לכן הקדמתי את סיפורי הצדיקים לחידושי התורה. 'בראשית ברא אלוקים', בא לפני 'החודש הזה לכם'"...