פרשת וישב - לפעול!!!

לפעול!

יוסף הצדיק פתר לשר המשקים את חלומו, שיחזור לתפקידו, אולם לשר האופים פתר את חלומו, שיתלו אותו.

מדוע לשר המשקים פתר בצורה חיובית בעוד לשר האופים פתר בצורה שלילית, היכן למד יוסף זאת בחלומותיהם?

תירץ הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין: שר המשקים אמר 'ואקח את הענבים', 'ואשחט אותם', 'ואתן את הכוס', בתיאור חלומו, הוא כל הזמן היה בפעולה, זה סימן חיים שאדם עובד.

מאידך, כששר האופים תיאר את חלומו, הוא לא הזכיר פעולות שעשה, אלא תיאר עובדות - בסל העליון מכל מאכל פרעה, הוא לא עשה או פעל מאומה, אלא אחרים עשו בשבילו, זה סימן מובהק למת, שאחרים עושים בשבילו.

הקב״ה דורש מאדם בעולם הזה עשייה לפעול, להתקדם בתורה, בקיום מצוות וביראת שמים, רק אדם כזה נחשב לחי.

הרב קוק (עין איה שבת קצה): "א"ר חנין מאי קרא, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך - האדם הוא מתגדל לפי ערך רוב פעולותיו לטובה, וכל מה שהוא בהם משולל מפעולה אם מגיעה לו טובה על זה האופן הוא מתקטן, כי הנס והטבע שניהם מעשי ד' המה. אמנם הנס יבא בהכרח כשאין האדם יכול להיות פועל, א"כ זהו אות כבר על קטנותו. והטבע הוא מעשה ד' עם האדם עצמו, כי כל מה שהאדם עושה הלא הוא ג"כ מעשה ד', ואין הפרש בין אם יהיו האמצעיים כחות המציאות או זריזות האדם, שכלו וחפצו, כשהוא ג"כ משתמש בהם, הוא ג"כ חלק מהמציאות שהיא כולה מעשי ד', "גם כל מעשינו פעלת לנו". אלא שבהיותו פועל הוא מתגדל ג"כ מצד פרטיותו, ובהיותו נפעל הוא מתקטן, חי חיים של קבלה, לא של השפעה. וראוי לאדם לאהוב חיי השפעה, שהם חיי פעולה, שהוא חפץ ד' היותר עליון, הרוצה בשלמות היותר עליונה של בריותיו. ולשם זאת התכלית העליונה לא חיסר כל דבר וענין המביא לידי הכשר תכלית זו, שצריך לפעמים ג"כ מדת ההקטנה, כמו שהגידול צריך הוא ג"כ לקטנות. אבל המטרה היא שתבא ממנה ועל ידה הגדלות, ע"כ אמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך. אמנם באה לו אח"כ הגדלות ע"י חיים של פעולה, "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל".

מנהג היה לרב משה מאזוז לשבת בבית המטבחיים בערב פסח כדי לענות בענייני שחיטה. שנה אחת הגיע נשיא הקהילה לשחוט כבש לחג. ניגש אליו הרב ושאל האם סיים לחלק את הקמחא דפסחא לכל העניים. הנשיא השיב לו שהקופה ריקה והוא מבטיח שלאחר השחיטה יטפל בעניינם. הרב מאזוז נדהם והודיע שהוא יוצא מיד על מנת למשכן את בית הכנסת הגדול (אל ג׳ריבה) ולמסור את הכסף לעניים. הרב מאזוז יצא בבגדים מגואלים בדם לכיוון בית העבוט בעוד כולם, והנשיא בראשם, מנסים למנוע מבעדו לעזוב את המקום תוך שהם מתחייבים לטפל בעניין. הרב סירב להבטחותיהם, "רק מעשים יקבעו״ אמר. השחיטה נעצרה וכולם מיהרו להביא כסף מבתיהם. רק משנאסף הסכום הראוי ניאות הרב מאזוז לשוב אל בית המטבחיים ולשחוט את הכבש שהביא נשיא הקהילה.

היום כ"ד כסליו לפני 2369 שנה (ג'ת"ח) הונחה אבן הפינה לבית המקדש השני על ידי זרובבל ויהושע הכהן הגדול! וכן ביום זה התנבא חגי על התחלת הבנין.

גמרא (סנהדרין קא.): "כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר 'ודבר בעיתו מה טוב'".

מסכת סופרים (יח ה,א) כי "כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן".

לכן כותב הכף החיים (תכ"ט, סק"ו) כי בשל כך, ראוי ביום זה לקרוא את הפסוקים מנבואתו של חגי אודות בניית בית המקדש.

הרב אליהו מאלי: בארץ ישראל דורשים חגי וזכריה פעם אחר פעם, מהעם וממנהיגיו לחדש את הבנייה. אבל הם נתקלים בהתנגדות.

"הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת".

מדוע לא הגיע הזמן של עת בית ה' להיבנות?

יכולות להיות שלוש סיבות:

א. מדינית – ביטחונית (האיסור לבנות מטעם הממלכה הפרסית).

ב. דתית (אולי לא הגיע הזמן?).

ג. כלכלית (רואים בספר חגי שהעם היה במצב כלכלי קשה, מי יממן בניה כ"כ יקרה?).

הנביא חגי צריך להתמודד עם שלושת הנימוקים שממסמרים את העם וגורמים להם לא לעשות כלום:

הסיבה הדתית:

חגי (א,ב): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת".

רש"י "העם הזה אמרו - סבורים הם שלא אקיים את דברי שאמרתי לפי מלאת לחרבות ירושלים ע' שנה ולא יבא עוד עת ביתי להבנות אמור להם שבא עתה העת".

הסיבה הכלכלית:

חגי מסביר לעם שהם הופכים את התוצאה לסיבה! הם אומרים לא נבנה מכיון שאין כסף, אך האמת היא שאין להם כסף כי אינם בונים!

חגי (א,ט-י): "יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ: עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ".

הסיבה המדינית:

חגי (ב,כא-כג): "אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ:  וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו: בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת".

זהו, עכשיו אין תירוצים!!!

הרב נחמני זצוק"ל: היום אין לנו נבואה כי הכל כתוב כבר בתנ"ך – כל מה שכתוב בתנ"ך זו נבואה שהוצרכה לדורות!!!

גם היום אנחנו מצווים לקום ולעשות כל מה שביכולתנו בלי תירוצים למען בית ה' המחולל!

אם ברמה המדינית ואם ברמה האישית.