Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 15 במאי 2015

פרשת בחקתי ויום ירושלים - וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת


ויקרא (כו,יג): "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת".

רש"י: "קוממיות - בקומה זקופה".

זאת אומרת שיהיה זמן שהקב"ה מבטיח לנו שנלך בקומה זקופה.

שואל החת"ס: הרי הגמרא בקידושין (לא.) אומרת שאסור ללכת ד"א (2 מטר) בקומה זקופה? אז איך נזקוף קומתנו לעתיד?
התשובה היא שכאן כתוב "והתלכתי בתוככם" ופירש רש"י "אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם" – לכן מותר לזקוף קומתנו כיוון שאינו מעלינו אלא מתהלך לידינו.

"אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת".

אם מסתכלים על כל הפסוק רואים שהברכה הזאת מתקיימת בנו יותר ויותר מהרגע שה' שבר את עול הגלות מעל צווארנו, הוציא אותנו מעבדות של 2,000 שנה, הוציא אותנו מהתנורים של השואה ומהפוגרומים במלאח, הקים לנו מדינה שהיא נס אחד גדול מההתחלה ועד הסוף, ולא עוד אלא שזכינו בתשכ"ח לשחרור של המקומות הקדושים ושחרור של הר הבית!!!

ב"ה אנחנו זכינו וזוכים לבנייה של ירושלים! זו גאולה!!!

נאמר בתהלים (קכח,ה): "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" - הרב צבי יהודה היה רגיל לומר, שהיכולת לראות את טוּבה של ירושלים בכל רגע ורגע מהחיים, זו ברכה עצומה.

מסתבר שצריך סייעתא דשמיא כדי לראות שבנייה בירושלים זו גאולה...[1]

ישעיה (ט,ו): "לְםרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת".

רד"ק: "המ"ם סתומה בכתוב, וקרי במ"ם פתוחה... ויש בו דרש כאשר יסתמו חומות ירושלם שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח".

זוה"ק (ח"ב בשלח נו.): "תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחֲרִיב יְרוּשָׁלַם לְתַתָּא, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְתְּרָכַת, סָלִיק מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְצִיּוֹן, וְאַנְגִיד לֵיהּ לָקֳבְלֵיהּ, בְּגִין דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְתְּרָכַת. וְכַד תִּתְהַדָּר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְאַתְרָהּ, כְּדֵין יֵתוּב מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְצִיּוֹן לְאַתְרֵיהּ, לְאִזְדַּוְּוגָא חַד בְּחַד, וְדָא הוּא בְּשׁוּב יְיָ' צִיּוֹן".

[תרגום: בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם לְמַטָּה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל גֹּרְשָׁה, עָלָה הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ לְצִיּוֹן, וְנֶאֱנַח כְּנֶגְדּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל גֹּרְשָׁה, וּכְשֶׁתַּחֲזֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָהּ, אָז יָשׁוּב הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ לְצִיּוֹן לִמְקוֹמוֹ לְהִתאחד אֶחָד בְּאֶחָד, וְזֶהוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן].

בב' באייר תרכ"ט (1869) הוקמה חברת 'נחלת שבעה' על ידי שבעה מיקירי ירושלים, בראשות רבי משה יואל סלומון ורבי יוסף רבלין, במטרה להקים שכונת מגורים גדולה מחוץ לעיר. בקיץ תרל"ב (1872) החלו מיסדי חברת 'נחלת שבעה' בבניית 50 דירות בשכונה החדשה. והנה הגיעו חדשי הסתיו והעושים במלאכה לא הספיקו לטייח את הקירות ולהקים את הגגות מעל הבתים הנבנים. וכיון שימות הגשמים היו ממשמשים ובאים, בקש ר' יוסף רבלין ממנהלי תלמוד תורה 'עץ חיים', שיאותו לשלוח 50 נערים, אשר יסייעו בהגשת חומרי בנין לבונים.
נתכנסו ראשי התלמוד תורה כדי לדון בבקשתו המיוחדת של הרב. בדיון הנוקב נשמעו טענות לכאן ולכאן, לאחר דיון שנמשך שעות רבות, פנו ראשי התלמוד תורה לרבי שמואל סלנט שהיה המורה הוראה הראשי של קהילות האשכנזים בירושלים שיורה להם כיצד לנהוג.
אמר להם רבי שמואל סלנט: במקרה שלפנינו יש מקום להתיר ביטול תורה של הנערים, כיון שבנין ירושלים עתיד בע"ה לקרב את הגאולה השלמה, ככתוב "בונה ירושלים ה' " ואח"כ כתוב "נדחי ישראל יכנס".

האור החיים הק' (ראשון לציון) כותב (שיר השירים א,ה) "בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם" – "לשון בניין"! (מדבר שם בעיקר על בנין המקדש).

הקב"ה מצווה אותנו לבנות את ירושלים!!!

חז"ל אומרים שלעתיד לבוא ירושלים תיבנה לגובה והקב"ה יעשה לנו מעליות!

גמרא (בבא בתרא עה:): "ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה, שנאמר: וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ (זכריה יד,י), מאי תחתיה? כתחתיה. וממאי דהאי תחתיה תלתא פרסי הויא? אמר רבה, אמר לי ההוא סבא: לדידי חזי לי ירושלים קמייתא, ותלתא פרסי הויא. ושמא תאמר: יש צער לעלות? ת"ל: מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם".

המלבי"ם כותב (תהלים קכב,ב) שירושלים היא זאת המעמידה ומזקיפה אותך! "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים - גם עוד בטרם נבא אל בית ה' להביט במשכיות האור האלהי הזורח משם על הגויה הישראלית בכללה, גם בעת צעדו רגלינו בשערי ירושלים, כבר עומדות היו רגלינו, כי מצאנו שם מצב ומעמד שעל ידו תעמוד הגויה על רגליה להיות גוף חי ושלם".

אין ספק שהקומה שלנו קמה ומזדקפת מיום ליום במדינה הזאת!

אבל איך אפשר ללכת בקומה זקופה, הרי זה דוחק את רגלי השכינה?

נשמות עמ"י הם כללות השכינה[2]!

כשעמ"י חוזר לארצו ובונה את כסא ה' בעולם מחדש – זו השכינה בעצמה שהולכת קוממיות!

אפשר לומר שזו כוונת רש"י והחת"ס – הקב"ה מתהלך ביננו! הרמת ראש של יהודי זו הרמת קרן השכינה!

אורות ישראל (פרק א פסקה ח): "אור השכינה הוא כנסת ישראל, האידיאל הישראלי השורה באומה כולה[3], העושה אותה לחטיבה אחת בכל דורותיה. כשהאורה הגדולה הזאת מתגלה בארץ, מתגלם בחיים המעשיים והשכליים, הכל מתברך. הנשמות הגנוזות בחביון מעלה מוסיפות אורה ותענוג. וכל נפש חיה מתעלה, העולם ומלאו מתרומם, הטללים אוצרים בקרבם שפעת ברכה, רוחות וגשמים כוללים בתוכם מניות חיים ועז, כל חי רוחני עליון ותחתון מתעדן, ומתמלא הגיון של שירה וחדות נועמים, הכל עלז שמח ומרנן, מפני שכנסת ישראל נחתת לאשראה בארעא. האידיאל הלאומי הנצחי, מהוד מקורו האלהי, השוכן בישראל, המקושר עם נשמתם המצוחצחה, דופק ופועם, ומכה גלים בים החיים, הכל מתברך, הכל מתנשא, ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב".

יה"ר שנזכה להרמת קרן ישראל בשלימות עד כדי: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב,ב-ג).





[1] אם הבנים שמחה (עמ' סא'): "אביא כאן רק ראיה אחת מוכרחת שאין עליה תשובה, מסנהדרין (קב:): 'א״ר יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות — מפני שהוסיף כרך אחת על ארץ ישראל'. [ילקו"ש ח"ב (מלכים א,טז) רמז רז']: 'תנא דבי אליהו: פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש, אמרתי להם, רבותי מה נשתנה עמרי מכל המלכים שלא הושיבו בניהם אחריהם, עד שבא עמרי והושיבו לו שלשה מלכים על כסאו? אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: רבותי, על שהוסיף עיר גדולה בישראל. וכך חשב עמרי בדעתו — אמר: כשם שירושלים היא למלכי יהודה, כך תהא שומרון למלכי ישראל״.
וראיתי בספר ״אוצרות יוסף״, להגאון המובהק ר' יוסף ענגיל ז״ל (רבה של קרקא), המיוסד על קבלה, שהביא בשם המקובלים (מאמר הלבנה תחילת אות ו'): דלכאורה קשה, למה נתן לו הקב״ה שכר זה — דוקא מלכות — עבור מעשה הנ״ל ולא שכר אחר? וכתבו המקובלים, דידוע דארץ ישראל הוי בספירת מלכות דלמעלה, ויען דהוא תיקן בחינת מלכות בהוספה דהוסיף עיר אחת בארץ ישראל, על כן זכה למלכות דוקא, עכ״ד הקדושים.
הרי דאף דעמרי היה ממלכי הרשעים, ומקרא מלא דיבר הכתוב (מלכים א' טז,כד-כו): ״(ויעלה עמרי) ויקן את ההר שומרון, ויבן את ההר, ויקרא את שם העיר אשר בנה... שומרון. ויעש עמרי הרע בעיני ה', וירע מכל אשר לפניו. וילך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאתו אשר החטיא את ישראל״. וגם כרך זה שהעמיד, לא היתה כוונתו לשם שמים אלא לכבודו, וכמו שהבאתי לעיל, שאמר: ״כשם שירושלים למלכי יהודה כך תהא שומרון למלכי ישראל״ (שומרן בגימ' ירושלים!). ועל כרחך, אף דנבנה בעבירות גדולות ורבות כאלו, קיים בזה מצות עשה דישוב ארץ ישראל, דאל״כ — דליכא מצוה — ליכא שכר.
וגם כיון דקיבל שכר מלכות דוקא, על כרחך דתיקן בזה ספירת מלכות עליונה, ועל כן הגיע למלכות כל כך במידה גדולה, שזכה למלכות שלשה דורות כדלעיל. הרי, דקיים את המצוה בכל תיקוניה אף למעלה בעליונים, והרימה והקימה בבנינו דלמטה, אף-דלא היתה כוונתו לזה כלל, וגם היה בעבירה, והא ראיה — מקבלת השכר שהגיע על ידי זה בבחינת מדה כנגד מדה. א״כ, יש לך-ראיה ברורה שאין עליה תשובה. שאף אם בעל עבירה היותר גדול וכופר בכל התורה כולה, ר״ל, כעמרי שהיה מעובדי עבודה זרה. וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה, אעפ״כ זכה ותיקן בבנין העיר בארץ ישראל לכל התיקונים שיש במצוה זו בעולמות עליונים. א״כ, הא לך ראיה ברורה גם על הנעשה בזמנינו, שבוני הארץ המה בעוה״ר עוזבי התורה, ר״ל, אבל בטח שאינם גרועים מעמרי שהכתוב העיד עליו שהרע בעיני ה' מכל אשר לפניו, והלך בדרך של ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל, ואעפ״כ בבנינו שבבנה ארץ ישראל קיים את המצוה כתיקונה, וגם היחוד נעשה למעלה על ידו. כמו כן נראה ברור, דספירת המלכות למעלה בעולמות עליונים נתקנה ונתגדלה ע״י מעשה הבנין של אלו בוני הארץ לזמנינו. יהיו מה שיהיו אף הפושעים היותר גדולים — מ״מ מעשיהם רצויים לפני הבורא כל עולם. והתיקונים והיהודים נעשו על ידיהם, היינו על ידי הבנינים שבנו והוסיפו והפריחו את הארץ לארץ פוריה, אשר זה עיקר ישוב הארץ. וכמו שכתב רבנו המהרש״א (ברכות נח.), דעיקר מצות ישוב הארץ הוא ע״י שדות וכרמים, עיי״ש".

[2] אורות ישראל (פרק ג פסקה א): "כשהאדם משים את לבו ודעתו להתדבק באור אלוהי, המאיר בכנסת ישראל בכללה, בכל הנשמות ובכל הדורות מראשית ועד אחרית, מתדבק הוא עי"ז ממילא באור האלהות השורה בכללות שיעור הקומה של כלל האדם, שכנסת ישראל היא מרכזה ותמציתה, ועי"ז הוא מתדבק ג"כ בכללות האור של האלהות המתגלה בכל ההויה, שבצד העליון של נשמת האדם משתקפת כל תמציתה, וממילא מקשר הוא בזה את דעתו לדבקות באלהות העליונה שלמעלה מכל ההויה, ונפשו מתמלאה חיות מלא קודש ותפארת גדולה וגבורה, ובתוספות כחו מוסיף הוא כח בכללות כנסת ישראל, מפני שהוא חלק ממנה, וממילא מוסף הוא כח בקומת האדם ובכל העולמות, שנאמר תנו עז לאלהים, על ישראל גאותו ועזו בשחקים, נורא אלהים ממקדשיך, אל ישראל הוא נותן עז ותעצמות לעם, ברוך אלהים".

[3] הרש"ר הירש (ויקרא כו,יא): "... לא נאמר 'ונתתי משכני בתוככם' אלא לאחר (שכתוב) 'והפריתי אתכם והרביתי אתכם'. 'משכני' מבטא את השראת השכינה בארץ, ואני אתן את משכני בתוך כללכם הלאומי".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!