יום העצמאות (67) - תודה לה'
א. מדינת ישראל כהתגשמות חזון הנביאים:
נכון שמדינת ישראל כיום אינה מושלמת מבחינה רוחנית,
אך בעצם קיומה היא סיבה גדולה להודאה ושמחה, שכן רק בזכותה אנו מקיימים דברים שלא
יכולנו לעשות בתור עם בעבר:
1. קיבוץ גלויות שקרה וקורה בימינו בזכות מדינת
ישראל - ״א׳׳ר יוחנן גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר ונקבצו בני
יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל וכתיב
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד״ (פסחים פח.).
2. מצוות ישוב א"י בזכות מדינת ישראל - ״ת׳׳ר
לעולם ידור אדם בא׳׳י אפי׳ בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו׳׳ל ואפילו בעיר
שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי
שאין לו אלוה״ (כתובות קי:).
3. מדינת ישראל היא תחילת הגאולה - ״ואמר רבי אבא
אין לך קץ מגולה מזה ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל״ (סנהדרין
צח:) וכתב רש״י על כך:״מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ
ואין לך קץ מגולה יותר״.
לפי האמור לעיל יש לנו די והותר סיבות לחגוג ולשמוח,
ואף אם נאמר שהמדינה חילונית באופיה (וגם על זה אפשר להתווכח), מה זה קשור לעצם
השמחה, ויש הרבה יותר דברים טובים בקיום המדינה מאשר דברים שאינם טובים (כדאי
להסתכל על מספר ההרוגים שיש לנו בשואה כשלא היתה מדינה לעומת מספר ההרוגים במדינה
ביום הזיכרון...).
ב. חובה להודות לקב״ה:
1. חובת ההודאה על הצלה מתקנת נביאים - ״אמר רב
יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, והלל זה מי
אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה
וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן״ (פסחים קיז.).
2. חובת הודאה על נס של הצלת נפשות - ״אמר רבי יהושע
בן קרחה ומה מעבדות לחירות (כלומר בפסח) אמרינן שירה, ממיתה לחיים (כלומר בפורים)
לא כל שכן?!״ (מגילה יד.).
3. חוסר הודאה נחשב ככפיות טובה כלפי הקב״ה - בימי
חזקיהו מלך יהודה עלה סנחריב מלך אשור על ירושלים להחריבה ואיתו מאה שמונים וחמישה
אלף ראשי גייסות! ועשה הקב״ה לישראל נס ונהרגו כל מחנה אשור מבלי שהוצרכו ישראל
להילחם כלל, ״ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף
וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים״ (מלכים ב׳ יט,לה), ומבארת לנו הגמרא מה התחולל
בשמים באותה עת: ״ביקש הקב׳׳ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין
לפני הקב׳׳ה, רבש׳׳ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו
משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?! לכך נסתתם״
(סנהדרין צד.).
אמירת ההלל הינה חובה על כל הצלה, ובפרט בהצלה גדולה
של הרבה נפשות מישראל כמו שהיתה במלחמת השחרור, ואין חובה זו רק מתקנת הרבנות הראשית
בימינו כמו שנהוג לחשוב, אלא חובה הלכתית מדברי נביאים, ומי שאינו אומרו, הרי הוא
ככפוי טובה כלפי חסדי הקב״ה.
4. רבי נחמן השתפכות הנפש (פ'): "וְגַם כִּי הַיְשׁוּעָה בְּעַצְמָהּ מַה שֶּׁזָּכוּ לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה גַּם כֵּן עֲדַיִן אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת כְּפִי גּדֶל מַעֲלַת קְדֻשַּׁת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וּכְפִי הַתַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהַשִּׂיג... אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְסַיֵּם בְּהוֹדָאָה (שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּנַעְנְעִים עוֹד הַפַּעַם בְּסוֹף הַהַלֵּל בְּהוֹדוּ לַה').
גם כשעדיין לא הסתיימה הגאולה ויש עדיין על מה לבקש
צריך לומר תודה לה'!!!
הודאה על העבר גורמת ישועות חדשות:
תהלים (עה,ב): "הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ".
רבי משה דוד וואלי (תלמיד הרמח"ל): לכן הצדיקים עצמן מודים אליו ית' בהודאה כפולה ששומע את תפלתם ומקיים את העולם בעבורם, וז"ש: הודינו לך אלקים הודינו, ולא עוד, אלא שההודאה שלהם גורמת שהשכינה קרובה אליהם ואינה מסתלקת מן התחתונים, וז"ש: וקרוב שמך. והנה כבר ידוע שאין דבר הגורם קרבת אלקים כמו לספר את נפלאותיו, כי המספר את הישנות מעורר את החדשות. וזה דומה למלך בשר ודם שמתעורר לעשות טובות חדשות, כשרואה שעבדיו משבחים אותו על הישנות, וז"ש: ספרו נפלאותיך.
ג. לומר הלל עם ברכה:
הגמרא במסכת מגילה (יד.) עומדת על ההבדל שבין חנוכה,
שאומרים בו הלל, לבין פורים, שאין אומרים בו הלל - "אי הכי הלל נמי נימא?
(מדוע שלא נאמר הלל גם על ההצלה בפורים?) לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה
לארץ... רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא (קריאת המגילה היא ההלל של פורים) רבא אמר
בשלמא התם (ביציאת מצרים) הללו עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה, אלא הכא (בפורים) הללו עבדי
ה׳ ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן!", הטעם שנפסק להלכה הוא טעמו של
רבא, שאין אומרים הלל בפורים מכיון שגם לאחר הנס היינו עבדי אחשוורוש, אבל בחנוכה
ששיחררנו את הארץ מידי היוונים, והשגנו עצמאות בארצנו, ראוי לומר הלל!
(כל דיון הגמרא הוא לגבי הלל גמור עם ברכה, ולא לגבי
הלל בדילוגים שאינו אלא מתורת מנהג).
ומגמרא זו למדנו ש:
1. הלל צריך לומר גם על נס טבעי (שהרי אילולא שהיינו
עבדי אחשוורוש היינו צריכים לומר הלל גם בפורים, ובפורים לא היה נס יוצא מגדר
הטבע).
2. עצמאות מדינית, כמו בחנוכה, היא עילה לאמירת
ההלל.
3. לא צריך נס שיהיה לכל ישראל (שהרי בחנוכה רוב
ישראל לא היו בארץ, אלא פזורים בגולה, ואע״פ כן תקנו לומר הלל גמור).
הרב צבי יהודה אומר בשם אביו בשם החפץ חיים בשם הגר"א שיש מזמור שקשור בצורה פנימית לדברים שיקרו כל שנה.
גם הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
בדרשותיו ביום העצמאות היה מדבר על הפרק של אותה השנה!
תהילים סח'
{א} לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר: {ב}
יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו: {ג}
כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים
מִפְּנֵי אֱלֹהִים: {ד} וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים
וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה: {ה} שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב
בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו: {ו} אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן
אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: {ז} אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים
בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה: {ח}
אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה: {ט} אֶרֶץ
רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: {י} גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה
אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ: {יא} חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי
אֱלֹהִים: {יב} אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב: {יג} מַלְכֵי
צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל: {יד} אִם
תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף
וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ: {טו} בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ
תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן: {טז} הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר
בָּשָׁן: {יז} לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים
לְשִׁבְתּוֹ אַף יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח: {יח} רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם
אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ: {יט} עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ
שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים:
{כ} בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה: {כא}
הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת: {כב} אַךְ
אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו: {כג}
אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם: {כד} לְמַעַן תִּמְחַץ
רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ: {כה} רָאוּ
הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ: {כו} קִדְּמוּ
שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת: {כז} בְּמַקְהֵלוֹת
בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל: {כח} שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר
רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי: {כט} צִוָּה
אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ: {ל} מֵהֵיכָלֶךָ עַל
יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי: {לא} גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת
אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף בִּזַּר עַמִּים
קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ: {לב} יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ
תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים: {לג} מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ
אֲדֹנָי סֶלָה: {לד} לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל
עֹז: {לה} תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ
בַּשְּׁחָקִים: {לו} נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן
עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים".
המזמור מתחיל בבקשה לישועה, זאת אומרת שיש כאן משהו
לא חלק...
99 אחוז מהמזמור זה שם אלקים (26 פעמים אלוקים!)!
הולך להיות בלגאן לאויבים שלנו!
שערי אורה (השער החמישי - הספירה השישית): "וכשהשם יתברך
כועס על בני העולם מצד מעשיהם הרעים אזי מוציא כלי זעמו, וחקוק על דגל כלי הזעם
צורת שם אלהי"ם, ואז משלם הדין ומקבל נקמה מבני העולם ומענישן על רוע מעשיהם
כשחקוק בדגלו של יהו"ה צורת שם אלהי"ם... וכשהשם יתברך מוציא דגל שחקוק
עליו אלהי"ם אזי מתלבש בגדי נקם, והסוד: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה
(ישעיהו סג, א), ואומר: וילבש בגדי נקם תל בושת ויעט כמעיל קנאה (שם נט,יז)".
[ס"ח = חיים = כל חי =אהי-ה הוי-ה אהי-ה]
{א}
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר:
למנצח לדוד מזמור שיר – כל הפתיחות ביחד!
מלבי"ם "באור הענין למנצח, אחרי ההשקפה על פרטי השיר
וסדורו ומערכתו אחשוב כי נתיסד על המון המלחמות שהיה לו עם מואב ופלשתים וארם צובה
וארם דמשק ואדום כנזכר בש''ב (ח'), וכפי המבואר משיר הזה היה המלחמה בעבר הירדן
אצל הר בשן, כי גבול מואב ואדום הוא בצד ההוא... ויען שבמקומות אלה הופיע ה'
לישראל בימי קדם באותות ומופתים בין במתן תורה בין במלחמת מלכי האמורי, הלביש
המשורר את השיר מחלצות מנסי קדם, עד כי ישוטט במחשבתו בין העבר ובין ההוה,
מצייר כאילו הנסים הקודמים עודם שוכנים במקומות אלה וחסדי ה' לא תמו".
{ב}
יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו:
רש"י "יקום אלהים יפוצו אויביו. עמלק וכיוצא בו".
מלבי"ם "יקום, יצייר איך בקום אלהים להושיע את עמו
נפוצו אויביו מפניו".
מלבי"ם "השונא הוא פחות מן האויב, שיש שונא בלתי דורש
רעתו בפועל, ויצייר שהאויבים התקבצו למלחמה, והשונאים עומדים מרחוק, האויבים
יפוצו, והשונאים כשיראו מרחוק ינוסו".
ספורנו "יקום אלקים, להושיע את עמו באופן שיפוצו אויביו בלתי מלחמה. מפניו,
מארץ ה׳ ".
{ג}
כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ
רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים:
מצודת דוד "כהנדוף עשן. כמו העשן הנדחף ממקומו ברוח קל
כן תנדוף האויב בסבה קלה".
שני סוגים של מלחמות שיכולות להיות אש שממיסה הכל כמו דונג (אטום) או
עשן (רוח ואמצעים כימים וביולוגיים).
{ד}
וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ
בְשִׂמְחָה:
מלבי"ם "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים, כי הארת
השכינה שהוא לרשעים עשן ולהבה יהיה לצדיקים ענן ונוגה ושמחה וששון וישישו בשמחה,
והשמחה שישמחו בה' תעורר משוש בגלוי בראותם כי ה' עמהם".
מה שיהרוג את הרשעים יהיה שמחה לצדיקים!
מלבי"ם "פעל עלץ בא על שמחה נפשיית, ובא לרוב על
השמחה בה', ושמחה וששון מובדלים שהששון בא על סימנים החיצונים שיעשו להוראת
השמחה [לכן חוגגים ביום העצמאות...] (ישעיה ל''ה ובכ''מ)".
{ה}
שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ
שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו:
מצודת דוד "שירו לאלהים. ר''ל היו בטוחים על התשועה
ומעתה שירו עליה ... ביה שמו. ר''ל היו בטוחים בתשועה בעבור כי עתה יה שמו
ואין השם שלם עד הזמן ההוא ותבוא א''כ התשועה למען שמו ולזה מעתה עלזו ושמחו לפניו".
הגרמ"מ משקלוב (דרושים על סדר ההשתלשלות - דף שיח): "וזה שם
סוד בי"ה שמ"ו רוכ"ב בערבו"ת [תהלים סח] גי' רוח"ו
ש"ל משי"ח" (1).
{ו}
אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ:
מלבי"ם "במעון קדשו בשמים, הוא אבי יתומים ודיין
אלמנות, ובא לתבוע דין אביהם של היתומים ובעליהם של האלמנות שנהרגו ע''י הגוים
האלה".
{ז}
אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת
אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה:
מצודת דוד "בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת
לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת".
אחדות!
בראשית רבה (סח,ד): "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים
בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, מַהוּ בַּכּוֹשָׁרוֹת, בְּכִי
וְשִׁירוֹת, מַאן דִּבְעֵי אוֹמֵר שִׁירָה וּמַאן דְּלָא בְעֵי בָּכֵי".
יש כאלו שבוחרים לבכות כשהקב"ה מביא את
הגאולה..
מוציא אסירים בכושרות – פולארד ישתחרר בע"ה.
{ח}
אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה:
רש"י
"סלה. שם הראיתני זה דרכך לעולם לכל צרה גאולה".
{ט}
אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי
מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
מצודת דוד "זה סיני. ר''ל זה האלהים הנגלה לישראל על הר
סיני".
{י}
גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה
כוֹנַנְתָּהּ:
שפע גדול...
{יא}
חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים:
רש"י "תכין בטובתך. כשיצאו ממצרים הסיבותם במדבר
ארבעים שנה לפי שעמדו כנעניים וגדעו את האילנות ובתוך כך שעכבו במדבר עמדו ותקנו
הכל".
הגויים יבנו לנו את המדינה...
{יב}
אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב:
מלבי"ם "ה' יתן אומר, ה' נתן אומר וכרוז ומן הכרוז
הזה עמדו צבא רב המבשרות בשורה טובה לישראל".
מלאכים יעזרו לעם ישראל במלחמות... (סיפור על
גרומפפא).
{יג}
מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל:
מלבי"ם "מלכי צבאות הגוים אשר התאספו למלחמה ידודון
ידודון מכאן אחד אחד, ונות בית שהוא ישראל תחלק את שללם, מצייר את ישראל כנות
בית כי היא בעלת הארץ הזאת, והאויבים הם זרים הבאים לגרשה מביתה, צוה שידודון
מארץ לא להם".
אנחנו בעלי הבית כאן!!! הגויים יברחו!!!
{יד}
אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף
וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ:
מצודת דוד "אם תשכבון. ר''ל אף אם מצרות תהיו חשוכים
וכעורים כשוכב בין מקום שפיתת הקדרות : כנפי יונה. מ''מ תהיו נאים כמו כנפי יונה
הנראה כמחופה בכסף ובזהב משובח הנוטה מעט לגוון הירוק ר''ל סוף הדבר לגאולה שלימה
ורב טוב".
בגאולה גם אם אתה חושב שיש יהודים מכוערים –
לקב"ה הם נראים כנפי יונה...
הגויים שיברחו מהארץ ישאירו הרבה שפע ודברים טובים.
{טו}
בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן:
רש"י "אלו ת''ח כמו שנאמר (משלי ח') בי מלכים
ימלוכו".
התלמידי חכמים יעלו דרגה
מצודת דוד "בפרש. אז כאשר יפרוש שדי לגרש העובדי כוכבים
מא''י. בה. בהארץ ההיא תתלבן כשלג אתה העדה היושבת בגולה".
ספורנו "בפרש ש-די מלכים, כאשר ישבר הא-ל יתברך רשעי האומות באותה
היונה, כאמרו ״ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל״ (יחזק׳ כה,יד). תשלג בצלמון,
לא בלבד תסור מחושך בין שפתים, אבל עם זה תשלג ותתן אור בצלמון ומקום חושך
וצלמות, כאמרו ״וזרח בחשך אורך״ (ישעי׳ נח,י)".
{טז}
הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן:
מצודת דוד "הר אלהים וגו'. הר סיני אשר ירד עליו אלהים
הוא לכם הר בשן ר''ל כמו שהר בשן הוא דשן ושמן ומקום מרעה כן הוא לכם הר סיני כי זכות
התורה שקבלתם שמה היא הרועה אתכם ומגין עליכם : הר גבנונים וגו'. הר בית ה'
שהוא מקטני ההרים הוא לכם הר בשן כי זכות המקדש עומדת לכם ורועה אתכם כהר
בשן שהוא מקום מרעה".
{יז}
לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ
אַף יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח:
מלבי"ם "אתם מלכי צבאות, למה תרצדון ורצתם על הרים
גבנונים האלה להלחם משם עם ישראל, הלא ההר אשר חמד אלהים לשבתו, שבחר בו שיהיה
בקדושת הארץ ושיהיה שלו להשרות שכינתו שם, א''כ אף ה' ישכן לנצח ולא תוכלו לגרשו
משם".
אנחנו הבחירה שה' בחר וזה לא ישתנה – אפילו לא
ממעשינו!
{יח}
רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי
בַּקֹּדֶשׁ:
מצודת דוד "רכב אלהים. מוסב למעלה לומר גם בעבור זה היו
בטוחים כי סוף הדבר יהיה גאולה שלימה כי ראה חיבתם לפני המקום כי הלא מלאכי רכבו
המה הרבה רבבות שרים וה' שוכן בם אף בעת בואו בקדושתו להר סיני ליתן התורה כי גם
המלאכים ירדו עמו ובכל עת המה קרובים לשכינה".
תיקונים חדשים לרמח"ל (תיקונא חמשין וארבע): "ומשה אע"ג דלא
זכה אלא לחיה, אבל סטרא דא נמי הוה קאים עליה למפרק להו לישראל. ובמתן תורה יתיר,
ותמן רכ"ב אלקים רבותים (תהלים סח יח) ואיהו בכ"ר לעילא, לקבליה רכב
לתתא. לעילא בוכרא דכלא. לתתא רכב, רתיכא דכלא מאנא דכלא. ובזמנא דנפקו ישראל
ממצרים בג"כ כתיב קדש לי כל בכור (שמות יג ב) בגין בוכרא דא דאתגלי עלייהו.
ופרשתא דא איהו בחכמה (זהר ח"ב קסב.). אבל כל בכור מסטרא דכתר עלאה. דהכי משה
זכה לחיה ויחידה קיימת עלה. ובזמנא דחאבו בעגל אסתלק כתר ואשתאר חכמה ודא כהן.
ולזמנא דאתי כיון דיהדר כתר לאתגלאה, תהדר עבודה לבכורות. וכמה דבסוף יומין דמדברא
תב משה לאכללא אוריתא במשנה תורה, ואתיב ישראל על אתריהון לעילא', ברזא דאתמר ולכל
היד החזקה. הכי בפורקנא בתרייתא כי תורה מאתי תצא (ישעיה נא ד) וכלא יתהדר לאסתדרא
בסידורא שלים בגילויא עלאה דיתגלי עלייהו. זכאה חולקהון".
עבודת ישראל (פרשת יתרו): "איתא במד"ר (שמו"ר
כט) שנתגלה הקב"ה במתן תורה בכ"ב אלף רבוא מלאכי שרת שנאמר (תהלים סח,
יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וגו', הנה רמז שירד שפע קדוש מטלא עילאה י"ג
מכילן דרחמי אל בחינת ישראל אשר בך אתפאר כי הוא ט' מדות ועם י"ג סך הכל
כ"ב. וזה שנאן, שדרשו (ע"ז ג ע"ב) אל תקרי שנאן אלא שאינן שנתגלה
בחינת אי"ן והבן".
{יט}
עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף
סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים:
מצודת דוד "אף סוררים. אף כי הרבו לסור מאחרי ה' עכ''ז
נתרצה להם וציום על המשכן לשכון בם".
שבי – בחינה של רשב"י (סיפור של סבא גרומפפא).
אדיר במרום (ח"א - תניא אמר רבי שמעון): "והנה כתוב,
עלית למרום שבית שבי (תהלים סח, יט), שמדבר על רשב"י ע"ה, כי שב"י
ר"ת ש'מעון ב'ן י'וחאי כידוע, וזהו בעלותו לבחינה זו של אימא שהיא מרום. וכן
לאה בסוד צפורה שהיא מרום, אז שבה השב"י, והוא כי הוציא בכח ניצוצו זה שהוא
רשב"י, שגם הוא היה לו לברוח כן. וזה כי כמו שהוצרך בריחה ויציאה בגאולת
מצרים, כך היה צריך שיהיה גם בגאולה אחרונה. אבל כתיב, כי לא בחפזון תצאו כו'
(ישעיה נב,יב), נמצא שלא יהיה בריחה לע"ל".
{כ}
בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה:
רש"י "יעמס לנו. יתן לנו ישועה רבה מכל עומס ככל
אשר נוכל שאת".
מלבי"ם "ברוך ה' יום יום, וע''ז יהיה מבורך על מה
שעושה בכל יום, בין על מה שעשה בימי קדם בין על שעשה בימים אחרונים, כי יעמס לנו
האל ישועתנו הוא עומס ונושא ישועתנו בשבילנו, שהישועות שעשה בימי קדם נשארו
אצלו והוא נושא אותם עד דור אחרון לעשותם שנית בכל יום ויום ובכל דור".
אוצרות רמח״ל (על תהלים, עמ׳ קנו): ״ברוך אדנ״י יום יום יעמס לנו
האל ישועתנו סלה (סח,כ), כבר ידוע שהיסוד הוא הצדיק, נקרא ריבויא דברכאן. וזהו
בשעה שמתברך בהביא השפע מן המקור העליון לשכינה לצורך התחתונים. ובכל יום ויום
נעשה החיבור הזה של צדיק וצדק לקיום העולם. וזה, ״ברוך אדנ' ״, שהם סוד צדיק וצדק.
שבכל יום ״יעמס לנו האל ישועתנו סלה״, שכן בכל יום גם כן באה הארה אחת של גאולה
מן החסד, שהוא אל, להושיע את ישראל אם שבים בתשובה, וזה שכתב, ״היום אם בקולו
תשמעו״.
{כא}
הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת:
רש"י "האל לנו אל למושעות. אל מושיע הוא לנו
ולפניו יש הרבה תוצאות מיני מות תוצאות דרכים אל המות אך לא עלינו הוא נותנם אבל
ימחץ בהם ראש אויביו".
{כב}
אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ
בַּאֲשָׁמָיו:
מלבי"ם "אך אלהים ימחץ ראש אויביו, שם לא ימחצם המות
רק אלהים בעצמו ימחץ את ראשם, וגם ימחץ קדקד שער קדקדו של עשו איש שעיר, ר''ל
קדקוד בני אדום אשר הוא מתהלך באשמיו וחטאיו, והכונה שלא מתו בבשן ע''י המות
בדרך הטבעי רק ע''י ה' בענין נסי לא ע''י המות הטבעי".
{כג}
אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם:
אשיב את אלו שנפלו טרף לחיות או נרקבו בים (צוללת
דקר, חללים שהתאדו בנגמש או שלא נודע מקום קבורתם), מדובר גם על יהודי שהמצב
הרוחני שלהם הוא כזה שהלך לאיבוד וה' ישיב אותם.
{כד}
לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ:
מלבי"ם "... שאחר שיהרגם המות יאכלו כלביו את בשרם".
מלבי"ם "מנהו. כינוי הנסתר בה''א וא''ו, ר''ל
שהאויבים הם מהם מן הכלבים וממינם".
{כה}
רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ:
אנחנו נראה עין בעין השראת שכינה.
רש"י "ראו הליכותיך אלהים. כלומר לאלו נאה לך
להושי' שכשראו הליכותיך בקדושתך בים קדמו שרים לשורר לפניך שירת הים [אמרו הלל
ביום העצמאות!] ואחריהם באו הנוגנים אלו המלאכים".
{כו}
קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת:
כשתבוא הגאולה אנשים ישתמשו בכלים שהם כבר הכינו
בשביל הגאולה (החפץ חיים היה לוקח איתו תמיד תיק עם בגדים למשיח, לבב"ס היתה
חליפה, חמותי קנתה חולצה).
{כז}
בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל:
מצודת דוד "ממקור ישראל. המברכים היו אלו הבאים ממקור
ישראל ר''ל מזרע ישראל".
מגלה עמוקות (בשלח): "וברוח אפך נערמו מיא דאורייתא
ז"ס שארז"ל שאז נבקעו כל מעינות שבעולם והיתה הנבואה גם בעוברים
שבמעי אמן (תהלים סח) י"י ממקור ישראל".
{כח}
שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן
שָׂרֵי נַפְתָּלִי:
מלבי"ם "יציירו את העמים שהביאו שבי כאלו הביאו חיות
המדבר פרים עם אבירים ונכנעו לפניהם עד שנער הצעיר שהוא בנימין רודם במקלו, ושרי
יהודה א''צ למקל כי ירדו בה ע''י רגמתם, ע''י שישליכו עליהם צרור אבן, כמו שישליכו
על הבהמה להטותה הדרך, וכן שרי זבולון ונפתלי".
הצעירים שלנו ינצחו במלחמות!
מצודת דוד "לומר ראויים המה לנס כי אינם כפויי טובה
ומודים על הנס".
{כט}
צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ:
מצודת דוד "צוה אלהיך. כבר צוה אלהיך העוז והחוזק אשר
יבוא לך : עוזה אלהים זו. ר''ל העוז הזו הבא מאלהים אשר עשה על הים הנה זה
בעצמו כבר פעלת לנו על הגאולה ההיא כי כל ענייני הגאולה שמורה ומוכנת".
{ל}
מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי:
ספורנו "צוה אלקיך עזך, הא-ל יתברך הוא ציוה את מלכותך, כי אמנם - עזה אלקים זו
פעלת לנו. מהיכלך, שהוא בציון וצוית שימלוך על ירושלים שהיא מטרופולין של ארץ
ישראל כי בציון יגלה המשיח תחלה, כאמרו ״ובא לציון גואל״ (ישעי׳ נט,כ).
לך יובילו מלכים שי, הנה מלכי האומות יובילו שי ומנחה לך המשיח אך אתה...".
ירושלים סוף סוף תזכה לכבוד שמגיע לה ולא לדיבורים
על חלוקה.
{לא}
גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס
בְּרַצֵּי כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ (3):
רש"י "גער חית קנה. זה עמלק שנמשל כחית יער
הדר בין הקנים".
מצודת דוד "חית קנה. זה הו' ישמעאל הדומה לחיה
הדר בין הקנים אשר ביער והמה עדה החזקה".
ספורנו "גער חית קנה, אל תקבל מנחת ״חזיר מיער״, וכן מנחת עדת אבירים, גרמניא
של אדום, שהם בעגלי עמים שבתוכה מלכים ושרים רבים, אף על פי שעתה זה העם הוא מתרפס,
משפיל עצמו ונכנע ברצי כסף, בשברי כסף. כי אמנם הוא הרבה להרע לישראל. בזר עמים,
פזר ואיבד את ישראל מארצם, ועם זה - קרבות יחפצו, בגזירותם נגד ישראל".
{לב}
יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים:
רש"י "יאתיו חשמנים. ואז כשתחריב את עמלק ויקום מלך
המשיח יביאו לך דורונו' ממצרי' ומכוש".
אומות העולם יביאו לך מתנות
{לג}
מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה:
רש"י "שירו לאלהים. שהראם גדלו וגאל את עמו".
ספורנו "ממלכות הארץ שירו, על מלכות המשיח שהקים. זמרו ה' על רוב גדלו".
{לד}
לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז:
מצודת דוד "הן יתן. הן הוא הנותן קול חזק להפחיד כל בני
עולם".
מלבי"ם "לרוכב, מפני שסיים במה שהתחיל שירו לאלהים
זמרו שמו, ושם אמר סולו לרוכב בערבות, שהוא מה שרכב במדבר להושיעם בדרך מלחמה שהוא
דרך הטבע, אמר עתה (שירו) לרוכב בשמי שמי קדם, שהוא המנהיג הנהגה עליונה נסיית
גבוהה ונעלה מן השמים שלנו הנוהגים הנהגה הסדורה הטבעית, כי הם שמי השמים
המשפיעים על השמים והם קודמים להם בממלה הן הוא יתן בקולו קול עז שהוא גבוה מקול
הטבעי".
ספורנו "לרוכב כשמי שמי קדם, שהראה בזה שהוא רוכב ומולך על כל מערכות
הכוכבים עם היותם נצחיים, כי אמנם
הגאולה תהיה מנגדת לכל פעולותם והוראותם. הן יתן בקולו. שישאג על נוהו. קול
עז, שיהיה למלך על כל הארץ ויסיר ממשלת שרי מעלה. לכן...".
{לה}
תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים:
מלבי"ם "כבר התבאר בכ''מ שגאוה הנאמרת אצל ה' הוא אם
יתנשא על חקי הטבע ויעשה נסים ונפלאות, (עי' ישעיה י''ב, ולקמן צ''ג), וכן
שחקים נבדלים משמים, שמורה על הנהגה הנסית כמ''ש (ישעיה מ''ד)".
{לו}
נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז
וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים:
מלבי"ם "נורא אלהים ממקדשיך, אתה ישראל, דע כי
ממקדשיך, מן הבהמ''ק שלך וממה שאתה מתקדש לפניו, אלהים הוא נורא, ר''ל שעל ידו
ינהיג הנהגה נוראה שהיא הנהגה נורא נסיית למעלה מן הטבע שעל ידי הנהגה זו ייראו
כולם מפניו, ומצד שהוא אל ישראל ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית, הוא נותן עז ותעצומות
לעם, העוז הזה נתן לישראל, כי הנהגה זאת יוצאת לרגלם וכפי בחירתם ומעשיהם ובידם
ניתן העוז הזה למשול בשמים ובארץ ולדרוך על הטבע, ברוך אלהים על נפלאותיו וטובו".
ספורנו "נורא אלקים ממקדשיך, מבתי מדרשות ומשכנותיך ישראל הוא נורא, בלמדך את
גדלו לכל העולם. א-ל ישראל. ונודע בך שהוא א-ל ישראל בפרט. הוא נותן עוז, מלכות
למשיח. ותעצומות לעם, כאמרו ״והיה שארית יעקב בגוים... כאריה בבהמות יער״ (מיכה ה,ז).
ברוך אלקים, ובזה יורה שהוא מיטיב גם במדת הדין".
בפס' לד' ה' נותן – "הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל
עֹז", בפס' לה' אנחנו נותנים לו "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים", בפס' לו'
הוא נותן לנו "הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם".
ככה זה במטבע ברכה (ה' מחיה אותך ונותן לך כח לברך,
אתה מעלה מ"ן ומוריד מ"ד, והקב"ה מוריד שפע לכל העולמות).
וככה זה בגאולה! ה' נותן בלב האומות לתת לנו מדינה
(סאן רמו, בלפור, החלטת האו"ם) אח"כ אנחנו בונים פה הכל ועושים בעצמנו,
אח"כ הקב"ה מעיף הכל לרמה הרבה יותר גבוהה!!!
(1) זוה"ק (בראשית
קמב.): "רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (תהלים פד) אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז
לוֹ בָךְ וְגו', זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּאִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ
הוּא וְיַשְׁוֵי תוֹקְפֵיהּ בֵּיהּ.
יָכוֹל
כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה דְּאִתְתַּקָּפוּ וְאָמְרוּ, (דניאל ג) הֵן
אִיתַי אֱלָהָנָא דִי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכוֹל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִגּוֹ אַתּוּן
נוּרָא יָקִידְתָּא וּמִן יְדָךָ מַלְכָּא יְשֵׁזִיב. תָּא חֲזֵי, דְּאִי לָא יְשֵׁזִיב
וְלָא אִתְקְיַּים עֲלַיְיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִשְׁתַּכַּח שְׁמֵיהּ
דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא יִתְקַדַּשׁ בְּעֵינַיְיהוּ דְּכֹלָּא כְּמָה
דְּאָמְרוּ. אֶלָּא, כֵּיוָן דְּיָדְעוּ דְּלָא אָמְרוּ כְּדְקָא יְאוּת,
אַהֲדָרוּ וְאָמְרוּ, (דניאל ג) וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וְגו'.
בֵּין יְשֵׁזִיב, בֵּין לָא יְשֵׁזִיב, יְדִיעַ לֶהוֵי לָךְ מַלְכָּא וְגו'.
וְתָנִינָן דְּמִלָּה אוֹדַע לְהוּ יְחֶזְקֵאל, וְשָׁמְעוּ וְקַבִּילוּ מִנֵּיהּ,
דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְקְיַּים עֲלַיְיהוּ, בְּגִין דִּיקַבְּלוּן
אַגְרָא. וּכְדֵין אַהֲדָרוּ וְאָמְרוּ, וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא
וְגו'.
אֶלָּא
לָא יִתְתַּקַּף בַּר נָשׁ דְּיֵימָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְשֵׁזְבִינַנִי,
אוֹ אִיהוּ עָבִיד לִי כָּךְ וְכָךְ, אֲבָל יְשַׁוֵּי תּוּקְפֵיהּ בֵּיהּ
בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיסַיֵּיעַ לֵיהּ, כַּד אִיהוּ אִשְׁתַּדַּל
בְּאִינוּן פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, וּלְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט. דְּכֵיוָן
דְּאָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה, מְסַיְיעִין לֵיהּ וַדַּאי, וּבְדָא
יִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ יְסַיֵּיעַ לֵיהּ,
וְיִתְתַּקַּף בֵּיהּ, דְּלָא יַשְׁוֵי תּוּקְפֵיהּ בְּאָחֳרָא, וּבְגִין כָּךְ
עוֹז לוֹ בָךְ. מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, דְּיַעֲבִיד לִבֵּיהּ כְּדְקָא יְאוּת
בְּלָא הִרְהוּרָא אָחֳרָא, אֶלָּא כְּהַאי מְסִלָּה דְּאִיהִי מִתְיַישְׁבָא
לְאַעֲבָרָא בְּכָל אֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ, הָכִי נָמֵי.
דָבָר
אַחֵר אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ, עֹז, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים כט) יְיָ
עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַּר נָשׁ דְּיִתְעַסָּק
בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּאִתְעַסָּק
בְּאוֹרַיְיתָא וְלָא אִשְׁתַּדַּל לִשְׁמָהּ, טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרֵי. מְסִלּוֹת
בִּלְבָבָם, מַאי מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים סח) סוֹלוּ
לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ. דָּא הַהִיא אוֹרַיְיתָא, דְּאִיהוּ
אִשְׁתַּדַּל בָּהּ לְאֲרָמָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ
חֲטִיבָא בְּעַלְמָא.
תָּא
חֲזֵי, יַעֲקֹב כָּל עוֹבָדוֹי הֲווּ לִשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא,
וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה עִמֵּיהּ תָּדִיר, דְּלָא אַעֲדֵי
מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּקָרָא לֵיהּ יִצְחָק לְעֵשָׂו
בְּרֵיהּ, יַעֲקֹב לָא הֲוָה תַמָּן, וּשְׁכִינְתָּא אוֹדָעַת לָהּ לְרִבְקָה,
וְרִבְקָה אוֹדָעַת לֵיהּ לְיַעֲקֹב".
(2) הרב
גינזבורג: אמרנו שיש "חקת הפסח" – יש כמה חוקות בתורה, כמו "חקת
התורה" של פרה אדומה (באמת צריך להטהר בעיקר כדי להקריב קרבן פסח") ויש
עוד כמה "חקת". יש סוד מיוחד במלה "חקת", שגם מהאות ח וגם
מאות ק צריך לעשות את האות ה. כך הזהר הקדוש אומר על תהלים סח – "גער חית
קנה". יש שתי אותיות – "חית" ו-ק ("קנה") – שצריך לגעור
בהן, תיכף נסביר מה הבעיה שלהן. פסח הוא חג של חסד, והיום "חסד שבחסד",
אבל כתוב שמצה של פסח היא גם לשון מצה ומריבה, וכתוב שהמריבה הזו היא גם הגערה של
"גער חית קנה". כאשר גוערים ב-ח של חמץ, עושים עמו מצה ומריבה, פותחים
לו פתח נוסף ב-ח, חוץ מהפתח שיורד מטה. פותחים לו פתח בצד, שלפי חז"ל הוא פתח
של בעלי תשובה – בעלי תשובה של ניסן. לא רק בתשרי עושים תשובה אלא גם בניסן –
תשובה מיוחדת של ניסן, תשובה של התחדשות. כתוב בחסידות שהפתח הזה ב-ה הוא כדי
שאנחנו נוכל לעשות תשובה, וגם שהקב"ה כביכול יוכל לעשות תשובה. התשובה שלו
היא לגלות את אלוקותו יתברך למטה – דרך הפתח של ה-ה, לעשות דירה בתחתונים. כתוב
שזה עיקר הסוד של ה-ה. צריך לגעור גם ב-ק. ה-ק היא האות היחידה שהרגל שלה יורדת
מתחת לשורה. מה זה אומר? כתוב בחסידות שזה אומר שיש גילוי, מה שהרגל יורדת, אבל
הגילוי נבלע בתוך הרגשת היש של אותו אחד שמקבל את הגילוי. כלומר, יש אחד שמקבל
גילוי אלקות, חווה איזו השגחה פרטית, איזה נס, או שלפי התבוננות חווה איזו חויה של
אהבת ה' או יראת ה', אבל בתוך החויה של אהבת ה' הוא מרגיש יש, יש לו חזק "יש
מי שאוהב". יש לו גילוי, אבל הגילוי נבלע בתוך הרגשת היש של עצמו. זה הסוד של
הרגל הארוכה של ה-ק, וצריך לגעור בו – להפוך את ה"קנה"
ל"הנה", "הנה אלהינו זה קוינו לו", "הנה מלכך יבוא לך
צדיק ונושע עני ורכב על חמור", ה"הנה" של מלך המשיח. "ראשון
לציון הנה הנם" – "ראשון לציון" הוא גם מלך המשיח –
"ולירושלים מבשר אתן". הכל על ידי שחותכים את הרגל של ה-ק. מה כתוב?
"גער חית קנה" – גם ב-ח וגם ב-ק צריך לגעור. מתי יש כח לגעור? דווקא
בפסח, החג של "היום אתם יוצאים בחדש האביב", "מוציא אסירים
בכושרות", חדש כשר לצאת בו להולכי דרכים, לא חמה ולא צנה. דווקא בחדש הזה,
שהטבע פורח וצומח, יהודי מקבל כח של מצה ומריבה לגעור ב-ח של חמץ וב-ק של קנה,
להפוך את החמץ למצה ואת הקנה להנה, גילוי של משיח, "קול דודי הנה זה בא מדלג
על ההרים מקפץ על הגבעות" ("קול דודי" הוא קול של משיח). מה עוד
שוה מצה? "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי". "דן אנכי" הוא
מצה לשון מצה ומריבה, וכתוב שהוא הענין של "גער חית קנה".
