חודש הזיו
ויקרא (יח,ה): "וּשְׁמַרְתֶּם
אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי
ה' ".
בספר נפש החיים (א,ו הגהה ב') מבואר, שברגע שאדם רוצה לעשות
מצוה תיכף נעשה רושם בשמים, והוא זוכה לאור ולקדושה עליונה שמסייעת לו לגמור את המצוה, וכדברי חז''ל: הבא ליטהר מסייעין אותו
מן השמים. ולאחר שהוא גמר
לקיים את המצוה הוא מקבל קדושה עליונה שמושכת אותו לרצות לקיים מצוות נוספות, וכדברי חז''ל: מצוה גוררת מצוה.
אם כן מה שנאמר ''אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'' פירושו, שהאדם מסובב
בקדושת המצוה שהוא מקיים, והרי הוא חי בתוך אור המצוה ממש[1].
חודש אייר נקרא "זיו"[2].
זיו מלשון זוהר, ואייר מלשון אור.
מדרש החפץ (לרז"ה - רבי זכריה בן שלמה הרופא): "אייר
– שניתן לישראל אור, בפנים מאירות, שנאמר: "ויפנו אל המדבר והנה כבוד ה' נראה
בענן" (שמות טז), מלשון אור".
כתוב במלכים (א' ו,לז): "בַּשָּׁנָה
הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו", שאז החלו לבנות ולייסד את בית
המקדש – אורו של עולם!
הצירוף של חודש ניסן הוא ישמחו השמים ותגל
הארץ יהו"ה, כמו בתפילין של רש"י[3] שהם בבינה.
הצירוף של חודש
אייר הוא יתהלל המתהלל הסכל וידוע יהה"ו,
כמו תפילין של ר"ת[4] שהם בחכמה. (ומעלתם גדולה יותר
לכן לא מברכים עליהם), [חודש זה נקרא גם
'בל' לרמז על ל"ב נתיבות חכמה].
לכן אפשר להשיג בחודש הזה סודות גדולים.
רשב"י גילה את סודות התורה (עיקר השם חכמה נאמר על הקבלה)
בחודש הזה [בהילולא שלו בח"י אייר], ועי"ז יפקון מן גלותא ברחמי,
כמ"ש רשב"י זיע"א יכולני לפטור את העולם ממידת הדין!
גם אייר ר"ת "אני ה' רפאך" מפני שחודש זה
מסוגל לרפואה.
האות של חודש זה, על פי ספר היצירה, היא האות ו',
כיון שהאות ו' עניינה השפעת שפע, כידוע (ו' החיבור, וו גרירה וכו'), על כן בחודש
זה דווקא החל לרדת המן, כי האות ו' היא הצינור של השפע המחבר שמים וארץ.
לכן בארה של מרים התחילה בחודש זה ליתן מים במדבר,
ורבנו האר"י השקה את המהרח"ו [בל' ניסן ההילולא שלו[5]] מבארה של מרים ונתגלו לו
סודות התורה. ומים אלו כידוע מסוגלים גם לרפואה.
ביציאת מצרים, נאמר לעם ישראל: "ה' ילחם לכם ואתם
תחרישון", כי היו עם נפש של עבדים (ראב"ע) ועדין לא היו מסוגלים לצאת
למלחמה "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". אבל בחודש אייר הגיעו
לדרגה שהיו יכולים לצאת למלחמה בעמלק "בחר לנו אנשים וצא הלחם
בעמלק"!
יה"ר שבזכות חודש אייר (חת"ס שבת קמז:) שהר"ת
שלו הם - "כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע"
(תהלים ו,יא) הקב"ה יכלה את עמלק ואת כל האויבים של עם ישראל מבפנים ומבחוץ,
ונזכה ל - "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים" (משלי טז,טו) ולבנין בית
המקדש ברחמים, אמן!
[1] "וזה שתקנו נוסח ברכות המצו' אשר קדשנו במצותיו... כי
מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה. תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שרשה העליון
וממשיך משם על עצמו אור מקיף וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו... כל המקדש
עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה ר"ל שמלמעלה נמשך עליו הקדושה משרשה העליון של
המצוה... וזש"ה ואתם הדבקים בה' אלהיכם גם בעודכם חיים כלכם היום. וזה האור
מקיף הוא לו לעזר לגמור המצוה. וע"י הגמר האור מתחז' יותר וירים ראש עליון
וע"ז אמרו ז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו. גם מושכת וגוררת את לבו מזה לסגל
עוד כמה מצות. אחר שהוא יושב עתה (עוד בחייו) בג"ע ממש חוסה בצל כנפי הקדושה
בסתר עליון. אין מקום להיצ"ה לשלוט בו ולהסיתו ולהדיחו מעסק המצות. ז"ש
שמצוה גוררת מצוה. וכאשר ישים אליו לבו בעת עשיי' המצוה. יבין וירגיש בנפשו שהוא
מסובב ומלובש כעת בהקדושה ורוח נכון נתחדש בקרבו. וזש"ה אלה המצות אשר יעשה
אותם האדם וחי בהם. בהם היינו בתוכם ממש שהוא מסובב אז בקדושת המצוה ומוקף מאוירא
דג"ע".
[2] עיין מלכים א' (ו,א) ובגמ' (ר"ה ב:).
[3] קדש לי כל בכור כנגד י' של שם
הוי"ה. כי יביאך כנגד ה' ראשונה של שם הוי"ה. שמע כנגד אות ו' של שם
הוי"ה. והיה אם שמע נגד אות ה' אחרונה של שם הוי'ה.
[4] הויות באמצע: קודם פרשת והיה אם שמע ואח"כ שמע.
[5] החיד"א ("שם
הגדולים" מערכת ח' מספר 21): "קבלתי מרבני זקני עיר הקודש ירושלים
ת"ו... בזמן שמהרח"ו היה בעיר הקודש ירושלים ת"ו בא שר אחד תקיף
הנקרא "אבו סיפין" וידע שמלך ישראל סתם מי גיחון, ושאל אם נמצא היום מי
שיוכל לפותחו? ואמרו לו הגוים יש חכם שהוא אלהי ושמו רב חיים ויטאל ודאי שהוא יכול
לפותחו, ושלח אחריו יום הששי ואמר לו גוזרני עליך שבעוד שהולך הוא לבית המקדש,
פתוח תפתח את הנהר הזה שסתם מלך שלכם, והוא נצרך הרבה לעיר ועליך מוטל לפותחו, ואם
אין דמך בראשך, מהרח"ו עשה קפיצת הדרך והלך לדמשק, בא אליו רבינו האריז"ל
ובחלום ידבר בו הסכלת עשו, כי זה השר היה גלגול סנחריב וכן נקרא "אבו
סיפין" שבערבי פירושו אבי החרבות ואתה יש בך ניצוץ חזקיה המלך, והיתה שעת
הכושר לתקן ולפתוח מי גיחון, כי שלא ברצון חכמים עשה חזקיה הע"ה שהוא מהדברים
שלא הודו לו, ובזה היתה אתחלתא דגאולה, והשיבו מהרח"ו לא רציתי להשתמש בשמות
הקדש, אמר לו האר"י זצ"ל אילו לא נשתמשת לבא לדמשק החרשתי, אבל מאחר
שנשתמשת לזה היית יכול להשתמש לפותחו והיה קדוש ה' ותיקון גדול, אמר לו
מהרח"ו א"כ אחזור לירושלים לפותחו, אמר לו חליף שעתא ולאו זימניה הוא
ע"כ שמעתי". והגאון הרי"ח זיע"א בספר "בן
יהוידע" לפסחים (דף נ"ו) הביא דברי החיד"א ז"ל והוסיף: "דע
כי אותו השר הנקרא "אבו סיפין" הוא היה מאנשי אמונת הישמעאלים ונקבר פה
עיר בגדאד, ומקום קברו הוא ידוע עתה, והוא בסוף מבואות היהודים, מלפנים היה בנוי
עליו כפה גדולה, והיה חצר גדול סביבו בבנין נכבד, והיה שם קליפה שהיה מאמינים בו
הרבה ומתפללים על קברו, ואותם שיש להם חולי הקדחת היו הולכים לשם ומאמינים שעל ידו
תסתלק הקדחת וכיוצא, ואז עי"כ גם נשים של היהודים היו נמשכים להאמין בו,
באופן שהיה לו שם גדול, והיתה מתחזקת אמונתם בו יום על יום יותר, עד שבא הרב
המקובל מהר"ר ששון מרדכי ז"ל... (מחבר "קול ששון")... ושכר
חצר אחת, כנגד מקום קבורתו של "אבו סיפין" הנז' ויתבודד שם ועשה ייחודים
וכונות עד שבטל כח הקליפה שלו, ולא נשאר להם אמונה בו אפילו הגוים, ולא היה שום
אדם נכנס אליו עוד, ונחרבה החצר שלו ונפלה הכיפה וכל אותו הבנין, ונשאר מקומו חרב
ושמם ומלא אשפה ונתבטל לגמרי שנעשה כאחד הריקים".
סיפר הגאון המקובל ר' יצחק כדורי זצוק"ל שכידוע הרב ניסים נחום זצ"ל עשה בכל כוחו לקרב את הגאולה ופתח ישיבה למקובלים ועוד… ופעם אחת נתעורר ג"כ לפתוח את מי גיחון בכל מיני אופנים ואחד מהדברים שעשה קרא לאיזה אשה שאומרים הגויים שהיא בקיאה בכל מיני כוחות וראו אצלה פלאות ואמר לה תגידי לי מה את רואה כאן למטה במעיין 'מי גיחון' והסתכלה בכשפיה וראתה שם איזה טס של כסף ויש בו איזה שמות שכתובים בו כל מיני דברים אבל היא לא יודעת לקרוא אותם וכל ההשתדלות לא הצליחו וכנראה עד שיבא הזמן...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!