יום שישי, 17 באפריל 2015

פרשת תזריע: אשה כי תזריע - גאולה

אשה כי תזריע - גאולה



סיפר רבי ישראל שפירא, הרב מבולז'וב, סיפור שהיה עד לו בעת שהותו במחנה הריכוז יאנובסקה:
בכל בוקר, עם עלות השחר, הגרמנים נהגו להובילנו אל מחוץ למחנה ליום של עבודה קשה שהסתיים רק עם רדת החשכה. כל זוג עובדים קיבל מסור ענקי והיה צריך לנסר את מכסת בולי העץ שלו. בגלל התנאים האיומים ששררו במחנה ומנות הרעב שהיינו אמורים להתקיים מהן, רובנו בקושי יכולנו לעמוד על רגלינו. אך המשכנו לנסר, ביודענו שחיינו היו תלויים בכך. כל מי שהתמוטט במהלך עבודתו או שלא הצליח לנסר את המכסה היומית שלו, היה נהרג במקום.
יום אחד, בעודי דוחף ומושך את המסור הכבד יחד עם שותפי, ניגשה אליי אישה צעירה מקבוצת העבודה שלנו. חיוורון פניה הסגיר את היותה במצב פיזי חלש ביותר. "רבי", היא לחשה לי, "יש לך סכין?"
מיד הבנתי את כוונתה וחשתי איזו אחריות כבדה מונחת על כתפיי. "בתי", התחננתי בפניה, כשאני משתדל לגייס את כל האהבה והשכנוע שבלבי כדי להניאה מן המעשה שאותו היא מתכננת. "אל תיקחי את חייך. אני יודע שחייך כעת הם גיהינום עלי אדמות, שהמוות נראה כמו שחרור מבורך ביחס אליו. אך אסור לנו לאבד תקווה אף פעם. בעזרת השם, נשרוד את המבחן הזה ונגיע לימים טובים יותר".
אך האישה נראתה כאילו אינה שומעת את דבריי כלל. "סכין", היא שבה ואמרה. "אני מוכרחה סכין. עכשיו. לפני שיהיה מאוחר מדי".
באותו רגע, אחד השומרים הגרמנים הבחין בנו לוחשים וניגש אלינו. "מה היא אמרה לך?" תבע לדעת.
שנינו קפאנו על עומדנו. שיחה בשעת העבודה הייתה עבירה חמורה. רבים מיושבי המחנה נורו על המקום בשל פשעים קטנים בהרבה.
האישה הייתה הראשונה להתאושש. "ביקשתי ממנו סכין", היא אמרה.
לאימתי הרבה, כיוונה אז את בקשתה לשומר: "תן לי סכין!"
גם הגרמני ניחש את כוונתה, וחיוך שטני ריחף על שפתיו. אין ספק שראה את גופות האנשים שמרוב ייאוש השליכו את עצמם בלילה על הגדר החשמלית שסבבה את המחנה, אך זה יהיה מחזה חדש עבורו. בעודו מחייך, שם ידו בכיסו ונתן לה סכין קטנה.
האישה לקחה את הסכין ומיהרה חזרה לעמדת העבודה שלה. היא רכנה מעל חבילת סמרטוטים קטנה שהניחה על בול עץ. פתחה את החבילה והוציאה ממנה תינוק זעיר. לפני עינינו הנדהמות, היא מלה את התינוק בן השבוע במהירות ובמיומנות רבה.
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם", אמרה בקול צלול, "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".
בהחזיקה את הילד בזרועותיה, הרגיעה אותו ואז פנתה לשמים: "אדון עולם! לפני שמונה ימים נתת לי ילד. אני יודעת שלא הוא ולא אני נשרוד זמן רב במקום הארור הזה. אבל עכשיו, כשתיקח אותו חזרה, תקבל אותו כיהודי שלם".
"הסכין שלך", היא אמרה, והגישה את החפץ הקדוש חזרה לגרמני. "תודה!"

זוה"ק (ויקרא מד. ברעיא מהימנא): "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. פִּקּוּדָא דָּא, לְמִגְזַר לִתְמַנְיָּא יוֹמִין גְּזִירוּ דְּקַּיָּימָא קַדִּישָׁא... דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמִתְכַּנְשֵׁי עַמָּא קַדִּישָׁא לְאַעְבְּרָא הַהוּא עָרְלָה מִקַּמֵּי בְּרִית, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּנִישׁ כָּל פָּמַלְיָא דִּילֵיהּ, וְאִתְגְּלֵי וַדַּאי לְאַעְבְּרָא לְהַהוּא עָרְלָה לְעֵילָּא, מִקַּמֵּי בְּרִית קַיָּימָא קַדִּישָׁא. דְּהָא כָּל עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל עַבְדִּין לְתַתָּא, מִתְעָרֵי עוֹבָדָא לְעֵילָּא. וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְדַּחְיָיא הַהוּא עָרְלָה, מִכָּל עַמָּא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא".

(תרגום: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. מִצְוָה זוֹ לָמוּל לִשְׁמֹנָה יָמִים מִילַת בְּרִית הַקֹּדֶשׁ... שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁמִּתְכַּנְּסִים הָעָם הַקָּדוֹשׁ לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ הָעָרְלָה מִלִּפְנֵי הַבְּרִית, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַנֵּס אֶת כָּל הַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ וּמִתְגַּלֶּה וַדַּאי לְהַעֲבִיר אֶת אוֹתָהּ הָעָרְלָה לְמַעְלָה מִלִּפְנֵי בְּרִית הַקָּדוֹשׁ. שֶׁהֲרֵי כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים לְמַטָּה, מְעוֹרְרִים מַעֲשֶׂה לְמַעְלָה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן נִדְחֵית אוֹתָהּ הָעָרְלָה מִכָּל הָעָם הַקָּדושׁ לְמַעְלָה).

ויקרא (יב,ב-ג): "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ".

אור החיים הק' (ויקרא יב,ב): "ירמוז הכתוב על כנסת ישראל אשר מצינו שנקראת אשה בדברי הנביאים... ועליה אומר הכתוב 'אשה כי תזריע' פירוש הזרעת מצות ומעשים טובים... 'וילדה זכר'... (גאולה שאין אחריה הולדה של גלות).
והודיע הכתוב כי אם כנסת ישראל תזריע ודאי שתוליד הדרגות עליונות, והוא מאמרם רז''ל עוצם הפלגת הפלאות אשר יפליא ה' בביאת הגואל אם ישראל יזכו על ידי מעשיהם הכשרים, ויכוין להבדיל בין הגאולה המחוכה לגאולה שעברה של מצרים שהיו ישראל ערום ועריה...
לו יהיה שלא יהיו ראויים אף על פי כן באמצעות אורך הגלות ועסק התורה דכתיב (דברים לא) לא תשכח מפי זרעו על כל פנים תהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח.
ואומרו וטמאה וגו', כאן רמז תיקון אשר יעשה ה' להשיג בחינת הזכר, כי ז' שנים יכונן חבלי משיח... ואמר ז' ימים פירוש שבע שנים, וביום השמיני וגו' פירוש שאחר עבור ז' שנים בהתחלת יום השמיני, ימול בשר ערלתו, כי אז יעביר ה' בחינת הערלה מהעולם, דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וזה יהיה בשנה ח', וידוע הוא בחינת הערלה שהיא הקליפה".

אבל אם לא נהיה זכאים? אם האשה לא תזריע? לעמ"י לא יהיו מספיק זכויות?

זכריה (ט,יא): "גַּם אַתְּ, בְּדַם בְּרִיתֵךְ - שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ".

כתב על זה הרמב"ן (לפני 800 שנה בפירושו על שיר השירים ח,יג): "רמז בכאן על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב "מבור אין מים בו" ['אין מים אלא תורה', (ב"ק יז)],  ולא יישאר בידם רק זכות מצוות מילה".

ע"י ברית מילה בפועל לתינוק וע"י שמירת הברית אצל המבוגרים יותר הקב"ה יכרית את העורלה מהעולם ונראה את סוף הגאולה כעת חיה אכי"ר!

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: