פרשת ויצא - ביקורת בונה

ביקורת בונה

בראשית (כח,ד): "וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ".

יעקב מגיע למקום שהוא לא היה בו מעולם, ורואה אנשים שאף פעם לא ראה, למה הוא קורא להם אחי?

הייתי אומר שהוא היה גולנצ'יק וכל מי שהוא פגש הוא קרא לו אחי...

אבל אני צנחן אז אנחנו צריכים תשובה אחרת...

אמת ליעקב[1] יעקב אבינו ראה אותם יושבים בטלים ועוד היום גדול ורצה להוכיח אותם על כך כמו שכתוב בהמשך, אבל הוא ידע שאם אומרים ביקורת ישר האדם השני בונה מסביבו חומה ונאטם כי זה לא כיף.

אז הוא קודם כל מראה להם שהביקורת היא לא של שלילה וריחוק אלא של אהבה ובקשת טובה שלהם!

את זה הוא מבהיר להם במילה 'אחי' ורק אח"כ אומר את הביקורת!

הכלל הזה נכון לגבי כל דבר: זוג נשוי, הורים וילדים מורה ותלמידים, קודם כל אהבה וחיבה ורק אח"כ ביקורת בונה.

ויקרא (יט,יז): "לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" – הוכח תוכח רק מתי שהוא יודע שאתה לא שונא אותו אלא שהוא עמיתך.

הרבי הריי"ץ, האדמו"ר הקודם של חב"ד, ממשיל את השמעת התוכחה לזולת לנתינת זריקה על ידי רופא:

מה עושים לפני שדוקרים?

שוטפים טוב-טוב את הידיים,

בוחרים מחט הכי דקה שאפשר,

בודקים טוב את המזרק שלא יהיה שם אוויר,

מנקים את המקום שאמורים להזריק שם,

מכניסים את המחט בעדינות,

שמים צמר גפן עם אלכוהול כדי שהפצע לא יזדהם.

צריך גם לדעת איך וממי לקבל ביקורת:

מעשה באמן צעיר, שסיים 5 שנים ארוכות וקשות של לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן תצוגה באחד מהקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור:


"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים וכדומה - שייקח בבקשה את העט השחור שהשארתי למטה, ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי".

למחרת חזר הצייר המתחיל לקניון ועיניו חשכו. בד הציור היה שחור כמעט לחלוטין מרוב סימני האיקסים שצוירו בכל מקום. בבושת פנים הוא הוריד את ציורו מהכן, יצא מהקניון וחשב לעצמו: "אין לי עתיד בציור".

הוא לקח את הציור למורה האהוב עליו ביותר מתקופת הלימודים וסיפר לו על הניסיון המר שעבר וכיצד הביקורת השלילית גרמה לו לפקפק ביכולתו ובכישוריו.

שאל אותו המורה: "האם תוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?"
"בוודאי", ענה הצייר המתחיל, וניגש מיד למלאכה.

כעבור שלושה ימים הציור השני היה מוכן, זהה לחלוטין לקודמו. הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן תצוגה בקניון אחר, והצייר החל לכתוב מתחת לציור את בקשתו. המורה עצר אותו, לקח את העט השחור וכתב מתחת לציור הודעת משלו, עם נוסח שונה במקצת:

"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. מי שרואה פה בעיה כלשהי, שירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר את הציור בעזרת העט השחור שהנחתי למטה."


השניים יצאו מהקניון והמורה הנחה את תלמידו לחזור בעוד חודש ולראות את התוצאות.

האומן הצעיר לא הצליח להתאפק וכבר למחרת הוא חזר לקניון, אך הופתע לגלות שאף אחד לא נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום, ואפילו אחרי שחיכה חודש שלם, האומן עדיין לא ראה שום תיקון או ביקורת על יצירתו.

האמן הצעיר חזר אל המורה שלו וסיפר לו ששום תיקון לא בוצע במשך כל החודש.


"אתה רואה?" אמר לו המורה, "להעביר ביקורת ולהגיד מה לא בסדר כולם יודעים, אבל לתקן ולשפר את היצירה שהכנת במו ידייך אף אחד אחר לא יכול. 

למד להתעלם מאנשים שרק מבטלים את מעשייך, והתייחס רק לאלו אשר יכולים גם ללמד אותך".

---

[1] רבי יעקב קמינצקי זצ"ל.