אמונה והנהגת היחוד לרגל המצב
"יחיד רם (הנהגת היחוד) יערות חושף, לבש עוז הדר בקודש
נאדר (בית המקדש), שבׅי ישראל יאסף לעיר ההדר (ירושלים)".
כלי יקר (דברים ד,כה): "... ממדת הש"י שלא
להביא צרות תכופות זו לזו כמו שלמדו במדרש (בר"ר עה.יג) מן פסוק ורוח
תשימו בין עדר לעדר (בראשית לב.טז) וזה דווקא בזמן שהוא נפרע תיכף בלא הרחבת זמן, אבל...
באחרית הימים הוא מביא צרות צרורות זו לזו ותכופות וצרה אל אחותה נגשת...
הצרות שיהיו בסוף תכופות במהירות בזו אחר זו".
אחרי חודשים של פיגועים, דריסות, דקירות, זריקות
בקתב"ים, זריקות אבנים, עם ישראל מתעורר מהתרדמה של השיגרה, מרים את הראש,
ושואל את עצמו: מה קורה פה?
הרי נתנו לערבים כל מה שאפשר לתת, הם עושים מה שבא להם, יש
להם בתים ואדמות וערים שלימות, יש להם את הר הבית, יש להם פרנסה מאיתנו, ביטוח
לאומי, זכויות, חברי כנסת.
אז למה הם עושים בלגאן?!?
והשאלה הכי חשובה: מה אנחנו יכולים לעשות בתקופה טרופה
זו???
התשובות הרגילות: ׳תפילה, תורה, מעשים טובים, חזרה בתשובה׳ וכו'... לא שייכות עכשיו, כי הדברים האלו בטח שעוזרים! אבל:
א)
התשובות האלו נכונות תמיד,
מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו במיוחד?
ב)
זה רק 10% מהמצב! 90% זו
הנהגת היחוד שמביאה את העולם לגאולה אם נרצה ואם לא. בהנהגת היחוד אין חשיבות
למעשים שלנו כשלעצמם, אם נעשה טוב נקבל שכר, רע נקבל עונש, אבל המעשה גם הטוב וגם
הרע יוביל לגאולה באותה מידה[1].
ג)
המעשים הטובים רק יעשו
לך יותר רע 😅 כמה
שתהיה יותר צדיק הקב"ה יעמיס עליך את התיקונים של הגאולה...[2] (להמשיך להתפלל ולעבוד על
המידות וללמוד תורה לא בתור תעודת ביטוח, אלא כי זה מה שה' רוצה שנעשה!).
אנחנו עכשיו בתקופה שבה
העולם מונהג כמעט רק ע"י הנהגת היחוד! כל ה6,000 שנה העולם מונהג ע"י
שתי ההנהגות אבל זה באחוזים, בהתחלה כמעט רק הנהגת המשפט (שכר ועונש) שולטת והנהגת
היחוד מתערבת רק באחוזים קטנים, ככל שהזמן עובר הנהגת היחוד יותר יותר מתערבת[3],
עד שממש עכשיו שניה לפני המשיח, כמעט ורק הנהגת היחוד שולטת, והנהגת המשפט יושבת בצד
בשקט ופועלת כמו קוט'ג (3%)...[4]
אמונה, ביטחון ושמחה:
בזמן כזה הדבר היחיד שאתה יכול לעשות (חוץ מעבודת ה' הרגילה ותפילות) זה לא לפחד[5], ולהיות מאמין ובוטח!
להאמין שמהחושך הגדול הזה ימשיך לזרוח עלינו אור הגאולה ושדוקא עכשיו הקב"ה מכין את המשיח[6]!
קל"ח (פתח לא'): "וזהו אמונתם של ישראל
כידוע, שהיא תלויה רק בעילת על כל העילות. שלכך מאמינים בו אפילו באורך הגלות,
ואפילו שכמה דברים רואים היפך האמת, וכמה קטרוגים של הס"א. אך בכח היחוד
עומדים הכל... (פתח מט') כי כל עבודת בני האדם הוא לגלות יחודו זה, וכשמתגלה -
מתגלה ע"י האמונה החזקה של ישראל המאמינים ביחודו, ומתחזקים בזה בתוקף הצרות.
ואפילו כל קיום המצוות הוא הכל סוד גילוי היחוד"[7].
אבל, מה עם כל הקרבנות שהפיגועים האלו גובים מאיתנו?
הרב פרץ
זצוק"ל: אומר ה"אור החיים" הקדוש, אז מה אדם חושב? למה מתה שרה? – בגלל עקדת יצחק! אם אברהם לא היה עוקד את יצחק, שרה היתה חיה אולי מאה שנה ותשעים שנה
ושמונה שנים, היתה מאריכה ימים.... איזה באסה...
חס ושלום שתחשוב
ככה. "שני חיי שרה". אלה הם השנים שהשם כבר נתן לה לפני
שהיא באה לעולם, והיא זכתה למלא
את כולם, כולם שווים לטובה. אלא שהקב"ה מחבב את הצדיקים על מה שעשו, ומביא להם משהו (סיבה) לפני שהם נפטרים כדי לגמור את התיקון. כיוון ש"וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ" (בראשית י"ח י"ב) כאשר התבשרה על ענין לידת יצחק, אז נפטרה באותו הרגע שהתבשרה על עקידת יצחק. אבל ביום הפטירה מלאו ימיה מיום ליום
משנה לשנה[8], ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש (ראש השנה י"א ע"א). לכן, "שני חיי שרה"
– כולם שווים
לטובה.
הקב"ה דייק את הענין של שרה להראות לך שאין
מקרה בעולם. אין שום דבר שהרופא
או מישהו אחר קובעים. אנחנו רואים
סיבות: זה – קרה בגלל זה, אם הוא לא היה עושה ככה – אז היה ככה, ואם היה ככה... אם היו מגלים מוקדם... אם היה עושה כך... אבל אין בדיעבד אצל הקב"ה! הכל מתוכנן, והכל מסודר, והכל מובטח לטובה בצורה מאוד מאד מיוחדת.
רק הקב"ה קובע מה יקרה ומי ימות ומתי, אם זה קרה
ע"י ערבי מצוין הכי טוב זכית למות על קידוש ה', אבל אם הערבי לא היה עושה את
זה הוא היה מת ממשהו אחר!
אין בריאת העולם, שהשם ברא את העולם (בעבר), אלא השם בורא את העולם רגע רגע. מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים (רמב"ם, יסודי התורה פרק
א'). הוא אחד, איחוד המציאות. אין מציאות אחרת חוץ ממציאותו. הקב"ה נמצא בתוך כל דבר ודבר. הוא מנהל כל דבר ודבר, והשליטה שלו. אחד הוא ואין אלוה מבלעדיו. אני ראשון ואני אחרון. ע"י ההנהגה הפנימית ה' מסבב את הכל להביא את האדם לתיקון, לשלמות.
במהרה בימינו
אמן!
[1] דעת תבונות
(מח): "ונמצא שבאמת בשתי מדות אלה אוחז האדון ב"ה תמיד, ושתים אלה קבע בחוקו מוסדי ארץ, א' - מדת השכר
ועונש, היא הנהגת
הטוב והרע בשיקול אחד לזכות ולחובה, ונקראת הנהגה זאת, הנהגת
המשפט, שהקב"ה יושב ודן כל העולם כולו לפי מעשיהם הטובים והרעים.
ואתיא תוך משפטו זה[1]
- מדת טובו אשר לפי חק שלמותו,
לפי ענין ממשלתו,
שבכחו הוא רוצה לתקן את כל
נבראיו [הנהגת היחוד]...
והנה לפי מדת הטוב ורע - משפטי ה' אמת לתת לאיש כדרכיו מדה כנגד מדה, והרבה דרכים למקום לשלם לאדם כפעלו, וכאורח איש ימציאנו, אכו לחסד אם לשבטו. אך לפי עצת טובו בחק שלמותו ית' - הצד השוה שבהן, להחזיר את הכל
- לטוב שלם,
לתיקון הגמור שיהיה באחרונה... ואמנם הנהגת השכר ועונש היא המגולית ונראית תמיד לעיני הכל,
אך הגלגול שהוא מגלגל הכל לטובה עמוק עמוק הוא,
ולא עבידא לאיגלויי כי אם לבסוף[1],
אבל מתגלגל הוא והולך בכל עת
ובכל שעה ודאי, ואינו פוסק...".
הנהגת היחוד
פועלת בתוך הנהגת השכר ועונש – הבן שלך
עושה משהו נורא באוטובוס אבל אתה תחכה עד הבית כדי להעיף לו סטירה.
אוה"ק: הגאולה היתה צריכה עוד שנה כדי להתבשל אז בנתיים
הקב"ה התעלל במצרים כדי ללמד את בנ"י אמונה.
לפעמים הנהגת
היחוד דורסת את הנהגת המשפט כמו שאם המג"ד החליט שכל הגדוד ייצא שבת בגלל פעולה מצויינת אפי'
שיוסי קיבל שבת מהמ"כ שלו זה ייאלץ לחכות...
[2] דעת תבונות
(קסו): "והיינו, כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא
ההנהגה נוהגת לפי סדריה, דהיינו, להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב.
וכל זמן תגבורת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך,
אלא שהשעה צריכה לכך. כי על כל פנים, אחר כך יקבלו שכר שלם כשיחזור הטוב ויגלה
וישלוט, כפי הרעה שסבלו מתחילה, כמו שכתוב (תהלים צ, טו), "שמחנו כימות
עניתנו" וגו'. אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם להנצל ממנו, וכענין הכתוב
(עמוס ה, יג), "לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא". ולא עוד, אלא
שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר, על כן לא די שלא יועיל הזכות לצדיקים
להנצל מן הרעה, אלא שאדרבא, אנשי רע יצליחו, והשעה תשחק להם, והישרים מעונים
ונדכאים, וכמו שאמרו (סוטה מט ע"א), "בעקבות משיחא חוצפא יסגי וכו'
חכמת סופרים תסרח" וכו'. והכתוב עצמו (ישעיהו נט, טו), "ותהי האמת נעדרת
וסר מרע משתולל" וגו'.
נמצא, שאם האדון ב"ה רוצה לנהג העולם לפי הנהגת
היחוד - להכיר האור מתוך החושך ולעשות שהרע עצמו יחזור לטוב, הנה יצטרך לתת תגבורת
לרע בלא השקיף אל זכות הצדיקים; אדרבא, אז נבנו עושי רשעה, והצדיקים - נשפל ראשם
לעפר. ואחר זה יגלה ממשלתו, ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד
רע אלא טוב בעולם, ואז יקבלו הצדיקים שכרם, ולא קודם לכן".
[3] אדיר במרום (ח"ב - מאמר רישא וסופא - זיווג זו"ן דבחי' סליק ברעותא ובחי' זו"ן כראוי ע"י עבודת אדה"ר): "ואשלים עתה פירוש דברי הפרשה ותדע סודות גדולים מאד... כך יתקרב מעט מעט הראש אליו ויתגלה היחוד. ובכל פעם נרויח מעלה אחת, עד שבקיבוץ כל הזיווגים הנעשים בו' אלפים שנה יתגלה היחוד גילוי שלם, והבן היטב. כי כל זיווג הוא גילוי יחוד כשיעור הראוי להתגלות באותו הזמן, עד שישתלם הגילוי כלו...".
אדיר במרום ח"ב
(פירוש מאמר ארימת ידי): "וזה כבר שמעת, איך עיקר הכל הוא היחוד המתגלה, כי
הוא [מתגלה] מעט מעט בדרך הסופא, עד שיצא פעלו לאורה בסוף הכל, והוא תכלית
השלימות".
[4] כללים ראשונים (כלל לד): "באחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול, ויהיה שלימות ניתן לעולם".
[5] הגמרא כותבת (ברכות ס.): ״ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון [שער שכם]. חזייה דקא מפחיד. אמר ליה: חטאה את, דכתיב ׳פחדו בציון חטאים׳ (ישעיהו מ,יד). אמר ליה: והכתיב ׳אשרי אדם מפחד תמיד׳ (משלי כח,יד)? אמר ליה: ההוא בדברי תורה כתיב״.
[6] דעת תבונות (קמו): "יש לך לדעת הקדמה גדולה, והיא, שבאמת אין הקב"ה מואס יגיע כפיו לעולם ח"ו, ואינו עוזב ומניח את העולם. אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, הענין הוא שאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו, ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד כל היום רק לתיקונו של עולם, לא לקלקולו. אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד, ואז נמצא העולם כמו עזוב, ובני האדם סובלים עונשי חטאתיהם. וכך אמרו רז"ל (ב"ר, צא,י) על יעקב אבינו ע"ה, "ויאמר ישראל למה הרעותם לי" (בראשית מג,ו), ר"ל בשם ר' חמא ב"ח, מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן. אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך בנו במצרים, והוא אומר, "למה הרעותם לי'. הדא הוא דאתמר (ישעיהו מ,כז), "נסתרה דרכי מה'" וגו'. והיינו, כי כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב"ה לא היה אלא מגלגל גלגולים להמליך יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך שעצה עמוקה היתה, היה הצער עובר על יעקב. וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב - אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו צער. והרי זה כענין שאמרו ז"ל (ברכות ה.), "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין".
[7] אדיר במרום ח"ב (פירוש מאמר ארימת ידי, המשך): "והנה באלה באמת עומדים כל רזי דמהימנותא. והיינו סודות האמונה שהם עניני היחוד, שבו מכירים ויודעים השליטה המיוחדת של המאציל ב"ה, שכל מה שלמטה נראים הדברים בדרך אחר בסוד ימין ושמאל. ונראה שהרע שולט, וכל הדברים ההולכים לפי ההנהגה התחתונה, כאן עומד כל אמתת ענינם - לדעת שהכל חוזר אל היחוד".
אדיר
במרום ח"ב (מאמר רישא וסופא המשך, דרך הישר ודרך עיקש - עץ
החיים ועץ הדעת): "ועתה נשוב לפירוש הפסוק (קהלת ז,כט) האלקים עשה את האדם
ישר, כי זה ענין היחוד המהלך רק לתיקון השלם, ולא היה צריך חשבונות רבים. אלא
אח"כ כשירד לעץ הדעת טוב ורע, אז נאמר (בראשית ג,ז) ותפקחנה עיני שניהם,
כנ"ל. ומה שבתחלה התיקון היה נעשה רק בחיזוק הסדר של הקדושה, עתה צריך ללכת
לפי הדרך עקש ופתלתול, בסוד (תהלים יח,כז) ועם עקש תתפתל... ואדם, אעפ"י
שהאורח המוכן אליו היה אורח הישר, נתעקם לו בחשבונות הרבים. ותראה, שבאמת לא אבד
הדרך לגמרי, אלא כאלו נפרץ השביל והלך אל החשבונות הרבים, והדרך הישר עומד למעלה
והוא יכול לחזור אליו. רק צריך סיוע גדול בכח חזק, שיוכל תמיד בכל המקרים, ובכל הפגעים,
לחזור מן החשבונות, ולעמוד בסוד היחוד - לדעת שהוא השולט על הכל, ושהכל יחזור
אליו. ועל זה היה מתפלל דוד (תהלים ה,ט) הישר לפני דרכך...".
אדיר
במרום ח"ב (מאמר ביאור ז' מלכין המשך): "ותבין שזה האור -
סודו אמונה. וזה ענין היחוד של עילת העילות ב"ה, שהוא צריך להחזיר הכל לתיקון
שלם. ובשעה שהוא מתדבק בתיקון גמור, מחזיר כל רע לטוב בפועל...".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!