Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 29 באוגוסט 2014

פרשת שופטים - תשובה ע"י תורה ואהבת ישראל

תשובה ע"י תורה ואהבת ישראל



דברים (יז,יח-כ): "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת... וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו... לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול...".
על המלך מוטלת מצוות עשה של כתיבת ספר תורה מיוחד לעצמו: "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו". והנימוק למצווה זו: "לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל".
כשהמלך מנותק מהתורה הוא מגיע לגאווה וכשיש גאווה הוא מזלזל בכל מי שלא בדרגה שלו וממילא כבר אין לו אהבת ישראל!
האהבת ישראל של המלך לבלתי רום לבבו מאחיו, תלויה בזה שיש לו ספר תורה על היד והוא קורא בו כל הזמן!

גם התשובה תלויה בתורה:

אנחנו מבקשים בתפילה: "השיבנו אבינו לתורתך ... והחזירנו בתשובה שלמה לפניך".
הרב קוק (אורות התשובה י,א): "תשובה שלמה באמת צריכה היא להסתכלות עליונה, להתעלות ליקר העולם המלא אמת וקודש, וזה אי אפשר כי אם על ידי עסק מעמקי התורה והחכמה האלוקית ברזי עולם... ראשית לכל ההופעות מוכרחת לבא התורה, ודוקא התורה העליונה שרק היא משברת את כל מחיצות הברזל שבין האדם היחיד והציבור לבין אביהם שבשמים".

שליח הסוכנות היהודית הגיע לאי טסמניה[1]. עמו הגיעו גם אשתו ושלושת ילדיו. לפני צאתו אמרו לו בסוכנות שעליו ליצור קשר עם הקהילה היהודית במקום, ויתכן מאוד שעליו יהיה לשם כך לבקר בבית הכנסת המקומי.
"אבל איני דתי ואיני יודע אפילו כיצד נראה סידור תפילה, איני מתאים לתפקיד" אמר האיש.
אנשי הסוכנות הרגיעוהו: "אל דאגה איש מתושבי המקום לא יודע יותר טוב ממך..."
ואכן כאשר הגיע לבית הכנסת, הופתע לגלות כי בורותם ביהדות גדולה משלו. ובאופן טבעי, כמעט, ביקשו ממנו להיות הקורא בתורה בבית הכנסת.
"אבל איני יודע איך מתפללים" טען האיש. והם התעקשו ואמרו לו שהוא יודע עברית והם לא. ובנוגע להלכות בית הכנסת הם יציידו אותו בספר "קיצור שולחן ערוך" כדי ללמוד. בלית ברירה הוא לקח את הספר וזרק אותו באיזו פינה בבית.
האיש היה מגיע כל שבת עם רכב לבית הכנסת המקומי קורא להם בתורה את הטקסט בעברית של הפרשה בלי טעמים ועם הרבה שגיאות כתיב, ונוסע חזרה.
לאט לאט התחיל להרגיש השליח שהאותיות של התורה משפיעות עליו ועושות לו משהו בלב, והוא ממש רוצה לדעת עוד על היהדות ועל הקב"ה.
יום אחד נסעו השליח ואשתו לעיר הסמוכה, ואת הילדים הפקידו בידי מטפלת. כשחזרו הופתעו לגלות את המטפלת סורגת להנאתה, בחצר הבית, ואת הילדים הם לא ראו. "היכן הילדים?" שאלו ההורים, והמטפלת סיפרה להם כי בהתחלה הילדים השתוללו והיה קשה לה להשתלט עליהם. עד שהם מצאו איזה שהוא ספר בבית, ומאז הבן הגדול מקריא לאחים שיושבים ומאזינים לו בשקט.
אחוזי סקרנות נכנסו ההורים לחדר הילדים ונדהמו לגלות את ה"קיצור שולחן ערוך" בידי בנם הבכור, שישב והקריא לאחיו הקטנים. כה שקועים בספר היו השלושה עד שלא הבחינו בהיכנס ההורים;
"אבא", קפץ הבן הקטן בשמחה לעבר אביו - "זה נכון שאנו יהודים?", שאל.
"ודאי", השיב האב.
"אם-כן", המשיך הילד להקשות, "מדוע אין אנו שומרים תורה ומצוות?".
"אנו לא יודעים איך עושים את זה", פלטה האם.
הילד הבכור התפלא על דברי אמו: "מה הבעיה? הכל כתוב פה בספר".
"טוב", אמרה האם בלי שהתכוונה לכך ברצינות, "בהזדמנות נלמד מהספר ונראה מה לעשות".
ערב ערב ישבה המשפחה ולמדה, ולאט לאט הפך הלימוד והיה לרציני עד שהחלו לקיים מצוות מעשיות בפועל. במשך הלימוד נתקלו במספר עניינים שלא הצליחו לברר בכוחות עצמם, וכמובן שלא היה להם את מי לשאול באי נידח זה.
"אני חושב שצריך לפנות לרב" אמר הבן הבכור, "הרי כך כתוב בספר, שכאשר לא מבינים משהו עלינו לפנות לרב".
"אולם היכן נמצא רב?" שאלה האם, "הרי באי זה אבא הוא הרב הכי גדול!"
"הבה נתפלל לקדוש ברוך הוא", אמר הבן הבכור, "הרי כתוב שהוא שומע תפילת כל פה. נתפלל אליו שישלח לנו רב...".
הסתכלו ההורים בחוסר אמון זה על זו והבנים נעמדו להתפלל לקדוש ברוך הוא שישלח להם רב...
למחרת, כשישבה המשפחה ללמוד את השיעור הקבוע, נשמעה דפיקה על הדלת. האב פתח את הדלת ולא האמין למראה עיניו. רב עמד בפתח! יהודי מזוקן חבוש כובע, ציצית מציצה מחולצתו כאותם רבנים מבני ברק וירושלים. לאחר שהתגבר על מבוכתו הזמין האב את האיש להיכנס. "אני שליחו של הרבי מליובאויטש באוסטרליה", אמר הרב "קיבלתי מהרבי הבוקר את המברק הזה". החסיד הושיט את המברק אל האיש המשתומם. הציץ האיש בזמן שליחת המברק וקריאת התפעלות פרצה מפיו. על המברק היתה רשומה שעת המשלוח וזו היתה זהה לשעה בה עמדו בניו והתפללו שה' ישלח להם רב לעזרה!
האב קרא בהתרגשות את דברי הרבי המופנות לשליחו באוסטרליה: "סע מיד לטסמניה למשפחה הישראלית."
שליחו של הרבי הכשיר את המטבח בביתם, קבע מזוזות כשרות בכל פתח, קנה תפילין מהודרות, ומספר ספרי קודש לבית, ופתר להם את כל הבעיות בהם התחבטו בזמן הלימוד.
כיום המשפחה שומרת מצוות לחלוטין וגרה בארץ ישראל ובטסמניה מחפשים קורא בתורה...

כתוב ביומא (ט:) שבית שני נחרב משום שנאת חינם. שלא כבית הראשון שנחרב משום ג' עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים.
למה בבית ראשון קיבלנו עונש של 70 שנה, ובבית שני 2000 שנה בגלות ועד עכשיו לא נבנה לנו בית המקדש? מה שנאת חינם זה יותר חמור משלושת העבירות הכי חמורות?
כתוב בנדרים (פא) שהנביאים שאלו והחכמים שאלו על מה אבדה הארץ, ונענו על שלא ברכו בתורה תחילה.
כמובן שהפגם היותר גרוע היה בחורבן בית ראשון שעברו על ג' העוונות, אבל כיון שעסקו בתורה קיבלו רק 70 שנה כי יש כח באור התורה למלאות כל הפגמים והחסרונות, וכשחסרים לו מצוות עשה ומצוות לא תעשה, אזי בכח התוה"ק יכול למלא כל החללים, ולהשלים כל החסרונות.
משא"כ בבית שני היה ביטול תורה וממילא גם שנאת חינם, כי שניהם תלויים אחד בשני, כמו שכתוב בשיחות הר"ן (אות צא'): "סגולה שיהיה מתמיד בלימודו הוא להיזהר לבלי לדבר על שום איש ישראלי... ושישים ריבוא אותיות התורה הם כנגד שישים ריבוא מישראל אז כשיש חסרון באחד מישראל נמצא שיש חיסרון בתורה".

"כי יפלא ממך דבר למשפט", שזה פלא גדול מאד מדוע לא היתה הגאולה עד הנה. ואיך נתארך הגלות כ"כ? והתירוץ הוא, "דברי ריבות בשעריך", יש מריבות, אין אהבת ישראל, ממילא הלימוד תורה נפגע, והגאולה לא יכולה לבוא!

עיקר התשובה בחודש אלול היא ע"י למוד תורה ובעיקר פנימיות התורה שיש בה כח להשלים כל החסרונות.

שמחה רז (מלאכים כבני אדם): "כך נהג הרב: מגיע ראש חודש של אלול, הריהו מניח את שאר ספריו ומתפנה כולו ללימודי הנסתר ושאר הכוונות שבכתבי האר"י. שלושים יום טרח לתפילת ראש - השנה, וארבעים יום לזו של יום – הכיפורים, תפילה תפילה וכוונותיה. ואימץ את כל כוחותיו לידע ולהבין את שיעור משמעותן של תפילות אלה, עד שידע את תוכנן של הכוונות לפני ולפנים. ומשהגיעו 'הימים הנוראים', ביצע הרב את המשימה הגדולה והתפלל תפילה עם כוונותיה על פי האר"י".





[1] טסמניה היא אי מול חופה של מדינת ויקטוריה, בדרום-מזרח אוסטרליה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!