"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם"
ימי החושך של
בין המצרים הם ההכנה לימים של האור: טו' באב חודשי אלול ותשרי עם רה"ש
ויוה"כ, סוכות ושמחת השואבה!!!
משל למה הדבר
דומה: לפועל שהבוס ציווה עליו להרים שק כבד ואח"כ העמיס עליו עוד שק והסוחר מתחיל
לצעוק נמאס לי אל תוסיף שקים זה מאד כבד! אמר לו הבוס מה אתה מתלונן? השקים האלו הם
בשבילך תיקח אותם הביתה במתנה. אה.... שים שים עוד אני אסתדר...
הנחמה זה השלב
שבו אתה רואה איך כל הייסורים של החושך היו לטובה!
שבת נחמו זה הזמן
שאנחנו מבינים שכל השקים זה בשבילנו! ואנחנו שמחים לא רק על האור שהגיע עכשיו אלא
גם על החושך! כי מפנימים איך הכל היה לטובה!!!
צרה = רצה:
דעת תבונות (קמו):
"ואמנם, יש לך לדעת הקדמה גדולה, והיא, שבאמת אין הקב"ה מואס יגיע כפיו
לעולם ח"ו, ואינו עוזב ומניח את העולם. אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב
ממנו, הענין הוא שאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו, ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד
כל. היום רק לתיקונו של עולם, לא לקלקולו; אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד, ואז
נמצא העולם כמו עזוב, ובני האדם סובלים עונשי חטאתיהם. וכך אמרו רז"ל
(ב"ר, צא,י) על יעקב אבינו ע"ה, "ויאמר ישראל למה הרעותם לי"
(בראשית מג,ו), ר"ל בשם ר' חמא ב"ח, מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של
בטלה אלא כאן. אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך בנו במצרים, והוא אומר, "למה
הרעותם לי'. הדא הוא דאתמר (ישעיהו מ,כז), "נסתרה דרכי מה' " וגו'.
והיינו, כי כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב"ה לא היה
אלא מגלגל גלגולים להמליך יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך שעצה עמוקה היתה,
היה הצער עובר על יעקב. וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או
לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב - אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן
יקרה קודם לו צער. והרי זה כענין שאמרו ז"ל (ברכות ה.): 'שלש מתנות טובות
נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין' ".
צייר אחד דגול לקח את
חברו ליער שיראה ציור מאוד יפה שהוא צייר, החבר עמד על יד הציור והצייר הלך אחורה
עוד ועוד כדי לתפוס זווית מבט רחבה ולבחון איך הציור המדהים מתמזג בשלמות עם קו
העצים, החבר שם לב שהצייר עומד ליפול עוד כמה צעדים לתהום והוא מנסה לנופף לו
ולצעוק אבל הצייר חושב שהוא מעודד אותו וממשיך לצעוד אחורה, לחבר לא נותרבה ברירה
והוא לוקח את הציור וקורע אותו! הצייר נעצר בהלם ומתחיל לרוץ קדימה בזעם למראה השחתת
הציור שהוא עבד עליו ימים ארוכים, כשהוא הגיע אל החבר הוא הבין שהקריעה של הציור
היתה לטובתו!
הקב"ה
שרף את בית המקדש כדי שעמ"י יתעורר לפני שיהיה מאוחר מידי!
השריפה
והחורבן הם הם ההצלה שלנו!!!
גם במצבים הכי
חשוכים - יש במה להתנחם:
"נחמו
נחמו", במה? "עמי" - בזה שאנחנו יהודים!
גם הכי הכי
למטה אנחנו עדיין יהודים! כשאנחנו מבינים את זה אז "יאמר אלהיכם"
הקב"ה אומר אני איתכם!
עוד פירוש
נפלא:
"נחמו נחמו", במה? ב"עמי" - בגילויים הרבים של אהבת ישראל
אחדות ואמונה בעוצמות גדולות שהתגלו במבצע האחרון בעם שלנו!
צריך לשמר את
האחדות ואת האהבת ישראל שמתגלים בעם ישראל בימי מלחמה.
כדי שזה ימשיך גם בעיתות שלום כדאי להוריד את הדברים לרמה המעשית של חיי היום יום: לוותר ולא לריב על חניה או תור
בסופר או בבנק, לא לכעוס, לדבר בנחת, לדון לכף זכות, להסתכל על כל אחד בעין טובה!
להמשיך לקבל שבת לפני הזמן, להתחזק בלימוד התורה, ''שיחו בכל נפלאותיו'' - לספר על
הניסים שנעשו לחיילים בלחימה ולעם ישראל במהלך המבצע'.
ויה"ר שנראה מילות
אלו
(מתוך קינה של תשעה באב) מתקיימות בקרוב:
"עוּרָה נָּא חֲשׂוֹף
זְרוֹעֲךָ,
וְיִגָּלֶה קֵץ יִשְׁעֲךָ.
וְיֵאָמֵר לְשֶׂה נֶאֱלָמָה,
עֲנִיָּה סֹעֲרָה רֻחָמָה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!