יום שישי, 15 באוגוסט 2014

פרשת עקב - רחמנות אכזרית

רחמנות אכזרית

דברים (ז,טז): "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תָחֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ".
רמב"ן (ז יב,טז): "ולא תחוס עינך, מפני הרחמנות שירחמו רכי הלבב על הנידונים... כי ברחמנות השופטים (ס"א הטפשים) יאבד כל משפט".
על הפסוק "כי תצא למלחמה על איבך..." (דברים כ) כותב רש"י: "יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך".
הכהן משוח המלחמה אומר ללוחמים עם היציאה לקרב: "שמע ישראל אתם קרבים למלחמה על אויבכם".
טבע האדם שהוא מסתכל על האדם מולו ומשווה את עצמו אליו. אם אני רחמן גם הצד השני רחמן. אנחנו רחמנים, כמו שכתוב שיהודים רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, וממילא אנחנו חושבים שגם האחרים ככה, לכן הכהן חייב להסביר ללוחמים 'אתם קרבים למלחמה על אויבכם' ולא על אחיכם! אחיכם ירחמו, האויבים לא ירחמו.
במלחמה היצר הרע של היהודים זה הרחמנות!
בעיית הרחמנות החלה כבר בשחר ההיסטוריה כמו שכותב המדרש:
בראשית רבה (פר' כ"ב): "א"ר יוחנן: הבל היה גיבור מקין, שאין ת"ל "ויקם" אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו (קין): שנינו בעולם מה את הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו (הבל) רחמים, מיד קם עליו והרגו".
שאול המלך נצטווה (שמואל א' טו) לא לחוס על עמלק ולהשמיד כל אשר לו, ומה עשה שאול?
הגמ' (יומא כב:) מביאה שעשה חשבון: "ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו".
שאול המלך הפעיל פה את מידת רחמיו ובכך חס על זרע עמלק שלפי ראות עינו אינם חייבים מיתה.
על כך אומרת הגמ': "יצאה בת קול ואמרה לו 'אל תהי צדיק הרבה', כדברי המדרש בקהלת אל תהי צדיק הרבה מבוראך.
במקום אחר (שמואל א' כב) ראינו את שאול בקפידת דין נוראה כאשר בא דואג האדומי וסיפר כי אחימלך בן אחיטוב הכהן עוזר לדוד למרוד במלך, ותגובתו של שאול היא: "ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל בית אביך ויאמר המלך... לדואג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דואג האדמי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא איפוד בד ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב..." ועל כך יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תרשע הרבה".
מסכם הילקוט שמעוני (שמואל א רמז קכא ד"ה אמר רב הונא): "א"ר רב יהושע בן לוי כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים..."
בשנת 1990 בשכונת בקעה בירושלים מחבל מתנפל עם סכין על אזרחים ורוצח בדקירות את החיילת איריס אזולאי בת 19, אחר-כך את אלי אלטרץ בן 43. בשלב זה הגיע שוטר הימ"מ צ'רלי שלוש וניסה לעצור את הערבי. הערבי דקר אותו וצ'רלי, ירה לו ברגליים, הערבי עצר, אך אזר כוחות ודקר את צ'רלי דקירות נוספות. צ'רלי נהרג. בן 26 היה צ'רלי כשנרצח. אילו רק היה יורה כבר בתחילה על מנת להרוג את הרוצח הערבי, היה נשאר צ'רלי בחיים[1].
רמב״ם (מורה נבוכים ח״א פנ״ח): "אל תחשוב שזו אכזריות או בקשת נקמה, אלא זה מעשה שמצריכה אותו הסברה האנושית שיוסר כל הסוטה מדרכי האמת ויסולקו המכשולים המונעים בעד השלמות אשר היא השגתו יתעלה". וכן (ח״ג פל״ה הקבוצה השישית): "אין הדבר כאיוולתו של מי שטוען שהימנעות מעונשים מהווה חמלה כלפי הבריות, אדרבה, זאת היא עצם האכזריות כלפיהם ושיבוש סדרי המדינה, אלא החמלה היא מה שהוא יתעלה ציווה: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".
נשיא המדינה מורה לעקור את תושבי מגרון, רובם קצינים ולוחמים ביחידות קרביות בצה"ל ושומרי תורה ומצוות, ובו בזמן מעניק חנינה לרוצחי יהודים שיתקבלו חזרה בכפריהם כגיבורי חיל, ויחזרו למעגל הפיגועים...
דובר צה"ל מדווח כי במהלך תקיפות צה"ל השבוע בוטלה ברגע האחרון תקיפת משגר תת קרקעי, וזאת לאחר שהגיעו לאזור אזרחים ערבים.
"השבוע בשעות הבוקר יצאה ה"טייסת הראשונה", טייסת איסוף המודיעין של חיל האוויר, לפעילותה כחלק מהמבצע מעל שמי רצועת עזה", נכתב באתר צה"ל. "באמצעות אמצעי התצפית והחוזי של מטוסיה, זיהו אנשי הטייסת את בור השיגור אותו נשלחו כוחות חיל- האוויר ליירט. "זיהינו שלאזור בור השיגור התקרבו אזרחים בלתי מעורבים", סיפר איש צוות אוויר בטייסת, סגן עומר, אשר לקח חלק בפעילות. "מיד יצרנו קשר עם הכוחות הנדרשים על מנת למנוע את התקיפה", הוא אמר".
באתר צה"ל הוסיפו כי "הבחירה למנוע באופן מידי את התקיפה נלקחה מתוך הניסיון הגורף של כוחות צה"ל לצמצום מרבי של פגיעה באזרחים בלתי מעורבים. אל"ם (מיל') אודי, איש צוות אוויר אשר לקח חלק במבצע עופרת יצוקה סיפר לאתר צה"ל, כי "הימנעות מפגיעה בחפים מפשע היה נושא שעמד בראש מעייניו של כל מי שהשתתף במבצע, אתה שומע את זה בשיחות בין הטייסים, במפקדה, ובכלל".
בדיווח לא התייחס דובר צה"ל למחיר ששילמו תושבי ישראל המאוימים ממתקן השיגור, ולכך שיתכן והדאגה לשלום תושבי עזה עלתה בחייהם של יהודים שנפגעו מהרקטות ששוגרו מאותו בור שיגור.

החייל הבריטי שריחם על היטלר:

הנרי טנדי (1891-1977) היה הטוראי הבריטי המעוטר ביותר במלחמת העולם הראשונה. ב-28 בספטמבר 1918 בקרב בצפון צרפת, רותקה הפלוגה שלו באש מקלעים, טנדי זחל קדימה, איתר את המקלע, הוציא אותו מכלל פעולה ואפשר לכוח להתקדם. מאוחר יותר באותו הקרב, כותרו טנדי ושמונה מחבריו על-ידי 37 חיילים גרמנים. המצב נראה אבוד, אבל טנדי הוביל את חבריו להסתערות כידונים נואשת ואף שנפצע פעמיים, נלחם בעוז עד שאחרון חיילי האויב שכב מת על האדמה. על תפקודו בקרב קיבל את המדליה העליונה של הצבא הבריטי, צלב ויקטוריה.

אבל מה שהכניס את טנדי להיסטוריה לא היה אומץ ליבו אלא דווקא מידת הרחמים שבו - ולפי עדויות חבריו, היו בו הרבה משתי התכונות הנ"ל. בסוף הקרב הבחין טנדי בחייל גרמני פצוע, בלי נשק, מנסה לדדות חזרה אל צבאו. טנדי כבר הרים את הנשק, אבל החייל הגרמני הרים יד מתחננת וטנדי חס על חייו.

החייל הגרמני היה אדולף היטלר, שסיפר את הסיפור הזה עשרים שנה אחר כך, בוועידת מינכן, לראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין - עוד אחד מהטועים הגדולים בהיסטוריה. מלבד הגרסה (הצבעונית ומלאת הפרטים) של היטלר, שלטענתו נתקל בצילום של טנדי בעיתון וזיהה אותו (ואז שמר את הצילום והראה אותו לצ'מרבליין), אין לסיפור הזה עוד הוכחות. אבל גם אם זה לא היה טנדי, הרי שמישהו אחר חס על חייו של היטלר.

טנדי מעולם לא אישר ולא הכחיש, אבל כשבית הוריו נהרס בהפצצות הגרמניות במלחמת העולם השנייה סינן: "הייתי צריך להרוג אותו אז".


בהחלט היית צריך, טנדי!

להרוג מחבלים זה לא עצוב!!!
זוה"ק (ח"א סא:): "לית חדוה קמי קב"ה כזמנא דאתאבידו חייבי עלמא ואינון דארגיזו קמיה, הה"ד (משלי יא,י) ובאבוד רשעים רנה, וכן בכל דרא ודרא דעביד דינא בחייבי עלמא, חדוה ותושבחא קמי קב"ה".
הגיע הזמן שנפעיל את המידות שלנו, גם הרחמנות וגם האכזריות על פי המוסר האלוקי הישר והקבוע, ולא על פי המוסר העולמי השקרי והמעוות שגובה מאיתנו את חיי חיילינו ואזרחינו.
ואם יאמרו לנו: אבל אנחנו נאבד את התמיכה של העולם, מה נעשה בלעדיהם? נענה להם את הפסוקים הבאים:
דברים (ז,יז-כא): "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם: הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם... לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא".





[1]מקור: http://www.gvura.org/a344585-%D7%A8%D7%A1-%D7%A8-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A6-%D7%A8%D7%9C%D7%99-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9-%D7%96-%D7%9C

תגובה 1:

  1. הרב חייא שליט"א,
    אשריך על חידושי התורה הנפלאים שלך.
    "גדולים מעשי חייא".
    שתזכה להמשיך להגדיל את שם ה' בעולם.
    אוהבים ומעריכים,
    כולנו.

    השבמחק

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: