הכנה לליל הסדר
 |
| יעל פריד מבית שמש |
הגדה של פסח: "פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבותֵינוּ אוכְלִים בִּזְמַן
שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים". כלומר פסח
– על שום שפסח על הפתח.
אומר רבי לוי יצחק מברדיצוב, מה
הקב"ה מבקש מהאדם? פתחו לי פתח. כלומר סיעתא דשמיא מובטחת לכל אדם שיפתח
לקב"ה פתח בגודל חור של מחט. אומר לו הקב"ה אתה צריך לפתוח לי רק פתח
של מחט ואני אתן לך פתח של אולם, זה פתח גדול מאוד.
אז איך זה שאנחנו משתדלים ולא נפתח
לנו פתח כפתחו של אולם? לפעמים בן אדם אומר אני כל כך משתדל, כל כך אני עושה, ואני
לא רואה שום פתח שנפתח. אומרים לו כנראה שאפילו חור של המחט לא פתחת.
למה אומרים לו את זה? כי הקב"ה הוא בכוננות מתמדת. בקלי קלות הוא פותח פתח
כפתחו של אולם. כבר הכל משורטט ומוכן. הוא יעשה רק פעולה קטנה ואז הכל נופל ויהיה
לך פתח של אולם. ואם זה לא נפל – הפתח של המחט לא עשית!
ה' רוצה פתח מפולש! מעבר לעבר. ממקום
למקום שיחדור חדרי בטן. פתח אמיתי של תשובה. פתחו לי פתח.
כל השנה כולה הקב"ה לא עושה כלום
בלי שאתה תפתח את הפתח. בליל הסדר אומר רבי לוי יצחק מברדיצוב, הוא פסח על הפתח.
גם את זה אתה לא צריך לעשות. אני אעשה בשבילך הכל. הכל תקבל. ה' מדלג. פוסח על הפתח. כלומר כל הלילה הזה הוא אתערותא
דלעילא וזיווג עליון מצד הקב"ה עלינו.
מה אנחנו צריכים לעשות בשביל לקבל את
האור הזה?
בהפטרת שבת הגדול יש פסוק "כִּי
אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי, וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם".
"אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" -
אותו החסד ואותו הפסח שהקב"ה פסח על בתי אבותינו, אותם הענינים והגילוים,
"ובמורא גדול – זה גילוי שכינה", שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש
ברוך הוא, אני ה', אני ולא שרף, אני ולא אחר, אני הוא.
כל זה חוזר בכל שנה ושנה.
"וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא
כְלִיתֶם" - אתם בני ישראל לא הכנתם כלים. אני ה' לא שָׁנִיתִי, אני
משפיע עליכם כל ליל הסדר, אבל למה הבן אדם נשאר אותו דבר? למה הוא לא יוצא מהמצרים
שלו? למה הוא לא יוצא לחרות? למה הוא לא נגאל? פשוט - לא הכנת כלים!
מהם הכלים? הכלים זה כל הסדר של ההגדה: ארבע כוסות, וארבע
כזיתות, וכל הסדר של קדש ורחץ כרפס יחץ וכו' לכן צריך שיהיה היין למהדרין, והמצות למהדרין,
במזיגה של כל כוס וכוס להדיח ולשטוף, והסבה לצד שמאל שאם לא הסב צריך לחזור, כי הסוד
של כל הלילה הזה הוא הכנעת השמאל, הדינים וכל כוחות הטומאה מצרים ופרעה, לכן מסיבים
על צד שמאל להכניע את הדינים. כל מצווה ומצווה, כל דקדוק ודקדוק שאנחנו עושים, אנחנו
מכינים כלי לאור מסוים.
החלבן: אדם יושב
בליל הסדר ולא מבין איך כל האורות האלו קשורים למה שהוא עושה, וצריך אמונה ותמימות
לעשות את כל הסדר ולהאמין שהנשמה חווה כרגע אורות כ"כ גבוהים ועצומים שייקח
להם שנה שלמה לרדת אליך לגוף ולהתנהגות...
ליל הסדר זה הוא הכנה לספירת העומר,
וספירת העומר זו הכנה לשבועות, לקבלת התורה. נמצא, מהו היום הקובע? – ליל הסדר. זה היום שקובע איך תהיה
הספירה של האדם ואיך יהיה השבועות של האדם – באיזו דרגה, באיזו איכות. לכן אם תקפיד
על הענין הזה של ליל הסדר תרוויח שכל השנה כולה, המדורה שאתה מבעיר היום, החמימות
שלה תשאר בלב האדם, בספירת העומר, בשבועות, וממילא תשאר כל השנה. כי הימים
האלה, פסח, ספירת העומר, שבועות, הם שורש לכל השנה. בדרך שהאדם מתנהג בהם כך
מנהיגים אותו.
באמת, החיוב להיות ער בלילה
הזה כתוב במפורש בהגדה. ההגדה היא חלק מהגמרא וחלק מהמדרשים.
בגמרא מביאים מעשה, חוץ מהפסוקים, להוכיח גודל החיוב של להיות ער כל הלילה. איפה
שכתוב בגמרא דבר הלכה ומביאים מעשה, זה חזק מאוד. המעשה בא להוכיח את ההלכה,
שככה צריך לנהוג.
וזה כתוב במפורש גם בשולחן ערוך (או"ח
תפא,ב), שאחרי שאדם גמר את ההלל, מכאן ואילך מצווה עליו לעסוק בהלכות חמץ ומצה,
וסיפור נפלאותיו יתברך, ולספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה.
משמע שאסור לישון. אם חטפה אותך שינה – אתה אנוס. זה לא כמו שלבשת פיג'מה, קראת
'קריאת שמע שעל המיטה' והלכת לישון. אין דבר כזה. אבל אם אתה יושב עם הספר, ובגלל
ששתית יין נרדמת – נרדמת.
אבל למה שהשינה תחטוף אותך? למה אתה
לא תחטוף אותה? למה תחכה עד שהיא תחטוף אותך? כלומר, אם האדם יודע שהוא עייף ועלול
להרדם, אז הוא עומד. בעמידה קשה להרדם. יותר קשה. לוקח סטנדר ועומד עליו ומתחיל
להתנדנד. אם הוא רואה שהוא עדין עייף, שולף את הנעלים, דורך על הרצפה, גם כך הוא
מתגבר על השינה. או שהוא מתהלך. וכן על זו הדרך, כל מיני דרכים בכדי להתעורר. ככה
צריך להיות גם בלילה הזה.
צריך האדם לדעת שהחיוב של הלילה הוא
גדול מאוד. זה מגיע לדרגות כה רבות, שמי שמבין - אי אפשר לו בכלל לישון. עם כזה
מעמד - איך אפשר לישון?
מה זה נרצה?
משל לאדם שכל
חייו חלם להיפגש עם המלך, ויום אחד זכה בפייס ובכסף שזכה אמר עכשיו אני יכול להיכנס
לבית המלך, הגיע לשער הראשי, הצליח לשכנע את השומר ליתן לו להיכנס תמורת 100$, בשער
השני שילם לשוער 200$ וכך בכל שער שילם לשוער יותר ויותר, עד שהגיע לדלת של המלך, שם
שוער גבוה חזק, ואז האדם מציע לשומר 10,000$ להיכנס למלך, השוער אומר לו בעד אף סכום
לא אוכל לתת לך להיכנס, כי אם אתן לך להיכנס יהרגו אותי, מה אעשה עם הכסף, אבל אני
מוכן לתת לך תמורת הכסף את המס' טלפון האישי של המלך, לך הביתה תתקשר למלך, הסכים האיש
וחזר לביתו והתקשר למלך כולו נרגש, מספר ארוך – "קַדֵּשׁ. וּרְחַץ. כַּרְפַּס.
יַחַץ. מַגִיד. רָחְצָה. מוֹצִיא. מַצָּה. מָרוֹר. כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן.
בָּרֵךְ. הַלֵּל נִרְצָה" המלך עונה לאדם והאדם לובש פיג'מה והולך לישון....
מה אתה הולך לישון??? תנצל את הלילה
הזה כל השערים פתוחים!!!
תשב ותספר
בשבח יציאת מצרים[1]!
"וכל
המרבה הרי זה משובח" – הוא נהיה יותר משובח[2]!!!
שפת אמת (תרל"ה 'ואפילו' 'ולמען', תרל"ז 'בכל',
תרל"ט 'כל', תר"מ 'כל', תרמ"ח 'בענין', תרנ"א 'איתא'): "סיפור
יציאת מצרים מביא דעת... מעורר כח הגאולה... מביא ימות המשיח ולביאת משיח... זוכין להמשיך מלכות שמים עלינו...
נגאלים עוד מתחת יד היצר הרע ומתעלין ביותר... ע"י זכירת יציאת מצרים:
יכולין לברר התערובות ולזכות להארת עץ החיים... זוכין לתורה בלא יסורים בפועל
ממש".
[1] חובת הלבבות (שער
הבחינה פ"ה): "ככל שהדבר נחוץ יותר כך ה' עשה אותו זמין יותר, לכן אויר
יש בכל מקום, אוכל צריך לגדל מים צריך לשאוב מהנהר וכו' ".
הסבא מקלם: כך זה
במצוות! כל מצוה מוסיפה באישיות שלך! אבל יש מצוות נדירות כגון פטר חמור, יובל,
שמיטה, ברכת החמה וכו' ויש כאלו שהן פעם בשבוע כגון שבת, ויש כאלו שהם תדירות!
כגון יציאת מצרים שנצטווינו בוקר וערב ובברכת המזון לזכור אותה! "כי בודאי
יש לה ערך עצמי ואי אפשר לחיות בלעדיה, כדי להתבונן כי הוא ית' משגיח ומושל
בעולם"!!!
[2]
הרב נבנצאל: למדנו בפרשת מצורע שלהוריד
מערכו של אדם חשוב גורם נזק לא רק של אותו אדם הנידון, אלא אף לחוטא בדיבור כזה, ואולי
הנזק הנגרם למדבר הינו גדול יותר מזה שנגרם לשני; אך באותה מידה לצד החיובי, עילוי
ערכו וריבוי השבח של מי שראוי לשבחו - מלך מלכי המלכים - על אחת כמה וכמה שיגרום למשבח
התעלות רוחנית נשגבה.
זוהי מטרת ליל הסדר: לשבח ולפאר
את שמו הגדול על ידי סיפור הניסים ונפלאות שעשה עם אבותינו על מנת לְשמר בנפשנו את
חסדי השי"ת שנעשו עמנו. וכשם שעצם הדיבור וההרהור הרע משפיל את נפש הנכשל בהם,
גם כשאין מי ששומע אותו, כך סיפור יציאת מצרים יגביה את נפש העוסק בו גם אם הוא לבדו.
לכן פסק הרמב"ם: "היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה" (הלכות חמץ
ומצה ז, ג) כי כאמור, בכך יתעצם בלבו ערך מעשי
ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!