הכנה לפסח - אמונה
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר
וְרַבִּי יְהושֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי
טַרְפון שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי
בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אותו הַלַּיְלָה, עַד
שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּותֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת
שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
ישנן מספר שאלות שיש לשאול על מעשה זה:
א.
מדוע כל החכמים הללו
התקבצו בבני ברק, עירו של רבי עקיבא? הלא הם גרו במקומות אחרים... [רבי יהושע
בפקיעין... רבי אליעזר בלוד...]
ב.
בגמרא במסכת סוכה
[דף כ"ז, עמוד ב'] מובא בשמו של רבי אליעזר שהוא היה "משבח את העצלנים
ברגל", כלומר, רבי אליעזר היה משבח את מי שנשאר בביתו בימי החג כיון שעל ידי
כן הוא משמח את בני ביתו. אם כן, מדוע רבי אליעזר נוהג בשונה ממנהגו?
ג.
אם כבר אדם עוזב את
ביתו ברגל, מן הראוי שהתלמידים ילכו אל הרב ולא להיפך. והרי ידוע לנו שרבי אליעזר
היה רבו של רבי עקיבא וכן שהנשיא באותה תקופה היה רבי אלעזר בן עזריה... אם כן
מדוע הרב של רבי עקיבא והנשיא הולכים דווקא לעירו של רבי עקיבא ולא להיפך?
את התשובות לשאלות אלו נוכל למצוא על ידי התבוננות בתקופה שבה היו חיים אותם החכמים.
תקופתם היתה בזמן הסמוך לחורבן בית המקדש... מצב הרוח בעם היה קשה מאד... היו עדיין מאבקים עם הרשעים ששלטו בארץ... ובמצב כה קשה, מה מוטל עלינו לעשות? לשאוב אמונה וכוחות חדשים!
מיהו האדם המתאים ביותר ללמד אותנו שיעור באמונה ושיעור מיוחד על הכוחות שיש בנו?
רבי עקיבא!
זהו רבי עקיבא שמסופר עליו בגמרא במסכת ברכות [דף ס', עמוד ב'] שפעם אחת הוא הלך בדרך והגיע לאיזושהי עיר.
רבי עקיבא עבר בין כל בתי העיר כדי לחפש מקום ללון בו.
מהבית הראשון שהוא דפק על דלתו, נשמעה הצעקה המוכרת:
"תרמנו כבר!!"
רבי עקיבא הבין שהוא לא רצוי שם ואמר: "כל מה שעושה
הקב"ה – לטובה!"
בבית השני כלל לא התייחסו לדפיקותיו של רבי עקיבא, וגם כאן הוא
אמר: "כל מה שעושה הקב"ה – לטובה!"
בקיצור, אף אחד מבני המקום לא הסכים לארחו, ולכן רבי עקיבא לקח
את חמורו [ששימש לו כרכב], תרנגולו [ששימש לו כשעון מעורר בבוקר], והנר [שלאורו
הוא יכול היה ללמוד תורה בשעות הלילה המאוחרות] שהיו ברשותו ויצא לתחומי לעיר כדי
ללון בשדה הסמוך.
אף על פי שזו חוויה לא נעימה לישון בשדה, ובפרט שרבי עקיבא
כנראה כבר היה בגיל מתקדם מאד [לפחות 80...] – רבי עקיבא לא מתלונן לרגע ומפזם בכל
עת את המשפט שאצלו הוא פשוט דרך חיים: "כל מה שעושה הקב"ה –
לטובה!"
בלילה, באה רוח וכיבתה את הנר! [עלינו לזכור שבתקופתם לא היו
גפרורים...]
כל אדם נורמלי שהשקיע בהדלקת נר במשך זמן רב ואותו נר כבה היה
מתעצב קלות, אך רבי עקיבא הבין שהכל מאת ה' יתברך, אמר באמונה שלמה ש"כל מה
שעושה הקב"ה – לטובה!" והמשיך ללמוד בחושך.
בא חתול וטרף את התרנגול! [זה אומר שצריך לסמוך מעכשיו על
השעון הביולוגי...]
כל אדם נורמלי מיד היה מתעצבן ולפחות זורק אבן לעבר החתול כדי
להחזיר לו, אך רבי עקיבא המשיך ואמר כדרכו: "כל מה שעושה הקב"ה –
לטובה"!"
בא אריה וטרף את החמור! [מעכשיו – אין וולבו!! רק מסע כומתה
ארוך ברגל...]
מי לא היה משתגע מכל מה שעבר על רבי עקיבא?? גם זרקו אותו
מהעיירה והוא נאלץ לישון בשדה [בלי שק שינה...] וגם כמעט כל מה שהיה ברשותו (הפנס,
האיפון עם השעון מעורר והרכב) אבד בין לילה... אך רבי עקיבא, כאיש אמונה אמיתי,
אומר וחי ש"כל מה שעושה הקב"ה – לטובה"!
בבוקר המשיך רבי עקיבא בדרכו והלך דרך אותה עיר שלא הסכימו
תושביה לארחו. והנה הוא גילה שבלילה באו לגיון של צבא זר לאותו מקום ושבו את כל
בני העיירה בשבי.
אמר רבי עקיבא: "אילו הייתי נשאר בעיר או שהנר שלי היה
דלוק או שהחמור או התרנגול היו עושים רעש – גורלי היה כגורלם!"
לאחר מעשה זה שב רבי עקיבא ולימד את תלמידיו: "לעולם יהא
אדם רגיל לומר: כל מה שעושה הקב"ה – לטובה!"
כאשר אנו קוראים את הסיפור על רבי עקיבא אנו שוכחים לפעמים דבר
אחד קטן... רבי עקיבא לא ידע שלמחרת בבוקר הוא כבר יזכה לראות את הטובה שצמחה מכל
ה"מקרים" שקרו לו... מבחינת רבי עקיבא, יכול להיות שהוא לעולם לא יבין
איזו טובה צמחה ממאורעות אותו הלילה... אך לאיש אמונה אמיתי זה לא משנה! איש אמונה
אמיתי יודע בוודאות ש"כל מה שעושה הקב"ה – לטובה!", אף אם הוא לא
מבין מהי הטובה ואף אם יכול להיות שלעולם הוא לא יבין מהי הטובה, הוא בטוח שה'
יתברך תמיד רוצה בטובתו ומנהל את העולם למען טובתו הנצחית!
זהו השיעור שבאו החכמים ללמוד אצל רבי עקיבא... כשהמצב קשה צריך לשאוב אמונה, מיהו המורה לאמונה? רבי עקיבא!! לכן כולם התקבצו לבני ברק באותה שנה קשה.
בגמרא (יבמות טז.) מופיע הסיפור הבא:
בימי רבי דוסא בן הרכינס... אמר
להן רבי יהושע אני אלך ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה ואחריו מי ר"ע. הלכו
ועמדו על פתח ביתו. נכנסה שפחתו, אמרה לו: רבי, חכמי ישראל באין אצלך. אמר לה:
יכנסו. ונכנסו. תפסו לרבי יהושע והושיבהו על מטה של זהב. א"ל: רבי, אמור
לתלמידך אחר וישב. אמר לו: מי הוא? רבי אלעזר בן עזריה. אמר: ויש לו בן לעזריה
חבירנו?! קרא עליו המקרא הזה 'נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש
לחם', תפסו והושיבו על מטה של זהב. א"ל: רבי, אמור לתלמידך אחר וישב. א"ל:
ומי הוא? עקיבא בן יוסף. א"ל: אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם
ועד סופו?! שב בני שב, כמותך ירבו בישראל!!
כאמור, נכנסו רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לפני
רבי דוסא בן הרכינס כדי לדון עמו בהלכה מסוימת.
רבי דוסא הושיב מיד את רבי יהושע לידו.
החלק המעניין מתחיל בהתייחסות של רבי דוסא לשני החכמים האחרים
שהגיעו עם רבי יהושע.
כאשר רבי דוסא שמע שרבי אלעזר בן עזריה הגיע הוא שמח בכך שיש
ממשיך דרך טוב לחברו עזריה והושיבו על מטה של זהב.
לעומת זאת, על רבי עקיבא מתבטא רבי דוסא בצורה מעניינת: ירבו
כמותך בישראל!
נשאלת השאלה, מדוע דווקא על רבי עקיבא אמר רבי דוסא אמירה זו... וכי ח"ו לא היה טוב לו היו רבים בישראל כרבי אלעזר בן עזריה...?
התשובה נעוצה בשיעור השני שמלמד אותנו רבי עקיבא. רבי עקיבא מלמד אותנו ש"אין ייאוש בעולם כלל"... רבי עקיבא מלמד אותנו שלא משנה מי אתה ולא משנה מה "תנאי הפתיחה" שלך – גם אם נראה שהסיכויים שלך לגדול בתורה אפסיים – תמיד יש סיכוי!
אין אדם שלא יכול להיות צדיק!! גם את עניין זה למדנו מחייו של
רבי עקיבא.
רבי עקיבא היה עם הארץ עד גיל 40! (אבות דרבי נתן, פרק
ו') רק בגיל 40 הוא התחיל ללמוד... בהתחלה הוא למד את אותיות הא'-ב'... לאחר מכן
מקרא... משנה... עד שהפך להיות גדול הדור!
אם מבקשים מאדם שפוי להמר האם יצא מרבי עקיבא תלמיד חכם, כל
אדם בעל דעת היה קובע נחרצות שלא... מה היו תנאי הפתיחה של רבי עקיבא?
א.
הוא היה בן גרים
– ללא ייחוס לשושלת תלמידי חכמים וללא זכות אבות מיוחדת. לעומתו, רבי אלעזר בן
עזריה היה דור עשירי לעזרא הסופר [תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק א', הלכה ו'].
ב.
הוא היה עני –
ועניות בדרך כלל מפריע לשלוות הנפש של האדם. לעומתו, רבי אלעזר בן עזריה היה עשיר
גדול! מסופר עליו בגמרא במסכת שבת [דף נ"ד, עמוד ב'] שהוא היה מעשר בכל שנה
מצאנו 12,000 עגלים! בחישוב קל יוצא שבכל שנה היו נולדים לו בעדר 120,000 עגלים
חדשים!
ג.
הוא לא למד תורה
מגיל צעיר – רבי אלעזר בן עזריה מעיד על עצמו "הרי אני כבן שבעים
שנה" ומבואר בגמרא במסכת ברכות שכאשר מינו אותו לנשיא הוא היה בסך הכל בן
18...
לכן אומר רבי דוסא דווקא על רבי עקיבא "ירבו כמותך בישראל", למה דווקא אנשים כמו רבי עקיבא? כי רבי עקיבא מסמל את זה שלכולם יש סיכוי! רבי עקיבא הוא האדם המתאים ביותר ללמד אותנו שכל אחד יכול להיות עבד ה' אמיתי, לא משנה כמה גרועים תנאי הפתיחה שלו!
לעניות דעתי, אלו שני המסרים שבאו החכמים ללמוד בבני ברק:
א.
חיזוק באמונה בה'
יתברך, שכל מה שה' יתברך עושה הוא לטובתנו, אף כשאיננו מבינים ואף
אם המצב נראה קשה מאד...
ב.
חיזוק באמונה של
האדם בעצמו! זה חשוב שהחכמים יקבלו חיזוק בעניין זה הן מצד האמונה בעצמם
והן מצד האמונה שצריכה להיות בעם ישראל היקר שאותו הם מדריכים!
ויקרא (טז,ג): "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ".
'זאת' זה ספירת המלכות, השכינה הקדושה, הספירה האחרונה, המקום החשוך ביותר, המקום בו צריך אמונה פשוטה. עם הכח הזה, אהרון הכהן יבוא אל הקודש!
כמו שאומר דוד המלך (תהלים כז,ג) "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה - לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה - בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" (תהילים כ"ז ג'). כך היה מנצח בכל המצבים הקשים[1].
כשיש אמונה, יש הכל. יש שמחה ובטחון. הנפש שקטה. אין לחץ, אין דאגה, אין כעס. אדם מאמין שהכל בא לו מאת ה', והכל הוא לטובתו הנצחית.
אהרן הכהן לוקח את הכח הזה כדי לכפר על בני ישראל, ואנחנו לוקחים את הכח הזה כדי להיגאל בפסח (בשבת הגדול משכו באמונה גדולה את השה וקשרו אותו למיטה, והמצה היא לחם של אמונה כדברי הזוה"ק).
[1]
ר' נחמן (ליקו"מ ח"ב, ה): "העיקר
הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה. כי יש סובלים חולאים,
שיש להם מכות מופלאות, רק בשביל נפילת האמונה. כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות
שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות".
ר' נתן (ליקוטי הלכות, גילוח ג', ח): "כי
אי אפשר להשיג שום השגה ולדעת שום ידיעה בהתנוצצות אלוקותו יתברך, כי אם על ידי האמונה
הקדושה אשר היא השער שדרך שם נכנסין לכל הקדושות, לכל ההשגות ולכל הידיעות הקדושות,
בבחינת "בזאת יבוא אהרן אל הקודש". זאת בחינת אמונה, שהיא יסוד כל התורה,
כמו שכתוב: "כל מצוותיך אמונה", וכל המלחמות וכל הנסיונות שיש להאדם בעבודת
ה' יתברך אי אפשר לנצח כי אם על ידי האמונה הקדושה, כמו שכתוב: "אם תקום עלי מלחמה
בזאת אני בוטח", היינו שעיקר בטחונו ותקוותו היה באמונה שנקראת זאת כנ"ל,
דהיינו שהיה יודע שהוא חזק באמונה בה' יתברך ועל כן הוא חזק שבודאי יעמוד נגד כל המחנות
והמלחמות של היצר הרע והסיטרא-אחרא. כי בודאי יכול לנצחם ולשברם, מאחר שיש לו אמונה
חזקה בה' יתברך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!