מצורע – נסיון משתלם
ויקרא
(יד,ב): "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל
הַכֹּהֵן".
קם אדם בוקר אחד מסתכל במראה ומגלה שיש לו צרעת, מה הוא אמור לעשות? להזמין רופא, והרופא אמור לטפל בו מיד...
מה התורה אומרת לך לעשות? להזמין כהן! והכהן שולח אותך לחכות שבוע לטיפול!
כותב הרמב"ן (יג,מז): "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת - זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם וכן נגעי הבתים!".
הצרעת באה לעורר אותך לתשובה, מה יש לך לעשות אצל הרופא?
גם נגעי הבתים זה לא דבר טבעי.
כותב רש"י: "בשורה היא להם, שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות הבתים כל ארבעים שנה, שהיו ישראל במדבר ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן".
מוזר, מה ה' לא יכול להעשיר אותי בלי להרוס את הבית? "היד ה' תקצר"?
על הפסוק "וראה הכהן אחרי הֻכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו" כותב בעל "אוצר החיים" שהמילה "עינו" משמעותה: האות ע' שבמילה "נגע".
כלומר, "אם לא הפך הנגע את עינו" היינו, ה – ע' נשארה במקומה, אזי "טמא הוא באש תשרפנו". שאילו עברה, כביכול, האות ע' מסוף המילה: "נגע" לתחילתה כי אז היה ה"נגע" נהפך ל"ענג".
זה לא משחק מילים! זו משמעות כל חיינו!
החיים של האדם בעולם מלאים נסיונות. מצבים, שהאדם נקלע לקושי רב, והוא לא יודע מה לעשות. לפעמים יש לו גם פיתויים שקורצים מכיוונים שונים, וכדי להמשיך בדרך ה' בצורה אמיתית הוא צריך לשלם מחיר כבד!
אבל לבסוף כשהוא מרכז את כל כוחותיו ומקריב את עצמו ועומד בנסיון, חז"ל מבטיחים לו: "ונאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך שכר פעולתך". זה לא היה סתם בסופו של דבר תבוא על שכרך, הוה מחשב מצוה כנגד שכרה!
בזמן של הנסיון האדם לא מודע לשכר, כי אם כן, אז זה לא היה נסיון. רק מי שמרגיש בזמן הנסיון שהוא מוכן לוותר ולשלם את כל מחיר, יקבל את השכר!
אברהם אבינו שהיה מוכן להישרף נצל מהאש, אבל הרן, אחיו קפץ רק כשראה שאברהם יצא שלם, ונשרף.
המהר"ם מרוטנבורג כתב שכל מי שמסרו נפשם על קידוש ה', ניתן להם כח אלוקי, ולא חשו כל סבל ברגע מותם.
רבי עקיבא שהוצא להורג באכזריות איומה שמח שמחה אמיתית באותו רגע, כמו שכתוב בגמרא.
גם בצרעת הבתים, בעל הבית מגלה שהנכס שלו שעלה לו 30 שנה של משכנתא כבדה כל חודש נגוע!
הבעלים מקיימים, בעצב, את רצון ה', הורסים את הבית, מפרקים את יסודותיו, זה נסיון קשה אבל הם מוכנים כי כך צוה ה'.
אז, מגיע השכר!
הזוהר הקדוש מבטיח: "כד ביתא הוה נתיץ, אשתכח ביה ממונא למבני ליה ולמליא ביתיה. בגין דלא יצטער על ביתא. וישרון בדיורא דקדושה".
בית חדש נבנה, וה-ע' של ה"נגע" שינתה מקום. מה"נגע" קבל האדם "ענג"!
השפת אמת עה"פ: "וירא את המקום מרחוק", מביא את הפסוק המופיע במדרש על פרשת השבוע: "אשא דעי למרחוק" ומבאר שבזמן שהלך אברהם אבינו, ע"ה, למלא את צו ה' ולעקוד את בנו, הוא ראה את ה', עדיין "מרחוק", עדיין רב המרחק בין תפיסתו לתפיסת ה', כביכול. זה היה נסיון אמיתי, הוא עוד לא ראה שיצא מזה דבר טוב, ועדיין עשה רצון ה'! אבל אחרי שעמד בנסיון, כותב השפת אמת, 'אשא דעי' - הודה לה' על ההעלם, על הריחוק, שבלי המרחק לא היה השכר!
כותב ספר החינוך על הצרעת: "מצווה היא עלינו... ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה"!
המצווה שלנו היא להכיר שהנסיון הגיע מה' ולא במקרה! ללכת לכהן לא לרופא! (לא מדובר כאן על מחלות אחרות שחובה ללכת לרופא) לעשות את דבר ה' בעודך עם הצרעת, בתוך הנסיון! ואז בע"ה גם יגיע השכר!!! "ונאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך שכר פעולתך".
קם אדם בוקר אחד מסתכל במראה ומגלה שיש לו צרעת, מה הוא אמור לעשות? להזמין רופא, והרופא אמור לטפל בו מיד...
מה התורה אומרת לך לעשות? להזמין כהן! והכהן שולח אותך לחכות שבוע לטיפול!
כותב הרמב"ן (יג,מז): "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת - זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם וכן נגעי הבתים!".
הצרעת באה לעורר אותך לתשובה, מה יש לך לעשות אצל הרופא?
גם נגעי הבתים זה לא דבר טבעי.
כותב רש"י: "בשורה היא להם, שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות הבתים כל ארבעים שנה, שהיו ישראל במדבר ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן".
מוזר, מה ה' לא יכול להעשיר אותי בלי להרוס את הבית? "היד ה' תקצר"?
על הפסוק "וראה הכהן אחרי הֻכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו" כותב בעל "אוצר החיים" שהמילה "עינו" משמעותה: האות ע' שבמילה "נגע".
כלומר, "אם לא הפך הנגע את עינו" היינו, ה – ע' נשארה במקומה, אזי "טמא הוא באש תשרפנו". שאילו עברה, כביכול, האות ע' מסוף המילה: "נגע" לתחילתה כי אז היה ה"נגע" נהפך ל"ענג".
זה לא משחק מילים! זו משמעות כל חיינו!
החיים של האדם בעולם מלאים נסיונות. מצבים, שהאדם נקלע לקושי רב, והוא לא יודע מה לעשות. לפעמים יש לו גם פיתויים שקורצים מכיוונים שונים, וכדי להמשיך בדרך ה' בצורה אמיתית הוא צריך לשלם מחיר כבד!
אבל לבסוף כשהוא מרכז את כל כוחותיו ומקריב את עצמו ועומד בנסיון, חז"ל מבטיחים לו: "ונאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך שכר פעולתך". זה לא היה סתם בסופו של דבר תבוא על שכרך, הוה מחשב מצוה כנגד שכרה!
בזמן של הנסיון האדם לא מודע לשכר, כי אם כן, אז זה לא היה נסיון. רק מי שמרגיש בזמן הנסיון שהוא מוכן לוותר ולשלם את כל מחיר, יקבל את השכר!
אברהם אבינו שהיה מוכן להישרף נצל מהאש, אבל הרן, אחיו קפץ רק כשראה שאברהם יצא שלם, ונשרף.
המהר"ם מרוטנבורג כתב שכל מי שמסרו נפשם על קידוש ה', ניתן להם כח אלוקי, ולא חשו כל סבל ברגע מותם.
רבי עקיבא שהוצא להורג באכזריות איומה שמח שמחה אמיתית באותו רגע, כמו שכתוב בגמרא.
גם בצרעת הבתים, בעל הבית מגלה שהנכס שלו שעלה לו 30 שנה של משכנתא כבדה כל חודש נגוע!
הבעלים מקיימים, בעצב, את רצון ה', הורסים את הבית, מפרקים את יסודותיו, זה נסיון קשה אבל הם מוכנים כי כך צוה ה'.
אז, מגיע השכר!
הזוהר הקדוש מבטיח: "כד ביתא הוה נתיץ, אשתכח ביה ממונא למבני ליה ולמליא ביתיה. בגין דלא יצטער על ביתא. וישרון בדיורא דקדושה".
בית חדש נבנה, וה-ע' של ה"נגע" שינתה מקום. מה"נגע" קבל האדם "ענג"!
השפת אמת עה"פ: "וירא את המקום מרחוק", מביא את הפסוק המופיע במדרש על פרשת השבוע: "אשא דעי למרחוק" ומבאר שבזמן שהלך אברהם אבינו, ע"ה, למלא את צו ה' ולעקוד את בנו, הוא ראה את ה', עדיין "מרחוק", עדיין רב המרחק בין תפיסתו לתפיסת ה', כביכול. זה היה נסיון אמיתי, הוא עוד לא ראה שיצא מזה דבר טוב, ועדיין עשה רצון ה'! אבל אחרי שעמד בנסיון, כותב השפת אמת, 'אשא דעי' - הודה לה' על ההעלם, על הריחוק, שבלי המרחק לא היה השכר!
כותב ספר החינוך על הצרעת: "מצווה היא עלינו... ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה"!
המצווה שלנו היא להכיר שהנסיון הגיע מה' ולא במקרה! ללכת לכהן לא לרופא! (לא מדובר כאן על מחלות אחרות שחובה ללכת לרופא) לעשות את דבר ה' בעודך עם הצרעת, בתוך הנסיון! ואז בע"ה גם יגיע השכר!!! "ונאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך שכר פעולתך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!