הבורא נמצא בפרטים הקטנים
לאחר קריעת ים סוף, נתקל עם ישראל בבעיה
נוספת הקשורה למים.
כשהעם מגיע לרפידים הם לא מוצאים מים,
מרגישים צימאון ומתלוננים אל משה בתמיהה הנוקבת: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ
אִם אָיִן".
השאלה המתריסה הזו מפתיעה מאוד
כשהיא באה מפי אנשים שראו ניסים גדולים ומראות אלוקים ביציאת מצרים וקריעת הים ויש
לנו להבין את מקורה ומשמעותה.
הנצי"ב מבאר ששאלת בני ישראל מדויקת בלשונה, הם מאמינים שיש ה' אלא שאינם יודעים
אם הוא בקרבם.
בני ישראל תהו אם הקב"ה יודע מה
קורה בקרבם, בחייהם הפרטיים ובתחושותיהם האישיות.
מבחינתם, ה' מנהיג את העם בכללותו או את העולם במלואו אבל אינו מתעסק בצרותיהם האישיות
של בני האדם.
דווקא מתוך הצור, האבן שממנה חוצבים
אבנים לכלי נשק, הקב"ה מוציא מים מתוקים לתועלת בני האדם ובכך מלמד אותם שהקב"ה
לא נמצא רק במלחמות הלאומיות אלא גם דואג ומשגיח מתחת לפני הקרקע.
ד"ר ישעיהו רובינשטיין, מדען במכון ויצמן, ריכז מאמצים אדירים וניסיונות אינספור בחקר הביולוגיה המולקולרית. וכך הוא מספר:
במהלך המחקר בדקתי תאים רבים. הגעתי אל היחידה הבסיסית המרכיבה כל תא ותא בגוף האדם והיא הד. אן. אי.
כאשר מביטים עליה דרך מיקרוסקופ, היא נגלית כשני סלילי חוט המצטלבים זה בזה.
כל עוד ההצלבה נשמרת – יש חיים. כאשר חלילה מתפרקת ההצלבה – מסתיימים החיים.
גיליתי, כי לאורכו של הדי. אן. אי. קיימים כעין "גשרים" המחברים בין שני הסלילים, לבלתי "יתפרקו", ובכך בעצם שומרות על חייו של האדם.
ביקשתי לברר היכן מצוי אותו "גשר", וגיליתי כי קיימת חוקיות מסוימת החוזרת על עצמה הנראית כך:
עשר חומצות, ואז "גשר", חמש חומצות נוספות, ושוב "גשר", שש חומצות – גשר, חמש חומצות – עוד גשר.
הסדר הזה חוזר ונשנה מיליארדי פעמים בגוף האדם.
ניסיתי לפצח מהו הצופן בחוקיות המספרים הזו: 5,6,5,10?
וירעש ונפחד לבי. אור גדול זרח מן המיקרוסקופים.
אין אלו כי אם אותיות שם השם המפורש:
י – 10,
ה – 5
ו – 6
ה – 5
כשם שבשולי כל יצירה משאיר האומן את חתימתו, כך על כל תא ותא בגופנו – מתנוססת חתימתו של היוצר הגדול! אין צייר כאלוקינו!
הבאר ממנה שתו ישראל
במדבר היא בארה של מרים, שדאגה לילד קטן והשגיחה על צעדיו ובמעשים קטנים
הובילה ללידתו של משה ושמירתו, ודווקא משום כך הצליחה להציל את עם ישראל כולו.
מסופר על חסיד גור בתקופת השואה, שגווע מרעב עד כדי כך שהחליט לסכן נפשו ולרוץ לגנוב מהמטבח
תפוח אדמה בתקווה להשביע קצת את רעבונו.
במטבח עובדת אישה יהודייה, היא רואה
אותו מגיע בקושי ונוזפת בו. "יכולת למות כמה פעמים עבור מעשה זה".
ברחמיה הרבים היא נותנת לו שני תפוחי אדמה מעוכים, אבל לפני שהוא בורח חזרה היא
אומרת לו, "חכה רגע" ומביאה לו פתק מקופל עם הנחייה "קח גם את
זה".
החסיד רץ בחזרה סקרן לדעת מה יש בתוך
הפתק שעבורו הסתכנה האישה כל כך? האם זה קמע? סגולה? חלק מספר תורה?
כשהוא מגיע בביטחון למחבואו הוא פותח את
הפתק ומוצא בו... מעט מלח. החסיד מתרגש עד עומק ליבו ממעשה החסד של האישה. העובדה
שגם בתוך הגיהינום היא לא איבדה צלם אנוש ולא את הרצון לתת טעם טוב, אפילו אם זה
לתפוח אדמה קטן ומעוך.
הדיוק הישראלי
אין לי בעיה להיות יהודי, עם ישראל מוסיף המון טוב למציאות הגשמית והרוחנית של העולם, אבל משגע
אותי הדקדוקים של חז"ל, הם ממש מיותרים ומוגזמים!
אי אפשר לשמור שבת וכשרות בצורה כללית? למה
צריך את כל הפרטים הקטנים והסעיפים והתתי סעיפים של כל הלכה?
לעם ישראל יש אידיאל עצום וגדול - הקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש, והבאה של כל העולם למצב אדיר של שלמות,
ללא מחלות, ללא מלחמות, וללא מוות, כמו שכתוב בתנ"ך: "וְכִתְּתוּ
חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי
חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" וכן "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח
וּמָחָה ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים".
החזון הזה לא ינחת פתאום מן השמים בלי
קשר למעשינו, אלא יהיה תוצאה של עבודה קשה וארוכה שלנו – זו ישועה אמיתית!
"אין שום ישועה שלמה באמת, כי
אם אותה שהנושע פעל להופעתה בפועל ידיו. וזהו יסוד הצדק שבעבודת האדם, רכישת
כוחות וסידורם, למטרת החיים היותר עליונים ומקודשים".
איזו עבודה אנחנו אמורים לעשות בעצמנו
כדי לתקן אותנו ואת העולם?
"וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת
כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה... לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ
כְּהַיּוֹם הַזֶּה".
התורה והמצוות הם היישום בשטח של כל
העקרונות הרוחניים של האומה הישראלית.
כדברי המהר"ל: "אין ספק
שהתורה שנתן השם יתברך הוא תיקון עולם הזה ובשביל תיקון עולם הזה להיישיר בני
אדם אל תכלית הטוב שיהיו טובים בעולם הזה ויהיה מציאות עולם הזה כמו שראוי להיות
לכך נתן לנו התורה... ולכך אמרה תורה אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם
אותם ונתתי גשמכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו, כי התורה היא סדר
העולם לקיים את סדר עולם הזה".
בגלל שלתורה ולמצוות יש תפקיד כל כך
חשוב לעם ישראל ולעולם כולו - חז"ל יורדים לפרטי פרטים ומבארים מה ההתנהגות
הנכונה בכל מצוה ומצוה ובכל זמן נתון!
אם נוציא למטוס כמה ברגים ונראה שכבר בתחילת ההמראה הוא מתפרק לרסיסים וכל הנוסעים מתים, אנחנו לא
נצטרך הוכחה לוגית מטורפת כדי להבין שהברגים האלה היו נחוצים מאוד לשלימות המטוס
והנוסעים.
מספיק להביט על ההיסטוריה ולראות כי כל כת שלא קיימה את דברי חז"ל פשוט נכרתה מהאומה הישראלית
ללא קיום והמשך, כגון: קראים, בייתוסים, שומרונים, נוצרים, רפורמים (אחוזי
התבוללות מאוד גבוהים).
עובדה זו בעצמה מעידה כי כל הקיום
הלאומי שלנו תלוי דווקא בפרטים הקטנים ובדקדוקים של דברי חז"ל.
הרב קלנר שליט"א הוזמן להרצות במשך שעה על התנועה הרפורמית ולהראות שהיא אינה הדרך
האמיתית של היהדות.
כשהרב עלה לדבר הוא פשוט הוציא כמה
סקרים עדכניים ממכוני סקרים בחו"ל והראה ש: 100 אורתודוכסים הופכים תוך מאה
שנה להיות 4,000 יהודים, אולם לעומת זאת 100 רפורמים הופכים תוך מאה שנה להיות רק
8 יהודים!
אמר הרב: "דרך חיים או שיטה
שבצורה מעשית מאבדת את האומה הישראלית מהמפה העולמית אינה ראויה כלל להיכנס לדיון
האם צריך לחיות על פיה"!
השיחה הסתיימה תוך ארבע דקות, אז הרב
לימד בזמן שנשאר את חשיבות התורה שבעל פה...
דברי חז"ל, פרטי המצוות,
ודקדוקי ההלכה הם לא המלצות אלא חוקי חיים ממשיים השומרים על האומה הישראלית
ומביאים אותה אט אט אל רום תפקידה האישי והעולמי.
ברכות
(כח:): "בשעת פטירתו (של ריב"ז) אמר להם פנו כלים מפני
הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא".
עין איה (ברכות
א פרק רביעי-תפילת השחר לח' ברכות כח:): "כאשר יש אדם
שהוא מנהיג הכלל ושואף רק אל השלימות הרוחני, לפעמים לא ישים אל לב לחסרונות
הגשמיים שבמצב האומה, והוא חסרון נמרץ, כי המצב הגשמי ממנו תוצאות להמצב הרוחני.
אמנם כ"ז הוא אם המנהיג מזלזל
בשלימות הגשמית מפני שעבור השתקעו ברוחניות נעלם ממנו ערכם והוא אות על קוצר הנפש,
שהנפש הגדולה ראוי שעם כל רוממות ערכה תשפיל לראות ולדקדק ג"כ בכל הדברים
הקטנים, שמהם תוצאות לדברים גדולים.
אבל אם רואה שמהלך השלימות מחייב כעת
לותר על הדברים הגשמיים מפני תכלית נכבדת, ודאי שראוי ללכת בדרכו ולהוקיר הדרכתו
עד מאד. והנה ריב"ז ביטל את השלימות הגשמי המדיני, ולא ביקש כ"א יבנה
וחכמי' ליסד שלימות התורה בישראל, והי' בזה דומה לחזקי' מלך יהודה שנעץ חרב על פתח
ביה"מ, "וכל מקום אשר יהי' שם אלף גפן באלף כסף, לשמיר ולשית
יהי'", והי' זה אמנם נחוץ מפני שירדו ישראל הרבה מעלות והשתקעו בחמדות גשמיות
ואהבת הקנינים המדומים בימי אחז, שבטל כל רגש קדוש והדיחם להסיר לבם מאחרי ד'
ולהתמכר רק אל חיי הזמן. ע"כ הי' עת לעשות לד' להגביר מאד הרוחניות, אבל לא
היתה מאתו מפני חסרון ידיעה במפורסמות, כי אדרבא השיג לידע עד מאד ערך הדברים
הגשמיים ושראוי להקפיד בהם, ומ"מ שמם מדרס לרגל תוה"ק ובטלם לנהג בהם
זילזול לצורך שעה.
והנה מתוה"ק למדנו ערך זה השלימות,
שעם כל רוממות הדרכתה של תורה בענינים הנעלים, חסה על ממונם של ישראל והקפידה גם
על פכים קטנים, כדדרשי' במתני' דנגעים מ"וצוה הכהן ופינו את הבית". וכן
יעקב אבינו ע"ה עם עוצם השגתו וטרדתו באהבת אלהים נשתייר בשביל פכים קטנים.
ללמדך, שיודעים הם השלימים הללו ערך כל
דבר קטן לפי ערכו, ואם הם מתרצים לותר על דברים גשמים קלי ערך, ומכש"כ יקרי
ערך, ראוי להשכיל כמה טובה עודפת קנו בתמורתם.
ע"כ כשרצה להראותם במחזה אלקים אשר
נגלה לו לעת תאסף רוחו לבא בקהל קדושים, וחזקי' מלך יהודה שהי' דומה לו בדרכיו
לבטל החוסן הגופני במקום הצורך לתכלית הרוחנית ונתן יתרון לחיי התורה, מלהשתדל
בספק להחוסן המדיני ואולי עי"ז הי' מצב תוה"ק נוטה לנפול, הקדים להם פנו
כלים מפני הטומאה, וכמובן הקפידה חלה על כלי חרס כדאי' במתני', להורות שלא העלים
עיניו ג"כ מדבר קל וקטן של צרכים הגשמים להכירם כמדתם וערכם. ועכ"ז בדעה
שלימה נתן יפוי כח להשתדלות פליטת סופרים מכל חוסן המדיני, כמדת חזקיה מלך יהודה
דודאי אסכים מרי' על ידי' ".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!