פרשת בהעלותך - מלחמה למען השלום האמתי

מלחמה למען השלום האמתי

הרב יאיר פרנק: בפתיחת ארון הקודש אנו אומרים (בסידורי אשכנז): "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם".

יש כאן סמיכות בין שני פסוקים, שנאמרו במקומות שונים, ובשורות לקמן ננסה להתבונן על המשמעות העמוקה הצפונה בסמיכות זו.

הפסוק הראשון לקוח מפרשתינו, פרשת בהעלותך (במדבר י,לה), וההקשר הוא תחילת המסע של מחנה ישראל עם ארון העדות מהר סיני לארץ ישראל. מסע שאכן רצוף כיבוש ומלחמה, ועל כך אנו מתפללים – "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ".

הפסוק השני לקוח מספר ישעיהו (ב,ג; וכן מקבילה במיכה ד,ב), ועניינו התורה והוראת דבר ה' היוצאים מבית המקדש ולשכת הגזית אשר בירושלים לכל העולם כולו.

כבר בשלב זה אנו יכולים לשים לב כי מדובר בשני שלבים שונים:

-הדרך אל ארץ ישראל.

-ההופעה של התורה והקדושה מירושלים לאחר הנחלה.

אמנם, ההקשר של הפסוק השני מעלה לכאורה תמיהה גדולה:

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

פסוקים אלו עוסקים בתורה היוצאת מירושלים, ומלמדת בין השאר את כל העולם להניח את החרב והחנית, ולא להילחם זה בזה. פסוקים שנהיו לסמל למאיסה ממלחמות, ולתקוות השלום. הניגוד אם כן לפסוק הקודם, של - "וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ", זועק.

אולם, אדרבה, הצמדת שני הפסוקים הללו באה לתת הכוונה ודיוק הן למשמעותו העמוקה והאמתית של השלום, והן למשמעותה וצדקת דרכה של המלחמה.

עם ישראל לא מבקש שלום, שיש בו ויתור והתרפסות לרע. עם ישראל לא מבקש שלום של טשטוש גבולות, של אהבה לאכזרים. כל אלו הם עיוות, והם באמת היפך המושג שלום, שהוא שמו של הקב"ה.

כל אלו, זאת אנו כבר יודעים מהניסיון לצערנו, גם לא מביאים בסופו של דבר לשלום.

השלום האמתי הוא ניצחון הצדק והטוב, ניצחון הקדושה וטהרה, הניצחון על הרשע והרוע. מתוך כך, ורק מתוך כך, באה האפשרות ללימוד כל באי עולם, המתוקנים, לחיות בשלום זה עם זה.

זה סופו של המסע, כאמור למעלה. אך כדי להגיע אל הניצחון הזה – יש צורך גם מלחמות במהלך המסע.

הרב גורן על החפירות בשבת (בעוז ותעצומות עמ' 139): כשנודע שהערבים עומדים לתקוף את ירושלים בטנקים, שלחו הרב הראשי, הרב הרצוג, על פי בקשת מפקדי הצבא, בערב שבת קודש לשכונת מאה שערים, כדי שיסביר לרבנים את חומרת השעה, על מנת שיורו לתלמידיהם לחפור בליל שבת תעלות שימנעו מהטנקים לחדור לירושלים. אמנם הרב מבריסק לא הסכים בשום אופן לסייע למאמץ המלחמתי, והגדיר את הציונים כ'רודפים'. אולם רוב ככל הרבנים השתכנעו, ואברכי מאה שערים עסקו בכל ליל שבת בחפירות. ואכן, ביום ראשון הגיעו הטנקים לתקוף: שנים מהם התהפכו בתעלות, שלישי ברח, ולירושלים הייתה הרווחה.

צבי פישמן (שבת בשבתו בהעלותך התשע"ח עמ' 12 הבריטים ישמרו עלינו): "באותה השנה שבה יצא לאור הספר ׳אורות' כאשר נפוצו שמועות על כך שהערבים מתכננים פוגרום בירושלים, שלח המפקד הראשון של ה״הגנה" זאב ז׳בוטינסקי, שליח למנהיגים הרוחניים של היישוב הישן, וביקש שמתנדבים צעירים יתגייסו לשורות ה׳הגנה׳ על מנת להגן על השכונות החרדיות בעיר העתיקה. כמה רבנים אמרו שהבריטים ישמרו על היהודים. אחרים בחרו להסתמך על ה׳ לבדו. כדי לא לעזוב את העיר העתיקה ללא הגנה, ביקש ז׳בוטינסקי רשות להציב את שומרי ה׳הגנה׳ בשכונותיהם, אך ראשי הקהילה דחו את ההצעה מחשש שהשומרים החילוניים ישפיעו לרעה על הנוער החרדי. עם פרוץ המהומות הצליחו חיילי ז׳בוטינסקי להגן על השכונות מחוץ לעיר העתיקה. רק בשכונות החרדיות, שבהן לא היו שומרים, דמם של היהודים זרם כמו מים".

מלחמות ישראל בשורשם הם לתקן עולם במלכות ש-די. ניצחון הטוב על הרע, ניצחון ה' על אויביו ושונאיו, בכדי להביא לגאולת העולם וכל בריותיו.

"הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" - כשצריך, אנו אוחזים בנשק ונלחמים. איננו מוותרים לרע ולשקר, איננו מסתגרים באוהל ומותירים את העולם לשלטון הרשע. אנו יוצאים להילחם.

דווקא משום כך זכינו לשם – ישראל - "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל", כדוד המלך, היוצא לקרב בראש חייליו, והוא אדמוני, כעשיו.

אולם, לעולם – "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב", מה שמונח בתוך הלב הוא המטרה והמגמה של ייחוד ה' ותיקון עולם. מלחמה למען השלום, השלום האמתי.

ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן

ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהלים כט, יא).