סמינר לאומי
מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל (ארז תדמור עמ' 22): בימים שאחרי המהפך (1977, עלייתה לשלטון של מפלגת
הליכוד בראשות מנחם בגין) היו אנשי השמאל הבכירים במערך הפקידות והממשלה משוכנעים
שהכל נגמר.
הם ארזו את חפציהם, נפרדו לשלום מצוות הלשכה וכתבו את מכתבי ההתפטרות
שלהם. הם הבינו את כל מה שמבין מי שמעט שכל בקודקודו: חילופי שלטון מחייבים
חילופי גברי גם בדרג הפקידותי הגבוה. ניצחון בבחירות הוא חסר ערך אם לא מגיע אחריו
שינוי במדיניות, ושינוי במדיניות אפשרי רק אם צמרת השירות הציבורי פועלת ברוח
המדיניות החדשה, עשרה שרים ו65 חברי כנסת אינם יכולים להוביל מדיניות חדשה בעצמם.
מכתבי הפיטורים כבר היו מונחים על
השולחנות, אך בגין טרף את הקלפים, בראיונות לתקשורת לאחר המהפך פנה בגין לעובדי
השירות ציבורי הבטיח: "באנו לשרת לא לרשת"! ... בגין החליף רק
שלושה בעלי תפקידים מרכזיים: את מנהל לשכתו, מנכ"ל משרדו, ואת מזכיר הממשלה.
עד היום המדינה כולה סובלת מההחלטה
האומללה הזו של בגין...
תגובתו[1]
של יעקב לבשורה לה ציפה וחיכה מאז היעלמותו של יוסף בנו ״כי
עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים״, ללכת למצרים כדי לראות את בנו
האהוב אותו לא ראה שנים רבות - (בראשית מה,כח) - ״אלכה ואראנו בטרם אמות״, טבעית
ומובנת מאוד.
ואכן, כך הוא עושה, הולך לבאר שבע ללא
רכושו ומקנהו, כתייר זמני ההולך לביקור משפחתי כדי לראות את יוסף הנמצא במצרים
ולחזור לארץ כנען.
אך באופן מפתיע הקב״ה מתערב ומשנה את תוכניתו של יעקב - ״ויאמר אלוקים... אל תירא מרדה
מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם״.
דהיינו - יעקב, אתה לא הולך רק לראות את
יוסף, לבקרו ולחזור לארץ כנען, אלא אתה ומשפחתך, מקנך וכל רכושך יורדים לגור
במצרים, אתם עוברים דירה.
יעקב ומשפחתו משנים את תכניתם המקורית,
יורדים למצרים עם כל רכושם ומקניהם, ירידה המתחילה את גלות מצרים.
״ויקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ
כנען ויבואו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו. בניו ובני בניו בנותיו ובנות בניו וכל זרעו
הביא אתו מצרימה״.
אין ספק שציוויו של רבש״ע לרדת למצרים
ולהשתקע שם, ולא רק ללכת לראות את יוסף ולחזור לארץ כנען, מפתיע מאד את יעקב, אך
לא פחות מכך ואולי אף יותר, הנימוק האלוקי לכך - ׳כי לגוי גדול אשימך שם׳, דווקא
שם.
האומנם? האם משפחת יעקב העתידה להיות עם
ישראל ולתקן את העולם כולו, לא יכולה להיעשות ל׳גוי גדול׳ בארץ כנען, היא ארץ-ישראל?
הרי לכאורה אין מקום טבעי יותר לכך. מה היה בה אפוא בארץ מצרים כאותה התקופה,
שדווקא בה הוכשרנו להיות ׳גוי גדול׳?
הנצי״ב:
״ולפי הפשט משמעות ׳גוי׳ בכל מקום - אומה שיש לה מדינה ומלוכה בפני עצמה, ובמצרים
נעשו מוכשרים לזה״.
הסבר - המילה גוי היא מלשון גויה,
דהיינו גוף לאומי המהווה את המסגרת החומרית והמעשית, את התבנית הטכנית
החיצונית, אשר בתוכה מתגלה התוכן הפנימי התרבותי והערכי הרמוז במילה עם
מלשון עִם, דהיינו המהות האלוקית הרוחנית הנמצאת בתוך - בעומק האישיות הלאומית,
והעומדת בבסיסה.
אם כן, מטרת הירידה למצרים שהייתה באותם
הימים הממלכה שבה היה המרכז הפוליטי, הצבאי והכלכלי של כל מדינות העולם, הייתה ללמוד
כיצד מנהלים מדינה, דהיינו כיצד הופכים מעם - קבוצת אנשים בעלת
תוכן תרבותי ייחודי, לגוי - לקבוצת אנשים המסוגלת לגלות ערכים אלו בפועל
בתוך מסגרת לאומית חומרית ומעשית בעם ריבון ועצמאי בארצו ובמדינתו.
על-כן הוצרכנו לרדת דווקא למצרים,
שהייתה באותה התקופה בית-הספר הטוב ביותר ללמוד זאת, ושם ורק שם נעשינו מוכשרים
לכך.
אך דא עקא, ההבדלה העקרונית בין
קבלת המסגרת המעשית מהממלכה המצרית בחינת גוי, לבין דחייה מוחלטת של ערכיהם
ותרבותם בחינת עם, לא הייתה קלה על עם ישראל בשנים הארוכות בהם היה במצרים.
״וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן
ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד״.
הרש"ר הירש: ״הרי כאן רמז לאותו חטא... בהכרה המתוקה להתיישב ולהשתקע כאן. קרובה
היתה הסכנה במשך הזמן לבגוד במסורת השבט (העם) ולהתנכר לתעודתו הגדולה״.
כגלות וגאולה ראשונה, כך גלות וגאולה
אחרונה.
גם אנו נזרענו בגלות כאלפיים שנה, כשאחת ממטרותיה הייתה להזכירנו וללמדנו מחדש לאחר שנים רבות בה היינו
קהילות קהילות מפוזרות ללא ארץ וללא מדינה, כיצד יש לנהל מערכת לאומית, ואיך ניתן
להשתמש בכל הכשרונות המעשיים והיכולות הטכנולוגיות המתחדשות אותם פגשנו בגלותנו
הארוכה במדינותיהם של עמי העולם.
אך כאז כן היום גם לנו - עם ישראל השב לציון - קשה מאוד ההפרדה הברורה בין היכולות המעשיות
החיצוניות אותם עלינו לקחת ממחוזות גלויותינו כלבוש לאומי חיצוני חומרי ומעשי,
לבין תרבותנו הישראלית וערכינו האלוקיים הייחודיים רק לנו.
וכאז כן היום, דווקא מתוך הבלבול
והערבוב בין הכלי הלאומי לתוכן התרבותי, יצמח אור גדול, כפי שהיה במהלך כל
ההיסטוריה שלנו.
דווקא ההכרח החומרי וה׳אין ברירה׳ המעשי בהתמודדותנו עם בעיותינו החומריות המעשיות
החיצוניות כסוגיות הביטחון והכלכלה, יובילו לגילוי הערכים האלוקיים הישראליים
האמיתיים.
הרב קוק (עין
אי-ה ברכות ב׳ ט, רעז): ״כה יסדה החכמה העליונה, שהסיבה המכרעת להוציא את כל
היתרון אל פועלו יהיה ההכרח, וזה ההכרח הוא ציר האמונים להעלות את הכלל ואת הפרט
לרום מעלתו״.
בסופו של דבר אנחנו נבין בגלל ההכרח
אבל אם היינו מבינים עוד לפני זה היה יותר טוב ויותר ברחמים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!