חנוכה - "חזרה מלכות לישראל״?!

"חזרה מלכות לישראל״?!

ישראל 1960 צילום: לני זוננפלד (בית התפוצות)

דבריו המסכמים[1] של הרמב״ם (הלכות חנוכה ג,א-ג) מתארים את אשר אירע בשלהי הבית השני - גזירות היוונים על ישראל, חילול המקדש על ידם, ניצחונם של החשמונאים הכהנים עליהם והעמדת מלך מתוכם, כנאמר:

״בבית שני, כשמלכו יון, גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות... ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים״.

וחותם דבריו הרמב"ם: ״וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני״.

חתימת הדברים נראית פשוטה, תמימה ומובנת, אך סקירה היסטורית קצרה המבררת מי היו רוב המלכים שמלכו ׳יתר על מאתיים שנה׳ בישראל (לאחר שהסתיימה מלכותם של בני חשמונאי הכהנים), ומה הייתה השקפתם והתנהגותם מבחינה יהודית-רוחנית, מוסרית והלכתית, מגלה שמלכים אלו היו רשעים ופושעים הן בעניינים שבין אדם לחברו והן בעניינים שבין אדם למקום (למעט שלומציון המלכה הצדקת שמלכה כעשר שנים המהווים את ימי תור הזהב היחידים בתקופה זו).

נזכיר מספר דוגמאות לכך:

א. ינאי המלך שרצח את כל חכמי הסנהדרין כתיאורם של חז״ל, ושהרג על הר-הבית המונים מעם ישראל כמתואר על ידי יוסף בן מתתיהו.

ב. הורדוס העבד האדומי שמונה בחסותה של רומא ורצח את כל זרע המלוכה מבית חשמונאי.

ג. יוחנן הורקנוס המלך הנקרא בחז״ל ׳יוחנן כהן גדול׳, שחז״ל העידו עליו שנהיה צדוקי בסוף ימיו.

ד. כל שאר המלכים שמונו על ידי הרומאים, כגון אנטיפטר שליט ממלכת יהודה, ארכילאוס בנו של הורדוס מאשתו השומרונית, אגריפס השני בנו של אגריפס הראשון שהיה נציב רומאי ועוד רבים אחרים.

אם כן, כיצד ניתן להבין את דבריו אלו של הרמב״ם, הרואה בחזרת מלכותם של ישראל את פסגת ההצלחה של נצחון המכבים על היוונים, מלכות שלא התאפיינה בלשון המעטה במוסר, בערכים ובקדושה, הלזה ייקרא ׳וחזרה מלכות לישראל׳?

מבאר הרב קוק (מאמרי הראי׳׳ה, עמ' 173-174 מאמר ממלכת כהנים), שגילוי המדרגה המוסרית והתורנית בממד הציבורי-הלאומי הממלכתי, קשה הרבה יותר מגילוי מדרגה זו בחיי הפרט-היחיד.

שהרי פעמים רבות רואים אנו שגם באותם הנושאים והתחומים שבהם מופיעה המדרגה המוסרית, הערכית והרוחנית בצורה הראויה בחיי היחיד, היא איננה מופיעה בצורתה המתוקנת בחיי הציבור.

קלקול ציבורי זה במערכות החיים הלאומיות יגרום לעיוותים מוסריים וערכיים קשים, ולנזקים מעשיים חמורים.

כלשונו של הרב שם: ״עבודה קשה היא ביחוד שמירת התורה הכללית הממלכתית, עבודה הרבה יותר קשה (מ)השמירה של התורה היחידית.

כי התורה ומצותיה באו לצרף את הבריות, ומלאכת הצירוף של הכלל כולו בתור חברה הזקוקה לעניינים מדיניים (חברתיים-לאומיים), הוא הרבה יותר מסובך בדרך עבודתו ממלאכת הצירוף של כל יחיד כשהוא לעצמו בתור איש פרטי.

כי הרי עינינו הרואות שגם המוסר האנושי הפשוט, בדברים שחוש הצדק הטבעי הוא מסייע אותו, עד כמה שאצל הפרטים יש לו על כל פנים איזה אחיזה בחיים, לא זכתה האנושיות בכללותה עדיין, שיהיה מוסכם בתור חובת מוסר ביחש להמדיניות הציבורית, ואפילו המפלגתית כולה.

ובשביל כך אנו יודעים שאותו היצר הרע שבאדם הפרטי הרי הוא מתגבר בכפלי כפלים בהאדם המדיני הכללי, עד שכל מושגי הטוב והרע, הצדק והרשע הרי הם נעשים אבודים לגמרי מתוך המהומה המדינית והקלחת הממלכתית הרותחת... (ועד כדי) מחיקת הצדק ואובדן המוסר, הבא במרה הרגילה מתוך הזרם הנורא שבהשתערות גלי החיים החברותיים״.

סיבת הדבר לאובדן המוסרי, הערכי והרוחני החמור הזה, בחיי האומה והממלכה, היא מפני שעל מנת לבסס את מעמדה של המלכות, הן מבחינה חיצונית ביחס לאויב - בענייני חוץ וביטחון, והן מבחינה פנים לאומית - בענייני כלכלה, רווחה וכדומה, יש צורך במידות נפשיות קשות ובפעולות מעשיות חומריות רבות, העלולות לזהם את הנפש הציבורית ולהרחיק את החברה מערכי המוסר ומהקדושה האלוקית.

כדבריו של הרב קוק (הקדמת שבת הארץ): ״אותה האביריות (המידות הקשות והמעשים החומריים), המוכרחת להתלוות עם כל סדר של חיי צבור קבועים (עם בארצו ובמדינתו), גורמת להקטין את עדינות החיים המוסרית, והניגוד המתמיד שבין השמיעה האידיאלית להכרזה של חסד ואמת, חמלה ורחמים (מצד הממד האלוקי שבישראל - הדת), לבין הנגישה והכפייה ולחץ הקפדה של קנין ורכוש, המוכרחים להראות בעולם המעשי (מצד הממד הלאומי החומרי שבישראל - המדינה), גורם הרחקה לאור האלוקי מתכונת הכרתה הציבורית של האומה״.

היוצא מדברים אלו, שחלק מסגולתה ומתכונתה של המלכות בישראל, ובוודאי בשלב הראשון של הופעתה וביטוייה השונים במציאות החיים הממשית, גונז בקרבו וכולל בתוכו עיוותים מוסריים וקלקולים רוחניים, המהווים חלק מהד.נ.א של הדרך המעשית בבניינה של הלאומיות הישראלית.

אובדן דרך מוסרי, ערכי ורוחני זה, הוא חלק אינטגרלי הכרחי בתהליך בניינה של לאומיות ממלכתית זו, כפי שהתגלה בשלהי הבית השני(כאמור לעיל), ומשמש סמל ודוגמא להופעתן של כל מלכויות ישראל בהיסטוריה, וכפי המתגלה גם בימינו בחזרתה של המלכות לישראל לאחר אלפיים שנות גלות (באופן חיובי הרבה יותר, להבדיל מאז), בדרך למלכותו המתוקנת והשלמה של המלך המשיח על ישראל ועל העולם כולו.

כדבריו התמציתיים של המהר״ל בענין זה (גבורות ה׳ יח): ״יש לך להבין כי מלכות ישראל בהתחדשה כמו שהיה ביציאת מצרים שהתחיל ממשלת ישראל, שלא היה מלכות קודם זה לישראל, ולעתיד מלכות המשיח שתתחדש מלכות חדשה היא יוצאה מן המלכות הראשונה שלפני זה.

כי מלכות ישראל הקדושה שיש לה מדרגה אלוקית פנימית היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה, שכך ראוי למלכות שיש לה מעלה אלוקית, מעלה פנימית... שכל דבר שיש לו מדרגה פנימית הוא יוצא מתוך דבר שהוא חיצון לו, ולכך היה גדל משה רבינו עליו השלום בבית פרעה להיות יוצאת המדרגה הקדושה האלוקית שהיה למשה מתוך דבר החומרי, דאם לא כן לא היה אל הנבדל מדרגה פנימית.

והבן דבר זה כי הוא עמוק מאוד והוא ידוע למי שיודע בענק הדברים הנבדלים היוצאים ומתעלים מתוך הדברים החומריים, וכן משיח יושב במדינת אדום...״.

הדרך לבית המלך עוברת בבית הסוהר!

החותמת שהצילה - דוד קליינר

יוכבד ברודי הייתה בסך הכול בת חמש עשרה כאשר הנאצים פלשו לאוסטריה, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. עד אז חייה זרמו על מי מנוחות, אבל הכול השתנה באותו יום - גרמניה סיפחה את אוסטריה והפכה אותה לחלק משטחה, וממילא כל האזרחים נהפכו לתושבים זמניים של גרמניה.

היא לא תשכח לעולם את היום שבו אספו את כל היהודים האוסטרים מול רחבת העירייה והללו נעמדו בתור ארוך כשדרכוניהם הגרמניים החדשים בידיהם, השוטר הנאצי נטל כל דרכון, הביט בשחצנות אל האיש שמולו וחתם את המילה 'יודן' באותיות אדומות גדולות על גבי הדרכון.

אבא של יוכבד היה כל כך המום מההשפלה, עד שהוא החליט עוד באותו היום שזה בדיוק הזמן בו הם צריכים לעלות לארץ ישראל.

לאחר מאמצים מרובים הם הצליחו להשיג כרטיסים לאנייה שלאחר מכן התברר שהייתה האחרונה שהורשתה להגיע לישראל לפני שהבריטים הטילו סגר על חופי הארץ.

את זוועות השואה יוכבד לא עברה אבל כל משפחתה וחברותיה שנשארו מאחור נהרגו בשואה האיומה. זו גם הסיבה שהיא לא רצתה שום קשר עם עברה ולכן כאשר בסיום המלחמה הודיעה ממשלת גרמניה החדשה על כך שכל מי שסבל מהכיבוש וארצו סופחה לגרמניה יוכל לקבל אזרחות גרמנית, זה ממש לא עניין את יוכבד. להיפך, היא נתנה את הדרכון יחד עם כל המסמכים הישנים לחברתה הטובה שתשמור עליהם. חלפו שנים, יוכבד הקימה משפחה לתפארת, ילדים ונכדים, ולבסוף הלכה לעולמה בשיבה טובה.

רבקה לוי הייתה די מופתעת מהחבילה שקיבלה בדואר, זה היה ללא ספק הדרכון של סבתא שלה - יוכבד, זו הפעם הראשונה שהיא רואה את תמונתה בתור ילדה קטנה, והסיפורים שהיא שמעה כל השנים קרמו עור וגידים, החותמת האדומה עם המילה 'יודן' אכן התנוססה על עמוד השער של הדרכון ממש כמו התיאורים ששמעה מסבתא שלה כאשר הייתה ילדה קטנה.

בהתחלה היא ממש התלבטה מה עליה לעשות עם הדרכון שנשלח אליה על ידי צאצאי החברה של סבתא שלה שנפטרה גם היא לפני מספר חודשים, בשלב מסוים היא  נזכרה שקראה באיזשהו מקום על כך שממשלת גרמניה מאפשרת לכל צאצאי התושבים שסופחו עד שנת 1934 לקבל אזרחות גרמנית הם וכל בני משפחתם, וזו הייתה הסיבה שהיא החליטה לבסוף לאכסן אותו בין המסמכים שלה, למרות שלא הייתה שום סיבה שבעולם שתגרום לה אי פעם לרצות לקבל אזרחות גרמנית.

שלוש שנים חלפו מאז, ויום אחד רחל בתה בת התשע החלה להרגיש חולשה כללית בכל הגוף. היא נשלחה על ידי הרופאים לבדיקות מקיפות, ובסופן התברר לתדהמתם הרבה שרחל סובלת ממחלת כבד קשה, עורה הפך צהוב והיא לא הייתה מסוגלת כמעט להרים את ידיה מרוב חולשה. רחל אושפזה בבית חולים תוך כדי בידוד מוחלט מחשש שמא תידבק בחיידק שיוכל חס ושלום להכריע את גופה החלוש. עולמה של רבקה כמעט קרס עליה, וכל חייה סבו סביב בית החולים. היא פנתה לטובי המומחים, אך הללו אמרו שאין בישראל אף מומחה היודע לטפל במחלה הזאת, היא החלה לערוך בדיקות אצל מומחים בינלאומיים עד שלבסוף נודע לה שרק בגרמניה ישנו מרכז רפואי בעל ידע רב בטיפול במחלה המדוברת.

בירור מול המרכז הרפואי העלה שעלויות הטיפול והאשפוז הממושך של חודשים ארוכים יגיע בסופו של דבר למיליון יורו, מכיוון שהביטוח הרפואי שלה לא מכסה את עלויות האשפוז האסטרונומיות שבית החולים הגרמני לוקח מכל מי שאינו אזרח גרמני.

רבקה הייתה אובדת עצות, אמנם אין מחיר לחיים אבל מאיפה הם ישיגו סכום כל כך גדול בזמן כה קצר?! ואז הבליח בראשה רעיון מטורף: 'הדרכון של סבתא! לפי החוק אנחנו יכולים לקבל אזרחות גרמנית!'

היא רצה במהירות לחדרה והחלה לנבור בין המסמכים הישנים עד שלבסוף מצאה את הדרכון עם הדפים הצהובים והחותמת האדומה, שבוע לאחר מכן היא ובתה היו כבר על המטוס בדרך לגרמניה. הם פנו לכל הגורמים שיכלו לזרז את התהליכים, ותוך שבוע היו היא וכל ילדיה בעלי אזרחות גרמנית. מה שהפחית את עלויות הטיפול ברחל לכמה עשרות אלפי יורו בודדים...

וכך לאחר 70 שנה, החותמת האדומה עם המילה 'יודן' שכל כך השפילה ילדה יהודייה אחת, הצילה את חייה של ילדה יהודייה אחרת - נינתה של אותה ילדה...

---

[1] בנין אמונה.