תקציר הלכות אבלות
א. משעת פטירה עד הקבורה.
ב. מהקבורה עד סוף ה"שבעה".
ג. מהשבעה עד סוף השנה.
א. משעת פטירה עד הקבורה:
לפני קבורה - אונן
משעת פטירתו של אדם נקראים קרוביו - האישה או הבעל, הבנים והבנות, האחים והאחיות וההורים – אוננים; אחר הקבורה נקראים אבלים.
האונן צריך להתעסק בהכנת הקבורה, ולכן פטור הוא מכל מצוות עשה.
האונן לא קורא קריאת שמע, לא מתפלל, לא מניח תפילין, לא מברך, ולא עונה אמן. לא מצטרף לזימון ולמניין. אגב - אונן לא רשאי להחמיר ולהתפלל, כדי לא לזלזל בכבוד המת.
יחד עם זאת, האונן עדיין חייב בגזרות דרבנן ומצוות לא תעשה; נטילת ידיים בלי ברכה בבוקר ולפני לחם. כמובן איסורי בשר בחלב, לשון הרע וכו'. לובש ציצית בלי ברכה. מותר לתת צדקה.
כמו כן, יוצאי מן הכלל שחייב כרגיל: קריאת שמע על המיטה וברכת 'המפיל', תפילת הדרך גם בטיסה. (כי אלו נתקנו לשם שמירה).
במידה והקבורה משתהה בחו"ל ואין אפשרות פעולה לנקוט, לשאול רב.
איסורי אבלות החלים כבר כעת: אכילת בשר ויין, סעודת מרעים, קלות ראש, רחיצה, תספורת וגילוח, בושם, גזיזת צפורניים, עבודה, שאילת שלום ותלמוד תורה (חוץ מהלכות אבלות, ודברי תורה בהספד לנפטר).
מותר להישאר עם נעליים כרגיל, ומותר לשבת על כסא גבוה כשמטפלים בענייני הלוויה והקבורה.
אחרי הקבורה, משלימים רק את התפילה שהגיע זמנה, לא משלימים תפילות קודמות (אומרים ברכות השחר אם זה לפני השקיעה).
הספד לנפטר הוא גם חשוב מצד כבוד המת, ובמקרה של פטירת הורים גם מצוות כיבוד הורים.
הלכות הקשורות לארגון הקבורה והלוויה:
צריך לדאוג לקיום טהרה הכוללת רחיצת הנפטר ועיטוף בתכריכים. בארץ ה'חברא קדישא' עושים זאת.
זמן הקבורה
אין להתעכב בקבורת הנפטר שלא לצורך; אם צריכים קרוביו להגיע ממקום רחוק ויהיה לנפטר כבוד בהם, מותר לעכב הקבורה, ובלבד שלא יתעכבו יותר מדי.
מנהג ירושלים לקבור את המת ביום פטירתו, וכך ראוי לנהוג בכל מקום.
לוויה
יש להקפיד מאוד להפריד בין גברים ונשים בשעת הלוויה וההספד.
יש נשים, ומעוברות בפרט, שאינן נכנסות לבית הקברות מחמת הטומאה הנמצאת שם, ומנהג טוב הוא .
מנהג ירושלים - שאין בנים, בנות ונכדים הולכים אחר מיטת אביהם, וכך ראוי בכל מקום ומקום.
בשעת הלוויה נוהגים לומר מזמור צ"א בתהילים: "יושב בסתר עליון", ו"אנא בכח". בקבורת אישה נוהגים להוסיף "אשת חיל".
הספד
מצוה גדולה להספיד את הנפטר כראוי ולשבח אותו במעשים הטובים שעשה בחייו, ואין להוסיף יותר מדי.
מצוה לעורר את השומעים לבכי וללימוד ממעשיו ודרכיו הטובים של המנוח.
אין להספיד בערב שבת וחג לאחר חצות היום, בראש חודש, בכל חודש ניסן, בחול המועד, בחנוכה, בי"ד וט"ו באדר ובימים שאין אומרים תחנון.
קריעה
האבלים עומדים ומברכים:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת!
וקורעים את הבגד העליון לאורכו כ- 9 ס"מ. (בגד עליון: לספרדים - חולצה, לאשכנזים - גם מעיל). על אב ואם קורעים מצד שמאל גם את החולצה והגופיה כנגד הלב. על שאר קרובים קורעים מצד ימין. יש נוהגים שהנשים אינן קורעות, ולנוהגות לקרוע, צריכה אשה לקרוע להן ובצנעה.
יש להשאר עם בגדים אלו עד לשיקומו מהשבעה, אם מחליפים בגד, האבלים על הוריהם צריכים לקרוע גם בבגד החלופי.
יש נוהגים לקרוע בבית העלמין לפני קבורה, ויש נוהגים לאחר קבורה.
קבורה
מצוה להשתתף בכיסוי הקבר ואין מוסרים כלי עבודה מיד ליד. אין לשכב על הקבר לאחר הקבורה, אבל טוב לבקש סליחה מהנפטר, להניח אבן או גוש עפר ביד שמאל על הקבר ולומר: "לך בשלום ותנוח בשלום, ותעמוד לגורלך לקץ הימין".
אחר היציאה מבית הקברות טוב לקטוף עשב ולהשליך אחר הגב ולומר: "ויציצו מעיר כעשב הארץ". רוחצים ידיים ולא מנגבים.
סעודה ראשונה לאחר הקבורה נקראת "הבראה", והשכנים או הקרובים מביאים לאבל לאכול משלהם, ולא יאכל האבל משלו אבל לשתות משלו מותר, הספרדים נוהגים לאכול פת ביצים ועדשים וכדו' ונותנים הלחם ביד, וכן מברכים ברכת המזון מיוחדת לאבלים. והאשכנזים נוהגים להברות במזונות ושתיה בלבד.
ביום הראשון לאבל, אף לאחר הקבורה, לא יניחו האבלים תפילין.
ב. משעת פטירה עד סוף ה"שבעה":
ניחום אבלים:
יש מנחמים: מן השמים תנוחמו.
ויש מנחמים: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
שאילת שלום
אסור לאבל לשאול בשלום אחרים. אם אחרים שואלים בשלומו, יענה להם בשפה רפה ובנענוע הראש.
רחיצה וסיכה
מותר לאבל לרחוץ רק פניו, ידיו ורגליו במים קרים ולא בחמים. אסור לשים על עצמו בשמים ושמנים למיניהם. לרפואה ולצורך מיוחד- מותר. להתאפר ולהתקשט בתכשיטים אסור; לכלה ולמשודכת מותר.
בימינו שאנשים רגילים להתקלח מטעמי היגיינה, מותר לאבל לעשות מקלחת קצרה במים קרים או פושרים, אם הוא חש צורך להתנקות (בשם הגר"מ אליהו; ועי' שו"ע שפא, ג).
אשה אבלה אינה טובלת במהלך השבעה, אבל עושה הפסק טהרה ויכולה להתנקות לשם כך (ש"ך שפא, ב).
מותר לצחצח שיניים ולמרוח קרם שנחוץ לרפואה. מותר להשתמש בדאודורנט למניעת ריח רע, אבל אין לשים בושם ואין להתאפר (מעולם ועד עולם; עי' שו"ע
שפא, ו).
אבל אינו מתגלח, אינו מסתפר ואינו גוזז ציפורניים בכלי (שו"ע סי' שצ).
ישיבה על הקרקע
לא יישב על כיסא, מיטה או ספסל אלא על שטיח או מזרן.
אשכנזים נוהגים לישב על שרפרף נמוך.
מבוגרים שהדבר קשה להם יכולים לשבת על כסא רגיל (ש"ך שפז,א). מותר לישון בלילה על המיטה כרגיל (פנים מאירות ב, קנ), וכן להחליף לבגד שינה (פיג'מה) למרות שלא עשו בו קריעה (ילקו"י ט, יט).
בשר ויין
מותר לאכול בשר ויין כל שבעת ימי אבלות, אך יש נוהגים לאסור. ולפי כולם, בשבת אוכלים בשר ושותים יין.
לימוד תורה
האבל אסור בלימוד תורה, אך יכול לקרוא דברים הקשורים בצער ואבילות כגון - הלכות אבלות, ספר איוב, דברים הרעים בירמיהו וכו'.
מותר גם לשמוע דברי תורה ומוסר המעוררים צער ומועילים לתשובה. מותר לקרוא הלכות אלו.
מלאכה
אין לאבל לעסוק בשום מלאכה, ואסור לו ללכת לעבודה במשך כל השבוע. אם האבל שותף עם אחר בעסק מסוים, צריך השותף לסגור את העסק במשך השבוע, ויכול השותף להתעסק באותה מלאכה בצינעה בביתו. אם אין אפשרות לסגור את העסק, יש לשאול רב. וטוב לשאול דבר זה בהיותו אונן.
עבודות הבית
אם הבית שהיא אבלה לא תסרוג ולא תתפור ולא תכבס, אך יכולה לעסוק בעבודות הבית כגון: בישול וניקיון או כיבוס בגדי תינוקות.
אך מציווי חכמים צריכות שכנותיה לעשות דברים אלו.
שאילת שלום ומילות ברכה ופרידה
לא אומרים לאבל "שלום" כי הוא אינו בשלימות, וגם האבל אינו אומר "שלום". אם מישהו טעה ואמר "שלום" לאבל, ישיב לו בטון שקט כדי שלא לפגוע בו.
יש מתירים למנחמים ולאבל לומר "בוקר טוב", "לילה טוב" וכד', וכן מותר לנענע בראשם במקום "שלום", ללחוץ את ידו של האבל ולחבק אותו.
מותר לאבל לברך ולהתברך באיחולים טובים כמו "כל טוב", "בשורות טובות", "כתיבה וחתימה טובה" וכד'.
כשאומרים לאבל "מן השמים תנוחמו" וכדומה, נכון שיענה "אמן".
שמחה והנאה
האבל לא ישתתף בשמחה ולא יעשה כל דבר שיש בו שמחה או הנאה. (כגון: שמיעת ניגונים, ריקוד, תשמיש המיטה וכו').
מקום ישיבת ה"שבעה"
טוב לשבת "שבעה" בבית הנפטר, ואם אין אפשרות לקיים שם מניין רצוי לשבת בבית גדול האחים, שיש שם מניין. בבית זה מדליקים נר נשמה כל ה"שבעה" ומכסים את המראות והתמונות.
יציאה מהבית
האבל אינו אמור לצאת מהבית שבו הוא יושב שבעה, כדי שלא יסיח דעתו מן האבלות, פרט לתפילות.
אם יש צורך, מותר לאבל ללכת לישון בביתו, וראוי שמישהו ילווה אותו שלא יילך לבדו (הרב יעקב רוז'ה).
חליצת נעליים
יש נוהגים לשים עפר ואבנים בתוך הנעלים כשיוצרים מבית הקברות. כשמגיעים לביתם, חולצים את נעליהם או נועלים נעלי גומי (ולא עור).
איש ואשתו
יחסי אישות אסורים ויש להפריד את המיטות (שו"ע שפג, א). חיבוק ונישוק מותרים (גשה"ח כא, ו).
תפילה ומצוות
האבלים חייבים בכל המצוות חוץ מתפילין ביום הפטירה. טוב לערוך תפילה במניין בבית האבל ולומר שם דברי תורה לע"נ הנפטר.
אם אין מניין, יש מתפללים ביחידות ויש ההולכים לבית הכנסת בצנעה.
תיקון רחל ווידוי לא יאמרו בבית האבל אפילו מי שאינם אבלים, כי מידת הדין מתוחה.
תיקון לאה - לפי הילקו"י, האבל לא יאמר כי הוא כלימוד תורה (כמו שבתשעה באב לא אומרים).
שינויים בתפילת שחרית
ברכת כהנים - ישנם כמה מנהגים אם אומרים ברכת כהנים, או שאינם מברכים, או שאפילו החזן אינו מזכיר את הברכה.
המשך התפילה - אין אומרים תחנון. קריאת התורה כרגיל. אין אומרים "למנצח מזמור לדוד".
ובא לציון - אומרים את הפסוק הראשון "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה'", מדלגים על הפסוק השני "ואני זאת בריתי... מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם", וממשיכים "ואתה קדוש" והלאה.
בסיום התפילה - מוסיפים פרק תהילים שנהוג לומר בבית האבל, בימים רגילים אומרים "למנצח לבני קורח", ובימים שאין בהם תחנון (כמו חודש ניסן, חודש תשרי מיום כיפור ואילך, וימים שאומרים בהם הלל) – אומרים "מכתם לדוד".
עדות המזרח מוסיפים צידוק הדין והשכבה לאחר תפילת שחרית, ויש אומרים גם לאחר תפילת מנחה.
בראש חודש אפשר להתפלל בבית האבל, ובשעת אמירת ההלל יוצאים האבלים לחדר אחר עד סיום ההלל. במידה והתפילה מתקיימת בבית שבו נפטר המנוח, ראוי שההלל ייאמר מחוץ לבית ולכן המתפללים יוצאים מהבית בשעת אמירת ההלל (גשה"ח כ, ג, ה).
בתפילת מוסף של ראש חודש האבלים משתתפים בתפילה, אולם מישהו אחר יהיה חזן.
החלפת בגדים
אין להחליף בגדים במשך כל ימי ה"שבעה". אם הם מלוכלכים מאוד, מותר להחליפם, ולא יחליפום בבגדים חדשים או מכובסים. אבל על אביו או אמו שהחליף בגדיו צריך לקורעם שנית.
שבת
יום שישי, כשעתיים לפני כניסת השבת, יקום האבל מן הארץ. ירחץ פניו ידיו ורגליו בצונן. יחליף את בגדיו העליונים לבגדים נקיים אך לא חדשים או מכובסים. בגד מכובס ימסרנו לאיש אחר שילבש כחמש דקות, ינעל נעליו וילך לבית הכנסת. יש נוהגים להתפלל בבית אבל בערב שבת. ויש נכנסים לביהכ"נ ב"בואי כלה".
אסור לאבל לנהוג אבלות בשבת בגלוי אבל בצנעה ימשיך אבלותו.
יחסי אישות, מקלחת ולימוד תורה אסורים בשבת. אבל התירו לומר שנים מקרא ואחד תרגום.
מיד במוצאי שבת אחר הבדלה יחזור לאבלותו, אם לא נגמרו ה"שבעה".
חגים
אם בתוך ה"שבעה" חל אחד מן החגים: ר"ה, יוהכ"פ, סוכות, פסח, שבועות, - יקום האבל מן הארץ כשעה לפני החג, יסיים אבילותו ולא יחזור לשבת "שבעה".
כיסוי מראות
נוהגים לכסות את מראות הבית שיושבים בו שבעה, ויש בזה כמה טעמים.
נר
מדליקים נר לע"נ המנוח/ה בכל יום בשבעה, בבית שיושבים שם, וטוב שיהיה משמן זית.
חפצי הנפטר
מותר להשתמש בבגדי הנפטר ובחפציו בכל דרך שרוצים. את הנעליים נוהגים לזרוק.
ג. מהשבעה עד סוף השנה:
אזכרות "שבעה" ו"שלושים"
מונים שבעה ימי אבילות מיום הקבורה. אם התחילו האבלים לשבת "שבעה" ביום הקבורה לפני סוף היום (שקיעת החמה), הרי זה נחשב ליום אחד וצריכים לשבת רק עוד שישה ימים.
כך סדר הקימה:
לאחר תפילת שחרית של בוקר יום השביעי, יושבים האבלים ואומרים להם המתפללים (או אפילו אחד מהם) פסוק:
"לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַים תְּנֻחָמוּ".
לבני עדות אשכנז יאמרו רק: "קומו יקירים".
בכך מסתיימים כל דיני השבעה ומחליפים האבלים את בגדיהם למכובסים.
לאחר מכן נוהגים שהמשפחה עולה לקבר המנוח/ה ולהתפלל וללמוד לעילוי נשמתו.
אם יום השביעי חל בשבת, יאמרו להם בבית הכנסת נוסח הנ"ל כבר בתחילת תפילת שחרית, כדי שיוכלו האבלים לעלות לתורה לעילוי נשמת הנפטר/ת.
ייזהרו שאיש יקים איש ואישה תקים אישה.
יש נוהגים לעשות סעודה בליל ה"שבעה" ולומר בה דברי תורה (ספרדים אומרים ברהמ"ז מיוחדת לאבלים). ביום השלושים יעלו ג"כ לקבר.
למנהג זה:
א: אם נקבר ביום ג' (אפילו נפטר קודם לכן), וישבו מעט באותו יום לארץ, עשו סעודה ביום א' בערב. ויקומו מה"שבעה" ביום ב'. אחר שלשה שבועות ביום ג' בערב יעשו סעודת שלושים, וביום ד' יעלו לקבר.
ב: אם נקבר ביום א' יעשו סעודה ביום ה' בערב. יקומו מהארץ שעה לפני שבת. יפסיקו אבילותם בשבת בבוקר, ויעלו לקבר ביום א'. נוהגים לעשות לימוד, ולומר בו דברי תורה לעילוי נשמתו. אחר שלושה שבועות, ביום א' בערב, יעשו סעודת "שלושים", וביום ב' יעלו לקבר.
סדר עלייה לקבר בשבעה שלושים ושנה
טוב להביא עשרה אנשים בני מצוה, ולומר פסוקי תהילים מפרק קי"ט או משניות לפי אותיות שם הנפטר ואח"כ לפי אותיות נשמ"ה. יש נוהגים לומר גם פרקים: ט"ז, י"ז, ל"ג, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל, מתהילים. אח"כ יאמרו אשכבה וקדיש.
מצבה
יש להקים אבן או בסיס למצבה ביום השביעי. את המצבה נוהגים להקים עד יום השלושים. בכל מקרה ראוי לזכור שאין נחת רוח לנפטר ממצבות מפוארות. וטוב יותר להרבות מעשים טובים וגמילות חסד לעילוי נשמתו.
נכון להקפיד שהאותיות על המצבה לא יהיו בולטות אלא בשווה למצבה או שקועות בתוכה, יש לכתוב תאריך עברי בלבד,
כל שלושים יום
כל שלושים יום אין לובשים בגדים חדשים ולא חולצה לבנה מכובסת ואין נוטלים ציפורניים. אבל על אביו ואמו יתגלח ויסתפר מספר ימים אחרי שלושים יום כשיגערו בו חבריו, אבל על שאר קרובים יסתפר ביום ה"שלושים", או בערב חג אם עברו ה"שבעה" ימי אבלות.
כל ימי השלושים, האבל אסור בשמיעת כלי נגינה אף דרך הקלטה, וכן אסור לילך לבית השמחה, כגון חתונה ובר מצוה וכן לטיולים וכדו', ואם אבל על אביו ואמו, אסור בכל זה כל השנה הראשונה, אבל ללכת לסעודת ברית מילה, וכן סעודת סיום מסכת, וכן להשתתף בשבת חתן, כשאין במקומות הללו מנגינות וכלי שיר מותר להשתתף בהן אף ששרים יחדיו שירות ותשבחות.
אחד עשרה חודש
יש אומרים קדיש במשך שנה, ומנהג רוב העדות להפסיק לאומרו אחרי 11 חודש. יש חוזרים לומר קדיש אחרי שבוע הפסקה ויש חוזרים בשבוע אחרון של השנה.
יש נוהגים לעשות אזכרה ביום סיום אמירת הקדיש בסוף 11 חודש.
כל שנה ראשונה
כל שנת האבלות ישתדל האבל להתפלל כשליח ציבור, ובלבד שקולו יהיה נעים ויודע שהוא רצוי לקהל. אם אינו מתפלל כשליח ציבור, יקפיד לומר את כל הקדישים ובמיוחד קדיש יתום, שהוא הקדיש שלפני "עלינו לשבח".
במשך השנה הראשונה לא ילכו בני הנפטר לטיולים ולמקומות שמחה כגון סעודת חתונה וסעודת ברית. אך ל"ברית" עצמה - מותר. ויש אומרים שאין מחדשים בגדים.
עליה לקבר בשנה הראשונה
מותר לעלות לקבר במהלך שנת האבלות, וישתדל לא להתפלל שם על בעיות של אנשים אחרים כגון חולים (על פי הקבלה, מכיוון שנשמת הנפטר טרודה בדינה). ויש נוהגים שלא לעלות לקבר בשנת האבלות, מלבד בשלושים וביום השנה.
אזכרה
ביום הפטירה בכל שנה ושנה נהוג לעשות אזכרה ולימוד לזכר הנפטר.
סדר האזכרה
מערב שבת שקודם יום האזכרה מתחילים לומר קדיש עד יום האזכרה. וטוב שיעלה באותה שבת ל"מפטיר" או "משלים" ויאמר קדיש שאחר הקריאה בתורה. את תאריך יום השנה קובעים לפי יום הפטירה. כגון: אם נפטר ביום י' בשבט אפילו אם נקבר אחריו, יום השנה יהיה בי' בשבט בכל שנה ושנה.
חג ומועד שנפלו בימי האבל:
מועד (כגון: סוכות, פסח, שבועות, וכן ראש השנה ויום כיפור) שחל בימי השבעה, מבטל מהאבלים דיני גזירת שבעה מערב החג, וכן אם חל מועד לאחר שבעה תוך השלושים, מבטל מהאבלים דיני גזירת שלושים מערב החג. וכיון שיש בזה דינים ופרטים משתנים, יש לעשות בזה שאלת חכם כל מקרה לגופו.
אבלות בשנה מעוברת:
דיני אבלות הם 12 חודשים בלבד.
קדיש - מפסיקים אחרי 11 חודש למשך שבוע, ואחר כך ממשיכים להגיד עד סוף 12 חודש.
אזכרה - יש לערוך אזכרה ולימוד משניות וקדיש בערב לפני סוף 12 חודש, ועולים לקבר גם למחרת בסוף ה12 חודש וגם לאחר 13 חודש.
בסוף 11 חודש, ספרדים נוהגים לעלות לקבר, ויש נוהגים לעשות גם אזכרה קטנה.
