ארץ ישראל ובנין המקדש!
 |
| צילום: ציור וקסברגר |
במנחה לפני כיפור אנחנו קוראים את
מזמור פ"ה בתהלים.
תהלים (פה,א-ג):
"לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר (מלבי"ם - הוסד בימי עזרא ונחמיה
ששבו מגלות בבל והתחילו לבנות הבית) רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב
(מלבי"ם - התרצה אל עמו בג' דברים, א. שהתרצה אל ארצו החרבה, שעז''א רצית ה'
ארצך, ב. אל עמו הגולים ששב שביתם, שבת שבית יעקב) נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ
כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה (ג. מה שמחל עונותיהם נשאת עון עמך...)".
החזרה לארץ ישראל ובניית בית המקדש
היא התשובה הכי עצומה שיש!!!
דברים[1]
(לב,מג): "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם
עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".
במדרש
(ספרי האזינו שלג) למדו מכאן חכמים כי יש "תשובה" בעצם הישיבה בארץ
ישראל. "היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר
(ישעיה לג,כד) 'העם היושב בה נשוא עון'. עדין הדבר תלי בדלא תלי. אין אנו יודעים
אם פורקים עוונותיהם עליה ואם נושאים עוונותיהם עליה? כשהוא אומר 'וכפר אדמתו' עמו
הוי פורקים עוונתיהם עליה ואין נושאים עוונותיהם עליה. וכן היה רבי מאיר אומר כל
הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העולם
הבא".
מכאן למד רבי אברהם אזולאי, בעל
ה"חסד לאברהם" (מעין ג נהר יב) על מעלת הישיבה
בארץ ישראל וכתב: "ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי
הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב: 'ותקיא הארץ את יושביה',
וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע". אבל
אין כאן כפרה גמורה, אלא חלקית, כפי שהוא ממשיך ואומר: "ודע כי ארץ ישראל
אינה מכפרת מהעבירות הנעשות בה אלא השגגות לבד, אבל העוונות הנעשות בה אינם נמחלים
אלא על ידי יסורים, או למי שהוא עובר על פשע (מוחל אם פוגעים בו), והפשעים הנעשים
בארץ אין להם סליחה אלא על ידי תשובה ותלמוד תורה".
כך גם מחשיב ירמיהו הנביא את היציאה
של ישראל ממצרים לארץ ישראל כ"תשובה", וזכותה
נזכרת לדורי דורות: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה
אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ
אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ב,ב). למרות שבאותה שעה קיטרג
עליהם שר מצרים ואמר: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי וכו'".
כך היה גם בימי בית שני. נחמיה מתאר
את חטאי העם: "חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ וְלֹא
שָׁמַרְנוּ אֶת הַמִּצְוֹת וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ
אֶת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ" (נחמיה א).
עזרא הסופר
מתאר כי היהודים שעלו היו נשואים לנשים נוכריות (עזרא ט).
היו בהם נביאי שקר שניסו לעצור את בניין
ירושלים (נחמיה ו).
היו כאלה שסחרו ביום השבת (נחמיה י,יג).
היו שאפילו עשקו את אחיהם (נחמיה ה').
הגמרא (קידושין
ע.) מסבירה כי למרות חטאי העולים מבבל יש בהם מעלה עצומה: "וְאֵלֶּה
הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח, תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר, וְלֹא יָכְלוּ
לְהַגִּיד בֵּית אֲבֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם" וכך דורשת הגמרא:
"תֵּל מֶלַח" - אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁדּוֹמִין מַעֲשֵׂיהֶם לְמַעֲשֵׂה
סְדוֹם שֶׁנֶּהְפְּכָה לְתֵל מֶלַח. "תֵּל חַרְשָׁא" - זֶה שֶׁקּוֹרֵא
"אַבָּא", וְאִמּוֹ מְשַׁתַּקְתּוֹ. "וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד
בֵּית אֲבֹתָם וְזַרְעָם, אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם", זֶהוּ אֲסוּפִי
שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אֶת אָבִיו וְלֹא אֶת אִמּוֹ.
"כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר" - אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר אָדוֹן,
אֲנִי אָמַרְתִּי, יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנַי חֲשׁוּבִים כִּכְרוּב, וְהֵם שָׂמוּ
עַצְמָם כְּנָמֵר. אִיכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר אָדוֹן, אַף
עַל פִּי שֶׁשָּמוּ עַצְמָם כְּנָמֵר, הֵם חֲשׁוּבִים לְפָנַי כִּכְרוּב".
אנשים שהם במדרגה אישית בחטאים כמו
סדום ועמורה זוכים להיחשב לפני ה' כמו הכרובים הנמצאים בקודש הקדשים, כרובים
שהשכינה שורה עליהם (ספר המקנה). והכול בגלל מסירות הנפש שהייתה להם ללכת אחרי ה'
ולצאת מהגלות, כמו שהיה ביציאת מצרים...
בימינו המצב פי מליון יותר טוב!
מאות אלפים ממשיכים לעלות לארץ ישראל
למרות הקושי.
אנשים מתאמצים לבנות יישובים בארץ ישראל
ולקיים את מצוות עשה של "והורשתם את הארץ וישבתם בה". וחלקם אף שילמו על
כך בחייהם.
כמעט כל אזרחי ישראל משרתים בצה"ל
ונכנסים במודע לסכנת חיים בשביל להציל את האחים שלהם, מהם עשרות אלפים שנהרגו
ל"ע ומאות אלפים שנפצעו ועדיין ממשיכים במסירותם.
במדינת ישראל של היום יש למעלה ממאה
וחמישים אלף לומדי תורה, חלקם הגדול מצטמצמים בכל ענייני החומר בשביל ללמוד וללמד
תורה.
גם הם וגם אנשים אחרים מתאמצים ומשלמים
הרבה כדי שהילדים שלהם ילמדו תורה בטהרה. במפעל התורה הענק הזה שותפים דרך המיסים
כמעט כל אזרחי המדינה – חלקם הגדול מרצון.
השלב הבא זה בית המקדש!
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל (הלכות חגים): "יכווין היטב בסדר העבודה כי עיקר הכפרה ביום כיפור
היתה נעשית בבית המקדש בעבודה זו. ובימינו שאין לנו קורבנות אנו אומרים את
"סדר העבודה" והוא במקום קרבן כמו שנאמר: 'ונשלמה פרים שפתינו'".
אחת הנבואות המופלאות שבספר יחזקאל
נאמרה ביום הכיפורים של שנת ג' שנב (לפני 2,426 שנה), 14
שנה לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון, עם ישראל והנביא יחזקאל יושבים בגלות
בבל.
בתקופה קשה זו, לאחר התגשמות כל נבואות
הפורענות, מקבל הנביא לפתע הצצה אל העתיד, ונבואה זו נותנת לנו ביטחון ותקוה.
'בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה', אומר הנביא, 'הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה. בְּמַרְאוֹת
אֱ-לֹהִים הֱבִיאַנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... וְהִנֵּה אִישׁ מַרְאֵהוּ
כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת, וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה, וְהוּא
עֹמֵד בַּשָּׁעַר. וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ: 'בֶּן אָדָם, רְאֵה בְעֵינֶיךָ
וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ, כִּי
לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה הֻבָאתָה הֵנָּה; הַגֵּד אֶת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה
לְבֵית יִשְׂרָאֵל'' (יחזקאל מ, א-ד).
בהמשך הדברים מופיע תיאור ארוך ומפורט של בית המקדש שעתיד להיבנות.
לאחר מכן רואה יחזקאל את שכינת ה'
חוזרת לשכון במקדש, כפי שראה אותה עוזבת את המקדש לפני החורבן.
בנבואה ישנן גם הוראות מה יש לעשות
ביום חנוכת המקדש העתידי.
הוראות למנהיג (ה'נשיא') שעתיד להיות באותו זמן, ופירוט חלוקת הארץ כאשר עם ישראל
יחזור אליה.
לא סתם יחזקאל הנביא מתנבא על בית
המקדש השלישי ביום כיפור!
באיזו שנה עמ"י לא צם ביום
כיפור בכלל???
כשחגג עם ישראל את חנוכת בית המקדש
הראשון שבנה שלמה המלך, חלו שבעת ימי חנוכת המקדש בתשרי,
ואחד מהם אף יצא ביום הכיפורים.
ביום הכיפורים של אותה שנה, לפיכך, נמשכו
חגיגות חנוכת המקדש כרגיל: הקורבנות הוקרבו, והעם אכל ושתה.
אומרת הגמרא: "אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: אותה שנה לא עשו ישראל את יום
הכפורים, והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול
ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא".
עם ישראל דאגו שמא חטאו בכך שלא הסתפקו
בהקרבת הקרבנות אלא גם חגגו במשתה ושמחה כבשאר ימי חנוכת המקדש, אבל בת הקול
הרגיעה אותם שאין בידם כל חטא.
למה באמת סברו שלמה המלך וחכמי הדור
שאין צורך לצום באותה שנה?
כנראה שמשום הקדושה הגדולה שהשיגו
בחנוכת מקדש הקבע הראשון יכלו להגיע לעמידה בפני השם ומחילת עוונות גם בלא הצום.
דברי הימים ב' (ז,א-ג): "וכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ
יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת
הַבָּיִת: וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לָבוֹא אֶל בֵּית ה' כִּי מָלֵא כְבוֹד ה'
אֶת בֵּית ה': וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד ה' עַל
הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת
לה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"
ביום הכיפורים מופיע שיא הקִרבה בין
עם ישראל לבין הקב"ה, בתפילת הנעילה אנחנו מגיעים לשיא של יום הכיפורים[2]!
בשעה כל כך גבוהה זו אין להסתפק
בתפילה על גורלנו האישי, אלא לנצל את שעות הקרבה הללו כדי להתפלל על הגאולה השלמה
ועל ההמשך של התגשמות כל נבואות הנחמה – לנגד עינינו ממש ברחמים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!