שתיקה ארוכה וגאולה פתאומית
 |
| http://cafe.themarker.com/image/2414163/ |
בפרשת השבוע[1]
מתאר משה רבינו את מסעם של עם ישראל במדבר ואת הקשיים
שחוו במהלכו, וביניהם הוא מתאר את חטא המרגלים שקרה בט' באב, ואז בכו בני
ישראל את אותה בכיה של חינם בה נזרע זרע הפורענות של הבכיה לדורות.
מיד לאחר מכן אומר משה (דברים א,ו): "ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר, רַב
לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה".
חז"ל דורשים את הפס' הזה כרמז
על חורבן המקדש, שנקרא גם "הר המוריה", ובגלל
החטא אומר הקב"ה למשה "רב לכם" סוב את ההר הזה, פנו לכם צפונה, רמז
לגלות הראשונה לבבל שנקראת ארץ צפון.
עוד מתארים חז"ל שפס' זה גם רומז לחורבן השני שהתרחש בידי הרומאים שהם מלכות עשיו
שאמר ליעקב "יש לי רב", ולכן השתמש הקב"ה בלשון "רב
לכם" לרמוז לאותם רומאים שיבואו לפנות אותנו מבית המקדש.
כאן מתארים חז"ל תיאור מזעזע
במיוחד, כיצד נכנסים אויבי השם להחריב את בית המקדש ועומדים כל המלאכים למולם
ורוצים להזיקם אך הם רואים את השכינה
שותקת כפי שנאמר במגילת איכה "השיב ימינו אחור מפני אויב", ולכן הם
בעצמם לא מגיבים.
טיטוס נכנס לבית קודשי הקודשים, ושם הוא
מבזה את הקודש ואומר אם יש לכם אלוקים היכן הוא "ואמר אי אלוהימו צור חסיו
בו?", ולזה רומזת המילה "צפונה" מלשון צפון וחבוי, הקב"ה
מסתיר את עצמו ואינו מגיב, ונותן לאויביו לעשות כרצונם בבניו.
כל עוד בית המקדש לא נשרף עדיין היה
אפשר לתרץ את השתיקה בכך שהקב"ה רצה לשרוף את ביתו, אך איך אפשר לתרץ את השתיקה
לאחר שנשרף הבית, איך אפשר להתמודד עם השתיקה של הקב"ה לאחר החורבן, מדוע לא
העניש את מי שהתאכזר אל בניו ושרף את ביתו? "בלע ה' ולא חמל את כל נאות
יעקב...".
חלק מהאבלות היא על השתיקה של
השכינה, איך כל הדברים הרעים האלו התרחשו והקב"ה שתק ונתן להם לקרות?
הספר הזה נקרא ספר "דברים" - אומר הנביא "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה'"
- אנו שואפים כבר אלפיים שנה לביטולה של אותה שתיקה אלוקית, ליום שבו כולנו
נזכה לשמוע את דבר ה'!
ברגע שעמ"י יבין ברור מה דבר ה'
– כולם יחזרו בתשובה ברגע, כמו שהיה בהר סיני, עם ישראל היו כולם כאיש אחד בגלל
שידעו בדיוק מה ה' רוצה מהם...
כתב רבי יוסף חיים
זיע"א בספרו "בן יהוידע" (כתובות קיא.)
שהשביע הקב"ה את ישראל בשיר השירים "שלא ירחקו את הקץ". "רוצה
לומר שלא יהיו מרחקים בדעתם את הקץ, שיתייאשו לומר אם הראשונים שהיו כמלאכים לא
זכו להיות הגאולה בימיהם, כל שכן אנחנו, אלא יהיו מצפים לישועה תמיד". כי
במשך הדורות הקדושה מתגברת והולכת והקליפה הולכת ונחלשת, ועל כן אנו אומרים כל יום
בתפילה: "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ וְקַרְנו תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ,
כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּום".
יש כל כך הרבה בעיות מסביב, איך תגיע
ככה הגאולה?
הבעיות באות ביחד עם הגאולה[2]:
סימנים שליליים של גאולה - בשנת תשד"מ נפגשו לראשונה מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל ומרן
הרה"ג אברהם שפירא זצוק"ל עם האדמו"ר מחב"ד זצוק"ל.
בפגישה הזאת ביקש הרבי מהרבנים הראשיים לישראל לעודד את הציבור ללמוד תורת הנסתר.
בדבריו הסביר הרבי את בקשתו המיוחדת ואמר כי כל הסימנים שהובאו בחז"ל על
אודות סוף זמן הגלות – נתקיימו כבר. ולדוגמה, הסימנים בעניינים בלתי רצויים שבסוף מסכת סוטה –
חוצפה יסגי, נערים פני זקנים ילבינו, בת קמה באמה וכו' – עניינים אלו נתקיימו כבר
ובאופן של "הידור דהידור". כמו כן הסימן ד"מלכיות מתגרות אלו
באלו" שעל זה אמרו חז"ל (ב"ר מב,ד) "אם ראית מלכיות מתגרות
אלו באלו צפה לרגליו של משיח".
סימנים טובים של גאולה - וכן בנוגע לסימנים בעניינים טובים על הקץ המגולה, כמו שכתוב בגמרא
"אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו,ח) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם
תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא". ופירש שם רש"י "כשתתן ארץ ישראל
פרי' בעין יפה, אז יקרב הקץ" (סנהדרין צח. ובפרש"י).
איך ייתכן שסימני הגאולה חלקם טובים
עד מאוד, כמו קיבוץ גלויות מכל קצווי ארץ וברכת הארץ באופן שאין כמותו בעולם,
עוצמת ישראל שמנצחים את כל אויביהם פעם אחר פעם ושחרור מופלא משיעבוד מלכויות.
ומצד שני התגברות הכפירה עד שאמרו ז"ל "חוצפא יסגי"?
את הדבר הזה ראינו כבר בימים שבגאולת
מצרים, שאז גזר פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ובגלל גזרתו גירש
עמרם את אשתו עד שהחזירה ונולד משה רבנו ונתמלא כל הבית כולו אורה. אך המתבונן
מבין כי כל הגזרה של פרעה לא באה אלא בגלל שהוא יודע
שנולד מושיען של ישראל. גם בהמשך משה מודיע לעם ישראל כי ה' פקד אותם
לגואלם, ולכן פרעה מכביד את העבודה על בני ישראל ולא נותן להם
תבן.
גזרות המן כשהתנוצץ אור הגאולה:
כך כותב רבי נתן שפירא זצוק"ל (מחברת הקודש - שער פורים), שבגלל בשורת בניין הבית השני באה גזרת המן.
"ועוד שאין השינה בא אלא כשהתנוצץ הגאולה". וכל הטעם שבגללו ביטל כורש
את הרישיון לבנות את בית המקדש אינו אלא חוזקה ועוצמתה של ירושלים שאיימו על
שלטונו.
כך נאמר בכתב השטנה שגורר את עצירת
בניין הבית. דע לך כי ירושלים היא "קִרְיְתָא מָרָדְתָּא", עיר מרדנית.
ואם היא תיבנה לא תקבל מיסים. "מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן
וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק". ואם תסתכל בספרי הזיכרונות של המלכים תראה
כי בגלל התכונה הזאת של ירושלים היא הוחרבה. "מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָה
לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן
לָקֳבֵל דְּנָה חֲלָק בַּעֲבַר נַהֲרָא לָא אִיתַי לָךְ". ואם היא תיבנה – הם
יסלקו אותך ממלכותך בכל עבר הנהר.
כשל כוחה של הסטרא אחרא בעניין
השמדות:
מסביר גאון עוזינו ותפארתנו בעל הבן איש
חי בספרו "דעת ותבונה", כי כוח הקליפה מתחזק בעקבתא דמשיחא בגלל שהיא
הולכת להיעלם מן העולם, לכן היא מתאמצת להילחם כנגד הקדושה. "יען כבר נתברר
הרבה, ועתה הברירה ברגלים, וכמ"ש בעקבות משיחא חוצפא יסגא, שהוא
הסטרא אחרא, שמתגברת להחטיא את ישראל בראותה כי כלתה אליה הרעה, וכמו שביאר
באורך רבינו האר"י זצ"ל. אבל כשל כוחה בענין השמדות ותוקף הצרות, כי כבר
הוברר הרבה".
בעקבות משיחא כמו בדורנו התחילו
האורות להתפשט:
"בימי רבינו האר"י
זצ"ל רצה הקב"ה לפתוח שערי אורה ומעיינות
החכמה על ידי זכאי האר"י החי, כי הייתה נשמתו מעולם התיקון מסוד פנימיות של
הפנימיות, שכבר נבררו כמה ניצוצות, ולא נשאר אלא ברירת הרגלים, והיה
זמן כשר להתגלות שרשי עיקרי פנימיות החכמה, ולמחיה שלחו אליהם, והוציא חמה מנרתיקה
והחזיר עטרה ליושנה, לגלות ספוני טמוני קדשי קדשים".
כך כותב רבי חיים ויטאל בספר עץ חיים
- כללי מוהרח"ו ז"ל: "אמנם בעקבות משיחא כמו בדורינו זה
התחילו האורות להתפשט להיות כבראשונה כמו שהיה בזמן העולם מתוקן ולהתתקן
מעט".
יש שואלים:
איך יכתוב מהרח"ו כי בדורו התחילו האורות להתפשט? הרי בדורו גורשו היהודים
מספרד ומפורטוגל, והנצרות הרימה ראש על-ידי האינקוויזיציה הרשעה והאכזרית.
אלא שכל הרשעה הזאת היא בחיצוניות.
אבל בפנימיות העולם התרחש תיקון אחד גדול שבאותו דור גילו
את אמריקה, והכריתו ממנה אלפי מקדשי אלילים אצטקים שהיו זובחים בהם מאות אלפים
בני אדם. בימים ההם הומצא הדפוס והופצו כתבי הקודש גם בישראל וגם בין
האומות. וכשהאנשים החלו לקרוא מה באמת חושב ה' על ישראל ועל הדרך הישרה שיבור לו
האדם, ומתוך כך נחלש מאוד כוחה של הכנסייה הקתולית. בימים ההם החלו קהילות של
יהודים לעלות לארץ הקודש, נכתב השולחן ערוך שאיחד את פסיקת ההלכה והחל
להתפרסם ספר הזוהר.
ואומר על כך הרבי מחב"ד
זצוק"ל: "ואם דברים אלו נכתבו בזמנו של רבי חיים ויטאל, הרי עאכו"כ
כאשר נמצאים בימים אלו, ארבע מאות שנה לערך לאחרי הרב רבי חיים ויטאל".
הקליפה איבדה את כוחה:
כן כותב גם הראי"ה קוק
זצוק"ל (אגרות הראיה א,שלב) כי בימינו יש אפשרות
להחזיר בתשובה גם אנשים שנפלו בעבודה זרה, למרות שכתוב "כל באיה לא
ישובון". כל זאת בגלל "שאחרי משך זמן גדול כל כך שנתבסם אויר
העולם מקדושת תורתינו הקדושה, אבדה הקליפה את כחה עד שלא תוכל להחזיק מעמד שלא
להשיב ולהציל מידה טרף".
והאריך להסביר שם, כי זה מה שכתוב
בתיקוני הזוהר על דרא דעקבא דמשיחא, דהוא "טב מלגאו וביש מלבר". טוב
מבפנים ורע מבחוץ. כי בחיצוניות נראית ירידת הדורות, אבל בפנימיות מצטברות כל
הזכויות של דורות צדיקים על גבי דורות צדיקים וביחד מצטברים לאלפי דורות.
"נוצר חסד לאלפים".
"כל דור ודור מוסיף על הדורות
הראשונים, מפני שהקדושה מצטרפת, ונמצא שהקדושה של מעוט תורה ומעשים טובים של דורות
האחרונים מוסיפה אור לשעבר גם כן. ועבירה אין לה פירות ולא צירוף, בסוד 'יתפרדו כל
פועלי און'".
על כן מתקיים בהם בדור הגאולה
"וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה'",
שאפילו הפושעים והמזידים הם "שבי פשע" וחוזרים בתשובה. כי הפְּנִים שלהם
היה באמת טהור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!