פרוכת – הבדלה - מניעות
 |
הפרוכת בקבר רחל לזכר דוד ונאוה אפלבוים הי"ד
|
יחזקאל (יא,טו): "ואהי להם למקדש מעט בארצות
אשר באו שמה".
גמרא (מגילה כט.): "אלו בתי כנסיות ובתי
מדרשות".
כניסה עם סכין שו"ע (או"ח קנא,ו): "יש אוסרים ליכנס
בו בסכין ארוך", ב"י: "משום שבית-הכנסת מארכת ימיו של אדם והסכין
מקצרם". חז"ל (מכילתא): "תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר:
"המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל לקצר, לפיכך אינו רשאי להניף המקצר על
המאריך. ולענין בית-כנסת, אם אין ראיה לאיסור, על כל פנים יש זכר לדבר שלא ליכנס בו
בסכין ארוך, והוא הדין לכל כלי-זין, כי חדא טעמא הוא".
"עזרת נשים" מקורה בחצר
בית-המקדש, שהיו בה שלוש "עזרות" נפרדות: לכוהנים, לישראל ולנשים. משנה
"במוצאי יום-טוב הראשון של חג ירדו לעזרת הנשים ומתקנין שם תיקון גדול".
גמרא "תנו רבנן, בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי
קלות-ראש, התקינו שהיו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באים לידי קלות
ראש, התקינו שהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה" (סוכה נא:).
"ארון-הקודש", המכיל את
ספרי-התורה, נקרא גם "היכל", והוא מהווה כעין "קודש הקודשים" של
ה"מקדש מעט". השם הזה ניתן לו כנראה לזכר ארון-הברית, שהכיל את לוחות-הברית.
מכאן המנהג שבשעת פתיחת הארון להוצאת ספרי-התורה אומרים את פסוקי "ויהי בנסוע
הארון" (במדבר י, לה-לו), שבהם מדובר על מסעי ארון-הברית במדבר.
הבימה באמצע בית-הכנסת משום שהיא
דומה למזבח שעמד באמצע העזרה בבית-המקדש. וכשם שהיו מקיפים את המזבח בלולבים וערבות
של "הושענא", כך אנו מקיפים את הבימה, בלולבים ו"הושענות" בחג
הסוכות, ובספרי-תורה בחג שמחת-תורה. (התיבה היא כנגד ספירת המלכות לפי הקבלה).
"נר
תמיד" מקורו ב"נר התמיד" שהיה דולק במשכן ובבית-המקדש! (שמות כז,כ-כא).
ה"פרוכת", היא לזכר פרוכת-המסך
שהיתה באוהל-מועד ובבית-המקדש.
פרוכת זו הבדלה!
כמו שכותב הכלי יקר (שמות כו):
הפרוכת מבדילה בין המקום המיוחד לשכינתו, קדש הקדשים, ובין הכלים המורים על הצלחתו
של אדם".
נכון לפרוכת יש
תפקיד של הסתרה, אבל ר' נחמן על פרשת השבוע מסביר לנו מה לעשות עם מניעות:
לקוטי
מוהר"ן
(קטו): "ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים". כי מי שהוא הולך
בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך, אזי מדת הדין מקטרג עליו,
ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך, ומזמין לו מניעה. והשם יתברך חפץ חסד הוא. ומסתיר
את עצמו כביכול בהמניעה הזאת... מי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו...
ויעמד העם מרחק, כי כשרואין הערפל, עומדין מרחק. ומשה, שהוא בחינת דעת כל ישראל,
נגש אל הערפל, אשר שם האלקים. הינו אל המניעה, שבה בעצמה נסתר השם יתברך".
ברגע שאתה ניגש
אל הפרוכת ומסתכל מקרוב אתה מבין שנכון שהיא מסתירה אבל יש לה עוד תפקידים:
הפרוכת היא הבגד
של הקב"ה!
כמו שכתוב בהלכות תשעה באב שנוהגים להסיר
את הפרוכת מארון הקודש מליל תשעה באב עד לתפילת המנחה. על פי המדרש איכה על הפסוק
(ב,יז): "עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ", מלמד שכביכול קרע ה'
את בגדי מלכותו [אִמרתו לשון בגד].
הפרוכת היא מקום
הכניסה לשכינה!
גמרא (ברכות י"ח:): "שמעתי מאחורי
הפרגוד". גמרא (ב"מ נט): "שלושה אין פרגוד ננעל בפניהם".
פרקי דרבי אליעזר (פ"ד): "פרוכת פרושה לפניו".
מה שמסתיר לך את
הקב"ה הוא גם השער להיכנס!
רמח"ל (אדיר במרום עמ' רפח-רפט) מסביר
שהמלכות, האות ד', "לפעמים פועלת בסוד דלת הסוגר השער ולפעמים בסוד שער פתוח"[1].
איך פותחים את
המסך?!?
בזוה"ק (ח"ב יד.) מסופר
על רב שרצה להיכנס לשמוע דברי תורה מרשב"י ולא יכל להיכנס כי מסביב לבית היה
פרגוד אחד של אש! הקשיב
מה אומרים בפנים ו"שמע דהוה אמר (שם ח,יד) ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים...
אמר רבי שמעון, תאותם של ישראל שיהיה הקדוש ברוך הוא לא הולך ולא מתרחק, אלא בורח כצבי
או כעופר האילים, מאי טעמא? אמר רבי שמעון, אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האילים,
בזמן שהוא בורח הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר
את ראשו לאחוריו. כך אמרו ישראל, רבונו של עולם אם אנו גורמים שתסתלק מבינינו, יהי
רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האילים, שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח, הדא
הוא דכתיב (ויקרא כו,מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם...
יתיב... בכה ואתגנח, פתח ואמר (שיר ב,יז) 'סוב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים', אתפתח
תרעא דפרגודא"!!!
מישהו אחר היה כנראה
חושב שהוא לא ראוי, מתיאש, והולך, ומפסיד את התורה העצומה והשכינה שיש בפנים! אבל
הרב הזה כנראה למד את דברי ר' נחמן והבין שהאש זה לא רק מחסום אלא גם פתח!!!
ע"י הרצון לדבקות והחתירה למגע וההשתוקקות אתה עושה מהמסך שער להיכנס!!!
במזמור כז' שבתהלים[2] דוד המלך
אומר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל
יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ".
מתי הוא אומר את
זה? לא בארמון שלו! לא כשהוא שופט את כל עמ"י על מי מנוחות. הוא נמצא עכשיו
במצב קשה:
"בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ
וְנָפָלוּ: אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה... אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה"!
דווקא במצבים
הקשים מתגלה הפנימיות! מה הפנימיות אצל דוד המלך? "לחזות בנעם השם"!!!
כשהיצר הרע
מתחיל איתך במלחמה ויורה עליך עם כל הכלים אז אתה מבין שבלי הקב"ה לא תצליח! ואז אתה שם את מבטחך בה' "אִם תָּקוּם
עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטח"!
כשהגעת לכזאת מדרגה
תפקידו של היצר הרע בטל. כל המלחמה היא בשביל לדחוף אותנו לגלות ולהיזכר שכל החיים
שלך תלויים בה' לבדו, ובלעדיו אתה כלום, ואז מגיע הרצון לדבקות אלוקית: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ
אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר
בְּהֵיכָלוֹ".
הרב קוק: (מאמרי הראיה ענן התורה וענן הגאולה
על שמות יט,ט): "כל ההארות שבעולם, בשעה שאנו רוצים שיפעלו את פעולתן להגיה
מחשכים ידועים, אנו צריכים לשים את כל המגמה שלנו, להסיר את המאפל החוצץ, את הלוט הנסוך
על פני היסוד האורי, ולפי אותה המדה שאנו מחשפים את האורה, ככה חולפים המחשכים ואור
בהיר מזריח את האפקים, הדרושים להיות מוארים... כי העב הענן המסתיר את האור העליון
הוא הוא הענן המכין את ההתגלות של אורו, וכל הקשורים בקדושת ישראל, וקדושתה של תורה[3], שהיא לעד ולעולם
מקור הגאולה, יבינו וידעו כי מעב הענן המסתיר את האור האלקי, תצא אורה אשר תופיע על
הנשמות כולן, על כל ישראל ומהם על כל העמים...".
[1]וממשיך לבאר
שם ש"הפתיחה של השער היא ע"י התעוררות מלמעלה", ההתעוררות מלמעלה
כידוע נגרמת ע"י איתערותא דלתתא (העלאת מ"ן) שזאת ההשתוקקות של האדם
להיכנס.
[2] סגולה
להצליח כל היום ולבטל המקטרגים:
לומר
בכל יום אחר תפילת שחרית קטע זה מדברי רשב"י (זוהר ויחי רמ"ב.):
לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. כמה
חביבין אינון מלין דאורייתא, כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קודשא בריך
הוא, דכל מאן דאשתדל באורייתא, לא דחיל מפגעי עלמא, נטיר הוא לעילא, נטיר הוא לתתא
ולא עוד, אלא דכפית לכל פגיעי דעלמא ואחית לון לעומקי דתהומא רבא".
אח"כ
יאמר מזמור זה ויכוון בי"ג מידות הרחמים (שהם כידוע כנגד
י"ג תיקוני דיקנא של אריך אנפין שם הכל רחמים): לְדָוִד ה' (אֵל) אוֹרִי
וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' (רַחוּם) מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. בִּקְרֹב
עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ
וְנָפָלוּ. אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי
מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' (וְחַנּוּן) אוֹתָהּ
אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' (אֶרֶךְ) כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'
(אַפַּיִם) וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי
בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי
סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה
לַ-ה' (וְרַב חֶסֶד). שְׁמַע ה' (וֶאֱמֶת) קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.
לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' (נֹצֵר חֶסֶד) אֲבַקֵּשׁ. אַל
תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל
תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. כִּי אָבִי וְאִמִּי
עֲזָבוּנִי וַ-ה' (לָאֲלָפִים) יַאַסְפֵנִי. הוֹרֵנִי ה' (נֹשֵׂא עָוֹן)
דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי. אַל תִּתְּנֵנִי
בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס. לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי
לִרְאוֹת בְּטוּב ה' (וָפֶשַׁע) בְּאֶרֶץ חַיִּים. קַוֵּה אֶל ה' (וְחַטָּאָה) חֲזַק
וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' (וְנַקֵּה) (תהלים כ"ז).
[3] רבי חיים
ויטאל
אמר על הפסוק "אחת שאלתי", שאלו ראשי תיבות: אח"ת: – ארץ
ישראל, חיי העולם הבא, תורה. – שלושה דברים עליהם אמרו חז"ל
(ברכות ה.) כי הם נקנים בייסורים. שלושתם מהווים למעשה דבר אחד: הבקשה על התורה
מחוברת עם זו של ארץ ישראל ותורתה המיוחדת, וחיי העולם הבא קשורים גם הם בתורה,
כפי שנאמר עולמך תראה בחייך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!