תנאים בלימוד התורה
לימוד התורה קשור
לביטחון בה':
כתוב בפרשה: "זכור
את יום השבת לקדשו".
הגמ' (ביצה
טז.) מביאה הבדל בין הלל לשמאי: "תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה
אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל
את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה'
יום יום".
שואל הבן יהוידע על אתר: מה
שמאי לא עשה כל מעשיו לכבוד שמים? אלא המידה האחרת שהייתה להלל הייתה ביטחון
בה'!
שבטח בה' ולא התבייש להגיד את זה בקול
כמו שכתוב "בך בטחו אבותינו.. בטחו ולא בושו" (תהילים כב,ה-ו) שהכוונה
שהיו אומרים בקול לכולם שה' הולך לעזור להם ולא פחדו שיתביישו כ"כ היו בטוחים
בה'.
כך מובא על הלל בגמ' (ברכות ס.)
"תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר אמר מובטח אני
שאין זה בתוך ביתי ועליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'!".
הלל בטח בה' שיזמין לו בשעת הצורך מספיק
זמן לפני שבת פרה נאה ושמינה לכבוד שבת ולכן לא היה צריך לשחוט כבר ביום ראשון שמא
לא תזדמן לו אחת יפה לפני שבת. וחייבים להגיד שפירסם את מעשיו לא כדי להתגאות אלא
כדי שילמדו אחרים ממנו ויבטחו גם בה' וזאת הכוונה שכל מעשיו היו לשם שמים.
רעיון זה כ"כ
מתאים
לפרשה הזאת בגלל המתן תורה שמוזכר בה. לפי כמות הביטחון שיש לאדם בקב"ה - כך
הוא יקבל את התורה!
אם אדם בוטח בה' שיביא לו פרנסתו הוא
יכול לשבת וללמוד תורה בנחת בלי דאגות פרנסה!
אוה"ק (האזינו לב,ב):
"יערוף כמטר לקחי, פי' ע"ד אומרם ז"ל (אבות פ"ג) אם אין קמח
אין תורה וכו', יכוון הכתוב במאמר זה כי כמו שה' נותן מטר לזון ולפרנס כמו כן צריכים
הם ללמוד תורה... שאין הקב"ה שואל מהאדם ללמוד תורה עד שמכין לו פרנסתו,
וממוצא דבר אתה למד שאם לא יטיפו מפיהם טיפי תורה אין חפץ ה' לתת מטר, והוא מה
שפירשנו במאמר התנא אם אין קמח אין תורה פי' אם ראית שאין קמח דע שאין תורה".
הרמב"ן כותב שהביטחון הוא
להשליך על ה' יהבו בלי שום סיבה. כמו שברפואה אין שום סיבה להשתדל, ו'רפא ירפא' זה
רשות לרופא לעבוד בזה אבל מה לרופא בבית ה'... כך גם בפרנסה.
הרמב"ם
פסק להלכה שכל מי שיושב ולומד תורה כמו בני לוי ה' מפרנס אותו.
ילקוט שמעוני (שמות טז,רסא):
"ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת... ותן שמה מלא העומר וגו'... רבי אליעזר
אומר לימות ירמיהו. שבשעה שאמר ירמיהו לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה? אמרו
לו אם אנו מתעסקין בתורה במה נתפרנס?!? באותה שעה הוציא להם ירמיהו צלוחית של
מן ואמר להם הדור אתם ראו דבר ה' וגו' אבותיכם שהיו עוסקין בדברי תורה ראו במה
נתפרנסו אף אתם עסקו בתורה והקב"ה מפרנס אתכם מזה".
כפי ההכנה כך עוצמת
ההשפעה:
ה'העמק דבר' כותב על הפסוק "ויסעו מרפידים" שלכאורה הפסוק הזה
מיותר כי אנחנו יודעים שהיו שם אז למה הזכיר את זה? אלא בזה שנסעו מרפידים מרפיון
הידיים שהיה להם בתורה כך זכו לקבלת התורה, כי כפי ההכנה כך תקבל!
לומדים את זה מהסיפור בגמ' (ב"מ
פה:) על גדולים מעשי חייא - "אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי
ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא
חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא
אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה
גדולים מעשי חייא".
שואל הנצי"ב למה עשה את כל זה?
שיקנה יריעה ויכתוב את התורה לשמה וזה מצויין? אלא הגמ' באה ללמד אותנו יסוד חשוב
שכשר' חייא עשה את כל ההכנות ללימוד בקדושה ובטהרה ולשם יחוד. הילדים שלמדו במגילות
הללו התורה נכנסה פי אלף בלב שלהם!
כדברי רבינו
הרמח"ל
(דרך ה' ד,ב,ז): "מי שמטהר ומקדש עצמו במעשיו הוא ימשיך בתלמודו השפעה כשיעור
ההכנה שהכין את עצמו וכשיעור שירבה בהכנה כן ירבה יקר התלמוד וכחו. והוא מה שמצינו
בחכמים הקדמונים שתורתם היתה מעטירתם כח גדול ונותנת להם מעלה ויקר מה שלא נמצא
בדורות האחרונים מפני יתרון הכנתם על הכנת האחרונים. וכבר אמרו על יונתן בן עוזיאל
שבשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו היה נשרף מפני עוצם השראת השכינה
שהיתה שורה עליו על ידי לימודו".
הסתכלות נכונה:
כותב הבא"ח (עוד יוסף חי
דרשות) על הפסוק בעשרת הדברות (שמות כ,ד): "אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל
וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ" – האדם
מורכב משמים וארץ, הנשמה מהשמים והגוף מהארץ, "אשר בשמים" –בענייני נשמה
רוחניות תסתכל "ממעל", בבנ"א שעומדים מעליך ותגיד עוד לא עשיתי
מספיק, אבל בענייני גשמיות "ואשר בארץ" – תסתכל "מתחת", בבנ"א
שמתחתיך בעניין הזה כדי שתרגיש שכבר עשית בזה המון ושבעת מזה וכך תחדל מלרדוף אחרי
זה.
משל למה הדבר דומה? לעבד
לא חכם בלשון המעטה שאמר לו אדונו לשבור את הסולם שבחצר שעולים איתו לגג, הלך העבד
וטיפס על הסולם וכל מדרגה שעלה שבר את המדרגה שתחתיה, עד שנשאר על הגג בלי יכולת
לרדת, אחרי שצחקו עליו כולם הסבירו לו שהוא היה צריך לעלות למעלה ולשבור אחת אחת
עד למטה.
לאחר זמן אמר לו אדונו לשבור את הסולם
שיורד לבור, הלך העבד וכיוון שזכר שצריך לשבור מלמעלה למטה ירד ושבר כל מדרגה שעזב
אותה עד שהגיע למטה ללא יכולת לצאת מהבור.
אחרי שצחקו עליו שנית, הסבירו לו שכל
מקרה לגופו, תלוי במה מדובר, בלמעלה או בלמטה.
נמשל: כך אנחנו, בענייני
רוחניות צריכים להסתכל למעלה על גדולי עולם ולשאוף לעלות עוד ועוד. ובענייני
גשמיות להסתכל למטה על אנשים שיש להם פחות מאיתנו (כמו שר' עקיבא אמר לרחל: את
רואה יש אנשים שאין להם אפילו קש...), ואז להיות שמחים בחלקנו ולהפסיק לרדוף אחרי
הגשמיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!