פנימיות עם ישראל
שמות (יט,ה): "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים
כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ".
לקו"מ
(כא,ט) : "כִּי אֲנַחְנוּ נִקְרָאִים 'עַם סְגֻלָּה'[1]
כְּמוֹ סְגֻלָּה שֶׁעוֹשִׂין לִרְפוּאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַטֶּבַע מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה
זֶה לִרְפוּאָה אַף עַל פִּי כֵן הַדָּבָר הַזֶּה מְסֻגָּל לִרְפוּאָה וְזֶה לְמַעְלָה
מֵהַטֶּבַע... כְּמוֹ כֵן אֲנַחְנוּ לָקַח אוֹתָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעַם סְגֻלָּתוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מֵבִין אֶת כָּל זֶה אֵיךְ לָקַח עַם מִתּוֹךְ
עַמִּים כְּמוֹ בִּשְׁעַת קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁקִּטְרֵג מִדַּת הַדִּין: הַלָּלוּ
עוֹבְדֵי עַכּוּ"ם וְכוּ' אַף עַל פִּי כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָקַח אוֹתָנוּ
לְעַם קָדוֹשׁ נִמְצָא שֶׁזֶּה הַדָּבָר כְּמוֹ סְגֻלָּה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע
לְמַעְלָה מִשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי".
כותב ה"פרי צדיק": בחירת הקב"ה בנו בתור עם - זה סגולה ולא משהו שתלוי בהבנה או בשכל או בטעם כלשהו!
וממילא לכל יהודי באשר הוא יש אמונה שלמה בלב שקיבל במתן תורה
שהיא סגולית ולא תשתנה לעולם רק שלפעמים היא מסותרת...[2]
איך הפנימיות הזאת מתגלה?
במזמור כז' שבתהלים דוד המלך אומר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ".
מתי הוא אומר את זה? לא בארמון שלו! לא כשהוא שופט את כל עמ"י על מי מנוחות. הוא נמצא עכשיו במצב קשה: "בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ: אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה... אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה"!
דווקא במצבים הקשים מתגלה הפנימיות! מה הפנימיות אצל דוד המלך? "לחזות בנעם השם"!!!
כשהיצר הרע מתחיל איתך במלחמה ויורה עליך עם כל הכלים אז אתה מבין שבלי הקב"ה לא תצליח! ואז אתה שם את מבטחך בה' "אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטח"!
כשהגעת לכזאת מדרגה תפקידו של היצר הרע בטל. כל המלחמה היא בשביל לדחוף אותנו לגלות ולהיזכר שכל החיים שלך תלויים בה' לבדו, ובלעדיו אתה כלום, ואז מגיע הרצון לדבקות אלוקית: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ".
כשישנם קשיים היהודי מגיע לפנימיות שלו
שזה דרישת ה'!
במערת מסתור בהרי יהודה מצאו כתובת על הקיר "אודה ה' בכל לבב", נראה שהיהודי שהסתתר שם לא היה במצב הכי טוב שלו, ובמצב הזה הגיע לדרישת ה'!
יה"ר שנזכה להגיע ברחמים לאמת הפנימית שלנו של: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ".
[1] כמו שאומר הפייטן ב'מעוז צור': "וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה ("וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה
ה' במצרים…") הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה ("והייתם לי סגולה מכל
העמים...")".
[2]
נאמר בפרשתנו שהקב''ה מבטיח לעם ישראל ''והייתם לי סגולה מכל
העמים''. סגולת עם ישראל היא הנשמה
היהודית שנמצאת בכל יהודי וגם אם הוא
התרחק מבוראו ועבר תהפוכות בחייו אפשר שעוד ישוב לצור מחצבתו.
בשולחן
ערוך
כתוב שבראש השנה נוהגים לעלות את התוקע בשופר. אחד הטעמים לדבר הוא שכיון שהבעל
תוקע מחזיק בידיו בימי הדין כוחות גדולים והוא יכול להציל את הציבור כולו ממידת
הדין, השטן מנסה לקטרג עליו ולבלבל אותו, לכן צריך להעלותו לתורה, כדי שיהיה
בשמחה, כי השטן לא שולט באדם כאשר הוא במצב של שמחה. השטן שולט באדם כאשר הוא עצוב
ורוחו שבורה. וכיון שעל התורה נאמר ''פקודי ה' משמחי לב'' , כאשר הבעל תוקע עולה
לתורה הוא שרוי בשמחה ואז השטן לא יוכל לקטרג ולבלבל אותו.
חיזוק
לדברים אלו אפשר ללמוד מהסיפור הבא: לאחר השואה הגיעו לשוויץ קבוצה של
ניצולי שואה ממחנה הריכוז בוכנוולד. אנשים אלו היו במצב נפשי וגופני גרוע. רובם
אבדו את כל משפחתם ונותרו גלמודים ויתומים. הצרות שעברו הותירו בהם רושם חזק, ומי
שהביט בהם לא ראה בהם זיק של תקוה ושל חיים.
הגאון
הרב משה סולוויצ'יק זצ''ל מגדולי הרבנים בשוויץ הצליח לקבל אישור כניסה למחנה של
אותם פליטי שואה. הוא סיפר שכאשר בא לבקרם הוא ראה ש''אין עם מי לדבר'' , הוא ניסה
לעודד אותם בכל מיני דרכים והוא לא הצליח.
לפתע
עלה במוחו רעיון. הוא חזר למחנה עם ספר תורה בזרועותיו.
אותם
ניצולי שואה לא ראו ספר תורה בכל שנות המלחמה ולכן מיד כאשר הם ראו את ספר התורה
בזרועותיו של הרב זיק של קדושה אמונה ותקוה נדלק בעיניהם.
רבי
משה רצה לעורר אותם עוד יותר הוא רצה לפתוח את ספר התורה כדי לקרוא בתורה בפניהם ,
והוא רצה לשתף אותם בקריאה בתורה. אף על פי שהרב היה קורא בתורה מעולה הוא שאל
אותם האם אחד מהם יודע לקרוא בתורה.אחד הניצולים היה בחור צעיר שבא מבית חרדי
חסידי,אך הארועים שעבר בשואה השפיעו עליו מאד לרעה והוא פרק מעליו עול תורה
ומצוות. כאשר הרב סולוויצ'יק הציע שאל אם מישהו מהניצולים יודע לקרוא בתורה, נזכר
אחד מהם באותו בחור צעיר שהיה חסיד ועתה עזב את הכל. הוא הצביע עליו ואמר יש כאן
אחד שיודע לקרוא, לפני המלחמה הוא קרא בתורה בבית כנסת שבו התפללתי. הרב שאל אותו
אם הוא מוכן לקרוא והוא הסכים.
כל
הנוכחים שמו לב שמשהו השתנה במראה פניו. הוא היה נרגש ביותר. וכל זאת עוד לפני
שהתחיל לקרוא בתורה. הוא רק הסתכל בספר התורה באותיות וכבר משהו אצלו ''התחיל
לזוז''. ההפתעה היתה לאחר הקריאה. הוא הפך להיות אדם אחר. הוא סיפר לכולם ''מיד
כשהתחלתי לקרוא והסתכלתי על האותיות הקדושות של התורה התעוררו בי רגשי שמחה
וקדושה. זכרונות הילדות צפו עלו ברגע אחד ונזכרתי בכל החנוך שקבלתי בבית אבא. מאז
אותה קריאה בתורה שב אותו צעיר בתשובה גמורה וזכה להקים בית יהודי טהורה וזכה לגדל
דורות לתפארת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!