פרשת תצוה – מעלת האכילה

מעלת האכילה

שמות (כט,לג): "וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם".

גמ' פסחים (נט:): "מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין".

רש"י: "אף באכילה תלויה כפרה".

הרב מרדכי אליהו זצ"ל אם אכילת הכהנים הגשמית משפיעה על הרוחניות והכפרה של החוטא, אז ק"ו שאכילת האדם בעצמו משפיעה עליו!

זה כ"כ משפיע עליך כי מה שאתה אוכל נהיה חלק ממך!

גמ' מנחות (צז.): "ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם ועכשיו שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו".

ר' יוחנן כהן גדול נהיה צדוקי אחרי שמונים שנה שנכנס לקוד שהקדשים ויצא בשלום! בפרי עץ חיים כותב שזה קרה בגלל ניצוץ רע שהתעבר בו ע"י אכילה, כי הוא לא דקדק פעם אחת מה הוא אוכל.

לכן צריך כ"כ להקפיד שכל דבר יהיה עם כשרות מעולה ובדיקה מדוקדקת.

אין שום דבר היום שאפשר לאכול בלי שתהיה לו כשרות כי לכל דבר מוסיפים חומרי טעם וריח ושומנים להברקה ולגמישות (במפעל סוכריות אחד בחו"ל סיפרו הפועלים למשגיח בתמימות שהם שמים קצת שומן חזיר על האצבעות כדי שהסוכריות לא ידבקו לידיים...).

כותב רבינו הרמח"ל (מסילת ישרים פי"א): "והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא".

עצה טובה לקדש ולטהר את האדם באכילה זה לאמר על כל אוכל שקונים ושמכינים: "יה"ר שמי שיאכל את זה יהיה לו יותר כח לעבודת השם" ויש לדיבור כח מאוד גדול לפעול על האוכל!

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: פעם אחת שדברתי על כך עם ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, הוא סיפר לי על מורנו הרה"ג רבי אברהם ענתבי.

יום אחד נכנס אליו עשיר גדול לדבר עימו בענין מסוים. אמרה לו אשתו: אין לי שום דבר להגיש, ויש לי רק קמח ומים, ומה יאמר אותו עשיר שבבית הרב לא מכבדים אורחים? אמר לה הרב אל תדאגי תעשי איזה תבשיל מהקמח והמים. 

הלכה האשה ובכתה ודמעותיה זולגות והיא מכינה את התבשיל, והתפללה ואמרה רבש"ע יש לך גן עדן גדול בשמים, שים מעט ממנו בתבשיל הזה. ובגלל צדקותה ותפילה כך היה, ונכנס טעם טוב באוכל. 

יושב העשיר ואוכל, ומשבח את המאכל, ומבקש עוד ועוד, ומשגמר הלך למטבח ואכל גם מה שנשאר בסיר.

משחזר העשיר לביתו אמר לאשתו שהטבח שלהם אינו שווה כלום, לעומת התבשילים שמגישים בבית הרב. ומשניסה הטבח לעשות את אותו תבשיל ולא הצליח, באה אשתו של העשיר וניסתה אף היא וגם לא הצליחה שהטעם יהיה כמו בבית הרב. 

אמרה האשה לבעלה אני אלך לאשת הרב ואבקש ממנה את המתכון. הגיעה אשת העשיר עם הכרכרה לבית הרב, ומשראתה הרבנית חששה שמא מהתבשיל קרה משהוא לעשיר כי אינו רגיל לאכל ממנו, והיא הלכה והתחבאה. 

ירדה העשירה מהכרכרה וחיפשה את הרבנית ואמרה לה אל תחששי באתי לשאול אותך כיצד אתה מכינה את התבשילים שלך. אמרה לה הרבנית אני בכיתי והתפללתי לה' שישים טיפת גן עדן באוכל. 

חזרה אשת העשיר לביתה, ואמרה לבעלה שלמדה את אופן הכנת התבשיל וסיפרה לו את דברי הרבנית. 

אמר לה העשיר אם כן אז גם את תתפללי שתכנס טיפת גן עדן לתבשיל. 

ענתה לו אשתו: כשאתה תהיה צדיק וחסיד כמו הרב אברהם ענתבי אני אהיה כמו אשתו ויכנס טעם גן עדן באוכל שאני מכינה.

כתוב "אל תלחם את לחם צר עין" שואל הזוה"ק למה להילחם? תכתוב: 'אל תאכל'?  אלא שעת אכילה כשעת מלחמה!!! יש הרבה ניצוצות קדושה שצריך לברר באכילה! והיצר הרע נלחם שלא תיקח לו אותם!

יפה לראות את הוראות רבינו יוסף חיים מבבל איך ניגשים לאכילה (בא"ח ש"א בהר א'): "... ירגיל לומר ליקבה"ו וכו' הריני זוכר את ירושלים אשר חרבה בעונותינו והריני מצפה לבניינה שיבנה אותה הקב"ה במהרה בימינו אמן, ויהר"מ ה' או"א שתשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו, וקיים בה מקרא שכתוב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

גם יזהר לומר בתוך הסעודה פטום הקטורת ופרק איזהו מקומן,

ואח"כ יאמר או"א מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו וכו' עד כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.

אח"כ יאמר ותמלוך אתה ה' אלהינו מהרה על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלם עיר קדשיך ככתוב בדברי קדשיך ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.

ואח"כ יאמר פסוקים אלו... (רשימה ארוכה).

ואח"כ יאמר מזמור היום.

ואח"כ הושיעני ה' אלהינו וכו' עד וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן.

ואח"כ פטום הקטורת.

ואח"כ איזהו מקומן.

ואח"כ אין כאלהינו וכו' ".

[מתי אוכלים?!?].

חשוב מאוד גם לא לאכול את כל מה שאתה רוצה ובאיזו כמות שבא לך אפי' שזה כשר למהדרין!!!

התקשרתי יום אחד לבית של מו"ר הרב פרץ זצוק"ל לשאול מה הרב אוהב יותר בתה: לואיזה או נענע? ביתו ענתה ואמרה לי שהרב מעולם לא אמר אני אוהב על מאכל, מה שנתנו לו והיה בריא הוא אכל.

הרמב"ן כותב (עה"פ "קדושים תהיו"): "כיוון שהתירה התורה אכילה ושתיה וכו' א"כ יהא האדם חלילה נבל ברשות התורה לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים".

ר' אהרן מקארלין אמר: "חפציך אסורים" - מה שהנך חפץ ורוצה לעצמך, אסור^[1].

פעם היה הרבי מצאנז אצל הרבי מרוז'ין וראה את בנו הרבי מהוסיאטין שהיה אז ילד אוחז "בייגל" בידו ובוכה, שאלו הרבי מצאנז לסיבת בכיו, והשיב לו הילד שהוא רעב, שאלו הרב, הרי יש לך בייגל ביד, מדוע אינך אוכל זה הבייגל, והשיב לו הילד: "אבי למדני שדבר שרוצים אותו למאד - זה אסור!".

וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!

---

[1] הברכת משה מלעלוב היה מבאר את הפס' (דברים יח,יד) "ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך" ד"לא כן" קאי על הצדיק, דמבואר בגמרא (שבת סג.) דהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטלה, וכמו כן צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים (שבת יט:) נמצא דכוחו לגזור כן או לא, וזהו "ואתה" - היינו איש ישראל - "לא כן" היינו הצדיק "נתן לך ה' אלקיך". איך יכול האדם להתעלות ולבא למדירגה של צדיק ולומר "לא כן" לרבון כל העולמים, כאשר תחילה הוא מקדש עצמו במותר לו ואומר "לא"  לדבר שלבו חפץ בו, ומכניע תאותיו, ואז יכול לבוא למדריגת "לא כן" שהקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטלה, הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים.