מעלת היהודי
כתוב במדרש[1]: "ואתה
תצוה וגו'. זה שאמר הכתוב, ראשך עליך ככרמל (שה"ש ז,ו). הרש שבישראל שקול כאליהו,
שנאמר, ואליהו עלה אל ראש הכרמל (מ"א יח,מב)".
איזו מן השוואה זאת? האם הבן אדם שעושה
מנגל בשבת שקול לאליהו הנביא בהר הכרמל? מה פתאום?
מסביר ה"פרי צדיק": כאשר אליהו עלה על הכרמל, זה היה רגע נורא של דין לעם ישראל: או שאומרים "הבעל הוא האלוהים" או שאומרים "ה' הוא האלוקים". מה יהיה? האם נביאי הבעל ינצחו חלילה?
מה עשה אליהו – עלה לראש הכרמל וכתוב שם "וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו"[2]
אמרו ז"ל: אמר לפני הקב"ה: "אין לנו זכות. הבט לברית! היינו, שאם אם הם רשים (עניים) במעשיהם, כיוון שהם מזרע ישראל הם בִכלל "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים[3]".
ופעל שיהיו צדיקים על ידי זאת התפילה.
אליהו ידע שהיינו מאד רשעים אז, באמת. עוד רגע לא ירדה אש מהשמיים בכלל, כי כולם עבדו את הבעל ואת העשתרות.
אבל כשאליהו הוריד את העיניים ואמר "ה', איזה צדיקים הם, איזה טובים הם", התפילה הזו שלו עשתה אותם צדיקים באותה שניה.
בשנייה הזו הקב"ה מוריד אש מהשמיים וכולם צועקים "ה' הוּא הָאֱלֹקים! ה' הוּא הָאֱלֹקים![4]".
זה מה שהקב"ה מצוה את משה רבינו: אתה תצוה! אתה תחבר אותם אלי ע"י שתודיע להם כמה הם חשובים לקב"ה ותלמד עליהם זכות!!!
פעם נכנסו לרב עובדיה זצוק"ל ושאלו אותו: "הרב, מה הכי חשוב לומר לאנשים בסמינרים של ערכים. במה כדאי לחזק אותם? שבת? כשרות? נדה?"
הרב עובדיה כעס ואמר: "הנח להם! עמ"י טובים! שיתפללו. תפילה של עם ישראל, זה מה שחסר כדי להביא את המשיח".
עמלק מככב בחודש אדר משום שהמן האגגי הוא מזרע עמלק.
מה עושה עמלק – "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ [...] וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים[5].
הוא אומר לך "אתה לא שווה כלום, אתה כל כך קטן ועלוב, ולא ירא אלקים! למה שהקב"ה יקשיב לך? ישגיח עליך?!?
מי שחושב שהחיים זה מקרה "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי" הקב"ה אומר לו "וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי[6].
מה הקליפות מנסות לעשות לנו? להפחיד אותנו, לעשות אותנו קטנים - פשוט עמלק!
חייבים לעשות הסכם שלום! אם לא - יעשו עלינו חרם.
מה כתוב על עמלק: לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם (שמ"א טו,יח). שימות החרם!
כאילו לא נצחנו במלחמת העצמאות שישה צבאות של מדינות ערב: לבנון, סוריה, ירדן, עיראק, סעודיה (במסגרת חיל המשלוח המצרי) מצרים וערביי ארץ ישראל, עם חרם של ארה"ב[7]!
הגמרא (ב"מ פה.)[8] מספרת שלרשב"י היה נכד קצת לא מוסרי. כל פרוצה ששוכרים אותה בשני זוזים, שׂוכַרתוֹ בשמונה - היא משלמת לו שמונה זוזים מרוב שהוא יפה.
ורבי כל כך מצטער שכך קרה לצאצא של רבי שמעון והוא הולך אליו. לא אומר לו מילה. מסמיך אותו לרב! ונותן אותו לר' שמעון בן איסי שילמד אותו תורה.
כל יום הוא מבקש לחזור לעירו והרב אומר לו: עזוב אותך כולם ירוצו אחריך ויקראו לך רבי וישימו עליך אדרת זהב ואתה רוצה לחזור לעיר שלך?
בסוף באמת למד תורה וחזר בתשובה והפך להיות תלמיד חכם עצום.
מצד אחד יש לך את עמלק שאומר לך אתה קטן, מצד שני יש לך את 'אדר' אתה אדיר! אין עליך!!!
כשאסתר באה ומתחננת, המלך נעתר לה ומצווה להעביר את האגרות.
מה הכוונה? בכלל לא ביטלו את האיגרות להרוג את היהודים!
נתנו להם רשות להִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם[9].
איזו עליבות – וכי בלי אישור, הם לא היו מגינים על עצמם כשהיו מתקיפים אותם?
לא. וזה הכוח של עמלק, לעשות אותך מסכן ומפחד...
אומר ה"פלא יועץ", הרב פאפו: הרגשת המקריות היא שורש העצבות ("ה' לא רואה מה אני עושה, לא רואה איך התגברתי ושתקתי, אני לא משנה שום דבר בבריאה"). זה שורש העצבות ואילו שורש השמחה – להבין שכל פיפס שאתה עושה, ה' שמח בו.
כל היום תסתובב ותגיד:
"לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר[10] יוֹתֵר
מִמֶּנִּי?[11] וכי יש
מישהו בעולם שה' אוהב יותר ממני? לא!".
הרב קוק (אגרות הראי"ה, אגרת ש"א): "ואשר בעצתי ישאל, על דבר חיזוק של חיי הנפש לעבודת ד' בשמחה ובגבורה...
לא אמנע הטוב להציב כלל גדול אחד, אע"פ שגם הוא לא יובן בכל עמקו כי אם ע"י שינון ולימוד מרובה, מ"מ כבר יהיה בזה בית-יד לחפוץ בחשק אהבת השם ואור תורתנו הקדושה.
כי זה פשוט הוא, שגם הירוד שבאנשים, אם יציעו לפניו שיכול הוא בכל עת לעשות חסד על כל העולם כולו, הכולל בתוכו כ"כ הויות עד אין תכלית, יתעורר בשמחה ובגבורה לעשות טוב.
וכל העצלות והרפיון אינו בא כי אם מחוסר אמנה בגודל הטוב שעושים ממש עם כל היקום בעסק התורה, המצוות, העבודה, וזכיכות המידות, אשר עבור זה האיר ד' את עינינו בדברי קדושי עליון בעלי קבלת האמת, אשר הרחיבו המשכיות להודיע את גודל יקרת העבודה, ואיך מעלים על ידה את כללות ההויה וכל פרטיה.
אמנם צריך הדבר להתקרב אל הציור השכלי, כדי שיהי' הזירוז אמיץ והשמחה מבוססת. וזה הציור בא ע"י ההבנה של האחדות הרוחנית, דהיינו להשכיל שאור הנשמה של כל יחיד הוא מקושר עם הנשמה הכללית של כל ההויה כולה, שממנה שואב כל היקום לכל פרטיו את אור השלמתו. ובידינו הוא להוסיף אור בנשמה שלנו ע"י התורה, החכמה, המצות, העבודה, והמדות הטובות, בכל עת ורגע.
ובכל רגע שאנו מוסיפים אור בנשמתנו, אם רק נשים דעתנו שלא על עצמנו בלבד אנחנו חשים, כי אם על כל ההויה, כי "כל פעל ד' למענהו", מוסיפים אנו השלמה וחיים בכל. והצדיק מוסיף על ידינו אומץ בעבודתו, והרשע מתמתקת רשעתו באיזה מידה, והרהורי תשובה באים לו, ואפילו הבהמות והחיות מתבסמות לפי ערכן, ואפילו היצורים הנוטים להזיק ולהחריב מתעדנים ומזדככים, מזיו הקדושה הנוספת ע"י נשמה אחת השמה לב באמת על הכלל כולו. ואין צריך לומר גודל האור שמתוסף בצחצחות העליונות בנשמות, ובכל המדרגות של העולמות הרוחניים, שאין קץ ליפים והוד קדושתם וחמדתם.
וזה נכון והגון לכל איש, בייחוד מזרע עם קדוש, וביותר היושב על אדמת קודש, ובפרט מי שזכו להסתופף בצל של עיר ד', שכל ההויה החומרית והרוחנית קשורה בה כקשר הענפים בגזע ושורש".
נפש החיים (שער א, פרקים ב-ד): "נקרא הוא ית"ש 'האלקים' בעל הכוחות כולם, שכל כוח פרטי הנמצא בכל העולמות, הכל הוא ית"ש הבעל כוח שלהם, שמשפיע בהם הכוח וגבורה כל רגע, ותלויים בידו תמיד לשנותם ולסדרם כרצונו ית'.
כן בדמיון זה, כביכול, ברא הוא יתברך את האדם, והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר, ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם על פי כל פרטי תנועות מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו, הן לטוב או להיפך ח"ו.
כי במעשיו ודיבוריו ומחשבותיו הטובים, הוא מקיים ונותן כוח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים, ומוסיף בהם קדושה ואור. כמ"ש (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך גו' לנטוע שמים וליסוד ארץ, וכמאמרם ז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך, כי המה המסדרים עולמות העליונים כבונה המסדר בנינו, ונותנים בהם רב כוח. ובהיפוך ח"ו, ע"י מעשיו או דיבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים, הוא מהרס ר"ל כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור, כמו שכתוב (שם מ"ט) מהרסיך ומחריביך וגו', או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח"ו, ומוסיף כוח לעומת זה במדורות הטומאה ר"ל.
זהו "וַּיִּבְׁרָּא אֱלֹהִּים אֶת הָּאָּדָּם בְׁצַּלְׁמוֹ בְׁצֶלֶם אֱלֹהִּים בָּרָּא אֹתוֹ" ,"כִּי בְׁצֶלֶם אֱלֹהִּים עָּשָּה אֶת הָּאָּדָּם". שכמו שהוא ית' שמו הוא האלקים, בעל הכוחות הנמצאים בכל העולמות כולם, ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו, כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי ריבואות כוחות ועולמות, עפ"י כל פרטי סדרי הנהגותיו בכל ענייניו בכל עת ורגע ממש, כפי שורשו העליון של מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו, כאילו הוא גם כן הבעל כוח שלהם כביכול.
וזאת תורת האדם: כל איש ישראל, אל יאמר בלבו ח"ו, כי מה אני ומה כוחי לפעול במעשיי השפלים שום עניין בעולם. אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו, שכל פרטי מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו, כל עת ורגע, לא אתאבידו ח"ו, ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו, שכל אחת עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים, בעלמות וצחצחות האורות העליונים".
[2] מל"א, י"ח, מב.
[3] שיר השירים רבה ז', יב.
[4] מל"א י"ח, לט.
[5] דברים כ"ה יז-יח.
[6] ויקרא כ"ו, כז-כח.
[7] ויקיפדיה: "במהלך
מלחמת העצמאות צייתה ארצות הברית להכרזת אמברגו הנשק של האו"ם וסירבה למכור ציוד
צבאי לישראל, ה-FBI אף עצר יהודים אמריקאים
שהעבירו נשק לישראל. אל שווימר, ממקימי התעשייה האווירית, נכלל ברשימת המבוקשים של
הFBI".
[8] "איקלע רבי לאתריה דר' אלעזר בר' שמעון א"ל
יש לו בן לאותו צדיק אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה אתייה אסמכיה
ברבי ואשלמיה לר' שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאמיה כל יומא הוה אמר לקרייתי אנא
איזיל אמר ליה חכים עבדו יתך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא
איזיל אמר ליה מומי עזובה דא (רש"י: בשבועה הנחתי זאת ולא אשאל עוד לילך) כי גדל
אתא יתיב במתיבתא דרבי שמעיה לקליה אמר הא קלא דמי לקליה דר' אלעזר בר' שמעון אמרו
ליה בריה הוא קרי עליה (משלי יא, ל) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם פרי צדיק עץ
חיים זה ר' יוסי בר' אלעזר בר' שמעון ולוקח נפשות חכם זה ר' שמעון בן איסי בן לקוניא".
[9] אסתר (ח,יא).
[10] ההיפך מ'קרי' שר"י.
[11] ר' אליעזר פאפו, "פלא יועץ" ערך: שמחה,
על אסתר (ו,ו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!